חב"דפדיה:לשון: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־10:19, 10 בספטמבר 2023

		יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: התאמה לחב"דפדיה.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

תוכן וסגנון כתיבה

מדריך לכתיבת ערכים

מדריכי מדיניות

סגנון

חב"דפדיה נכתבת בשפה העברית בת ימינו. לכתיבה בעברית קווים מנחים ייחודיים, שבהם יש להתחשב, במיוחד כאשר כותבים אודות נושאים ומושגים שמקורם במאמרים ושיחות שנכתבו תוך שימוש בביטויים ותחביר שעלולים להיות זרים לדוברי העברית המודרנית. בנוסף לעקרונות ולקווים המנחים הכלליים של חב"דפדיה. עמוד זה כולל סדרה של כללים שנועדו לשפר את איכותם הלשונית של הערכים בחב"דפדיה.

תרגום השפה המקובלת בספרי החסידות לעברית בת ימינו

בחב"דפדיה יש להימנע משימוש במילים שאינן מצויות בשפה העברית ואינן מוכרות למי שלא נחשף לספרי החסידות, מילים אלו לא מתאימות באנציקלופדיה שרוצה לפנות לדוברי העברית המודרנית.

דוגמאות: במקום "פשוט בשכל אצלו" יש לכתוב "ברור לו"; במקום "יוכל להיות השגה בעתיק" "ניתן להבין את דרגת עתיק". גם מילים שהשורש שלהן מוכר וניתן להבינם, אך ההטיות הייחודיות שלהם לא מקובלות, יש להימנע משימוש בהם.

סגנון

השפה הכתובה שונה מהשפה המדוברת

משפט הממחיש את ההבדל בין השפה הכתובה לשפה המדוברת:

רצונך לדבר כמו כל הבריות, אמור "אני לא שומע"; רצונך לדבר כמו מיעוט בעל צביון מיוחד, אמור "איני שומע"; רצונך לכתוב כמו כל הבריות, כתוב "איני שומע"; רצונך לכתוב כמו תינוקות דבית רבן, כתוב "אני לא שומע"^[1].

תוארו של אדם

במהלך חייו, האדם מחליף תפקידים ותארים. בעת התייחסות לאדם יש לציין את תפקידו/תוארו בעת ההתרחשות המתוארת, ולא במועד אחר, כדי שלא ליצור אנכרוניזם. דוגמאות:

אין לתאר את הרב מאיר אשכנזי: "נולד בי"ט כסלו תש"ל לרב מרדכי שמואל אשכנזי רבה של כפר חב"ד", משום שבעת לידתו לא היה אביו רבה של כפר חב"ד (אלא רק שנים לאחר מכן), ולכן יש לתקן ל"נולד בי"ט כסלו תש"ל לאביו הרב מרדכי שמואל אשכנזי (לימים רבה של כפר חב"ד)".

בעת הזכרת הרבנים שחתמו על הפסק דין שהרבי הוא מלך המשיח בתנש"א, יש לתאר את הרב יוסף אברהם הלר "הרב יוסף אברהם הלר, חבר בית דין צדק קראון הייטס", ואין זה נכון לכתוב "הרב יוסף אברהם הלר, חבר בית דין צדק קראון הייטס לשעבר", משום שבעת החתימה על פסק הדין הרב הלר כיהן בתפקיד זה, וטרם הפך ל"לשעבר".

בהתאם לעיקרון זה, אין להצמיד לשמו של אדם את התואר ז"ל, שליט"א או ע"ה.

במקרים של חשש מחוסר בהירות ניתן להשתמש במילה "דאז", למשל "הרב הלר, חבר בד"ץ קראון הייטס דאז".

כלל "בראשית ברא"

כלל "בראשית ברא" מעלה פלאים את רמת הכתיבה. דוגמאות:

"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" במקום "בראשית אלוקים ברא את השמים ואת הארץ"^[2].
"בהתחלה הלך דני למכולת" במקום "בהתחלה דני הלך למכולת" (ובסגנון גבוה יותר: "תחילה הלך דני למכולת").

כתיבה בצורה שונה אינה נחשבת לטעות ואין לה משמעות דקדוקית, אבל היא שייכת למשלב לשוני נמוך יותר. עם זאת, תיתכן חריגה מכלל זה, כאשר יש רצון להדגיש את הנושא הדקדוקי ("אתמול, דני הלך למכולת, ולא יוסי").

כשנתקלים בביטוי שאינו פועל, הכלל אינו תקף: "כל אימת שהוא פוגש את אמו, דני מאושר", ולא "כל אימת שהוא פוגש את אמו מאושר דני" – המילה "מאושר" אינה פועל (למעשה, אם רוצים לדקדק עוד יותר, יש אומרים שהכלל לא בתוקף בכל צורת הווה – "מדי יום ה' בורא את העולם מחדש" ולא "מדי יום בורא ה' את העולם מחדש").

