ג' בתמוז: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־19:39, 25 ביוני 2015

<< >> חודש תמוז
א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח	ט	י
יא	יב	יג	יד	טו	טז	יז	יח	יט	כ
כא	כב	כג	כד	כה	כו	כז	כח	כט
תשרי · חשוון · כסלו · טבת · שבט · אדר ניסן · אייר · סיוון · תמוז · מנחם אב · אלול

ג' בתמוז הוא היום השלישי בחודש תמוז.

אירועים ביהדות

ב'תפ"ט - יהושע בן נון עצר את השמש והירח במלחמת חמשת המלכים במקדה.
תקמ"ה - רבי שלמה דב הלברשטאט, אב בית דין בעיר מץ שבצרפת, נפטר.
תרפ"ט - ר' מרדכי לייב רובין, ראש אב בית דין קהילות הפרושים בירושלים, נפטר.

ימי חב"ד

תרי"א - התרחשה השריפה הגדולה בליובאוויטש.
תרפ"ז - אדמו"ר הריי"צ שוחרר ממאסרו (מיום ט"ו סיון תרפ"ז) בכלא 'שפולארקה', בתנאי שיסע לעיר מקלטו קסטרמה.

יום זה מוגדר ע"י הרבי כאתחלתא דגאולה, ולכן רבים מחסידי חב"ד לא אומרים תחנון ביום זה .

תשנ"ד - הרבי התכסה מעינינו. בקרב חסידי חב"ד ישנם דעות שונות בכל הקשור לאירועי היום, בשאלה כיצד להגדיר את שהתרחש, וכיצד יש לנהוג בעקבות כך. רוב החסידים מאמינים, שהמצב שנוצר הוא שלב נוסף בתהליך התגלותו השלימה של הרבי כמלך המשיח. זאת בשל דבריו של הרבי כי
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין דורנו^[1], ^[2] הוא "הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה"^[3]. בהקשר לכך, מזכירים החסידים את האמור^[4]: "אשרי המחכה ויגיע" וגו': ".. שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה", כלומר, שמלך המשיח נכסה וחוזר ונגלה.

עניינו

יום ג' תמוז מבטא את החידוש הכללי של חודש תמוז שהתחדש בדורות האחרונים לפני ביאת המשיח בכל עניין הגלות.

והביאור: חודש תמוז הוא חודש של העלם והסתר בה החלה הגלות ובה צמים צום יז בתמוז ובה מתחילים השלשה שבועות של אבלות. אולם בתקופה האחרונה התחדש בחודש זה יום של שמחה יום של גאולה וניצחון על המנגדים לתורה ומצוות - חג הגאולה י"ב תמוז.

והטעם לכך הוא, מפני שהטוב שבגאולה יהיה לא רק שיתגלה ש'סיבת' הגלות היא 'בשביל' הגאולה. אלא שהגלות 'עצמו' הוא 'נהפך' לטוב וליום טוב. (עניין זה (שהחושך עצמו נהפך לאור) בא לידי ביטוי באופן הגאולה של הרבי שהמנגדים שחררו את הרבי לא על ידי שגברו עליהם ונצחום, רק הם בעצמם באו עם כל תוקפם ושחררו אותו. גם מתבטא בזה שתמוז הוא שם של עבודה זרה ותורת החסידות מגלה שהשם תמוז מורה על גילוי אור אין סוף).

ועיקר החידוש בזה מתבטא ביום ג תמוז והוא לפי שיום זה מצד עצמו הוא יום שבו החל הגלות של הרבי לעיר גלותו קסטרמא שעניין הגלות שקול כמוות.^[5] ועד שבאותו היום היה צד שכל השחרור מהמאסר ושליחה לגלות היא בכדי להחמיר את הגזירה (ולצאת ידי חובת הלחץ מאומות העולם) וממילא הרי הוא יום חשוך מצד עצמו. אולם לאחרי הגאולה בי"ב תמוז התברר למפרע שיום זה לא רק שלא היה גלות אלא אז התחילה הגאולה כלומר, שאותו היום הוא מצד אחד גלות ומצד שני התחלת הגאולה.

