הקפות: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־18:25, 11 באוקטובר 2020

הקפות הוא מנהג ישראל להקיף את בימת קריאת התורה עם ספרי התורה בחג שמחת תורה, בשמחה, שירים וריקודים ולחגוג בדרך זו את סיום קריאת כל התורה לפי סדר פרשיות השבוע. מנהג זה החל בארצות אשכנז לפני מאות שנים, ומשם התפשט לקהילות הספרדים. המנהג הפך לחגיגה המרכזית של שמחת תורה, ובתורת החסידות מבוארת מעלתו בהרחבה, בתור שמחה שלמעלה מכל הגבלה שבה מתאחדים כל ישראל מבלי חילוק, ושמחה זו פועלת התרוממות בלימוד התורה של כל השנה.

מקור המנהג

בשמחת תורה נהגו בתפוצות ישראל לסיים את קריאת התורה כולה בפרשת וזאת הברכה. בספרי הגאונים והראשונים נזכרים מנהגי שמחה שונים לכבוד סיום התורה, ביניהם הוצאת ספר התורה לשמוח ולשיר עימו^[1], אך מנהג הקפת הבימה עם ספר התורה נזכר לראשונה אצל חכמי אשכנז - ה[לבוש|מרדכי יפה]] והרמ"א^[2].

רבי חיים ויטאל הביא מקור למנהג זה מספר הזוהר:

וְנוֹהֲגִין לְמֶעְבַּד יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ חֶדְוָה, וְאִתְקְרִיאַת שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּמְעַטְּרָן לְסֵפֶר תּוֹרָה בְּכֶתֶר דִּילֵיהּ
תרגום: ונוהגים לעשות ישראל עימה שמחה, ונקראת שמחת תורה. ומעטרים לספר התורה בכתר שלו

— זוהר חלק ג' רנו, ב

כמו כן העיד רבי חיים ויטאל כי רבו האריז"ל היה נזהר בהקפות אלו והקפיד לערוך שבע הקפות^[3]. על פי מנהג האריז"ל התפשט ברוב קהילות ישראל המנהג לערוך שבע הקפות.

בשמיני עצרת ובשמחת תורה

רבי עמנואל חי ריקי הביא כי המנהג לערוך הקפות הוא לא רק בשמחת תורה אלא גם בשמיני עצרת (בחוץ לארץ - שם שמיני עצרת הוא היום הראשון של החג ושמחת תורה הוא היום השני)^[4], ובעקבותיו אדמו"ר הזקן פסק כך בסידורו^[5]. מנהג חב"ד לערוך הקפות בליל שמיני עצרת, בליל וביום שמחת תורה^[6].

אצל רבותינו נשיאנו ההקפות בשמיני עצרת היו ברצינות ביחס להקפות של שמחת תורה, שבהם היתה השמחה גדולה יותר, למעלה ממדידה והגבלה^[7]. עם זאת, בשנים האחרונות הנהיג הרבי שכבר בשמיני עצרת יהיו ההקפות בשמחה שפורצת את כל ההגבלות ממש^[8]. הרבי הסביר באריכות את הסיבה לכך - שבזמננו מוכרחים לבטל את הגלות על ידי שמחה, ולכן יש לעשות זאת גם בשינוי הסדר הרגיל (בדומה לסיפור על אדמו"ר הזקן שהקדים את תקיעת השופר לפני התפילה, וכך פעל ברוחניות את הנצחון במלחמת רוסיה-צרפת)^[9].

סדר ההקפות כמנהג חב"ד

לאחר תפילת ערבית או שחרית, לפני התחלת ההקפות, נוהגים לעשות קידוש^[10], ובליל שמחת תורה (לפעמים גם בשמיני עצרת) - התוועדות^[11].

קודם ההקפות אומרים כמה פסוקים - "אתה הראת לדעת", ועוד - וחוזרים עליהם שלוש פעמים. באמירת הפסוקים מכבדים אנשים שונים, ואחריהם חוזר כל הקהל. מנהג הרבי הריי"צ והרבי בהקפות הלילה לומר את הפסוק הראשון - "אתה הראת", והאחרון - "כי מציון". כמו כן הוסיף הרבי שאחר שלושת הפעמים של אמירת "אתה הראת", אומר שלוש פעמים את הפסוק "והיה זרעך כעפר הארץ" ואחריו הקהל כולו, וקבע זאת למנהג חב"ד^[12]. היו שנים שהוסיף עוד פסוקים^[13].