כדאי לשים לב לכלל זה בעת תרגום מאנגלית. למשל, אם המקור הוא:

After his birthday, Danny purchased a book

התרגום ה"מידי" הוא:

לאחר יום הולדתו, דני קנה ספר.

תרגום שמודע לכלל "בראשית ברא" יניב את השיפור הניכר הבא:

לאחר יום הולדתו, קנה דני ספר.

צריך להיות מודעים להבדלי פיסוק בין השפות, ולכן:

לאחר יום הולדתו קנה דני ספר.

בהמשך, כדאי באופן כללי לבחור במשלב מעט גבוה יותר בעת כתיבת ערכים:

לאחר יום הולדתו רכש דני ספר.

ולבסוף, ראוי לשנות את סדר המילים כך שיתאים לעברית שבה הנושא והנשוא פותחים את המשפט בדרך כלל:

דני רכש ספר לאחר יום הולדתו.

ביטויים מיותרים

יש הכותבים בגוף הערך עובדה מעניינת היא, או יש לציין כי. אין להשתמש בביטויים אלה – הותירו לקוראים להחליט אם העובדה אכן מעניינת וראויה לציון. דבר אינו נגרע מהערך כאשר נמחקות ממנו מילות סרק אלה.
כמו כן - מילות קישור שאפשר בלעדיהן.
כידוע – השימוש במילה "כידוע", למשל במשפט "כידוע, הרבי הריי"צ נפטר בשנת תש"י", מיותר מכיוון שמטבע הדברים, מילה זו/צורת התבטאות שכזו מובילה רק לאחד משני ה"תרחישים" השליליים הבאים:
- האמור אכן ידוע, ולכן אין טעם להטריד את הקוראים בלעיסתו מחדש;
- האמור ידוע רק לכותבים, וגורם לקוראים תחושת בּוּרוּת.
כמובן – כמו כידוע
למרבה הצער, למרבה המזל – אלה ביטויים שאין מקומם באנציקלופדיה, המביאה מידע בצורה נייטרלית, ואין לערב בה את רגשות הכותבים, גם אם הם מקובלים על הכל.
הוא שמו – לעתים מתחיל ערך בצורה "מוצאי שבת הוא שמו של הזמן שבין צאת השבת לבין עלות השחר". המילים "שמו של" בהגדרה זו מיותרות, ויש לכתוב "מוצאי שבת הוא הזמן שבין צאת השבת לבין עלות השחר". הסיבה לכך היא שכל ערכי האנציקלופדיה עוסקים בשמות של עצמים – "אמריקה הוא שמה של יבשת גדולה", "יבשת היא מושג המתאר שטח אדמה גדול" – ככה זה כשחומר הגלם הוא מילים.
נולד להוריו – מן המפורסמות שאדם נולד להוריו, ולכן במקום לכתוב "יצחק נולד להוריו, אברהם ושרה", די לכתוב "יצחק נולד לאברהם ושרה".
נֶחְשָׁב – בדרך כלל זוהי מילה מיותרת. אם יש עובדות שמוכיחות כי דבר מה נכון, אז הוא לא נחשב לכזה אלא הוא באמת כזה. אם יש מישהו שלדעתו משהו הוא נכון אז יש לכתוב מיהו בעל הדעה. כשראוי לכתוב "נחשב", יש להקפיד לכתוב "נחשב ל־" ולא "נחשב כ־".
ראה את עצמו – אי אפשר להיכנס לראש של אדם ואי אפשר לדעת איך הוא ראה את עצמו. דוגמאות לניסוח מדויק יותר: "ראובן יצחקי הציג את עצמו כפילוסוף" או "שמעון לוי כתב במאמרו שהוא רואה את עצמו כפיזיקאי".
מונה לתפקיד - די לכתוב מונה ל. דוגמה: במקום לכתוב "אברהם מונה לתפקיד המנהל" עדיף לכתוב "אברהם מונה למנהל".

כפילות

יש להימנע מביטויים שיש בהם כפילות. דוגמאות:

אין לכתוב "בתקופת תור הזהב", אלא "בתור הזהב", משום שהמילה "תור" בביטוי "תור הזהב" פירושה "תקופה".
אין לכתוב "כמו לדוגמה", אלא "כמו", או "כגון".

אל תסתבכו לחינם

כותבים רבים מרגישים שבסגנון אנציקלופדי "רציני" יש להרבות ככל האפשר במילים גבוהות, בעוד שלעתים קרובות המילים האלו אינן תורמות דבר להבנת הטקסט ורק מקשות על הקריאה. לעתים הניסיון להשתמש בלשון גבוהה אף גורם לטעויות של ממש. אם אתם מתלבטים בין מילה פשוטה למילה "גבוהה" יותר, שוות משמעות, אל תהססו להשתמש במילה הפשוטה והברורה.

