מנחם שמואל דוד רייטשיק: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "הרבי שליט"א" ב־"הרבי") |
מ (החלפת טקסט – " שואה " ב־" שואה ") |
||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
בגלל אופיו העדין, אנשים רכשו חיבה מיידית לרב רייטשיק. ניתן לייחס את מרבית התשתית היהודית שלאחר המלחמה בערים רבות ברחבי [[ארצות הברית]] תודות למאמציו הבלתי נלאים. | בגלל אופיו העדין, אנשים רכשו חיבה מיידית לרב רייטשיק. ניתן לייחס את מרבית התשתית היהודית שלאחר המלחמה בערים רבות ברחבי [[ארצות הברית]] תודות למאמציו הבלתי נלאים. | ||
לאחר נישואיו בשנת [[תש"ח]] ללאה רפופורט, ניצולת שואה בעצמה, נשלחו הרב רייטשיק וכלתו הטריה ל[[לוס אנג'לס|לוס אנג'לס, קליפורניה]] בשליחות אישית של הרבי ה[[ריי"צ]]. | לאחר נישואיו בשנת [[תש"ח]] ללאה רפופורט, ניצולת [[שואה]] בעצמה, נשלחו הרב רייטשיק וכלתו הטריה ל[[לוס אנג'לס|לוס אנג'לס, קליפורניה]] בשליחות אישית של הרבי ה[[ריי"צ]]. | ||
לאחר הסתלקות [[הרבי הריי"צ]] ב[[יו"ד שבט תש"י]], היה הרב רייטשיק מבין הראשונים בקרב חסידי חב"ד, שהפצירו בחתנו של הרבי הריי"צ, הרבי, לקבל את הנשיאות. [[הרבי]], אשר הצעתו היתה שישלחו ללוס אנג'לס, כתב לרייטשיק כי מעמדו לא היה אמור להיות מוגבל לבית כנסת אחד, אלא "אשר את מצודתו יש לפרוס על כל העיר וסביבתה." | לאחר הסתלקות [[הרבי הריי"צ]] ב[[יו"ד שבט תש"י]], היה הרב רייטשיק מבין הראשונים בקרב חסידי חב"ד, שהפצירו בחתנו של הרבי הריי"צ, הרבי, לקבל את הנשיאות. [[הרבי]], אשר הצעתו היתה שישלחו ללוס אנג'לס, כתב לרייטשיק כי מעמדו לא היה אמור להיות מוגבל לבית כנסת אחד, אלא "אשר את מצודתו יש לפרוס על כל העיר וסביבתה." | ||
גרסה מ־19:05, 28 ביולי 2016
הרב מנחם שמואל דוד רייטשיק (בר"ת שד"ר) (ב' ניסן תרע"ח - ח' שבט תשנ"ח) חבר הנהלת מרכז לענייני חינוך, מחנה ישראל, אגודת חסידי חב"ד ומראשוני הפעילים החב"דיים בלוס אנג'לס, קליפורניה.
שנות צעירותו
הרב רייטשיק נולד בב' ניסן תרע"ח לשמעון וליבה דבורה רייטשיק, בעיירה מלווה שבפולין. בשנת תרצ"ו, על פי עצתו של האדמו"ר מאמשינוב, נרשם ללמוד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש באוטווצק, שבפולין. בתקופה ההיא גדל בהקפדתו במצוות ובעבודת התפילה, תוך זמן קצר קנה לעצמו שם של עובד ה' מתוך תפילה לוהטת ונלהבת. עד אשר פעמים תפילתו בשבתות בבקר נמשכה כשש שעות. בלילות, כשהיה קורא קריאת שמע על המטה, לעתים קרובות היה שקוע בהתבוננות פנימית אל תוך השעות הקטנות של הלילה, ולפעמים עד לתפילת הבוקר. במשך היום ייגע את מוחו בלימוד הגמרא.
בישיבה התקרב הרב רייטשיק לאדמו"ר הריי"ץ, ובתוך זמן קצר הפך לאחד מקבוצת ה"חוזרים" שתפקידם היה לזכור את מהלך התוועדויותיו של הרבי, לחזור עליהם לאחר מכן על מנת לשחזרם ולבסוף אף להכינם לדפוס.
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בסוף תרצ"ו, נאלצו התמימים בישיבה להימלט מאוטווצק. זמן קצר לפני חג החנוכה, הגיעו לוורשה, שבפולין, שם הדריך אותם הרבי ונתן להם כסף על מנת לברוח לווילנה שבליטא.
לאחר שהגיע לליטא, עמל הרב רייטשיק ללא לאות על מנת להציל את חבריו התלמידים מפולין הכבושה. למרות שנלכד פעם על ידי משטרת הגבולות, הוא ארגן פעולות הברחה - הבאת פליטים רבים אל מעבר לגבול לשטחים בטוחים יותר.
