מלחמת ארבעת המלכים את החמישה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:ים המלח.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|בולען ענק באיזור ים המלח. יש המזהים בבולענים אלו את בארות החימר בהם נפלו מלכי סדום ועמורה בעת המלחמה]] | [[קובץ:ים המלח.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|בולען ענק באיזור ים המלח. יש המזהים בבולענים אלו את בארות החימר בהם נפלו מלכי סדום ועמורה בעת המלחמה]] | ||
'''מלחמת ארבעת המלכים את החמישה''' | '''מלחמת ארבעת המלכים את החמישה''' הייתה [[מלחמה]] המתוארת ב[[פרשת לך לך]] ב[[ספר בראשית]]{{הערה|בראשית פרק י"ד.}}, והיא המלחמה הראשונה המוזכרת בתורה. | ||
המלחמה נערכה על רקע של מאבקי כוח ושליטה ב[[ארץ ישראל|ארץ כנען]] בין שתי קואליציות של מלכים, ארבעה מלכים נגד חמישה. בסופו של דבר גם [[אברהם אבינו]] נגרר לתוך מלחמה זו, שנערכה באיזור [[כיכר הירדן]] שעל יד [[ים המלח]]. | המלחמה נערכה על רקע של מאבקי כוח ושליטה ב[[ארץ ישראל|ארץ כנען]] בין שתי קואליציות של מלכים, ארבעה מלכים נגד חמישה. בסופו של דבר גם [[אברהם אבינו]] נגרר לתוך מלחמה זו, שנערכה באיזור [[כיכר הירדן]] שעל יד [[ים המלח]]. | ||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
===המלחמה השניה=== | ===המלחמה השניה=== | ||
התורה מספרת: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי"{{הערה|בראשית יד, יג.}}. [[רש"י]] מפרש בזה שני פירושים. לפי הפשט, זה [[עוג מלך הבשן|עוג]] שפלט מן המלחמה בשלב שארבעת המלכים הכו את הרפאים. לפי הדרש, זה עוג שפלט מדור [[המבול]]. כוונת עוג | התורה מספרת: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי"{{הערה|בראשית יד, יג.}}. [[רש"י]] מפרש בזה שני פירושים. לפי הפשט, זה [[עוג מלך הבשן|עוג]] שפלט מן המלחמה בשלב שארבעת המלכים הכו את הרפאים. לפי הדרש, זה עוג שפלט מדור [[המבול]]. כוונת עוג הייתה שיהרג אברהם וישא את [[שרה]]. | ||
כשהחדשות הגיעו לאוזנו של אברהם, הוא החליט לרדוף אחרי המלכים כדי לשחרר את אחיינו השבוי. במקרא מצויין כי הוא נעזר ב-318 "חניכיו ילידי ביתו" ויחד הם רדפו אחרי ארבעת המלכים עד למקום בשם 'חובה' שהיה בסמיכות לדמשק. בתלמוד מובאת דיעה כי אליעזר עבד אברהם היה היחידי שהצטרף אליו במלחמה, והמספר 318 הוא מספר ה[[גימטריה]] של שמו 'אליעזר'{{הערה|נדרים לב.}}. בעורף נותרו חבריו הטובים של אברהם, אשכול וענר לשמירה. | כשהחדשות הגיעו לאוזנו של אברהם, הוא החליט לרדוף אחרי המלכים כדי לשחרר את אחיינו השבוי. במקרא מצויין כי הוא נעזר ב-318 "חניכיו ילידי ביתו" ויחד הם רדפו אחרי ארבעת המלכים עד למקום בשם 'חובה' שהיה בסמיכות לדמשק. בתלמוד מובאת דיעה כי אליעזר עבד אברהם היה היחידי שהצטרף אליו במלחמה, והמספר 318 הוא מספר ה[[גימטריה]] של שמו 'אליעזר'{{הערה|נדרים לב.}}. בעורף נותרו חבריו הטובים של אברהם, אשכול וענר לשמירה. | ||
גרסה מ־06:52, 17 בדצמבר 2020
מלחמת ארבעת המלכים את החמישה הייתה מלחמה המתוארת בפרשת לך לך בספר בראשית[1], והיא המלחמה הראשונה המוזכרת בתורה.