במקום אולם וברם אל תהססו לכתוב פשוט אבל או אך.
במקום "כתב העת בו התפרסם המאמר" עדיף לכתוב "כתב העת שבו התפרסם המאמר".
במקום "הרב, אשר התרחק מן הכבוד בכל מאודו..." עדיף לכתוב "הרב, שהתרחק מן הכבוד בכל מאודו..."
במקום "המחזה נסוב סביב חיי הרמב"ם" עדיף לכתוב "המחזה עוסק בחיי הרמב"ם"^[3] (אלא אם כוונתכם להדגיש שחיי הרמב"ם הם הציר המרכזי של המחזה).
רצוי למעט בשימוש במילה "טרם", וכאשר מחליטים להשתמש בה, יש להקפיד על שימוש נכון. אם אינכם בטוחים, עדיף להימנע משימוש במילה זו. דוגמאות לשימושים לקויים: "מחלה זו טרם מובנת עד תומה", "רקעו הצבאי וקורות חייו, בתקופה טרם הגיעו לארץ ישראל, לוטים בערפל". דוגמה לשימוש תקין, אך מסורבל ומיותר: "שיר ערש הוא שיר המושר באוזני ילדים טרם לכתם לישון". עדיף לכתוב "שיר ערש הוא שיר המושר לילדים לפני השינה". ברוב המקרים פשוט ובהיר יותר להשתמש ב"לפני" או "עד".

שימוש באוגד – הוא, הנו

בשפות אחדות, למשל באנגלית, בכל משפט חייב להיות פועל או אוגד, למשל "Washington is the capital of the USA" – "וושינגטון היא בירת ארצות הברית". באנציקלופדיה, מטבעה, מופיעות הגדרות של דברים ולכן באנציקלופדיות בשפות שבהן השימוש באוגד נדרש הוא נפוץ מאוד. בעברית, לעומת זאת, האוגד אינו נדרש תמיד וגם כשמשתמשים בו, יש להפעיל שיקול דעת – להשתמש במילה הנכונה ולעשות זאת על דרך העברית ולא להעתיק מילה במילה משפות אחרות. זה אומר, למשל, שאין סיבה לכתוב "הוא" בכל מקום שבו באנגלית כתוב "is".

האוגד המקובל בעברית בזמן הווה הוא הכינוי של גוף שלישי – הוא, היא, הם, הן: "שרה היא צנועה". בזמן עבר ובזמן עתיד בדרך כלל יש להשתמש בצורה המתאימה של הפועל "להיות": "שרה הייתה צנועה", "שרה תהיה צנועה" ואין צורך להוסיף את האוגד 'היא'.

הימנעו ככל האפשר משימוש בפועל להוות. ברוב המקרים אפשר להחליף אותו בפועל "להיות" או באוגד (הוא, היא), בהתאם למקרה:

במקום: "באתי לגני היווה מאמר יסודי בהתפתחות הדור השביעי"
עדיף לכתוב: "באתי לגני היה מאמר יסודי בהתפתחות הדור השביעי".

במקום: "רכס ההרים במרכז צרפת מהווה מכשול לסלילת כבישים ממזרח למערב"
עדיף לכתוב: "רכס ההרים במרכז צרפת הוא מכשול לסלילת כבישים ממזרח למערב".

המילים "הנו / הנה / הנם / הנן" (נכתב גם "הינו / הינה / הינם / הינן") הן המילה "הִנֵּה" בצירוף כינוי, כלומר "הנו" = "הנה הוא". טעות נפוצה היא להשתמש בהן בתור אוגד:^[4]

לא תקני: הכוח הגרעיני החזק הנו כוח יסוד.
תקני: הכוח הגרעיני החזק הוא כוח יסוד.

העבר חלף ואיננו

אין לכתוב על אירועי עבר בלשון הווה. לדוגמה, אין לכתוב "במלחמת המפרץ מתרחשים ניסים", אלא "במלחמת המפרץ התרחשו ניסים". לא "ב־תש"ה גרמניה מובסת במלחמה, ומתחילים לשקם אותה", אלא "ב־תש"ה הובסה גרמניה במלחמה והחלו לשקמה".

בשנים האחרונות, לאחרונה

ביטויים בעייתיים הם ביטויים תלויי זמן כגון "בשנים האחרונות", "בימים אלה" – חב"דפדיה איננה עיתון אלא אנציקלופדיה הנכתבת לשנים רבות. לפיכך אין לכתוב בה "לאחרונה" או "כיום" גם כאשר מתואר אירוע שקרה בימים האחרונים ממש. תנו תאריך שמשמעותו אינה משתנה עם כל יום שחולף. במקום לכתוב "לאחרונה יצא לאור ספרו" יש לכתוב "באלול תשפ"ג יצא לאור ספרו". חריג למקרה זה הוא סטטוס פוליטי שהשתנה באזור מסוים. במקרה זה כן מותר לכתוב "כיום". לדוגמה: עיר מסוימת שהייתה במדינה כלשהי (למשל ברית המועצות) והמדינה הזאת התפרקה ולא קיימת יותר וכעת העיר נמצאת בשטחה של מדינה שקמה על חורבותיה של המדינה הקודמת (למשל קזחסטן) במקרה זה אפשר לכתוב: "כיום בקזחסטן".