לפי תורת החסידות, מהותם של הפסוקים היא להביא טעמים וראיות מן התורה על השמחה^[14], וכן תפילה שעל ידה פועלים שענינים אלו יהיו בגלוי^[15]. בכמה שיחות ביאר הרבי את ענינם של כל י"ז הפסוקים^[16].

להקפות מכבדים אנשים שיזכו לשאת את ספרי התורה, והם אומרים לפני כל הקפה את הנוסח המיוחד לה והקהל אחריהם. מנהג הרבי ללכת להקפה הראשונה והשביעית, בה רוקד עם ספר התורה שלו במרכז 770 ומעודד את השירה בעוז. ברוב השנים עד פטירתו היה רוקד עם הרבי בהקפה זו גיסו, הרב שמריהו גוראריה. בחזרתו מההקפה עובר הרבי בין הקהל ומברך ברכות רבות, וזמן זה ידוע כעת רצון לרבים הצריכים ברכה ונדחקים אז לקבלה.

בסיום כל הקפה מכריזים "עד כאן הקפה א'", "עד כאן הקפה ב'" וכדומה. הטעם להכרזה זו הוא כדי שלא תהיה יניקת החיצונים מהחיות שבהקפה^[17], וכן כיון שענין ההקפות הוא בלי גבול, יש להכריז כך כדי להמשיך את ההקפה בענינים של הגבלה^[18].

קישורים חיצוניים

הרב נחום גרינוולד, בין שבע הקפות לבין שלש הקפות וחצי: ביאור מנהג חב"ד

↑ תשובות הגאונים שערי תשובה סי' שיד. מחזור ויטרי שפג. טור אורח חיים סי' תרסט.
↑ אורח חיים סימן תרסט.
↑ שער הכוונות קד, א.
↑ משנת חסידים מסכת ימי מצוה וסוכה, פרק יב.
↑ ראה בהרחבה בקובץ אור ישראל (מונסי) סא, ע' רס. ובמאמרו של הרב נחום גרינוולד בקישורים חיצוניים.
↑ קובץ ליובאוויטש גליון 5, ע' 72.
↑ שיחת ליל ה' דחג הסוכות תנש"א. ליל שמחת תורה תשד"מ. יום שמחת תורה תשכ"ו. תשנ"ב.
↑ שיחות תשד"מ ותשנ"ב הנ"ל.
↑ שיחת תשד"מ הנ"ל.
↑ וראה בשיחת ליל שמיני עצרת תשנ"ב, שכאשר הגבאי מכריז שיכולים לעשות קידוש - צריכים לעשות קידוש, עיין שם.
↑ ראה הנלקט באוצר מנהגי חב"ד - תשרי, ע' שנא.
↑ שיחת ליל שמחת תורה תש"נ (התוועדויות ח"א ע' 226). ועוד.
↑ ראה פירוט ב"מעשה מלך" ע' 297 הערה 7.
↑ ספר המאמרים תש"ד ע' 56.
↑ שיחת ליל שמחת תורה תנש"א (התוועדויות ח"א ע' 178).
↑ שיחת ליל שמחת תורה תש"נ (התוועדויות ח"א ע' 203 ואילך). תנש"א (שם). תשנ"ב (שיחות קודש ח"א ע' 194).
↑ שער הכולל פרק מה סק"ו.
↑ שיחת ליל שמחת תורה תשל"ה.

[1] תשובות הגאונים שערי תשובה סי' שיד. מחזור ויטרי שפג. טור אורח חיים סי' תרסט.

[2] אורח חיים סימן תרסט.

[3] שער הכוונות קד, א.

[4] משנת חסידים מסכת ימי מצוה וסוכה, פרק יב.

[5] ראה בהרחבה בקובץ אור ישראל (מונסי) סא, ע' רס. ובמאמרו של הרב נחום גרינוולד בקישורים חיצוניים.

[קובץ-6] קובץ ליובאוויטש גליון 5, ע' 72.

[7] שיחת ליל ה' דחג הסוכות תנש"א. ליל שמחת תורה תשד"מ. יום שמחת תורה תשכ"ו. תשנ"ב.

[8] שיחות תשד"מ ותשנ"ב הנ"ל.

[9] שיחת תשד"מ הנ"ל.

[10] וראה בשיחת ליל שמיני עצרת תשנ"ב, שכאשר הגבאי מכריז שיכולים לעשות קידוש - צריכים לעשות קידוש, עיין שם.

[11] ראה הנלקט באוצר מנהגי חב"ד - תשרי, ע' שנא.

[12] שיחת ליל שמחת תורה תש"נ (התוועדויות ח"א ע' 226). ועוד.

[13] ראה פירוט ב"מעשה מלך" ע' 297 הערה 7.

[14] ספר המאמרים תש"ד ע' 56.

