מסכת מועד קטן: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 3: | שורה 3: | ||
המסכת עוסקת בדיני [[חול המועד]]. | המסכת עוסקת בדיני [[חול המועד]]. | ||
ב[[שיחה]] שאמר הרבי ב[[שבת]] [[פרשת דברים]] בשנת [[תשכ"ט]], בהמשך לציטוט דברי חז"ל כי אין דבר שאינו נרמז בתורה, אמר הרבי כי היה מי ששאל אותו האם ישנה אפשרות לקיום [[חיים מחוץ לכדור הארץ]]. {{ציטוטון|שאלה זו}} - אמר הרבי - {{ציטוטון|אינה נוגעת ישירות ל[[תורה]] ו[[מצוות]] ובכל-זאת, הואיל ומתעניינים לדעת מהי דעת תורה בנושא, הרי כבר הבטיחו חז"ל (מסכת חגיגה) שכל עוד יש שאלות וויכוחים - יימצא מי שישיב עליהן. והואיל ועל ידי התשובות על השאלות הללו יהיו אנשים שיהיו מוכנים יותר לשמוע בקול ה' להניח [[תפילין]], לשמור שבת ו[[מבצע כשרות|לאכול כשר]] - עניתי שהדברים מפורשים בגמרא. ומה שהשואל לא שמע על אותה גמרא, הנה הדברים נמצאים בשני מקומות: ב[[מסכת שבועות]] (לו'-א') - מסכת הנלמדת בדרך -כלל בישיבות וב[[מסכת מועד קטן]] (טז'-א) - אותה יש הנוהגים ללמוד בזמן "[[בין המצרים]]}}. | |||
"ב"שירת דבורה" על מלחמת ברק וסיסרא (שופטים ה' כג'), נאמר: "אורו מרוז אמר מלאך ה', אורו ארור יושביה". על כך מביאה הגמרא (שם) שני פירושים המתייחסים לזהות הכוכב "מרוז", כשלפי הפירוש השני מדובר בכוכב. כידוע, הכוכבים עזרו לישראל, ככתוב בפסוק לפני-כן: "מן השמים נלחמות הכוכבים ממסילותם...", ואילו כוכב זה, מזלו של סיסרא, לא בא כמובן לעזרת ישראל, ועל כן החרים אותו ברק ב"שמתא": "אורו מרוז, אמר מלאך ה', אורו ארור יושביה" - הרי שיש תושבים על הכוכב! | |||
"ואכן, גם רש"י בפירושו על ספר שופטים, מביא את שני הפירושים בגמרא, כשאת הפירוש הגורס ש"מרוז" הוא כוכב, מביא רש"י בפירושו הראשון". | |||
==הפרק השלישי: דיני אבלות== | |||
בפרק השלישי "ואלו מגלחין", מובאים הרבה מדיני אבילות, הקשורים לאבל שלא יכול היה להתגלח לפני המועד, והרבה הלכות אחרות הקשורים לכך, ולכן מובא ב[[שולחן ערוך]] כי מותר ללמוד פרק זה ב[[תשעה באב]]. בין השאר מובא בפרק{{הערת שוליים|1=[http://chabadlibrarybooks.com/shas.aspx?mesechta=12&daf=27&format=text דף כז].}}: | בפרק השלישי "ואלו מגלחין", מובאים הרבה מדיני אבילות, הקשורים לאבל שלא יכול היה להתגלח לפני המועד, והרבה הלכות אחרות הקשורים לכך, ולכן מובא ב[[שולחן ערוך]] כי מותר ללמוד פרק זה ב[[תשעה באב]]. בין השאר מובא בפרק{{הערת שוליים|1=[http://chabadlibrarybooks.com/shas.aspx?mesechta=12&daf=27&format=text דף כז].}}: | ||
גרסה מ־07:50, 24 בפברואר 2011
במסכת מועד קטן יש 3 פרקים ו27.5 דפים.
המסכת עוסקת בדיני חול המועד.
בשיחה שאמר הרבי בשבת פרשת דברים בשנת תשכ"ט, בהמשך לציטוט דברי חז"ל כי אין דבר שאינו נרמז בתורה, אמר הרבי כי היה מי ששאל אותו האם ישנה אפשרות לקיום חיים מחוץ לכדור הארץ. "שאלה זו" - אמר הרבי - "אינה נוגעת ישירות לתורה ומצוות ובכל-זאת, הואיל ומתעניינים לדעת מהי דעת תורה בנושא, הרי כבר הבטיחו חז"ל (מסכת חגיגה) שכל עוד יש שאלות וויכוחים - יימצא מי שישיב עליהן. והואיל ועל ידי התשובות על השאלות הללו יהיו אנשים שיהיו מוכנים יותר לשמוע בקול ה' להניח תפילין, לשמור שבת ולאכול כשר - עניתי שהדברים מפורשים בגמרא. ומה שהשואל לא שמע על אותה גמרא, הנה הדברים נמצאים בשני מקומות: במסכת שבועות (לו'-א') - מסכת הנלמדת בדרך -כלל בישיבות ובמסכת מועד קטן (טז'-א) - אותה יש הנוהגים ללמוד בזמן "בין המצרים".
"ב"שירת דבורה" על מלחמת ברק וסיסרא (שופטים ה' כג'), נאמר: "אורו מרוז אמר מלאך ה', אורו ארור יושביה". על כך מביאה הגמרא (שם) שני פירושים המתייחסים לזהות הכוכב "מרוז", כשלפי הפירוש השני מדובר בכוכב. כידוע, הכוכבים עזרו לישראל, ככתוב בפסוק לפני-כן: "מן השמים נלחמות הכוכבים ממסילותם...", ואילו כוכב זה, מזלו של סיסרא, לא בא כמובן לעזרת ישראל, ועל כן החרים אותו ברק ב"שמתא": "אורו מרוז, אמר מלאך ה', אורו ארור יושביה" - הרי שיש תושבים על הכוכב!