כאשר קונסול יפן בליטא, צ'יאונה סוגיהארה, הנפיק אשרות מעבר דרך יפן לפליטים היהודים, עזר רייטשיק להשיג ויזות עבור חבריו ויהודים נוספים. אחרי שבילה קרוב לשנה בעיר קובה, יפן, עברה הישיבה שוב, הפעם לשנחאי, שבסין, שם בילו גם יהודים רבים אחרים, את שארית שנות המלחמה. בשנחאי, הפך הרב רייטשיק למנהלה העיקרי של ישיבת חב"ד. ובנוסף שימש כדמות אבהית לתלמידים הצעירים. למרות האפשרויות הרבות שניתנו לו לעזוב, בחר רייטשיק להישאר עד אשר עזב התלמיד האחרון ממש, בשנת תש"ו.
במשך כל אותה תקופה ריישטיק היה בקשר עם הרבי, אשר בנוסף לגיוס כספים מסיבי עבור מאמצי ההצלה של יהודים משטחי הכיבוש הגרמני ורוסיה, גייסו כסף כדי לשלוח לשנחאי.
בארצות הברית
כאשר רייטשיק הגיע לארצות הברית, מינה אותו הרבי לנסוע ברחבי צפון אמריקה כדי לחפש יהודים, בקבוצות וביחידים, כדי לזהות צרכים קהיליתיים מקומיים ולחזק את זהותם היהודית. במשך חודשים ארוכים, חצה הלוך ושוב את ארצות הברית, באוכלו רק סרדינים פירות וירקות, וביקר יהודים במקומות כמו צ'טנוגה, טנסי, שאיין, ויומינג על מנת להקים בתי ספר ומקוואות, ובדרך כלל סלל את הדרך להתחדשות יהודית בעתיד.
בגלל אופיו העדין, אנשים רכשו חיבה מיידית לרב רייטשיק. ניתן לייחס את מרבית התשתית היהודית שלאחר המלחמה בערים רבות ברחבי ארצות הברית תודות למאמציו הבלתי נלאים.
לאחר נישואיו בשנת תש"ח ללאה רפופורט, ניצולת שואה בעצמה, נשלחו הרב רייטשיק וכלתו הטריה ללוס אנג'לס, קליפורניה בשליחות אישית של הרבי הריי"צ.
לאחר הסתלקות הרבי הריי"צ ביו"ד שבט תש"י, היה הרב רייטשיק מבין הראשונים בקרב חסידי חב"ד, שהפצירו בחתנו של הרבי הריי"צ, הרבי, לקבל את הנשיאות. הרבי, אשר הצעתו היתה שישלחו ללוס אנג'לס, כתב לרייטשיק כי מעמדו לא היה אמור להיות מוגבל לבית כנסת אחד, אלא "אשר את מצודתו יש לפרוס על כל העיר וסביבתה."
בנוסף לעבודתו בתור השליח החב"די בלוס אנג'לס, המשיך בנסיעותיו ברחבי ארצות הברית במשך מספר חודשים בכל שנה כדי להפיץ יהדות ולסלול את הדרך לשלוחים בעתיד למקומות מסוימים. עוד אחת מעבודותיו כשליח נודד של הרבי היה לאסוף כסף (המכונה: "מעמד"), אשר היו כספים אישיים עבור השימוש הפרטי של הרבי. קרנות אלה הם סכום של כסף שניתן באופן מסורתי מדי שנה על ידי חסידי חב"ד.
כשבאביב תשכ"ז, הכריז הרבי על מבצע תפילין, הרב ריישטיק הפך למעורב באופן פעיל, עושה סיבובים כל יום באזור פיירפקס של לוס אנג'לס בו הוא גר, על מנת למצוא גברים יהודים שלא הניח עדיין תפילין באותו היום. הוא המשיך את הנוהג הזה עד יום מותו.
בשנת תש"ן, הרב רייטשיק מונה להנהלת מרכז לענייני חינוך, מחנה ישראל, ולאגודת חסידי חב"ד.
לקראת סוף חייו סבל ממחלה קשה, אך סירב לאפשר לה לשבש את לוח הזמנים העמוס שלו.
נפטר בח' בשבט תשנ"ח בהלוויותו שהחלה בלוס אנג'לס ומשם לניו יורק השתתפו אלפי אנשים. בניו יורק, מסע ההלוויה עבר דרך מרכז חב"ד העולמי והמשיך אל בית הקברות מונטיפיורי שבקווינס.
הותיר אחריו עשרה ילדים ובני משפחותיהם, רבים מהם משמשים רבנים ברחבי העולם. אשתו לאה נפטרה בתשס"ז.