שידוך יצחק ורבקה

שידוך יצחק ורבקה. משמאל למטה: אליעזר ורבקה ליד באר המים. מימין: אליעזר נותן כסף ללבן הארמי. משמאל למעלה: רבקה באוהל לאחר שנשאה ליצחק.

שידוך יצחק ורבקה הוא המאורע שבו נשלח אליעזר עבד אברהם לחרן, בשביל למצוא אישה ליצחק.

רקע

היה זה מיד לאחר עקידת יצחק (בו נצטוה אברהם להקריב את יצחק בנו על המזבח, כדי לבדוק את נאמנותו), ואברהם התחיל להרהר, מה היה קורה אילו היה צריך להקריב את יצחק בפועל, וציווי ה': "כי ביצחק יקרא לך זרע", לא היה מתקיים. לכן התחיל לחשוב על שידוך מתאים עבור יצחק, כדי שיהיה המשך לזרעו של יצחק.

בראות ה' את דאגות אברהם, הודיע לו שנולדה זוגתו של יצחק - רבקה. כמו שאומר הפסוק: "ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם...הנה ילדה...את רבקה".

בהיות רבקה בת שלוש שנים ויום אחד, שאז נעשתה ראויה לנישואין, קרא אברהם לעבדו - אליעזר, והשביע אותו במילתו (שהיתה החפץ היחיד של קדושה שבאותו הזמן), שיקח ליצחק אשה ממולדתו - חרן, ושבשום אופן, לא יקח אשה מבנות הכנענים.

אליעזר שרצה שיצחק ישא את בתו, נסה לדבר על כך עם אברהם. באומרו: "אלי לא תלך האשה אחרי" - בכתיב חסר שכונתו "אלי" - לי (לביתי) ינשא יצחק. על כך ענה לו אברהם: "בני ברוך, ואתה ארור. ואין ארור מדבק בברוך".

הנסיעה

אליעזר לקח מבית אברהם, עשרה מגמלי אברהם, שהיו מלאים בכל טוב. אברהם כתב שטר שבו נתן את כל נכסיו ליצחק, כדי שירצו להנשא לו, ונתנו לאליעזר.

לאליעזר ארעה קפיצת הדרך, ובאותו יום שיצא מארץ כנען - הגיע לחרן. כמו שאמר להורי רבקה: "ואבוא היום" - היום יצאתי, והיום הגעתי.

הצורך בקפיצת הדרך היה, בגלל שרבקה היתה בחרן כשושנה בין החוחים (כמו שושנה בין קוצים). וכשנעשתה ראויה להנשא ליצחק (כשנהיתה בת 3 שנים ויום אחד), שלח אברהם מיד את אליעזר להוציאה משם, ועם הנס של קפיצת הדרך בכדי שזה יעשה בצורה הכי מהירה. ולכן אליעזר סיפר למשפחת רבקה על הנס, שכאשר ראה שרצו לעכבה אצלם, הסביר להם נחיצות המהירות שבדבר, וסיפר להם על הנס המיוחד שנעשה לשם כך.

עוד הסבר: אברהם מסר ביד אליעזר שטר מתנה על נכסיו ליצחק, אם אברהם היה כותב את התאריך בשטר לפי יום כתיבת השטר, היה 'תוקע' את הכסף למשך כל הזמן שעד לקידושי רבקה; ואם היה כותב לפי תאריך הגעת אליעזר לחרן, היה נראה שהשטר מזויף. ולכן הוצרך לנס, שיכתוב ובאותו יום השטר ימסר.

כשהגיע אליעזר לחרן, היה זה לפנות ערב. הוא הגיע אל הבאר של העיר, בשעה שבה נהגו הנערות לשאוב מים לסעודת הערב. הוא הושיב את גמליו על ברכיהם, והשקה אותם מימי הבאר.

מציאת רבקה

אליעזר נשא לה' תפילה שימצא ליצחק את האשה הנכונה. ועשה לו סימן: עוד מעט יבואו בנות העיר לשאוב מים, ואל הנערה שהוא יבקש ממנה להביא לו מעט מים, והיא תאמר שתביא מים לו וגם לגמליו, זה יהיה הסימן שהיא האשה הראויה ליצחק.

עוד לפני שכילה אליעזר את דבריו, יצאה רבקה בתו של בתואל לשאוב מים. היא פנתה אל הבאר, המים שבבאר עלו לקראתה, והיא מלאה את כדה. בראות זאת אליעזר, רץ לעברה, וביקש ממנה שתביא לו קצת מים מכדה. רבקה נתנה לו מים, ושאבה גם לכל גמליו כדי צרכן.

