סדר עבודה

יהודים מתפללים ביום הכיפורים. ציור: ר' זלמן קליינמן

סדר עבודה ליום כיפור הוא קטע תפילה הנאמר במהלך תפילת מוסף של יום הכיפורים בחזרת הש"ץ, ובו תיאור סדר עבודת הכהן הגדול בבית המקדש ביום זה, הווידוי והתפילות שהיה אומר, וכולל השתחוויות בנפילה על אפיים וכן תפילה ובקשה לבניין בית המקדש במהרה בימינו שאז יתחדש "סדר העבודה".

סדר העבודה נאמר בליובאוויטש בהתלהבות מיוחדת וב"רעש" (בכוונה מרובה ובהשתפכות הנפש), ונוסח הנגינה באמירת "והכהנים" נשמר בקפידה כפי המסורת המקובלת.

טעם אמירת סדר העבודה במוסף דווקא הוא לפי שעיקר עבודת כהן גדול ביום הכיפורים הייתה בקרבנות המוספים שבאמצע הקרבתם היה עובד את כל עבודת היום.

רקע

בזמן שבית המקדש היה קיים, עבודת הכהן הגדול בבית המקדש הייתה נקודת השיא ועמדה במרכז עניינו של יום הכיפורים. מצוות סדר העבודה מתוארת בתורה בפרשת אחרי מות שבספר ויקרא. את פרשה זו אנו קוראים בקריאת התורה שלאחר תפילת שחרית ביום הכיפורים. פרטי הדינים וסדר עבודת הכהן גדול מובאים בגמרא במסכת יומא והובאו להלכה בי"ד החזקה להרמב"ם ב"הלכות עבודת יום הכיפורים" שבספר עבודה.

משחרב בית המקדש ובמקום הקורבנות באה התפילה, סדר ה"עבודה" הנאמר ביום הכיפורים מהווה "ונשלמה פרים שפתנו" וכך פועלים את העניינים הרוחניים שנעשו בזמן הקדוש בשנה (יום הכיפורים), במקום הקדוש בעולם (קודש הקדשים), באמצעות האדם הקדוש ביותר (הכהן הגדול).

במשך סדר העבודה כורעים ומשתחווים כמה פעמים, באמירת "והכהנים", כפי שהיו הכהן הגדול וכל קהל ישראל משתחווים על פניהם בבית המקדש ביום הקדוש.

סדר התפילה

ה"עבודה" הכלולה בתפילת המוסף, נערכה וחוברה בצורה פיוטית על ידי הפייטן רבי יוסי בן יוסי הכהן היתום שחי בארץ ישראל. מניחים כי הוא נולד לאחרי מות אביו ועל כן נקרא בשם אביו וכן מכונה "היתום". הוא היה כהן ונקרא בפי בני דורו "כהן גדול" לאות כבוד והערצה. ייתכן כי עובדת היותו כהן השפיעה עליו להעלות על הכתב את סדר העבודה שהייתה בבית המקדש.

סגנונו של רבי יוסי הוא עשיר, בעל מעוף ודמיון. אך עם זאת הוא מדייק בלשונו ואינו נתפס להפלגות, את כל פיוטיו הוא שואב ממקורות חכמינו זכרונם לברכה ומן המדרשים. הפיוטים אינם כתובים בחרוזים, אלא מסודרים על פי אותיות האל"ף בי"ת. לעיתים מתחילים משפטים אחדים באותה האות ולפעמים הוא פותח מהאות האחרונה של האל"ף בי"ת, בסדר תשר"ק, לפי צורך הפיוט.

במחזור לפי נוסח ספרד (שהוא גם הנוסח החסידי), מתחילה ה"עבודה" בפיוט "אתה כוננת", המתאר כיצד ברא ה' את העולם ואת אדם הראשון שנצטווה למלא אחר צו השם, אולם לאחר שלא שמע בקול הבורא גורש מגן עדן, אך ה' ברחמיו הרבים בירך אותו ואת חוה אשתו שירבו וימלאו את הארץ. כך הוא מתאר את דורו של נוח והמבול וכן את דור הפלגה שרצה לבנות מגדל שראשו בשמים. ומכאן לאברהם אבינו, שנבחר על ידי הבורא להיות אבי האומה היהודית. השם ברכו בבן מושלם ותמים – יצחק אבינו – שאף הוא נתברך בבן כמוהו, איש תם ויושב אוהלים, יעקב אבינו. ומיעקב לשנים עשר השבטים, ביניהם שבט לוי הנבחר ואהרן הכהן הגדול.