המלחמה נערכה על רקע של מאבקי כוח ושליטה בארץ כנען בין שתי קואליציות של מלכים, ארבעה מלכים נגד חמישה. בסופו של דבר גם אברהם אבינו נגרר לתוך מלחמה זו, שנערכה באיזור כיכר הירדן שעל יד ים המלח.
מלחמה זו נחשבת כאחד הניסיונות מתוך עשרת הנסיונות שה' ניסה את אברהם אבינו[2].
המשתתפים במלחמה
השלב הראשון במלחמה היה בין קבוצה של ארבעה מלכים שמלכו באיזור בבל לבין חמישה מלכים שמלכו באיזור כיכר הירדן שעל יד ים המלח.
הקבוצה של ארבעת המלכים הורכבה מכדרלעומר מלך עילם שהיה הגורם הראשי במלחמה, אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר ותדעל מלך גוים.
מובא שהמלך אמרפל הנזכר במלחמה זו הוא נמרוד שנקרא בשם זה על שם שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש לאחר שאברהם שיבר את הצלמים של אביו תרח והתווכח עם נמרוד על האמונה בה'[3].
הקבוצה של חמשת המלכים מנתה את ברע מלך סדום, ברשע מלך עמורה, שנאב מלך אדמה, שמאבר מלך צבוים ומלך בלע (הנקראת גם צוער) שלא נתפרש שמו.
במדרש[4] מובא כי מלכים אלו היו רשעים, ושמותיהם מרמזים על רשעותם. ברע קיבל את שמו על שם שהיה "רע לשמים ורע לבריות", ברשע "נתעלה ברשעו", שנאב היה "שונא אביו שבשמים" ושמאבר "שם אבר (כנף) לקפוץ ולמרוד בקדוש ברוך הוא"[5].
אברהם אבינו השתתף בשלב השני של המלחמה, כשבא להציל את אחיינו לוט שהתגורר בסדום שהייתה אחת מהערים שנכבשו בשלב הראשון של המלחמה.
מהלך המלחמה
המלחמה הראשונה
חמשת המלכים עבדו במשך 12 שנה את כדרלעומר והעלו לו מס, עד שקראו מרד והכריזו על שלטון עצמאי. המרד נמשך 13 שנה, ובשנה ה-14 גייס לעזרתו כדרלעומר את שלושת המלכים הנוספים ויצא לקרב כדי להביס את המורדים.
בדרכם לכיכר הירדן ערכו ארבעת המלכים מלחמות וקרבות נוספים והיכו את הרפאים, הזּוּזִים, האֵימִים, החורים, העמלקים והאמורים. עמים אלו היו נתונים תחת מרותם של קבוצת חמשת המלכים המורדים[6].
הקרב נערך באיזור ים המלח ("עמק השִּׂידִּים"), ובסופו נחלו ארבעת המלכים ניצחון מוחץ. מלכי סדום ועמורה נסו ונפלו לתוך בארות חימר[7], ושאר המלכים נמלטו לעבר הרי יהודה.
ארבעת המלכים נכנסו לערים סדום ועמורה ובזזו את כל הרכוש; תוך שהם עושים זאת, הם הבחינו בלוט, אחיינו של אברהם, בזזו את רכושו ולקחו אותו כעבד.
המלחמה השניה
התורה מספרת: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי"[8]. רש"י מפרש בזה שני פירושים. לפי הפשט, זה עוג שפלט מן המלחמה בשלב שארבעת המלכים הכו את הרפאים. לפי הדרש, זה עוג שפלט מדור המבול. כוונת עוג הייתה שיהרג אברהם וישא את שרה.
