מסכת סוכה

סוכות בירושלים

המסכת עוסקת בדיני חג הסוכות והן: הסוכה, ארבעת המינים, וניסוך המים.

ביאורי הרבי

עיקר מהות הסוכה - לצל

אדמו"ר הזקן כותב:

בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. הם היו ענני כבודו שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש, ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות העשויות לצל כדי שנזכיר נפלאותיו ונוראותיו

.

הרבי מקשה מה היא הוספת אדמו"ר הזקן על לשון הטור "ענני כבודו שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש". לכאורה זה שהיו "לצל" נכלל במה שכתב "לבל יכה בהם שרב ושמש", ומאי מוסיף במ"ש "לצל". על דרך זה בהמשך לשונו, מוסיף אדמו"ר הזקן על לשון הטור - "ודוגמא לזה צוונו לעשות סוכות העשויות לצל", ותיבות אלו "העשויות לצל" לא מופיעים בטור.

הרבי מסביר כי אדמו"ר הזקן משמיענו בכך, דמכך שהכתוב תולה מצוות סוכה ב"ענני כבודו שהקיפם בהם לצל", אנו לומדים שגדרה של מצות סוכה הוא שצריכה להיות "עשויה לצל". והיינו שנוסף לזה שמתנאי הסוכה הוא שצריכה להיות צלתה מרובה מחמתה", הרי גדרה ומהותה של סוכה הוא - סוכה העשויה לצל, וסוכה שחסר בה תנאי זה אין עליה שם סוכה כלל.

הרבי הוסיף, כי יש לומר, שענין זה הוא מהחילוקים להלכה בין שתי הדיעות, אם "בסוכות הושבתי" היינו "סוכות ממש" או "ענני כבוד": להדיעה שהיו "סוכות ממש", עיקר גדר סוכה הוא דירת עראי, על דרך הסוכות שעשו ישראל במדבר, שהיו "דירת עראי"; משא"כ להדיעה שהם "ענני כבוד", הסוכות שאנו עושין הם זכר רק לפרט זה שבענני הכבוד, "שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש" ולכן גדרה של סוכה הוא מה שהיא עשויה לצל".

יסוד זה מפורש בלשון אדמו"ר הזקן שכתב "אין אדם יוצא ידי חובה, אלא בסוכה שאינה עשויה אלא לצל בלבד דוגמת ענני כבוד אבל אם היא עשויה גם לדירה... ולא להסתופף בצלה בלבד, או שעשויה גם להשתמש בה תשמיש של צניעות.. או שהיא עשויה גם למחסה ולמסתור מזרם וממטר, כל שאינה עשוי' לצל בלבד אין זו סוכה אלא בית בו"'.

למרות שבגמרא עצמה נזכר תנאי זה רק לענין כשרות סוכת גנב"ך, ולומר דאף שסוכות אלה לא געשו לשם מצוה, מכל מקום כשירות באם נעשו לשם צל, אבל אדמו"ר הזקן כותב שזהו תנאי בכל סוכה, ועד שכוונת עשייתה צריכה להיות אך ורק לשם "צל בלבד", בלי תערובת של כוונה אחרת" - "להשתמש בה (גם) תשמיש של צניעות", או אפילו שתהיה "גם למחסה ולמסתור מזרם וממטר" - כי לדעת אדמו"ר הזקן, זהו גדרה של מצות סוכה, שתהיה עשוי' לצל בלבד כמו ענני הכבוד "שהקיפם בהם לצל".

צל הסוכה - דין בגברא או בחפצא

אדמו"ר הזקן כותב בשולחן ערוך:"ענני כבודו שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש כו'." לכאורה אינו מובן הוספת אדמו"ר הזקן תיבת לצל, למרות שזהו בהתאם להמשך לשונו "צונו לעשות סוכות העשויות לצל" כנ"ל, הרי זה כפל לשון, וגם אם היה כותב רק "לבל יכה בהם שרב ושמש" היה מובן ההמשך לזה ש"צונו לעשות סוכות העשויות לצל".

הרבי מבאר בטוב טעם, כי בכך שאדמו"ר הזקן מוסיף שענני כבוד היו "לצל לבל יכה בהם שרב ושמש" מרמז, שבצל סוכה יש שני דינים: (א) מצד הסכך - ע"ד ענני הכבוד שהיו "לצל", (ב) מצד האדם, כמו שענני הכבוד פעלו ל"בל יכה בהם שרב ושמש".

בזאת הרבי מבאר את דברי אדמו"ר הזקן בדין צלתה מרובה מחמתה, וז"ל:

אם אין הסכך מרובה מן האויר אלא הן שוין פסולה לפי שהחמה הנכנסת באויר הסיכוך כשהיא מגיעה לקרקעית הסוכה מתפשטת יותר ממה שהיא למעלה באויר הסיכוך ונמצא שהסוכה למטה בקרקעיתה היא חמתה מרובה מצלתה. אבל אם למטה בקרקעיתה היא חמתה וצלתה שוין כשרה לפי שידוע שלמעלה בסכך האויר הוא מועט מן הסיכוך וצלתה למעלה היא מרובה מחמתה והרי זה סכך גמור

.