מכאן ממשיך הפיוט ומתאר את עבודת אהרן הכהן וצאצאיו הכהנים הגדולים. זהו תאור פיוטי של סדר העבודה ביום הכיפורים.

אותו רבי יוסי בן יוסי כתב גם נוסחה אחרת של סדר העבודה, המתחילה במלים "אזכיר גבורות", גם פיוט זה כתוב לפי האל"ף-בי"ת, אולם כאן הוא משתמש בכל אות עשר פעמים. במחזורים נוסח אשכנז מצויה נוסחה שלישית, המתחילה במלים "אמיץ כוח". פיוט זה כתוב באל"ף-בי"ת משולש, כשכל אות מופיעה שלוש פעמים.

סדר העבודה מגיע לשיאו, כאשר הכהן הגדול מתוודה וכל העם כורעים ומשתחווים, כשהם שומעים את השם המפורש יוצא מפי הכהן הגדול בקדושה ובטהרה. הכהן הגדול מתוודה ואומר: "אנא בשם, חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך אני וביתי; אנא בשם, כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאתי ושעוויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי, ככתוב בתורת משה עבדך מפי כבודך: כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה'".

בסיומו של סדר העבודה, מופיע הפיוט על "מראה הכהן" בצאתו מבית קדשי הקדשים. גם כאן הוא מתאר לפי סדר אלפביתי את מראה הכהן "כברקים היוצאים מזיו החיות", "כדמות הקשת בתוך הענן", "כורד הנתון בתוך גינת חמד" וכן הלאה.

לאחר מכן באה תפילה הקובעת בצער כי כל זה היה "בהיות ההיכל על יסודותיו, ומקדש הקודש על מכונותיו וכהן גדול עומד ומשרת – אשרי עין ראתה כל אלה", עתה, שבית המקדש חרב אין לנו "לא אשים ולא אשם, לא בדים... לא היכל, לא הזיה ולא ווידוי" - הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו".

בקטעים האחרונים של סדר העבודה, מתפללים על חידושו של סדר העבודה בעת שה' יאיר פניו אל עם ישראל וישמחם בבית מקדשו כבראשונה.

"אלה אזכרה"

ערך מורחב – אלה אזכרה

בסיום סדר העבודה אומרים את הפיוט אודות עשרת הרוגי מלכות "אלה אזכרה". הפיוט מיוסד על פי סדר האל"ף בי"ת בתחילת החרוזים. ובסוף חתום שם המחבר "יהודה חזק". הפיוט מספר את סיפור הגזירה וסדר התרחשותה ונאמר בהזדמנות זו, מהטעם שאומרים בסיום הפיוט: "חנון הביטה ממרומים, תשפוכת דם הצדיקים ותמצית הדמים, תראה בפרגודך והעבר כתמים, א-ל מלך יושב על כסא רחמים".

מעלת אמירת סדר העבודה

הרבי מבאר בשיחותיו שאת סדר העבודה בכלל ואת תפילתו המיוחדת של כהן גדול בצאתו מקדש הקדשים אומר כל יהודי. התפילה שהכהן גדול היה אומר נאמרת על ידי היהודי המקודש ביותר מכל בני ישראל, כנאמר בפסוק "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים", שמתפלל מיד לאחריה צאתו מקדש הקדשים, המקום המקודש ביותר בבית המקדש, ובזמן המקודש ביותר מכל זמני השנה - יום הקדוש "אחת בשנה", כלומר, הבחינה של "אחת" - "יחידה" - בכל שלושת העניינים של עולם שנה נפש.

הטעם שכל יהודי אומר תפילה זו, כי עבודת כהן גדול שייכת לכל יהודי בהיותו מ"ממלכת כהנים וגוי קדוש" כביאור בעל הטורים "כהנים גדולים". וכשם שהקב"ה שמע את תפילתו של "כהן גדול בהיכל" וקיבלה בתכלית השלימות "כמו כן" באותו אופן ממש אומר כל יהודי "מפינו תשמע ותושיע" ותפילתו מתקבלת. הכח של כל יהודי להיות ככהן גדול ממש הוא על ידי הביטול למעלה מטעם ודעת שזה עבודת יום הכיפורים ודווקא כנשמה בגוף.