[15] שיחת ליל שמחת תורה תנש"א (התוועדויות ח"א ע' 178).

[16] שיחת ליל שמחת תורה תש"נ (התוועדויות ח"א ע' 203 ואילך). תנש"א (שם). תשנ"ב (שיחות קודש ח"א ע' 194).

[17] שער הכולל פרק מה סק"ו.

[18] שיחת ליל שמחת תורה תשל"ה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-#הפניה [[שמחת תורה#הקפות]]
+'''הקפות''' הוא מנהג ישראל להקיף את בימת [[קריאת התורה]] עם [[ספר תורה|ספרי התורה]] בחג [[שמחת תורה]], ב[[שמחה]], [[שיר|שירים]] ו[[ריקוד|ריקודים]] ולחגוג בדרך זו את סיום קריאת כל התורה לפי סדר [[פרשת השבוע|פרשיות השבוע]]. מנהג זה החל בארצות [[יהדות אשכנז|אשכנז]] לפני מאות שנים, ומשם התפשט לקהילות הספרדים. המנהג הפך לחגיגה המרכזית של [[שמחת תורה]], וב[[תורת החסידות]] מבוארת מעלתו בהרחבה, בתור שמחה שלמעלה מכל הגבלה שבה מתאחדים כל ישראל מבלי חילוק, ושמחה זו פועלת התרוממות ב[[לימוד התורה]] של כל השנה.
+==מקור המנהג==
+ב[[שמחת תורה]] נהגו בתפוצות ישראל לסיים את קריאת התורה כולה בפרשת [[וזאת הברכה]]. בספרי ה[[גאונים]] וה[[ראשונים]] נזכרים מנהגי שמחה שונים לכבוד סיום התורה, ביניהם הוצאת [[ספר התורה]] לשמוח ולשיר עימו{{הערה|תשובות הגאונים שערי תשובה סי' שיד. מחזור ויטרי שפג. טור אורח חיים סי' תרסט.}}, אך מנהג הקפת הבימה עם ספר התורה נזכר לראשונה אצל חכמי אשכנז - ה[לבוש|מרדכי יפה]] וה[[רמ"א]]{{הערה|אורח חיים סימן תרסט.}}.
+רבי [[חיים ויטאל]] הביא מקור למנהג זה מ[[ספר הזוהר]]:
+{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=זוהר חלק ג' רנו, ב|תוכן=
+וְנוֹהֲגִין לְמֶעְבַּד יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ חֶדְוָה, וְאִתְקְרִיאַת שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּמְעַטְּרָן לְסֵפֶר תּוֹרָה בְּכֶתֶר דִּילֵיהּ
+{{ש}}'''תרגום''': ונוהגים לעשות ישראל עימה שמחה, ונקראת שמחת תורה. ומעטרים לספר התורה בכתר שלו}}
+כמו כן העיד רבי חיים ויטאל  כי רבו [[האריז"ל]] היה נזהר בהקפות אלו והקפיד לערוך שבע הקפות{{הערה|שער הכוונות קד, א.}}. על פי מנהג האריז"ל התפשט ברוב קהילות ישראל המנהג לערוך שבע הקפות.
+==בשמיני עצרת ובשמחת תורה==
+רבי [[עמנואל חי ריקי]] הביא כי המנהג לערוך הקפות הוא לא רק בשמחת תורה אלא גם ב[[שמיני עצרת]] (בחוץ לארץ - שם שמיני עצרת הוא היום הראשון של החג ושמחת תורה הוא היום השני){{הערה|משנת חסידים מסכת ימי מצוה וסוכה, פרק יב.}}, ובעקבותיו [[אדמו"ר הזקן]] פסק כך ב[[סידור אדמו"ר הזקן|סידורו]]{{הערה|ראה בהרחבה בקובץ אור ישראל (מונסי) סא, ע' רס. ובמאמרו של הרב נחום גרינוולד בקישורים חיצוניים.}}. מנהג חב"ד לערוך הקפות בליל שמיני עצרת, בליל וביום שמחת תורה{{הערה|שם=קובץ|[[קובץ ליובאוויטש]] גליון 5, ע' 72.}}.