וזה גם הסיבה שיום ג תמוז חל באותו היום בשבוע שחל תשעה באב י"ז בתמוז וחג הפסח^[6] שהסיבה שתשעה באב ויז תמוז חלים באותו היום של פסח הוא מני שבפנימיותם הם התחלת הגאולה וזה שג' תמוז גם חל באותו היום של יז בתמוז הוא שיום ג' תמוז מגלה את הפנימיות של צום יז בתמוז שהוא גאולה.^[7]

קישורים חיצוניים

הפתגם היומי - ג' בתמוז - מלוח היום יום

אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר: א אידישער קרעכץ וואס קומט ח"ו בסבה פון א ניט גוט גשמי איז אויך א תשובה גדולה, בפרט א קרעכץ בסבה פון א ניט גוט רוחני איז אודאי און אודאי א תשובה מעליתא. דער קרעכץ שלעפט ארויס פון עומק רע, און שטעלט אנידער אין א מעמד טוב.

תרגום מאידיש: אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר: אנחה יהודית המגיעה בסיבה של לא טוב גשמי הוא גם תשובה גדולה, בפרט אנחה בסיבה של לא טוב רוחני. ודאי וודאי תשובה מעולה. האנחה מושכת מעומק רע ומעמידה במעמד טוב.

הערות שוליים

↑ ההגדרה של דורות בשיחות הרבי, היא לפי נשיאי הדור. כך למשל במאמר באתי לגני מוזכרים שבעה דורות שהראשון שבהם הוא דורו של אדמו"ר הזקן והאחרון שבהם הוא דורו של הרבי
↑ בשיחה אחרת של הרבי מובא התייחסות יותר מפורשת לנצחיות חיין של נשיא הדור: "מזה מובן החידוש דדורנו - הדור התשיעי לגבי כל הדורות שלפני זה, עד לדור שלפני זה (דור השמיני): מכיון שהגאולה לא באה אז בפועל, ה"בא אל פרעה" (הגילוי ד"אתפריעו כל נהורין" למטה) לא היה בתכלית השלימות כנשמה בגוף בריא (היתה הסתלקות הנשמה מן הגוף וגם הנשמה בגוף היתה במצב ש"הדיבור הוא בגלות" וכו'), מה שאין כן בדורנו זה - הדור האחרון לגלות ודור ראשון לגאולה - נעשה תומ"י "נתלו המאורות", שלא זו בלבד שלא חסר חס ושלום במאורות הגדולים דגילוי תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אלא אדרבה - מתווספת שלימות נעלית יותר (לא באופן ד"כבד פה מאורייתא שבעל פה וכבד לשון מאורייתא שבכתב, בהיותו למעלה מזה), באופן שכשנשמות בגופים מקבלים בפנימיות "אתפריעו כל נהורין" ש"נתלו" עתה, על ידי זה שמשיח צדקנו בא מיד, "שלח נא ביד תשלח" וילמד תורה את כל העם כולו, עד "תורה חדשה מאיתי תצא". (תרגום מספר השיחות תשנ"ב חלק א' עמ' 294).
↑ ראו לדוגמה במאמר באתי לגני תשי"א
↑ רש"י בסוף ספר דניאל, פרק י"ב פסוק י"ב, המדבר על מלך המשיח.
↑ ראה ספר החינוך מצווה יח.
↑ כידוע הרמז א"ת ב"ש שביום שחל בו הראשון של פסח באותו היום חל תשעה באב וביום השני של פסח חל שבועות וכו'
↑ לקוטי שיחות חלק יח עמוד 315.

[1] ההגדרה של דורות בשיחות הרבי, היא לפי נשיאי הדור. כך למשל במאמר באתי לגני מוזכרים שבעה דורות שהראשון שבהם הוא דורו של אדמו"ר הזקן והאחרון שבהם הוא דורו של הרבי

[2] בשיחה אחרת של הרבי מובא התייחסות יותר מפורשת לנצחיות חיין של נשיא הדור: "מזה מובן החידוש דדורנו - הדור התשיעי לגבי כל הדורות שלפני זה, עד לדור שלפני זה (דור השמיני): מכיון שהגאולה לא באה אז בפועל, ה"בא אל פרעה" (הגילוי ד"אתפריעו כל נהורין" למטה) לא היה בתכלית השלימות כנשמה בגוף בריא (היתה הסתלקות הנשמה מן הגוף וגם הנשמה בגוף היתה במצב ש"הדיבור הוא בגלות" וכו'), מה שאין כן בדורנו זה - הדור האחרון לגלות ודור ראשון לגאולה - נעשה תומ"י "נתלו המאורות", שלא זו בלבד שלא חסר חס ושלום במאורות הגדולים דגילוי תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אלא אדרבה - מתווספת שלימות נעלית יותר (לא באופן ד"כבד פה מאורייתא שבעל פה וכבד לשון מאורייתא שבכתב, בהיותו למעלה מזה), באופן שכשנשמות בגופים מקבלים בפנימיות "אתפריעו כל נהורין" ש"נתלו" עתה, על ידי זה שמשיח צדקנו בא מיד, "שלח נא ביד תשלח" וילמד תורה את כל העם כולו, עד "תורה חדשה מאיתי תצא". (תרגום מספר השיחות תשנ"ב חלק א' עמ' 294).