מישהו אמר משהו

יש להימנע ככל האפשר משימוש במילים "מישהו" ו"משהו". קשה להעלות על הדעת הקשר שבו שימוש במילים האלו ייראה טוב באנציקלופדיה. "מישהו" יכול להיות מוחלף ב"פלוני", "אדם זה או אחר" או ב"מאן דהוא" וכו'. "משהו" יכול לפנות מקומו ל"דבר מה".

"רבים סבורים כי..."

ביטויים מהצורה רבים סבורים כי..., המבוססים על התרשמות הכותבים ולא על סקר דעת קהל, מבטאים כשל לוגי מסוג אד פופולום. הם עלולים להטעות את הקורא ואמינותם נמוכה, לכן רצוי שלא להשתמש בהם. אין להשתמש בהם כשמדובר בעניינים רגישים:

ביקורת חריפה שהפנה פלוני נגד אלמוני. למשל, אי אפשר לכתוב: "רבים סבורים שמוישה זוכמיר, ראש ממשלת שטוחלנדיה, הוביל את מדינתו לאבדון". אם באמת רבים סבורים כך, צריך להביא לפחות מראה מקום אחד.
עניינים פוליטיים – למשל: "סקרים מראים שמפלגת 'עוז ועזוז' היא הגדולה במדינה". כאן חייבים לכתוב אילו סקרים מראים כך.
מידע שעלול לפגוע בקבוצת אנשים כזו או אחרת. למשל: "החוקים בשטוחלנדיה מתירים לגנוב מכל אורח תלת ממדי". במקרה כזה צריך להביא איזשהו מראה מקום לחוק.

לא להגזים בשימוש במילות תואר

לדוגמה: עינויים היא מילה חזקה דיה, אבל כשמוסיפים לה את התואר "קשים", מתגלה מיד הזיוף שבאמירה. כלל זה יפה גם לכתיבה בחב"פדיה.

למרות ובגלל

הצירופים "למרות ש־" ו"בגלל ש־" רווחים בכתב, אבל אינם מומלצים לדעת עורכי לשון אחדים.

במקום בגלל ש־, אפשר לכתוב כיוון ש־, מכיוון ש־,^[5] משום ש־ או פשוט כי.^[6]

במקום למרות ש־, אפשר לכתוב אף על פי ש־. אפשר גם לשקול לנסח מחדש את המשפט ללא ש־: "למרות שהאיש טען..." ← "למרות טענת האיש...".

שלילה – אף, כלום, שום

בשפת הדיבור ולעתים אפילו בספרות נפוץ השימוש במילים "אף", "שום" ו"כלום" להבעת שלילה או אי־קיום. עם זאת, בשפה התקנית המילים הללו כשלעצמן אינן מביעות שלילה, ומה שמביע את השלילה הוא המילה "לא" או "אין" שמופיעה באותו משפט. באנציקלופדיה רצוי להקפיד על כך:

אף = אפילו, גם

אל תכתבו: אף אחד אינו יודע את זהותה.
כתבו: איש אינו יודע את זהותה.

כלום = משהו, דבר־מה, דבר כלשהו

אל תכתבו: לפרטים ניתנה ההזדמנות לתת כסף, לתת כלום או לקחת כסף.
כתבו: לפרטים ניתנה ההזדמנות לתת כסף, לא לתת כלום או לקחת כסף.

שום = כול

אל תכתבו: רחבעם אמר שאביו שום דבר לעומתו.
כתבו: רחבעם אמר שאביו הוא לא־כלום לעומתו.

יידוע שמות עצם פרטיים

יידוע שמות עצם פרטיים הוא שגיאה נפוצה. כך למשל, תאריך, כמו "י"א ניסן", הוא שם מיודע מטבעו, ועל כן יידועו בה"א הידיעה – "ה-י"א ניסן" – הוא כפילות שגויה. כך גם לגבי שמות אחרים שהם מיודעים מטבעם, כמו "תומכי תמימים" וכדומה. אין לכתוב "תומכי התמימים", כי אם "תומכי תמימים". שגיאה זו נפוצה גם ביידוע של "חב"דפדיה".

אל תכתבו: כתב העת יוצא לאור מאז ה-י"א ניסן; תומכי התמימים; החלטה של החב"דפדיה.
כתבו: כתב העת יוצא לאור מאז י"א ניסן; תומכי תמימים; החלטה של חב"דפדיה.

שמות של מקומות, מחוזות וחבלי ארץ ניתן לכתוב עם יידוע או בלי יידוע. לכן הנהר "קולורדו" יכול להיכתב "נהר הקולורדו" כמו "נהר קולורדו". כך גם "הכינרת", "הגולן", "הלבנון", "הכרמל" ועוד. עם זאת, מתוך שתי האפשרויות האופציונליות, יש להעדיף את הסגנון הרווח יותר באותה מילה ולהימנע מזרויות.