בראות אלעזר את מעשיה הטובים של רבקה, הוציא אליעזר נזם זהב במשקל בקע, ובו קדשה ליצחק. אליעזר הוציא גם שני צמידים במשקל עשרה זהב, שהיו הכתובה שלה.

במתנות אלו מרומזים ענינים של כלל ישראל (שחתונת יצחק ורבקה, היותה בסיס להם): נזם זהב במשקל בקע, בא לרמז על מצות מחצית השקל, שהיתה גם במשקל בקע. ושני צמידים במשקל עשרה זהב, מרמז לשני לוחות הברית הצמודות זו לזו ("שני צמידים"), ובם עשרה דברות.

ענינים אלו, שייכים גם ליסוד של הבית היהודי: מחצית השקל הוא מצות צדקה שהיא כללות כל המצוות, ועשרת הדברות הם כללות כל התורה. ושני לוחות הברית, מרמזים שהתורה ומצוות, צריכים להיות בלתי נפרדים מהבית. כמו האותיות החקוקות בלוחות הברית, שאי אפשר להפרידם מהלוחות.

אליעזר שְאלַהּ בת מי היא, והאם יש בביתו מקום ללון. רבקה ענתה לו, שאביה הוא בתואל בן מלכה - גיסתו של אברהם, ושיש בביתם מקום ללון. אליעזר הודה לה', על כל הטובה שנתן במציאת רבקה. ורבקה רצה לבית אמה, להודיע לה על האורח.

עם משפחת רבקה

מיד כשספרה רבקה לאמה על האיש שהביא לה מתנות, שמע זאת אחיה - לבן, והתאווה לכספו. הוא רץ אל אליעזר ואמר לו להכנס אל ביתו, כי כבר פנה את הבית מפסלים ועבודה זרה, ויש בו מקום לו, לאנשיו וגמליו. לבן נתן תבן לגמליו, ומים לרחוץ את רגלי אליעזר ואנשיו.

בתואל (אבי רבקה) נתן לאליעזר קערת אוכל, וביקש ממנו שיאכל. אליעזר ענה לו, שלא יאכל עד שיגיד את דבריו, ויקיים בכך את שליחות אברהם. הבעל הטורים אומר, שבמנה שהגיש לאליעזר שם בתואל רעל, והתכון בכך להרעיל את אליעזר, לקחת את כל רכוש אברהם שהביא עמו, ולא לשלוח עמו את רבקה. אליעזר ענה לו שאינו אוכל עד שיברך ויטול את ידיו ("דיברתי דברי"). בזכות זה נצל אליעזר, שבפרק זמן זה, החליף מלאך את מנתו עם מנת בתואל ומת.

אליעזר סיפר להם, את כל המאורעות והניסים שקרו לו מאז ששלח אותו אברהם. סיפורו החוזר מוזכר שוב בתורה ובפרטי פרטים, בשונה ממצות גדולות ועיקריות, המוזכרות בתורה ברמזי מילים ואותיות. לאחר סיום דבריו, ענו לו לבן ובתואל שמה' יצא דבר זה, ואינם יכולים לסרב להביא לו את בתו. כשמוע זאת אליעזר הודה לה' על שהצליחה שליחותו. הוא הוציא כלי כסף וזהב ובגדים, ונתנם לרבקה; ולאחיה ולאמה, נתן מגדנות - פירות מארץ ישראל.

הבאת רבקה לארץ ישראל

אליעזר ואנשיו אכלו ושתו ולנו בבית רבקה. כאשר קמו בבוקר, ביקש אליעזר שיביאו לו את רבקה. לבן ואם רבקה בקשו ממנו שתשאר רבקה בביתם עוד שנה או עוד עשרה חודשים, שכן זהו הזמן המקובל לתת לנערה להתכונן לחתונה, וגם הצמידים והנזם שהביא לה אליעזר לא היו מספיקים.

אליעזר ענה להם שלא יאחרוהו, כי בבית אדוניו יהיה לה הרבה יותר תכשיטים להתכונן לחתונה. מכיון שזה היה דבר חדש שלא הוסכם מקודם, אמרו לו משפחת רבקה שיש לשאול את רבקה על דעתה בקידושין. כשנשאלה על כך רבקה, ענה שתלך גם נגד רצון משפחתה. בלית בררה נפרדו ממנה אחיה ואמה, וברכוה שממנה יצא הזרע הגדול הובטח ליצחק.

