בן ציון שניאורסון: הבדלים בין גרסאות בדף
שרגא קרומבי (שיחה | תרומות) (←משפחתו) |
שרגא קרומבי (שיחה | תרומות) (←משפחתו) |
||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
==משפחתו== | ==משפחתו== | ||
*'''אביו:''' ר' [[אברהם שניאורסון (אב הרבנית נחמה דינה)|אברהם שניאורסון]]. | *'''אביו:''' ר' [[אברהם שניאורסון (אב הרבנית נחמה דינה)|אברהם שניאורסון]]. | ||
*'''אמו:''' הרבנית [[יוכבד שניאורסון (אם הרבנית נחמה דינה)|יוכבד]]. | *'''אמו:''' הרבנית [[יוכבד שניאורסון (אם הרבנית נחמה דינה)|יוכבד]]. | ||
גרסה מ־05:26, 23 בנובמבר 2021
הרב בן ציון שניאורסון (חשוון תרנ"ז - ט"ז בטבת תשל"ז) היה אחיה של הרבנית מרת נחמה דינה, רעייתו של אדמו"ר הריי"צ, ובנו של ר' אברהם שניאורסון מקישינוב, שהיה בן ר' ישראל נח שניאורסון, המהרי"ן בנו של אדמו"ר הצמח צדק.
תולדות חיים
הרב בן ציון נולד בחודש חשון תרנ"ז בעיר קישינב (מולדובה) לאביו הרב ר' אברהם שניאורסון ולאמו הרבנית יוכבד. רוב אחיו הגדולים נפטרו בילדותם, ובשל כך קראו לו הוריו בברית המילה בשם בן ציון כסגולה לאריכות ימים[1].
למד בתומכי תמימים בליובאוויטש[2], וכשהגיע לגיל נישואין נשא את מרת צילה שניאורסון. לאחר מכן עבד כמנהל חשבונות. בתקופת נערותו נסע לליובאוויטש לבקר את אחותו, ובאותה הזדמנות זכה לסעוד על שולחנו של הרבי הרש"ב יחד עם הרבי הריי"צ ורעייתו הרבנית. באותה סעודה זכה שהרבי הרש"ב יפנה אליו ויבקש ממנו לזמן.
בתקופה שלאחר המלחמה שהו ברומניה, ובשנת תשט"ז עלו לארץ הקודש וקבע את מגוריו בתל אביב ברחוב רש"י 41. לקראת חודש תשרי תשי"ז נסע ל-770[3] כדי לבקר את אחותו הרבנית מרת נחמה דינה, אשת אדמו"ר הריי"צ ואת אחייניותיו ואחייניו הרבי והרש"ג. הרבי יחד עם הרבנית חיה מושקא ואחותה חנה נסעו יחדיו לקבל את פניו בשדה-התעופה. והרבי טרח ונשא את חפציו[4].
באותה שנה בשמחת תורה רקד הרבי יחד עם הרש"ג ור' בן-ציון, וישב ליד הרבי בעת ההתוועדויות. בתום תקופת החגים ליווה הרבי את ר' בן-ציון עד לפתח הדלת, כשהרבנית מרת נחמה דינה נפרדת ממנו בפתח הרכב (כמה שנים לאחר מכן הגיע לביקור נוסף)[5].
הרב בן ציון התגורר שנים רבות בתל אביב, הוא היה מקושר לרבי בכל נימי נפשו, ובמשך השנים הייתה לו התכתבות רבה עם הרבי, ואף היה לו שיחה טלפונית קבועה עם הרבי[דרוש מקור].
כאשר הגיעה ההוראה מהרבי בשנת תש"כ למנות את הרב משה אשכנזי לרב הקהילה, הוחלט להקים ועד שיטפל בזה באופן רשמי. בוועד היו שלושה חברים: הרב חיים שמריהו גוראריה, הרב בן ציון שניאורסאהן, והרב שלום חסקינד. הם שוחחו עם מתפללי בית הכנסת חב"ד ברחוב נחלת בנימין, וכאשר שמעו על הוראת הרבי, הסכימו כמובן להצעה. ומאז תש"כ היה הרב משה אשכנזי רב הקהילה, ובמשך השנים הקפיד למסור שיעורי תורה ולסייע לאנשי הקהילה[6].
בחנוכה תשל"ג השתתף בכינוס הראשון של איגוד הצאצאים ב'בית העם' בירושלים. והתרשם מאוד, ובשיחה הטלפונית הקבועה שלו עם הרבי הביע את התפעלותו הרבה מהצלחת הכנס[7][8].
באחד השנים עלה רעיון להקים כולל 'תפארת זקנים' בתל אביב, וכמה מאנ"ש כתבו על זה לרבי לבקש את ברכתו והסכמתו, כשנודע הדבר לר' בן ציון הוא הביע את מרירותו: 'ומדוע לא קראו לי? האם אינני חלק מאנ"ש? האם אינני, חלילה, חסיד של הרבי?'.