קיצורים וראשי תיבות

יש להמעיט בשימוש בראשי תיבות. חב"דפדיה אינה עשויה מנייר, וקיצור של מספר אותיות גורם לחיסכון זניח אך מקשה על הקריאה. אין לקצר כלל צירופי מילים נפוצים – אין בזה תועלת ולעיתים זה אפילו פוגע בבהירות, משום שיש קיצורים שניתן לפרש במספר אופנים, למשל "ע"י" זה גם "על יד" וגם "על ידי". יוצאים מן הכלל ראשי תיבות שנקראים כמילה, כגון רמטכ"ל.

אל תכתבו: ע"י, בכ"ז, אחה"צ, ע"פ, עי"ז, כ"כ, אא"כ, בינ"ל
כתבו: על ידי או על יד (לפי ההקשר), בכל זאת, אחרי הצהריים, על פי או לפי, על ידי זה, כל כך, אלא אם כן, בין־לאומי

כמו כן, אין לקצר שמות של ארצות ויישובים:

אל תכתבו: ארה"ב, ברה"מ, רע"מ, י־ם, ת"א
כתבו: ארצות הברית, ברית המועצות, הרפובליקה הערבית המאוחדת, ירושלים, תל אביב

בעבר

פעמים רבות יש נטייה להשתמש במילה "בעבר" כדי להדגיש שאירוע מסוים התרחש בעבר, למשל "בעבר כיהן כראש הממשלה". הדגשה זו מיותרת, משום שהפעלים בעברית מציינים האם מדובר באירוע שהתרחש בעבר, מתרחש בהווה או יתרחש בעתיד. בדוגמה שהבאנו, די במילים "כיהן כראש ממשלה".

הראשון

הנוסח "היא הייתה הראשונה לזכות בפרס נובל" הוא תרגום לקוי מאנגלית, והניסוח הראוי בעברית הוא "היא הראשונה שזכתה בפרס נובל". באופן כללי: לא הראשון לעשות משהו, אלא הראשון שעשה משהו.

תחביר

פיסוק

בסימני הפיסוק יש להשתמש בהתאם להנחיותיה של האקדמיה ללשון העברית, כפי שהן מופיעות בחוברת כללי הפיסוק שבהוצאת האקדמיה (תשס"ב) ובאתר האקדמיה.

יש לשים לב לרווחים לפני ואחרי סימני הפיסוק:

אין רווח לפני נקודה (.), פסיק (,), נקודה ופסיק (;), מקף (־ או -), נקודתיים (:), סימן שאלה (?) וסימן קריאה (!). כן יש רווח אחד אחרי כל אחד מהסימנים הנ"ל. דוגמאות:
- שגוי: אני כותב בעברית ,אבל עם שגיאות .אם לא אתקן אותן , זה לא יהיה טוב : הערכים שכתבתי יהיו קשים לקריאה !
- נכון: למדתי לכתוב ולהשתמש נכון בסימני הפיסוק, איזה יופי! עכשיו אתחיל לעשות משהו מעניין: אלך לכתוב ערכים בחב"דפדיה.

"בנוסף" ו"לעומת זאת" הפותחות משפט - אין מקום לפסיק אחריהן, ובדרך כלל גם לא לאחר "אם כן".

מקף (־) המשמש להפרדה בין אות יחס לבין מספר יהיה תמיד צמוד ללא רווחים גם לאות היחס וגם למספר. לדוגמה: "ב־770" או "מ־14:00 עד 16:00" או "הלכתי ל־11 מבצעים". אם המקף אינו זמין במקלדת שלכם, אפשר לכתוב במקומו מינוס (-).

אלא אם יש סיבה לנהוג אחרת, השתמשו בסוגריים עגולים בכתיבה (שיפט־0 ושיפט־9), ולא בסוגריים מרובעים או מסולסלים. כמו־כן, השתמשו במירכאות כפולות לציטוטים ולשמות של יצירות, והשתמשו במירכאות בודדות כאשר יש צורך לכתוב מירכאות בתוך מירכאות. בעת שימוש במירכאות כפולות, שימו לב להשתמש במירכאות כפולות אמִתיות (", שיפט־פסיק, מימין לאות ף במקלדת) ואל תקלידו במקומן מירכאות בודדות פעמיים (''), מכיוון שמירכאות בודדות כפולות משמשות בקוד ויקי לסימון טקסט נטוי.

שימוש חוזר במילות יחס

כאשר יש כמה מושאים עקיפים, חוזרים על אותיות היחס לפני כל אחד מהם:

אל תכתבו: הקרקע שייכת לדני, אלי ומשה. התגוררתי בחיפה, ירושלים ותל־אביב
כתבו: הקרקע שייכת לדני, לאלי ולמשה. התגוררתי בחיפה, בירושלים ובתל־אביב.