רבקה רכבה לארץ ישראל על הגמלים, יחד עם נערותיה ומניקתה. כאשר הגיעו לאוהל אברהם, בדיוק יצא לשדה יצחק להתפלל תפילת מנחה, וראה את הגמלים באים. כאשר ראתה אותו רבקה, הרכינה עצמה כלפי מטה כי ראתה אותו הדור ונבהלה ממנו. היא שאלה את אליעזר מי הוא האיש הזה היוצא לקראתם, וכשענה לה שזהו יצחק, היא לקחה את צעיפה והתכסתה בו מפחד להסתכל בפניו הקדושות.

יצחק לקח את רבקה לאוהלה של שרה אמו (שכבר נפטרה), ואהב אותה והתנחם בה מפטירת אמו. המדרש מסביר, שהתורה מביאה את העובדה שיצחק הביאה "האהלה שרה אמו", כדי לומר לנו שברבקה היו אותם ניסים שהיו אצל שרה: א'. שהיה ענן קשור תמיד על פתחה ("האהלה"). ב'. שהיתה ברכה מצויה בעיסתה ("שרה" - שנס העיסה מודגש בשרה, שאברהם ביקש ממנה לעשות עוגות למלאכים). ג'. שהיה לה נר דולק משבת לשבת ("אמו" - שהדלקת נרות שבת שיך במיוחד לאמא).

האריכות בסיפור

הלכות רבים בתורה, נלמדים מרמזים ומדיוקים על אותיות. לעומת זאת, בסיפור שידוך יצחק ורבקה, התורה מתארת את כל הפרטים בסיפור, ואף חוזרת על כך פעמיים! (כשאליעזר מספר בשינויים קלים, למשפחת רבקה).

חז"ל אומרים על כך, "יפה שיחתן של עבדי בית אבות, מתורתן של בנים". שהדיבורים של העבדים של שלושת האבות, חשובים יותר מהלימוד תורה של הבנים.

הרבי מסביר, ש"עבד" ענינו ביטול וקבלת עול. וזהו "עבדי אבות" - שהעבודה של האבות בקבלת עול, חשובה יותר וממהוה בסיס לתורתן של בנים.

עוד ביאור, עבודת אליעזר בהכנה לנישואי יצחק ורבקה, מבטאים את העבודה של כל בני ישראל, בגילוי האור האלוקי - בתוך ההעלם הגשמי. ולכן התורה מתארת את כל הסיפור בפרטיות ופעמיים, כדי שהיהודי ילמד בדיוק איך להתנהג בעבודתו בעולם (להרחבה).

שידוכים כלליים

השידוך של יצחק ורבקה, לא היו שידוכים פרטיים של שניהם, אלא שידוכים כלליים שנוגעים לכלל ישראל.

שידוכים ונישואים אלו, היו שהביאו את ההמשך של עם ישראל, ולכן מבטאים את הנישואין של כל עם ישראל. וזוהי הסיבה לכך שאברהם מסר ביד אליעזר את כל רכושו, כי בגלל שזהו השידוך של כל עם ישראל, ואברהם היה הראש של כל עם ישראל, לכן התמסר לו, ונתן למענו את כל רכושו.

יחוד מ"ה וב"ן

חסידות מסבירה, שהנישואין של יצחק ורבקה, הם נישואין כללים של כל עם ישראל, כי הם משקפים את העבודה של בני ישראל בכל הדורות:

ישנם שני דרגות ובחינות כלליות: מ"ה - האור הרוחני, וב"ן - הגשמיות. חיבור שני ענינים אלו היה בנישואי יצחק ורבקה. שיצחק הוא יותר רוחני - נשמה (שהיה עולה תמימה, לאחר שהקריבו אברהם על המזבח), ורבקה היתה יותר שייכת לגשמיות - גוף (שהיתה בחרן כשושנה בין הקוצים).

חיבור שני הענינים שבנישואי יצחק ורבקה, הוא גם כל עבודת בני ישראל - חיבור בני ישראל והקב"ה. שחיבורם החל במתן תורה שאז היו שידוכי בני ישראל וה', וכיום עבודתינו היא להביא את המשיח, שאז יהיה החיבור בשלימות (נישואין).

הסיבה שבתורה מוסברת באריכות דוקא שליחות אליעזר, ולא עצם שידוכם של יצחק ורבקה הוא, כי בשביל יחוד מ"ה וב"ן, צריך להיות שלוחים (כאליעזר). כמו שבשליח יש שני נקודות: א'. מציאות עצמו בתור אדם עצמאי. ב'. כפי שהוא בטל למשלח, ופועל בדיוק כפי הוראותיו. כך גם בעבודתינו, שכל יהודי הוא שליח לגלות בגופו את הגילוי האלוקי, שגם כפי שהגוף הוא מציאות בפני עצמה, יתגלה בו האור של הנשמה, ויתבטל אליו.