ג' בתמוז

ג' בתמוז הוא היום השלישי בחודש תמוז.

אירועים ביהדות

• ב'תפ"ט - יהושע בן נון עצר את השמש והירח במלחמת חמשת המלכים במקדה.
• תקמ"ה - רבי שלמה דב הלברשטאט, אב בית דין בעיר מץ שבצרפת, נפטר.
• תרפ"ט - ר' מרדכי לייב רובין, ראש אב בית דין קהילות הפרושים בירושלים, נפטר.

ימי חב"ד

• תרי"א - התרחשה השריפה הגדולה בליובאוויטש.
• תרפ"ז - אדמו"ר הריי"צ שוחרר ממאסרו (מיום ט"ו סיון תרפ"ז) בכלא 'שפולארקה', בתנאי שיסע לעיר מקלטו קסטרמה.

יום זה מוגדר ע"י הרבי כאתחלתא דגאולה, ולכן רבים מחסידי חב"ד לא אומרים תחנון ביום זה

• תשנ"ד - כ"ק אדמו"ר יום של העלם והסתר. מאותו היום איננו יכולים לחזות בזיו פני קודשו של אבינו מלכנו, ולשמוע שיחות דא"ח מפיו.

בקרב חסידי חב"ד ישנם הרגשים שונים כיצד להתייחס ליום זה (כיוון שוודאי הרבי ממשיך להנהיג את צאן מרעיתו כקדם בלי שום שינוי, ובשל כך משמעות יום זה אצל חסיד ומקושר אינה יכולה להיות רק מצד המצב החומרי.) וכתוצאה מכך ישנם דרכים שונות כיצד לנהוג ביום זה.

חלק מהחסידים אינם מוכנים להתייחס ליום זה כאל יום הילולא בשום פנים, אינם נוהגים המנהגים בהתאם לכך, ואף שוללים התנהגות כזו אצל מושפעיהם, בד בבד רוב המשפיעים בקבוצה זו הולכים לאוהל הק' למרות שיטתם, לעומתם מרבית הצעירים שבהם אינם הולכים לשם, ואף שוללים זאת אצל מושפעיהם.

חלק אחר של חסידים שולחים את מכתביהם, מדריכים את מקורביהם, וקוראים לכלל עם ישראל לבוא - לאוהל הק', וכן מדריכים את מושפעיהם להתייחס אל יום זה כפי שהוא במשמעותו הפשוטה והמקובלת, ולנהוג במנהגים המתאימים.

ברור שחילוקי הדעות אינם בסתירה לכך; שכל חסידי חב"ד ממשיכים בעבודתם ובהתקשרותם לכ"ק אדמו"ר, ובמילא יחסם ליום זה אינו כימי הילולא אחרים בהם בעלי ההילולא סיימו את הנהגתם ועבודתם, והסתלקו. (אפי' אלו שנאמר עליהם ביטויים כמו "יעקב אבינו לא מת" או על משה רבינו - "לא מת משה" שבהם הפירוש הוא שנשיאותם להיותה עניין כללי הרי היא משפיעה וממשיכה בכל הדורות כולם- אבל וודאי שעבודתם לא נמשכת בעצמה, ובזאת דורינו וודאי לא דומה להנ"ל שכן אמונים אנו על דברי הרבי שדורינו הוא הדור האחרון לגלות שעבודתו להביא את הגאולה.)

כל החסידים מאמינים, שהמצב שנוצר הוא שלב נוסף בתהליך התגלותו השלימה של הרבי כמלך המשיח. זאת בשל דבריו של הרבי כי
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין דורנו, הוא "הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה". בהקשר לכך, מזכירים החסידים את האמור: "אשרי המחכה ויגיע" וגו': ".. שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה", כלומר, שמלך המשיח נכסה וחוזר ונגלה.

עניינו

ג' בתמוז מבטא את החידוש הכללי שהתחדש בדורות האחרונים לפני ביאת המשיח בכל עניין הגלות.