יוצא מן הכלל: מקרה שבו מספר אנשים עבדו יחד:

אל תכתבו: "ב־1948 פורסמה תאוריה על הפיזיקה של ראשית היקום, שנכתבה בידי ג'ורג' גאמוב, בידי רלף אלפר ובידי רוברט הרמן".
כתבו "ב־1948 פורסמה תאוריה על הפיזיקה של ראשית היקום, שנכתבה בידי ג'ורג' גאמוב, רלף אלפר ורוברט הרמן".

הפרדה בין נסמכים ובין פעלים

אין להפריד בין הנסמך לבין הסומך. אין אומרים "במהלך ואחרי השבוע אלמד לבחינה" אלא "במהלך השבוע ואחריו אלמד לבחינה", כי "מהלך השבוע" הוא מבנה של סמיכות. אין לומר "הצעצועים פוזרו מתחת ומעל המיטה" אלא "הצעצועים פוזרו מתחת המיטה ומעליה".

אפשר לומר: "שיפצתי וטייחתי את הדירה" ולאו דווקא: "שיפצתי את הדירה וטייחתי אותה". אפשר לומר "הילד חיבק ונישק את אמו", ולאו דווקא "הילד חיבק את אמו ונישקה".

יש להקפיד שלא לצרף פעלים שצמודות אליהם מילות יחס שונות. "אמא חושבת על ילדיה ואוהבת אותם" ולא "אמא חושבת ואוהבת את ילדיה", שכן "חושבת" לא יכול להתייחס ל"את ילדיה". אין לומר: "לא יכולתי לעיין ולהתרשם מהספר", כי לעיין לא יכול להתייחס ל"מהספר". יש לומר: "לא יכולתי לעיין בספר ולהתרשם ממנו".

שימוש נכון בשי"ן מחברת

יש להשתמש בשי"ן כדי ליצור זיקה בין חלקי משפט:

אל תכתבו: הדירה בה התגורר ראובן. הארץ אליה הגיעה דורותי.
כתבו: הדירה שבה התגורר ראובן, או: הדירה שראובן התגורר בה, או: הארץ שדורותי הגיעה אליה.

פעמים רבות משפטים כאלה כתובים עם מילת היחס "את", שמביעה יחס של מושא ישיר (אותו, אותה, אותם, אותן). במשפטים כאלה מספיק בדרך כלל לכתוב את שי"ן הזיקה ולהשמיט את מילת היחס – הן כאשר מילת היחס "את" מופיעה לבדה והן כאשר יש לפניה שי"ן הזיקה. למשל:

אל תכתבו: הספר אותו סיים לכתוב שמעון. האנציקלופדיה שאותה כולם יכולים לערוך.
כתבו: הספר ששמעון סיים לכתוב. האנציקלופדיה שכולם יכולים לערוך.

פעמים רבות מחליפים שי"ן בווי"ו במילות קישור מסוימות: אך בכתיבה תקנית, יש להקפיד לכתוב "מאחר ש־" ולא "מאחר ו־".^[7] יוצאת דופן היא המילה "הואיל", שאחריה באה האות ו' דווקא:

כתבו כך	ולא כך
כמעט ש־	כמעט ו־
יש ש־	יש ו־
אפשר ש־	אפשר ו־
מאחר ש־	מאחר ו־
ייתכן ש־	ייתכן ו־
במידה ש־ (ר' הערה בהמשך)	במידה ו־

אבל:

כתבו כך	ולא כך	הערה
הואיל ו־	הואיל ש־	במובן של "מכיוון ש־"
עוד מעט ו־	עוד מעט ש־	במובן של "כמעט ש־"

הביטויים היות ש־ והיות ו־ – שניהם תקינים לשונית, אך לשם האחידות הכתיב המועדף בחב"דפדיה הוא היות ש־.

שי"ן הזיקה אינה תחליף לוי"ו החיבור. משפטי זיקה בעברית מציינים עובדה קיימת הקודמת למתואר במשפט.^[8] דוגמאות:

שגוי: נתתי את המתנה לאמי, ששמחה בה מאד.
נכון: נתתי את המתנה לאמי והיא שמחה בה מאוד.

במידה

הצירופים במידה ו־ ובמידה ש־ כצירופים הפותחים משפט תנאי אינם תקניים. יש להחליף אותם במילה הפשוטה "אם".

נכון לכתוב במידה ו־ ובמידה ש־ כאשר באמת מדובר במידה של דבר־מה.^[9] משפטים תקניים:

"הרופאים ממליצים לאכול במידה ולהתעמל כל בוקר."
"במידה שהאדם מודד - בה מודדים לו" (סוטה, פ"א, משנה ז')
"הילדה אינה אוכלת במידה שמתאימה לגילהּ"
"במידה שחיינו הפנימיים הבאים לידי גילוי בלשון חשובים יותר, כן אנו מוסיפים יותר לאוצר הלאומי הבלתי נראה." (רחל כצנלסון-שזר)

אות השימוש ב'

כדי לציין תכלית, כתבו כדי ולא בכדי. פירוש הצירוף בִּכְדֵי הוא "בשיעור".^[10] ניתן לומר את הצירוף "לא בִּכְדִי" שפירושו – "לא לשווא".
המלה בְּאִם שימשה במשפטי תנאי מסוימים בלשון ימי הביניים וקיימת גם בעברית החדשה, אבל מילון אבן־שושן, מילון ההווה ויצחק פרץ ממליצים להימנע ממנה וממילא אין בה צורך.^[11] במקום "באם" יש לכתוב "אם", "האם" או "כאשר", בהתאם להקשר.