+אצל רבותינו נשיאנו ההקפות בשמיני עצרת היו ברצינות ביחס להקפות של שמחת תורה, שבהם היתה השמחה גדולה יותר, למעלה ממדידה והגבלה{{הערה|שיחת ליל ה' דחג הסוכות תנש"א. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59224&st=&pgnum=324&hilite= ליל שמחת תורה תשד"מ]. יום שמחת תורה תשכ"ו. תשנ"ב.}}. עם זאת, בשנים האחרונות הנהיג הרבי שכבר בשמיני עצרת יהיו ההקפות בשמחה שפורצת את כל ההגבלות ממש{{הערה|שיחות תשד"מ ותשנ"ב הנ"ל.}}. הרבי הסביר באריכות את הסיבה לכך - שבזמננו מוכרחים לבטל את ה[[גלות]] על ידי שמחה, ולכן יש לעשות זאת גם בשינוי הסדר הרגיל (בדומה לסיפור על אדמו"ר הזקן שהקדים את [[תקיעת שופר|תקיעת השופר]] לפני התפילה, וכך פעל ברוחניות את הנצחון ב[[מלחמת רוסיה-צרפת]]){{הערה|שיחת תשד"מ הנ"ל.}}.
+==סדר ההקפות כמנהג חב"ד==
+לאחר [[תפילת ערבית]] או [[שחרית]], לפני התחלת ההקפות, נוהגים לעשות [[קידוש]]{{הערה|וראה בשיחת ליל שמיני עצרת תשנ"ב, שכאשר ה[[גבאי]] מכריז שיכולים לעשות קידוש - צריכים לעשות קידוש, עיין שם.}}, ובליל שמחת תורה (לפעמים גם בשמיני עצרת) - [[התוועדות]]{{הערה|1=ראה הנלקט ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30510&st=&pgnum=365&hilite= אוצר מנהגי חב"ד - תשרי, ע' שנא].}}.
+קודם ההקפות אומרים כמה פסוקים - "אתה הראת לדעת", ועוד - וחוזרים עליהם שלוש פעמים. באמירת הפסוקים מכבדים אנשים שונים, ואחריהם חוזר כל הקהל. מנהג [[הרבי הריי"צ]] והרבי בהקפות הלילה לומר את הפסוק הראשון - "אתה הראת", והאחרון - "כי מציון". כמו כן הוסיף הרבי שאחר שלושת הפעמים של אמירת "אתה הראת", אומר שלוש פעמים את הפסוק "והיה זרעך כעפר הארץ" ואחריו הקהל כולו, וקבע זאת למנהג חב"ד{{הערה|שיחת ליל שמחת תורה תש"נ (התוועדויות ח"א ע' 226). ועוד.}}. היו שנים שהוסיף עוד פסוקים{{הערה|ראה פירוט ב"מעשה מלך" ע' 297 הערה 7.}}.
+לפי תורת החסידות, מהותם של הפסוקים היא להביא טעמים וראיות מן התורה על השמחה{{הערה|ספר המאמרים תש"ד ע' 56.}}, וכן תפילה שעל ידה פועלים שענינים אלו יהיו בגלוי{{הערה|שיחת ליל שמחת תורה תנש"א (התוועדויות ח"א ע' 178).}}. בכמה שיחות ביאר הרבי את ענינם של כל י"ז הפסוקים{{הערה|שיחת ליל שמחת תורה תש"נ (התוועדויות ח"א ע' 203 ואילך). תנש"א (שם). תשנ"ב (שיחות קודש ח"א ע' 194).}}.
+להקפות מכבדים אנשים שיזכו לשאת את ספרי התורה, והם אומרים לפני כל הקפה את הנוסח המיוחד לה והקהל אחריהם. מנהג הרבי ללכת להקפה הראשונה והשביעית, בה רוקד עם [[ספר התורה של הרבי|ספר התורה שלו]] במרכז [[770]] ומעודד את השירה בעוז. ברוב השנים עד פטירתו היה רוקד עם הרבי בהקפה זו גיסו, הרב [[שמריהו גוראריה]]. בחזרתו מההקפה עובר הרבי בין הקהל ומברך ברכות רבות, וזמן זה ידוע כעת רצון לרבים הצריכים ברכה ונדחקים אז לקבלה.
+בסיום כל הקפה מכריזים "עד כאן הקפה א'", "עד כאן הקפה ב'" וכדומה. הטעם להכרזה זו הוא כדי שלא תהיה [[יניקת החיצונים]] מהחיות שבהקפה{{הערה|שער הכולל פרק מה סק"ו.}}, וכן כיון שענין ההקפות הוא [[בלי גבול]], יש להכריז כך כדי להמשיך את ההקפה בענינים של הגבלה{{הערה|שיחת ליל שמחת תורה תשל"ה.}}.
+==קישורים חיצוניים==
+*הרב [[נחום גרינוולד]], [http://www.haoros.com/Archive/index.asp?kovetz=886&cat=9&haoro=12 בין שבע הקפות לבין שלש הקפות וחצי: ביאור מנהג חב"ד]