בין הרבנית מרת נחמה דינה, אשת אדמו"ר הריי"צ, לבין אחיה הרב בן ציון, היה קשר חם ומלבב. הרבנית נחמה דינה הייתה כותבת להם באופן קבוע, והמכתב היה מתקבל מדי שבועיים ביום מסוים. עד כדי כך היה רצוף הקשר, שכאשר התאחר המכתב ולא הגיע בזמנו - היה זה סימן מעורר דאגה.
נפטר בט"ז בטבת תשל"ז, ונקבר בחלקת חב"ד בהר הזיתים בירושלים.
ר' בן ציון וצילה שניאורסון לא הותירו אחריהם צאצאים.
צילה שניאורסון
מרת צילה שניאורסון השתייכה לבית הורוביץ והתייחסה לשל"ה הקדוש. הגיעה ארצה יחד עם בעלה וקבעו את מושבם בעיר תל אביב.
מרת צילה האריכה ימים לאחר פטירת בעלה. ערירית הייתה, ומשהתאלמנה, כאבה עמוקות את חסרונו של בעלה. בחלוף השנים לא קהה כאבה והרבתה לבכות את הילקחו מעמה.
גם לאחר פטירת הרב בן ציון, דאגו הרבי והרבנית באופן אישי לכל מחסורה של מרת צילה. הרבי דאג למכור עבורה את החמץ.
היא הייתה משוחחת עם הרבי טלפונית, וכן הרבנית חיה מושקא הייתה מתקשרת לדרוש בשלומה, ומרגיעה אותה כי איננה בודדה ויש מי שדואג לה.
היא העפילה אל מעבר לשנת המאה. למרות גילה המופלג נותרה אשת שיחה לבבית, בעלת דעה צלולה ולא הסתייעה אפילו במשקפיים. גם כשמלאו לה מאה שנה הכירה וזיהתה את האנשים סביבה. היא אהבה ילדים וכשבאו לבקרה, ניכר האושר הרב שהסבו לה.
בשנים האחרונות הועברה לבית אבות, בשל קושי במציאת מטפלת עבורה. שהותה במקום גרמה להתדרדרות במצבה, והיא בקשה לשוב לביתה. הנשים סביבה היו חסרות אונים למול גודל האחריות שבמילוי משאלתה. הודות למסירותה של הגב' שרה רייכמן, ובסיוע נשי ובנות חב"ד בתל אביב, ביניהן הגב' רחל רייכמן והגב' בן צבי, שדאגו לרווחתה, השתפר מצבה עוד יותר מאשר קודם אשפוזה בבית האבות, והיא זכתה לסיים את ימיה בין כתלי ביתה כרצונה.
נפטרה כ"ט בכסלו תשס"ו, ערב שבת קודש פרשת מקץ, וזכתה להגיע למנוחות קודם כניסת השבת, סמוך לבעלה, בחלקת חב"ד בהר הזיתים[9].
לאחר פטירתה הוחלט בארגון נשי ובנות חב"ד בארה"ק להנציח את שמם של הרב בן ציון וזוגתו מרת צילה שניאורסון על ידי כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתם. וביום היארצייט הראשון בכסלו תשס"ז התקיים מעמד סיום כתיבת ספר התורה.
משפחתו
- אביו: ר' אברהם שניאורסון.
- אמו: הרבנית יוכבד.
- אחותו: הרבנית מרת נחמה דינה.
- גיסו: אדמו"ר הריי"צ.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ 'ציון' דומה למילה האידית 'צייען' שפירושה 'המשכה' ורומזת להמשכת ימי הרך הנולד לאורך ימים ושנים טובות[דרוש מקור].
- ↑ ליובאוויטש וחייליה עמ' 474.
- ↑ הרבנית נחמה דינה שלחה לו כרטיס טיסה.
- ↑ באותו יום ביקשה הרבנית מהרב חסקניד שיתלווה אליהם לשדה-התעופה אך איחר בדקות אחדות. כשהגיע ל-770 ראה שעל דלת הכניסה פתק - שנתלה, כנראה, על פי הוראתו של הרבי - ועליו רשום "נסענו".
- ↑ [1] שביבים ואפיזודות מימי חייו של הרב בן-ציון שניאורסון ומקשריו המיוחדים עם הרבי, כפי שסופרו על ידי זקני אנ"ש בתל אביב.
- ↑ [2] פרק השני בסדרת "חסידות חב"ד בתל אביב".
- ↑ ספר הצאצאים עמ' 214-15.
- ↑ [3]מסכת חיים של הרב שמואל אלעזר היילפרין יו"ר איגוד צאצאי אדמו"ר הזקן.
- ↑ [4] פרטים על חייה של מרת צילה שניאורסון.