הפועל לשמש

הוספת כ"ף הדמיון לפועל שימש, תקינה היא, ולכן אפשר לכתוב כי פלוני שימש כ, למשל: "משה שימש יושב ראש", וגם: "משה שימש כיושב ראש"; "בתקופה הצלבנית חזרה ביירות ושימשה עיר מסחר", וגם: "בתקופה הצלבנית חזרה ביירות ושימשה כעיר מסחר".

עם זאת, נכון להעדיף את הפועל כיהן על פני הפועל שימש, ולכתוב "האדון כיהן כיושב ראש", "הרב אברהם כיהן כרב בעיר בגדד". לחלופין, במקרים מסוימים ניתן לכתוב גם "שימש בתפקיד": "שימש בתפקיד היושב ראש".

החל ב־, החל מ־

האקדמיה ללשון מאשרת את השימוש בשתי מילות היחס אחרי המילה "החל", ב־ ומ־. עם זאת, השימוש ב"החל ב־" הולם כאשר באותו המשפט משתמשים גם בביטוי "כלה ב־". ולעיתים השימוש ב"החל מ־" כלל אינו נחוץ, ואפשר להסתפק ב"מ־", "מאז" או ניסוח פשוט אחר כלשהו.

קפיצה מיחיד לרבים

אין לעבור מיחיד לרבים באותו משפט. לדוגמה:

"הסתדרות הרופאים החליטה על שביתה. הם טענו שמשכורתם נמוכה מדי". צריך להיות "הסתדרות הרופאים החליטה על שביתה. החברים בה טענו שמשכורתם נמוכה מדי".
דוגמה נוספת: "הקצונה הבכירה בצה"ל היא משכילה; כולם למדו באוניברסיטה לפחות כמה שנים". צריך להיות "הקצונה הבכירה בצה"ל היא משכילה; כל הקצינים הבכירים למדו באוניברסיטה לפחות כמה שנים".

משפטים ארוכים מדי

המשפט הבא, שיש בו 95 (תשעים וחמש) מילים, נלקח מהערך פרויקט הלביא:

"לאחר כשבע שנים וחצי של פיתוח מואץ בהשתתפות אלפי מהנדסים וטכנאים, החליטה ממשלתו של יצחק שמיר, ב-30 באוגוסט 1987, בעצתם של שר הביטחון יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס, לעצור את הפרויקט, ולפטר כ-6,000 מהנדסים וטכנאים, לאחר שהתברר שישראל לא תוכל לממן את ייצורו לבדה, ושהפרויקט מעלה אותה למסלול התנגשות עם האמריקנים, שסירבו בתוקף להסב אליו את כספי הסיוע האמריקני, במיוחד לאור העובדה שהוא מתחרה ביצרני המטוסים שלהם, וגורם למרמור רב אצל כוחות היבשה בצה"ל, שחששו שפרויקט זה ישאב את רוב תקציבי צה"ל בשנים הקרובות על חשבון התקציבים שיועדו להם".

משפט כזה ארוך ומסורבל, וכשהקורא מגיע לסופו הוא כבר איננו זוכר מה קרא בתחילתו. אפשר, בקלות יחסית, לשבור את המשפט באמצעו ולפצל אותו למשפטים קצרים יותר (גם הם בעצמם לא משפטים פשוטים, אבל אפשר לעקוב אחרי המבנה הלוגי שלהם) למשל כך:

"לאחר כשבע שנים וחצי של פיתוח מואץ בהשתתפות אלפי מהנדסים וטכנאים, החליטה ממשלתו של יצחק שמיר, ב־30 באוגוסט 1987, בעצתם של שר הביטחון יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס, לעצור את הפרויקט, ולפטר כ־6,000 מהנדסים וטכנאים. ההחלטה התקבלה לאחר שהתברר שישראל לא תוכל לממן את ייצורו לבדה, ושהפרויקט מעלה אותה למסלול התנגשות עם האמריקנים, אשר סירבו בתוקף להסב אליו את כספי הסיוע האמריקני, במיוחד לאור העובדה שהוא מתחרה ביצרני המטוסים שלהם. מלבד זאת גרם הפרויקט להתמרמרות רבה בקרב מפקדי כוחות היבשה בצה"ל, שחששו שפרויקט זה ישאב את רוב תקציבי צה"ל בשנים הקרובות על חשבון התקציבים שיועדו להם".

