משה צבי סגל: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:משה סגל.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הרב סגל]] | |||
הרב '''משה צבי סגל''' (ה'[[תרס"ד]]-[[י' בתשרי]] ה'[[תשמ"ו]]) היה מנהיג ואיש ציבור, היה שותף להקמת תנועות וארגונים שונים: ברית החשמונאים, לח"י, [[כפר חב"ד]]. | הרב '''משה צבי סגל''' (ה'[[תרס"ד]]-[[י' בתשרי]] ה'[[תשמ"ו]]) היה מנהיג ואיש ציבור, היה שותף להקמת תנועות וארגונים שונים: ברית החשמונאים, לח"י, [[כפר חב"ד]]. | ||
גרסה מ־22:25, 15 ביולי 2010
הרב משה צבי סגל (ה'תרס"ד-י' בתשרי ה'תשמ"ו) היה מנהיג ואיש ציבור, היה שותף להקמת תנועות וארגונים שונים: ברית החשמונאים, לח"י, כפר חב"ד.
תולדות חייו
משה צבי נולד בתרס"ד בפולטאבה שבאוקראינה לאברהם מרדכי הלוי סגל ולחנה לאה בת נחום מנקין. מצד אמו הוא בן דוד של הרב משה צבי נריה. למד בחדר ובישיבות מיר ובתומכי תמימים ליובאוויטש. היה חבר בתנועות צעירי ציון והחלוץ. בשנת תרפ"ד עלה עם הוריו לארץ ישראל. עבד בבנין, בבית חרושת לשיש, כפועל חקלאי וכשומר בדרום, בעמק הירדן ובירושלים. בתרצ"א נישא לרחל קורובסקי.
לאחר קום המדינה התיישב עם אשתו רחל בכפר חב"ד ושם גידלו שלושה בנים ושלוש בנות. אחת מהן אליגל קפלון, אשת הרב אורי קפלון החיים ברמת אשכול.
הוא יצא להתיישבות בכפר חב"ד והקים משק חקלאי. במקביל שימש כמזכיר הכפר ועשה רבות לבניינו והרחבתו. הוא היה יו"ר הוועד בשנים תשי"ב - תשט"ו. הוא היה גם פעיל בארגון צעירי אגודת חב"ד ועמד בקשר עם הרבי. [1]
משפץ את ביהמ"ד צמח צדק בעיר העתיקה
ביוני תשכ"ז, כשמשה צבי עבר להתגורר בעיר העתיקה, אליגל ואורי היו שלוחים במלבורן. מיד לאחר שצה"ל כבש את העיר העתיקה הוא עבר להתגורר בה למרות הסכנה הנוראה ולמרות אזהרות צה"ל. לאחר שצעד לכותל ותקע שוב ושופר בדמעות שמחה, פנה לבחון את בית הכנסת של הצמח צדק בעיר העתיקה. מייד החל בשיפוצו. הוא מצא בניין מוזנח בן שלוש קומות שהיה בבעלות חב"ד עד תש"ח. היה שם מרתף, קומה ראשונה עם חנויות וקומת מגורים שנייה. לכלוך ואי-סדר קידמו את פניו.
הוא החליט ששם יגור, ועמד בתוקף על כך שיהודי מוכרח להתגורר בירושלים העתיקה שאם יתקיים משאל, לפחות יהיה יהודי אחד במקום. אשתו שתמכה בו בדרך כלל לא הצטרפה. היא ניצולת פרעות תרפ"ט בחברון וחיה תחת טראומת ההרג שביצעו הערבים ביהודים. למרות שביקרה אותו מזמן לזמן, רק לאחר שנה עברה לגור עמו. עד אז המתינה שיהודים נוספים יצטרפו.
בתשכ"ז, כשאליגל שמעה במלבורן על צעדו של אביה היא רצתה מאוד לנסוע לירושלים. במכתב לרבי היא פירטה את תחושותיה וביקשה רשות לחזור הביתה. אבל נענתה בשלילה, וקיבלה היתר לבקר עם פעוטה בן שמונת החודשים.
הרב סגל שהיה גם אדריכל, שיפץ במהירות את בית הכנסת בכדי שבראש השנה יוכל לשמש מקום לתפילות. בין המתפללים היה מי שנעשה פריזדנט המדינה, מר זלמן שזר. הרב סכל הסתייע בסופר והעיתונאי, הרב אהרן ביר מומחה לישראל וירושלים, והרב שמעון חיימסון שנולד בעיר העתיקה והיה מצאצאיה של הרבנית מנוחה רחל בת אדמו"ר האמצעי.
הרב סגל דיבר על שיפוץ בית הכנסת עם מר שזר שמאוד התלהב עד שדיבר עם יעקב הרצוג, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ולראש העיר דאז מר טדי קולק. הוא ארגן פגישה בין שני האישים והרב סגל זכה בסיומה ל-30,000 דולר עבור השיפוץ.
הרב סגל היה בקשר עם הרבי כל אותה העת. הוא גם עמד בקשר תמידי עם שז"ר, אך האחרון הבהיר לו כי לא די לכתוב לרבי, אלא עליו לנסוע ולשפוך את נשמתו לפניו. אם אין כסף, הסביר שזר, הוא ירכוש לו כרטיס. הוא גם שלף פנקס צ'קים וחתם על כל ההוצאות.
הרב סגל ביקש במכתב רשות מהרבי לבוא אליו. הרבי נתן לו להבין שהוא רואה את הנסיעה בחיוביות וכבר הנפיק דרכון וויזה. הנסיעה אמורה הייתה להתבצע בחודש אלול, ולפניה הוא נסע להתפלל בכותל. בעמדו שם חש שאינו מסוגל לוותר על תקיעת שופר בימים הנוראים מול הכותל וביטל את הנסיעה.
הרב סגל חי 16 שנה בירושלים, נפטר ביום הכיפורים ונטמן בהר-הזיתים.
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש כרך כו, עמוד יג ועמוד טו. כרך כה, עמוד רכה. בעניין בית הכנסת בעיר העתיקה. הרבי גם מזכיר את מנהגו הקבוע לתקוע בשופר בצאת יום הכיפורים.