כשהחדשות הגיעו לאוזנו של אברהם, הוא החליט לרדוף אחרי המלכים כדי לשחרר את אחיינו השבוי. במקרא מצויין כי הוא נעזר ב-318 "חניכיו ילידי ביתו" ויחד הם רדפו אחרי ארבעת המלכים עד למקום בשם 'חובה' שהיה בסמיכות לדמשק. בתלמוד מובאת דיעה כי אליעזר עבד אברהם היה היחידי שהצטרף אליו במלחמה, והמספר 318 הוא מספר הגימטריה של שמו 'אליעזר'[9]. בעורף נותרו חבריו הטובים של אברהם, אשכול וענר לשמירה.
הקרב עצמו נערך בחצי הלילה. על מהלך הקרב מובא במדרש[10] שאברהם השליך על האויבים עפר ונעשה חרבות, קש ונעשה חיצים. וכן מובא שהאויבים היו משליכים חרבות על אברהם ונעשו עפר, חיצים ונעשו קש.
אברהם ניצח את המלכים, שיחרר את לוט ואת שאר השבויים, ולקח עמו את הרכוש שבזזו המלכים מסדום ועמורה.
כאשר הוא שב עטור ניצחון לארצו, כהן האלוקים מלכי-צדק[11] הוציא לקראתו לחם ויין, כפי שנהגו לעשות למנצחים במלחמה.
מלך סדום חש אסיר תודה לאברהם, והציע לו לקחת את כל הרכוש כתמורה לשחרור השבויים. אך אברהם נשבע כי לעצמו הוא לא יקח "מחוט ועד שרוך נעל". אך הוא הסכים לקחת חלק שיחולק שווה בשווה בין הלוחמים ובין אלו שנותרו לשמור בעורף.
לאחר הניצחון במלחמה אברהם חשש שמא התמעטו זכויותיו על ידי הנס שנעשה לו, ועל כך אומר לו הקב"ה "אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד"[12] ה' מבטיח לו את הבטחת הזרע, הבטחת הארץ, ועורך איתו את ברית בין הבתרים.
ביאורי הרבי
ויתן לו מעשר מכל
כששב אברהם מהמלחמה לאחר הניצחון, יצא לקראתו מלכי צדק מלך שלם שהיה כהן לא-ל עליון, ואברהם נתן לו מעשר, "וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל"[13].
הרבי מקשה[14] מדוע הרמב"ם[15] כשמפרט את המצוות שקויימו קודם מתן תורה על ידי אדם הראשון, נח, אברהם, יצחק, יעקב ועמרם - הוא אומר "ויצחק הפריש מעשר". הרי אנו מוצאים את הפרשת המעשר כבר אצל אברהם, בחזרתו ממלחמת המלכים.
ומבאר הרבי בדעת הרמב"ם, שגדר המעשר שמסופר בתורה אצל אברהם, לא היה כמעשר רגיל שבימינו, אלא כמעשר משלל המלחמה כמו במלחמת מדין. שמעשר זה אינו נוהג לדורות. בשונה מיצחק שהפריש מעשר מגידולי הקרקע שלו באופן הנהוג בימינו.
ובפנימיות, אברהם הפריש מעשר אחרי שהוא ראה ניסים גלויים. אחרי שיצא למלחמה כנגד ארבעה מלכים אדירים, ולא רק שניצח במלחמה, אלא שאף לא היו אצלו אבידות כלל. לכן אין כל פלא שאברהם הפריש מעשר. היה ברור שהניצחון הזה שייך לה', לא לו.
יצחק, לעומת זאת, הפריש מעשר מיבול שהוא עמל ויגע חודשים ארוכים כדי לייצר אותו. מתוך תחושה ברורה שגם הטבע הוא נס. הרווחים שהושגו בעמל כפיים, גם הם מברכת שמים. לכן הרמב"ם לומד את מצוות המעשר דווקא מיצחק. כי מצוות המעשר כיום, הוא מעשר שבא דווקא אחרי עבודה קשה ושגרה. כשיהודי מפריש צדקה מדי חודש, הוא מבטא בכך את הכרת התודה לה'.