ביניהם – בהם

רבים משתמשים במילה "ביניהם" במקום שראוי להשתמש במילה "בהם". "ביניהם" באה לתאר מצב שבו עצם מסוים נמצא בין שני עצמים אחרים, למשל: "וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר, מִזֶּה, וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר, מִזֶּה; וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם" (שמואל א, יז, ג). "בהם" באה לתאר מצב שבו עצם מסוים נכלל בקבוצת עצמים, למשל: "כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה, וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה" (דברים, לב, כח). בהתאם לכך, אין לכתוב "במצב דומה היו יישובים ערביים רבים, וביניהם הכפר באסה", אלא "במצב דומה היו יישובים ערביים רבים, ובהם הכפר באסה".

ו' החיבור אחרי פסיק

כאשר ו' החיבור מחברת בין שמות עצם (נושא או מושא) בתוך המשפט, לא יבוא לפניה פסיק. לדוגמה: "יוסי, דני ואיציק הלכו לטייל" או "אכלתי את התפוח, את הבננה ואת האפרסק".
כאשר ו' החיבור מחברת בין שני חלקים של משפט מחובר והחלק השני בעל נושא אחר, בדרך כלל יבוא לפניה פסיק. עם זאת, כאשר המשפט השני קצר אין צורך בפסיק. לדוגמה: "הכוהן עומד במזרח והלוי בדרום". אם הנושא בחלק השני זהה לזה שבחלק הראשון, לא יבוא לפניו פסיק, אלא אם כן רוצים להדגיש אותו.

מספרים

תחומי מספרים ייכתבו מימין לשמאל, כלומר יש לכתוב "משקל ‏‏40–60 ק"ג" ולא "משקל 40-60 ק"ג". ספרותיו של כל מספר נקראות משמאל לימין, אך המספר בשלמותו כמוהו כמילה, והוא נקרא מימין לשמאל - כך החליטה האקדמיה ללשון העברית. לכתיבה נאותה של הטווח משמש הסימן "–" (קו מפריד) שאינו נמצא במקלדת. במצב עריכת קוד מקור יש בחלון העריכה מצד ימין למטה "סימני פיסוק", ובהם השני מימין הוא הקו המפריד הנדרש למטרה זו.

תחום של אחוזים ייכתב בצורה ‏‏20%–‏‏‏‏30%, ולא "‏20-30 אחוז". (מקלידים את התווים בסדר הבא : 2;0;%;–;3;0;% כדי שיוצגו בצורה תקינה (הסימן ; מפריד בין התווים המוקלדים).)

כאשר המספר גדול מ-999 יש לכתוב אותו עם פסיקים המפרידים את הספרות לקבוצות בנות שלוש ספרות, כלומר יש לכתוב 1,000 ולא 1000. יוצא מן הכלל: תאריך לועזי ייכתב ללא פסיק, למשל 2003.

פי עשר או פי עשרה? : אף שבלשון הדיבור נפוצה הצורה "פי עשר", הרי לפי כללי השפה העברית יש לומר "פי עשרה", משום שפי היא צורת הנסמך של פה, ופה הוא זכר. כך גם יש לנהוג ביחס לכל מספר אחר המופיע לאחר "פי" – המספר יופיע בצורת הזכר שלו.

שלושה מיליון וחצי עותקים או ארבעה תפוחים וחצי?

גם וגם.

כדי לדעת היכן לכתוב את ה"חצי" (או "רבע", לצורך העניין), יש לשים לב מתי המילה "חצי" מתייחסת למספר ומתי לשם העצם שאנו סופרים. הדבר נגזר ממיקומה:

שלושה מיליון וחצי עותקים – הכוונה למספר 3,500,000. המילה "חצי" מתייחסת ל"מיליון". ברור שלא נכתוב "שלושה מיליון עותקים וחצי", כיוון שאז המילה "חצי" מתייחסת ל"עותקים" ונקבל 3,000,000.5 עותקים, כלומר שלושה מיליון עותקים ועוד חצי עותק – ולא לזה התכוון המשורר (עם זאת, "שלושה וחצי מיליון עותקים" הוא גם ניסוח תקין).
ארבעה תפוחים וחצי – הכוונה למספר 4.5. המילה "חצי" מתייחסת ל"תפוחים". בעוד זהו הניסוח המועדף, מותרת גם הצורה "ארבעה וחצי תפוחים".

במקרים מסוימים יש כפל משמעות, ואז יש להקפיד ולבחון היכן ממקמים את המילה "וחצי". "תריסר תפוחים וחצי" הם 12.5 תפוחים, אבל "תריסר וחצי תפוחים" הם 18 תפוחים (12 ועוד חצי מ־12).

חיבור בין אותיות למספרים או בין אותיות עבריות לאותיות לועזיות ייעשה בעזרת מקף, כך: ב־2001, ב־15:00, כ־100 משתתפים. ל־Heathrow, ה־Spam.

מושגים וביטויים חב"דיים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

ארץ ישראל/מדינת ישראל