[3] ראו לדוגמה במאמר באתי לגני תשי"א

[4] רש"י בסוף ספר דניאל, פרק י"ב פסוק י"ב, המדבר על מלך המשיח.

[5] ראה ספר החינוך מצווה יח.

[6] כידוע הרמז א"ת ב"ש שביום שחל בו הראשון של פסח באותו היום חל תשעה באב וביום השני של פסח חל שבועות וכו'

[7] לקוטי שיחות חלק יח עמוד 315.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

@@ שורה 16: / שורה 16: @@
 (תרגום מספר השיחות תשנ"ב חלק א' עמ' 294).}} הוא "הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה"{{הערה|ראו לדוגמה במאמר [[באתי לגני#באתי לגני תשי"א|באתי לגני תשי"א]]}}. בהקשר לכך, מזכירים החסידים את האמור{{הערה|[[רש"י]] בסוף ספר דניאל, פרק י"ב פסוק י"ב, המדבר על [[מלך המשיח]].}}: "אשרי המחכה ויגיע" וגו': ".. שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה", כלומר, ש[[מלך המשיח]] [[נכסה וחוזר ונגלה]].
+==עניינו==
+יום ג' תמוז מבטא את החידוש הכללי של חודש תמוז שהתחדש בדורות האחרונים לפני ביאת המשיח בכל עניין הגלות.
+והביאור: חודש תמוז הוא חודש של העלם והסתר בה החלה הגלות ובה צמים צום [[יז בתמוז]] ובה מתחילים ה[[שלשה שבועות]] של אבלות. אולם בתקופה האחרונה התחדש בחודש זה יום של שמחה יום של גאולה וניצחון על המנגדים לתורה ומצוות - חג הגאולה [[י"ב תמוז]].
+והטעם לכך הוא, מפני שהטוב שבגאולה יהיה לא רק שיתגלה ש'סיבת' הגלות היא 'בשביל' הגאולה. אלא שהגלות 'עצמו' הוא 'נהפך' לטוב וליום טוב. (עניין זה (שהחושך עצמו נהפך לאור) בא לידי ביטוי באופן הגאולה של הרבי שהמנגדים שחררו את הרבי לא על ידי שגברו עליהם ונצחום, רק הם בעצמם באו עם כל תוקפם ושחררו אותו. גם מתבטא בזה ש[[תמוז]] הוא שם של [[עבודה זרה]] ותורת החסידות מגלה שהשם תמוז מורה על גילוי [[אור אין סוף]]).
+ועיקר החידוש בזה מתבטא ביום ג תמוז והוא לפי שיום זה מצד עצמו הוא יום שבו החל הגלות של הרבי לעיר גלותו קסטרמא שעניין הגלות שקול כמוות.{{הערה|ראה ספר החינוך מצווה יח.}} ועד שבאותו היום היה צד שכל השחרור מהמאסר ושליחה לגלות היא בכדי להחמיר את הגזירה (ולצאת ידי חובת הלחץ מאומות העולם) וממילא הרי הוא יום חשוך מצד עצמו. אולם לאחרי הגאולה בי"ב תמוז התברר למפרע שיום זה לא רק שלא היה גלות אלא אז התחילה הגאולה כלומר, שאותו היום הוא מצד אחד גלות ומצד שני התחלת הגאולה.
+וזה גם הסיבה שיום ג תמוז חל באותו היום בשבוע שחל [[תשעה באב]] י"ז בתמוז ו[[חג הפסח]]{{הערה|כידוע הרמז א"ת ב"ש שביום שחל בו הראשון של פסח באותו היום חל '''ת'''שעה באב וביום השני של פסח חל '''ש'''בועות וכו'}} שהסיבה שתשעה באב ויז תמוז חלים באותו היום של פסח הוא מני שבפנימיותם הם התחלת הגאולה וזה שג' תמוז גם חל באותו היום של יז בתמוז הוא שיום ג' תמוז מגלה את הפנימיות של צום יז בתמוז שהוא גאולה.{{הערה|לקוטי שיחות חלק יח עמוד 315.}}
 ==קישורים חיצוניים==
 *[http://www.chabad.co.il/?template=topic&topic=81 מאמרים אודות ג' בתמוז] - {{חב}}