תפילה זו משפיעה על הנהגת היהודי בכל השנה כולה כפי שאומרים אז שתהיה "שנת אורה, שנת ברכה" לפי כל סדר האל"ף בי"ת. הרבי גם מביא מספרי מוסר שהטעם שכל יהודי אומר את סדר העבודה הוא כדי שידע שבמשך כל השנה כולה צריכה להיות עבודתו בדוגמת הכהן הגדול ביום הכיפורים בקדש הקדשים, במקום המקודש ביותר ובזמן המקודש ביותר על ידי האדם הקדוש ביותר.

אצל רבותינו נשיאנו

אצל אדמו"ר המהר"ש היה חזן בשם איסר. היה לו נוסח מיוחד לתפילות הימים הנוראים, ובעיקר בתפילת ה"עבודה" ביום הכיפורים. כשפתח באמירת העבודה קרא בקול גדול "אתה!" ולא כדרך החזנים להתחיל את ה"עבודה" בקריאת "אתה כוננת".

אדמו"ר המהר"ש נהג בעת ה"עבודה" להתפלל בחדר מיוחד בסמיכות לבית המדרש הגדול, הדלת הייתה פתוחה קמעא, ובפתח היה תלוי וילון. תחילה נפלו כל המתפללים "כורעים", ואחר כך היה החזן מתחיל לנגן "והכהנים". אז היה אדמו"ר המהר"ש נכנס לאולם בית המדרש, מתיישב על כורסא, ומצטרף לנגינת החזן. עתים היה מנגן עימו בצוותא, ועתים היה רק מנענע בידיו לפי תנועות הניגון.

גם אדמו"ר הרש"ב היה עומד בעת תפילת ה"עבודה" ומסייע לנגינת החזן. והיו שומעים מהרבי כל מילה ומעלה בשעת אמירת "והכהנים". עתים היה אומר תיבת "מפורש" ומפסיק, ועתים היה אומר "מפורש יוצא". הרבי היה מסתכל על החזן בשעת נגינת "והכהנים" וכן כשהחזן היה כורע ומשתחווה.

הרבי מלך המשיח היה נופל "כורעים" כשהחזן היה מתחיל באמירת "והכהנים", ובקומו מכריעתו היה מביט על החזן בשעה שמנגן, בשעת הכריעה, ועד שהיה קם מהשתחווייתו.

מנהגי חב"ד

יש להכין מגבות וכדומה כדי לפורסן על הקרקע, על מנת להפסיק בין פני המשתחווים ב'עלינו' וב'והכוהנים' לבין הקרקע.

בשנים הראשונות, עמד הרבי ב'סדר העבודה', וישב רק לאמירת פיוט "כאוהל הנמתח". לאמירת 'והכוהנים' עמד הרבי ממקומו (וכן לקטעים נוספים, גם בשנים שישב ברוב 'סדר העבודה').

"אתה כוננת" צריך הש"ץ לומר כך: להכריז 'אתה', להפסיק קימעא, ואחר כך להמשיך ולומר "כוננת עולמך...".

"מה שאומרים בסדר עבודה... 'חטאו, עוו, פשעו... בני ישראל' - אנו מדמין עצמנו כאילו אנחנו אותן 'בית ישראל', ויפה עושים המכים על ליבם כדרך שעושים באמירת 'אשמנו'".

הכריעה הנפילה על אפיים ב"עלינו" וב"והכהנים" אינה על היד כבנפילה על אפיים, אלא הראש נוגע בקרקע, הידיים קפוצות והבוהן אינה כפופה לתוכן.

אצל אדמו"ר הרש"ב היה ניכר לפעמים לאחר הכריעה אבק על המצח מחמת הנגיעה בקרקע שהייתה עשויה מקרשים.

הוראת אדמו"ר הריי"צ לרבי מלך המשיח: בכריעה - תחילה כריעה על ברכיו וגודלי רגליו. אחר כך, על גודלי ידיו, וההשתחוואה (מתרומם מברכיו. במצחו מגיע עד הרצפה, ונשאר עומד על אצבעות רגליו וגודלי ידיו).

קישורים חיצוניים

• סדר ה"עבודה" - על עבודת הכהן הגדול בבית המקדש באתר בית חב"ד
• מכל נדרי עד נעילה נוסח התפילה על ידי הרב מרדכי צבי ברקוביץ הש"ץ בבית חיינו - 770
• הרב דוד מנחם מענדל ברוך, סדר העבודה ליום הכיפורים, מוסף התמים לשבועון בית משיח תשרי תשע"ח