התעבות האורות: הבדלים בין גרסאות בדף
(ניסוח, הגהה, ויקיזציה) |
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{אור}} | |||
'''התעבות האורות''' הוא כינוי לאופן ירידת [[אור אין סוף]] והתלבשותו ב[[עולמות]], כאשר לאחר שהאורות יורדים ל[[עולם האצילות]], מסתלק החלק המזוכך שבאור ומתעלה לשורשו ומתעלם, והבחינה האחרונה שבאור, שהם האותיות של [[עשר ספירות]] דאצילות, נותרת לבדה ו'מתעבה' והופכת ל[[כלים]]. | '''התעבות האורות''' הוא כינוי לאופן ירידת [[אור אין סוף]] והתלבשותו ב[[עולמות]], כאשר לאחר שהאורות יורדים ל[[עולם האצילות]], מסתלק החלק המזוכך שבאור ומתעלה לשורשו ומתעלם, והבחינה האחרונה שבאור, שהם האותיות של [[עשר ספירות]] דאצילות, נותרת לבדה ו'מתעבה' והופכת ל[[כלים]]. | ||
גרסה מ־14:16, 14 ביוני 2023
התעבות האורות הוא כינוי לאופן ירידת אור אין סוף והתלבשותו בעולמות, כאשר לאחר שהאורות יורדים לעולם האצילות, מסתלק החלק המזוכך שבאור ומתעלה לשורשו ומתעלם, והבחינה האחרונה שבאור, שהם האותיות של עשר ספירות דאצילות, נותרת לבדה ו'מתעבה' והופכת לכלים.
מקור המושג
מקור המושג הוא דברי האריז"ל בספר 'עץ חיים'[1] שם מבואר שבירידת האורות למטה גם החלק הגס שבאור וגם החלק העדין והמזוכך יוצאים מעורבים יחד, ולאחר ירידתם - החלק המזוכך יותר עולה ומתעלם, ואזי החלק הנמוך יותר, שמצד עצמו הוא גס ועבה ביחס לאור שהתעלה, הופך להיות עבה יותר[2], וכל זאת לפי השיטה שגם באורות עצמם יש עשר ספירות[3].
למרות העובדה שהכלים באים מהרשימו, מכל מקום הכלים לא יכלו להתהוות מהרשימו לבד משום שכל התהוות הוא ענין של עשיה חיובית וצריך לכח של גילוי, וענינו של הרשימו הוא כח שלילי - כח של העלמת האור שממנו אינם יכולים להתהוות בגילוי הכלים, ולכן יש לכלים מקור נוסף והוא מ'התעבות האורות'[4]. וביתר דיוק, אף שהלשון הרגילה היא ש"מהתעבות האור נעשה הכלי", אין הכוונה שהאור עצמו נעשה כלי, כיון שלכלים יש שורש בפני עצמו ולאורות יש שורש בפני עצמו, אלא שאופן התהוות הכלים משורשם הוא באמצעות האור, ולכן גם התהוות הכלים הוא כפי אופן האור[5].
בתורת החסידות מבואר, שהתעבות האורות - מכוון על בחינת האותיות של שמות הוי', שהם הכלים של עשר ספירות דאצילות[6].
מקור האורות עצמם הוא מהקו, והפעולה של התעבות האורות נעשית על ידי הרשימו[7].
כל ענין התעבות האור שנעשה כלי, הוא באופן של לידה, בשונה מאופן של עיבור, כיון שבעיבור צריך קודם להיות בנין הכלים והביטול, והוא זה שממשיך את האור בתוכו, ואילו בלידה הסדר הוא הפוך, שקודם נמשך האור, ולאחר שמתעבה ומתגשם, נוצר גם הכלי[8].
לקריאה נוספת
ענין זה התבאר במקומות נוספים בחסידות[9].
הערות שוליים
- ↑ שער העקודים שער ו' פרק ג'. נסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב לע' תשנג. מאמרי אדה"א נ"ך ע' קלד. וש"נ.
- ↑ "והענין הוא כי בודאי שבחינת הכלים היה בכח אף כי לא היה בפועל בתוך האור, כי היה בבחינת האור היותר עב וגס רק שהיה בו מחובר בעצם היטב, ולכן לא נגלה בחינתו. כי כאשר יצא האור דרך הפה ולחוץ יצא הכל מעורב יחד, וכשחזרו לעלות ולהשתלם כנ"ל -- אז ודאי ע"י יציאת האור חוץ לפה, הנה אותו אור בחינת הכלים שהוא יותר עב קנה עתה עביות יותר ועי"כ לא יוכל לחזור גם הוא למקורו כבראשונה ונתפשט האור הזך ממנו ועלה למקורו כנ"ל ואז נתוסף באור עב כנ"ל עביות יותר על עוביו ואז נגמר ונשאר בחינת כלי.
- ↑ המשך תער"ב חלק שני שביעי של פסח עמוד תתקלט.
- ↑ ראה מאמר ד"ה כבוד מלכותך תרס"א, חסידים עת"ר, ויחן תרע"ב, ועוד.
- ↑ המשך תער"ב שם, פרשת פנחס, ס.
- ↑ ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי נר מצוה ותורה אור שער היחוד קכט, ב.
- ↑ המשך תער"ב חלק ראשון, ליל ב' דחה"ש, יג.
- ↑ המשך תער"ב חלק שני יום ב' דחה"ש העת"ר, א'יג.
- ↑ מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב לע' תשנג ובהנסמן שם. מאמרי אדה"א נ"ך ע' קלד. סה"מ עת"ר ע' לג. תרפ"ט ע' 256.