מחוט ועד שרוך נעל
בסיום המלחמה מופיע בכתוב המשפט שאמר אברהם אבינו למלך סדום בהקשר לכך שלא יקח מן הרכוש מאומה, "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל"[16].
המדרש[17] אומר על כך אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת "אם מחוט" חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית. אמרת "ועד שרוך", חייך שאני נותן לבניך מצות יבמה.
הרבי במכתב[18] שתוכנו הערות לספר "נתיב ישר" כותב על מה שכתב המחבר[19]: "מחוט ועד שרוך נעל . . שניהם קלי-ערך ומה איפוא הרצון בסמלם ודוגמתם . . הי' מתאים לוא תפש . . זהב ואבנים טובות . . ונראה שחוט הזכיר לו כלפי מה שאמר לו מלך סדום: "והרכוש קח לך"; על זה השיבו אברהם: שלא יקח מרכושו אפילו חוט. ושרוך נעל - כלפי מה שאמר לו: "תן לי הנפש", על זה השיבו שאמנם יחזיר לו הנפשות, ולא יעכב מהן לעצמו אף "שרוך נעל" של אחד מהן, כענין "לא תשאר אף פרסה".
על כך מעיר הרבי: "גם שרוך נעל הוא רכוש ולא נפש - ובפשטות י"ל: מחוט - שהוא מתכשיטי ולבושי - הראש (שבת רפ"ו[20]) ועד שרוך נעל - שייך לרגל".
קישורים חיצוניים
- "מלחמת העולם" הראשונה במקרא באתר בית חב"ד
- הרב שניאור אשכנזי, הכול זה נס - למה לומר תודה גם על מה שהרווחנו בעצמנו? - באתר בית חב"ד
הערות שוליים
- ↑ בראשית פרק י"ד.
- ↑ פרקי דרבי אלעזר כז, א-ה. ושם: נסיון הששי, באו עליו כל המלכים להרגו, ואמרו נתחיל ראשון בבן אחיו ואחר כך נתחיל בו, ובשביל לוט לקחו את כל רכוש סדום ועמורה. בפירוש המשניות לרמב"ם (אבות ה, ג): הד' הלחמו בד' מלכים. ובר"ע ברטנורא (שם) חושבו כניסיון החמישי.
- ↑ בראשית רבה. הובא ברש"י.
- ↑ הובא ברש"י.
- ↑ במדרש נמצאים עוד אופנים לבאר כיצד שמותיהם מורים על רשעותם.
- ↑ ספורנו (בראשית יד, ה). ושם: ובזה הודיע שהיו הה' מלכים גדולים והודיע גבורת הד' מלכים שנצחום ומזה נודע גודל גבורת אברהם ותחבולות מלחמתו וחסדיו עם אחיו שמסר עצמו להתגבר עליהם.
- ↑ ונעשה נס למלך סדום שיצא משם. לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינין שניצל אברהם מאור כשדים מכבשן האש וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע. בראשית רבה. הובא ברש"י.
- ↑ בראשית יד, יג.
- ↑ נדרים לב.
- ↑ בראשית רבה מג, ג. הובא בגמרא תענית כא, א וברש"י שם.
- ↑ בגמרא (נדרים לב) מובא שהוא שֵׁם בן נח.
- ↑ בראשית טו, א.
- ↑ בראשית יד, כ.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ה' עמ' 68.
- ↑ הל' מלכים ריש פרק ט'.
- ↑ בראשית יד, כג.
- ↑ בראשית רבה פמ"ג, כג. תנחומא ועוד.
- ↑ מכ"ה תמוז תשט"ו. נדפס בתור הוספה ל"התוועדות" ש"פ וירא כ' מרחשון תשי"ג.
- ↑ ע' מט.
- ↑ שבת (נז, א) במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה, לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה. וברש"י (ד"ה שבראשה): אכולהו קאי.