הביאור בזה: חודש תמוז הוא חודש של העלם והסתר. משום שבה החלה הגלות, לכן אין בה חג אדרבה רק צום יז בתמוז ובה מתחילים השלשה שבועות של אבלות על חורבן הבית והירידה לגלות. דבר זה מתבטא אף בשם החודש 'תמוז' שהוא על שם עבודה זרה.^{[דרוש מקור: יש לעיין במקור המובא השיחה.]} אולם בדורנו התחדש בחודש זה יום של שמחה יום של התגלות אלוקית בגאולה וניצחון על המנגדים לתורה ומצוות - חג הגאולה י"ב תמוז.

הסיבה שבקרבנו אל הגאולה האמיתית והשלימה מתגלה דווקא בחודש תמוז שמסמל את החורבן יום גאולה הוא מתוך מובן עמוק יותר ביחס של גלות וגאולה. ביאת הגאולה היא לא באופן שיתגלה ש'סיבת' הגלות היא 'בשביל' הגאולה. אלא שהגלות 'עצמו' הוא 'נהפך' לטוב וליום טוב. (ומתגלה שבעומק הגלות ישנו אור! עניין זה (שהחושך עצמו נהפך לאור) מתבטא גם ב'אופן' הגאולה של הרבי הריי"צ עצמו שהמנגדים שחררו את הרבי לא על ידי שגברו עליהם ונצחום, אלא הם בעצמם יחד עם כל תוקפם הורו ושחררו אותו. כמו כן מתבטא עניין זה בשם החודש שכאמור נקרא על שם של עבודה זרה אולם תורת החסידות מגלה שהשם תמוז מורה על גילוי אור משום שבימי הקיץ מאיר בעולם אור אלוקי - אור אין סוף).

התחדשות זו (שבעומק החושך מתגלה הטוב ו'נהפך' לטוב) התגלתה באותה השנה ביום ג' בתמוז. והוא לפי שיום זה מצד עצמו הוא יום שבו החל הגלות של הרבי לעיר גלותו קסטרמא שהגלות שקול בחומרתו כמוות. ועד שבאותו היום היה צד שכל השחרור מהמאסר ושליחה לגלות היא בכדי להחמיר את הגזירה (ולצאת ידי חובת הלחץ מאומות העולם) וממילא הרי הוא יום חשוך וגלותי מצד עצמו. אולם הגאולה בי"ב תמוז גילתה למפרע שיום זה לא רק שלא היה גלות אלא אז התחילה הגאולה. ויוצא שמתוך כל ימי החודש היום שמבטא בעיקר את ה'חידוש' שבגאולה הוא דווקא ג' בתמוז שהוא יום מצד אחד כולו ירידה לגלות ולעומת זאת כל עניינה 'התחלת הגאולה'.

וזה גם הסיבה שיום ג' תמוז חל באותו היום בשבוע שחל תשעה באב י"ז בתמוז וחג הפסח משום שזה עצמו שתשעה באב וי"ז בתמוז חלים באותו היום של חג הפסח הוא מפני שבפנימיותם הם התחלת הגאולה על אף שבחיצוניות הם ימי צרה וגלות (שלכן הם ימי צום) וג' תמוז להיותו היום שמחבר ומגלה את הפנימיות - הגאולה בחיצוניות, גם הוא חל באותו היום של י"ז בתמוז משום שהוא מחבר את חג הפסח עם צום יז בתמוז שהוא לאמיתו של דבר ופנימיותו יום גאולה.

קישורים חיצוניים

• מאמרים אודות ג' בתמוז - תבנית:חב
• תיאור גאולת הרבי הריי"צ

הפתגם היומי - ג' בתמוז - מלוח היום יום

אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר: א אידישער קרעכץ וואס קומט ח"ו בסבה פון א ניט גוט גשמי איז אויך א תשובה גדולה, בפרט א קרעכץ בסבה פון א ניט גוט רוחני איז אודאי און אודאי א תשובה מעליתא. דער קרעכץ שלעפט ארויס פון עומק רע, און שטעלט אנידער אין א מעמד טוב. תרגום מאידיש: אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר: אנחה יהודית המגיעה בסיבה של לא טוב גשמי הוא גם תשובה גדולה, בפרט אנחה בסיבה של לא טוב רוחני. ודאי וודאי תשובה מעולה. האנחה מושכת מעומק רע ומעמידה במעמד טוב.