"ואכן, גם רש"י בפירושו על ספר שופטים, מביא את שני הפירושים בגמרא, כשאת הפירוש הגורס ש"מרוז" הוא כוכב, מביא רש"י בפירושו הראשון".
הפרק השלישי: דיני אבלות
בפרק השלישי "ואלו מגלחין", מובאים הרבה מדיני אבילות, הקשורים לאבל שלא יכול היה להתגלח לפני המועד, והרבה הלכות אחרות הקשורים לכך, ולכן מובא בשולחן ערוך כי מותר ללמוד פרק זה בתשעה באב. בין השאר מובא בפרק[1]:
תנו רבנן בראשונה היו מוליכין בבית האבל עשירים בקלתות של כסף ושל זהב, ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה, והיו עניים מתביישים התקינו שיהו הכל מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה מפני כבודן של עניים. תנו רבנן בראשונה היו משקין בבית האבל עשירים בזכוכית לבנה ועניים בזכוכית צבועה, והיו עניים מתביישין, התקינו שיהו הכל משקין בזכוכית צבועה מפני כבודן של עניים. בראשונה היו מגלין פני עשירים ומכסין פני עניים, מפני שהיו מושחרין פניהן מפני בצורת והיו עניים, מתביישין התקינו שיהו מכסין פני הכל מפני כבודן של עניים. בראשונה היו מוציאין עשירים בדרגש ועניים בכליכה בכליכה והיו עניים מתביישין התקינו שיהו הכל מוציאין בכליכה מפני כבודן של עניים. בראשונה היו מניחין את המוגמר תחת חולי מעים מתים, והיו חולי מעים חיים מתביישין התקינו שיהו מניחין תחת הכל מפני כבודן של חולי מעים חיים. בראשונה היו מטבילין את הכלים על גבי נדות מתות והיו נדות חיות מתביישות, התקינו שיהו מטבילין על גבי כל הנשים מפני כבודן של נדות חיות. בראשונה מטבילין על גבי זבין מתים והיו זבין חיים מתביישין, התקינו שיהו מטבילין על גב הכל מפני כבודן של זבין חיים. בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, עד שהיו קרוביו מניחין אותו ובורחין, עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן ונהגו העם אחריו לצאת בכלי פשתן.
כל התקנות המפורשות בגמרא זו היא בשביל הקרובים של המת החיים, ולא בשביל המת. גם כן לענין התקנה של כיסוי פני המת, הרבי[2] מסביר, כי תחלת התקנה לכסות פני העניים, הוא, מפני שפניהם מושחרים, והוי כמו נרקב[3] דהוי בזיון להמת ולקרוביו החיים. ולכן אי אפשר לגלות פני הכל, ובהכרח לכסות פני העניים המושחרים, כדי שלא לבייש אותם ואת קרוביהם, ומשום זה הוצרכו לכסות גם פני העשירים, כדי שלא לבייש העניים החיים, וכך גם מובא בשולחן ערוך[4].
וגם לענין תכריכין, שעל זה אמרו שם ״בראשונה היתה הוצאת המת בתכריכין טובים קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו קרוביו מניחין אותו ובורחין, עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן, ונהגו העם אחריו לצאת בכלי פשתן״ — לכאורה הפשט הוא, דכדי שלא יהיה קשה הוצאת המת לקרוביו, נהג רבן גמליאל קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן, והיינו, שהתקנה היא לא כדי למנוע זלזול המתים שמניחים אותם ובורחים, אלא בשביל הקרובים החיים, שהוצאת המת לא תהיה קשה עליהם. ורק במאמר המוסגר מצייר עד כמה היתה קשה עליהם, עד שהיו מניחין ובורחין.
ביאורי הרבי
- ט א. ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה מקדש כו'. לקוטי שיחות חכ"ג עמ' 43 (עמ' 58)
- כח ב. וקדשתו, לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון. לקוטי שיחות חי"ח עמ' 206 (עמ' 215)
- כט א. היוצא מבית הכנסת כו' תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו'. תורת מנחם חלק כ"ג עמ' 248 (עמ' 218)
- סיום מסכת מועד קטן, בבבלי וירושלמי. התוועדויות תשמ"ב ח"ד עמ' 2030 (עמ' 284)
ביאורי הצמח צדק
הערות שוליים
מסכתות הש"ס | ||||
---|---|---|---|---|
סדר זרעים | ברכות · פאה · דמאי · כלאים · שביעית · תרומות · מעשרות · מעשר שני · חלה · ערלה · ביכורים | |||
סדר מועד | שבת · עירובין · פסחים · שקלים · ראש השנה · יומא · סוכה · ביצה · תענית · מועד קטן · מגילה · חגיגה | |||
סדר נשים | יבמות · כתובות · נדרים · נזיר · סוטה · גיטין · קידושין | |||
סדר נזיקין | בבא קמא · בבא מציעא · בבא בתרא · סנהדרין · מכות · שבועות · עדויות · עבודה זרה · אבות · הוריות | |||
סדר קדשים | זבחים · מנחות · חולין · בכורות · ערכין · תמורה · כריתות · מעילה · תמיד · מדות · קינים | |||
סדר טהרות | כלים · אהלות · נגעים · פרה · טהרות · מקוואות · נדה · מכשירין · זבים · טבול יום · ידים · עוקצין |