בדבריו, ישנה לכאורה סתירה. מדבריו בדין הראשון יוצא שמצד זה שהצל והחמה שוין היה צריך להיות סוכה כשרה, והטעם שאנו פוסלים את הסוכה, הוא רק משום "שהסוכה למטה בקרקעיתה היא חמתה מרובה מצלתה", ואילו מדבריו בדין השני יוצא להיפך שאם הצל והחמה שוין אין זה מספיק להכשיר הסוכה, וזה שה סוכה כשירה כשהם שווין למטה הוא רק משום "שצלתה למעלה היא מרובה מחמתה".

בנוסף, לשונו של אדמו"ר הזקן שם ד"אם למטה.. חמתה וצלתה שוין כשרה לפי.. שצלתה למעלה היא מרובה מחמתה, וה"ז סכך גמור" הוא לכאורה אריכות מיותר, ולמה לא מספיק הטעם ש"צלתה למעלה היא מרובה מחמתה"?

על פי הנ"ל הרבי מבאר, ששיעור סכך "למעלה" ושיעור סכך "למטה" הם שני דינים שונים:

1. הדין דצל סוכה כלפי האדם "למטה", הוא בעיקר דין שלילי, היינו פסול אם אצלו חמתה מרובה מצלתה, כיון שאז אינו דומה לענני הכבוד שפעלו "לבל יכה בהם שרב ושמש", אבל אם הם שווין אין כאן פסול;

2. לעומת זאת, הדין בסכך הסוכה הוא ענין חיובי, שסכך הסוכה יהיה "לצל", וזהו דוקא כאשר "צלתו מרובה מחמתו", שאז הוא "סכך גמור", אבל גם כשהם רק שווים אין כאן פסול, אלא שאינו "סכך גמור" - כדיוק ל' אדמו"ר הזקן.

דין הסוכה אם מצד הסכך צלתו מרובה מחמתו, ומצד הצל - ההיפך

בכך שבהגדרת מצות סוכה מדגיש אדמו"ר הזקן שהסוכה היא "לצל" כנ"ל, כוונתו לרמז, שעיקר גדר הסוכה אינו זה שאצל האדם אסור להיות מצב של "חמתה מרובה מצלתה" אלא החיוב זה שהסכך יהיה עשוי "לצל", "צלתה מרובה מחמתה".

בחידוש זה, קיים חילוק הלכתי למעשה: אם הסכך למעלה צלתו מרובה מחמתו, אבל הסוכה למטה חמתה מרובה מצלתה" על ידי זה "שהחמה הנכנסת באויר הסיכוך כשהיא מגיעה לקרקעית הסוכה מתפשטת יותר ממה שהיא למעלה באויר הסיכוך", ונמצא שלמעלה יש "סכך גמור", אבל למטה יש פסול דחמתה מרובה מצלתה.

באופן זה, לכאורה היה מסתבר לומר, שמכיון שיש פסול בהסוכה, א"כ מה מועיל זה שיש למעלה "סכך גמור". אבל על פי הנ"ל - שעיקר גדר הסוכה הוא מה שהסכך יהיה עשוי "לצל", יש לומר, שאם למעלה יש "סכך גמור", אין מתחשבים בהנעשה למטה בקרקעית הסוכה: דרק כשלמעלה הם שווין ואין כאן "סכך גמור" אזי הסוכה פסולה כשלמטה חמתה מרובה מצלתה, אבל אם למעלה יש "סכר גמור", אין משנה לנו מה שלמטה אין צלתה מרובה מחמתה, כיון שעיקר גדר הסוכה הוא זה שהסוכה "עשויה לצל".

ביאורים נוספים

• ח ב. והיא שתהא עשויה לצל. לקוטי שיחות חל"ב עמ' 142 (עמ' 155)

• יא ב. ענני כבוד היו דברי רבי אליעזר, רבי עקיבא אומר סוכות ממש. לקוטי שיחות חל"ב עמ' 142 (עמ' 155)

• יד ב. הפכם על צידיהן. שיחות קודש תש"מ ח"א עמ' יח (עמ' 62)

• כח א. הויות אביי ורבא. שיחות קודש תשל"ח ח"א עמ' כב (עמ' 276)

• כח ב. אוכל ושותה ומטייל בסוכה. שערי הלכה ומנהג או"ח חלק ב' עמ' רמב עמ' (237)

• כט א. בשביל ארבעה דברים חמה לוקה. לקוטי שיחות חט"ו עמ' 7 (עמ' 20)

• לב ב. שערי הלכה ומנהג או"ח חלק ב' עמ' רמח (עמ' 243)

• נב ב. רש"י ד"ה וכהן צדק. ליקוטי שיחות חט"ו עמ' 38 (עמ' 51)

• נג ב. אמר רבי יהושע בן חנניא, כשהיינו שמחין כו'. לקוטי שיחות חי"ז עמ' 272 (עמ' 285)

• נג ב. מנמנמי אכתפי דאהדדי. שערי הלכה ומנהג או"ח חלק ב' עמ' רמד (עמ' 239)

• נד ב. רש"י ד"ה ערב הפסח. וכל כת וכת כו'. שערי המועדים פסח ח"א עמ' רסב (עמ' 250)לקוטי שיחות חלק ז' עמ' 256 (עמ' 268)

• נו ב. אוי לרשע ואוי לשכנו. לקוטי שיחות חל"ג עמ' 11 (עמ' 23)

• נב ב. ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם... גלות. לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 167 (עמ' 183)

ביאורי נשיאי חב"ד

• אדמו"ר הצמח צדק, "מסכת סוכה", צמח צדק על הש"ס, ברוקלין, תשנ"ה, עמודים ע-146, באתר HebrewBooks