שבת של שמחה

שבת של שמחה ("דער פרייליכער שבת") הוא כינוי לשבת שחלה אחרי ל"ג בעומר, אותה נהגו החסידים בעיירה הומיל לחגוג בשמחה מיוחדת ולעסוק בה בתיקון צרכי ציבור.

היסטוריה

בעיירה הומיל בתקופת אדמו"ר הצמח צדק, נהגו לחגוג באופן מיוחד את ל"ג בעומר והימים הסמוכים אליו.

בל"ג בעומר עצמו נהגו לצאת אחרי התפילה לביתו של הגאון ר' אייזיק מהומיל ולשוחח על הצרכים הרוחניים והגשמיים של תושבי העיר, ולערוך רשימה משוערת של הכספים הנצרכים לכך, לאחר מכן היו נוסעים לבית החיים לבדוק במה הוא צריך תיקון, ומשם היו ממשיכים להתוועדות חסידים גדולה שהיו עורכים באחד מבתי-הכנסת הגדולים שבעיר, כאשר ראש המדברים היה ר' אייזיק מהומיל, והחגיגה היתה נמשכת לעיתים שבוע שלם ברצף.

במשך ימי החגיגה היו אוספים את הכספים הנצרכים בהתאם למה שהעריכו בשעת האסיפה, וכן היו נוהגים בימים אלו להכניס את הילדים הקטנים להתחיל ללמוד בתלמודי תורה, ולבחון את התלמידים הבוגרים יותר.

שיאה של החגיגה היתה בשבת הסמוכה לל"ג בעומר, שהיתה נחגגת כמו יום טוב של ממש, בדומה לשבת בראשית שלאחר שמחת תורה, בהתוועדות ובשמחה מיוחדת, והיו מכנים אותה "שבת של שמחה" ("דער פרייליכער שבת").

מנהגים דומים

לקראת ל"ג בעומר תש"נ הגיעה קבוצת אורחים מהעיר צפת לחגוג עם הרבי את יום ל"ג בעומר, ובהתוועדות של שבת הזכיר הרבי את מנהגם של אנשי צפת לחגוג בצורה מיוחדת את השבת שלפני כאשר היא חלה בסמיכות לל"ג בעומר, כאשר המנהג היה לשבות במירון ולשחוט כבשים במיוחד לכבוד השבת וחגיגות ל"ג בעומר.