חיבור החגים עם ימות החול: הבדלים בין גרסאות בדף

תקנות הרבי
תקנות לימוד
	לימוד הרמב"ם · לימוד פרק תניא לפני התפילה · לימוד עניני בית הבחירה בבין המצרים · לימוד עניני גאולה ומשיח · לימוד הפרשה החסידית · לימוד מתורת רבותינו נשיאנו בחודש כסלו · סיומי מסכת בתשעת הימים · כתיבת חידושי תורה · תהלוכה
תקנות שונות
	סמיכה לרבנות · כינוס תורה · ספריות ציבוריות · תקנת המשקה · תפילין רבינו תם · דברי כיבושין· שמחת בית השואבה · מניעת מראות לא טהורים מילדים · הוספות לתפילה · עשה לך רב · קביעת קופת צדקה בקיר המטבח · פלעדז' · יום הולדת · רגע של שתיקה · חיבור החג עם ימי החול

חזותיקוד ויקי

גרסה מ־19:27, 10 בספטמבר 2021

חיבור החגים עם ימות החול הוא מנהג נשיאי חב"ד, שחיברו בראש השנה את הזמן של מוצאי החג עם ימות החול באמצעות התוועדות ואמירת מאמר חסידות כדי להמשיך את ההמשכות של ראש השנה על כל השנה כולה.

על יסוד זה הנהיג הרבי בדורנו גם אצל החסידים, לערוך התוועדויות בכל מוצאי יום טוב: ראש השנה, שמחת תורה, פסח, וחג השבועות, כאשר עיקר הדגש הוא על ראש השנה.

מקור וייסוד המנהג

אדמו"ר הרש"ב היה אומר חסידות ביום השני של ראש השנה אחר מנחה, והיה ממשיך עד הלילה. הוא הסביר את הטעם, כדי לשעבד את כח הדיבור בענייני חסידות לקראת השנה החדשה^[1], וכדי להמשיך בעולם את ההמשכות מארבעים-ושמונה השעות של ראש השנה, שבכל העניינים יורגש ויאיר אור החסידות^[2].

לקראת חודש תשרי הראשון שלאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ, שיגר הרבי מכתב בו הציע שכולם ינהגו כך, לחבר את השעות של ראש השנה עם מוצאי ראש השנה בלימוד החסידות^[3], ובראש השנה הראשון לאחר קבלת הנשיאות, בשנת תשי"ב, ערך הרבי את ההתוועדות בעצמו יחד עם החסידים ואמר שאמנם 'קשה להנהיג מנהגים חדשים', אך ברצונו להנחיל מנהג זה ולאכול יחד עם הציבור סעודה, והורה שלפחות מנין אנ"ש יטלו ידיהם לסעודה ואמר שיחות קצרות בהם הזכיר את כל רבותינו נשיאינו ואף ניגנו את ניגונו של אדמו"ר הזקן, אך לא מכל שאר הנשיאים.

בשנת תשמ"ה הוסיף הרבי שבימינו יש לנהוג כן גם בנוגע לגליא דתורה, היינו, לחבר את ההמשכות דראש השנה עם מציאות העולם, הן על ידי גליא דתורה והן על ידי נסתר דתורה^[4].

בספר המנהגים ציין הרבי בהערה למקור המנהג את דברי הגמרא בירושלמי מסכת יומא "כיון שמסר יום ולילה^[5] דיו"^[6].

פרטי המנהג

בסעודות אלו הדגש הוא על נטילת ידיים לסעודה דווקא על מנת לברך ברכת המזון של חג בזמן שכבר נחשב לימות החול, וכן על חזרת מאמר חסידות. הרבי הנהיג גם להזכיר את כל רבותינו נשיאינו, ונוהגים לעשות זאת באמצעות ניגון משותף של הניגונים המקובלים בידינו מרבותינו נשיאינו. בהתוועדויות שנערכו במחיצת הרבי בשנים המאוחרות יותר, הורה הרבי להכריז בין ניגון לניגון את שמו^[7] של בעל הניגון^[8], ואף הורה להזכיר את שמו של האריז"ל^[9], וכן הורה בחלק מהשנים שינגנו דווקא את הניגונים שאין בהם מילים, שבבחינות מסויימות הם נעלים יותר^[10], ובליובאוויטש נהגו לנגן בהתוועדות של ראש השנה לאחר המאמר את ניגונו של ר' שלמה דער געלער^[11].

כאשר יום טוב חל בסמיכות לשבת^[12] נוהגים לערוך את ההתוועדות במוצאי שבת הסמוכה^[13].

התוועדות זו הינה התוועדות קצרה באופן יחסי, המתחילה סמוך לזמן שקיעת החמה, ונמשכת זמן קצר לאחר צאת הכוכבים^[14].

הרבי הורה שבהתוועדות זו כל אחד יאמר לחיים ויבקש את צרכיו ויכלול את עצמו עם צרכי כלל ישראל^[15].

בהתוועדויות הנערכות אצל הרבי, נוהג הרבי לחלק כוס של ברכה מכוס ההבדלה עליה מברך ברכת המזון בהתוועדויות אלו. למעמד החלוקה שנמשך שעות ארוכות, נוהגים להגיע גם חסידים ומקורבים המתגוררים בשכונות מרוחקות או בערים הסמוכות, ונוסעים בצאת החג על מנת להתברך מהרבי.

המנהג כיום

בהרבה מקהילות אנ"ש, על יסוד הנהוג בהתוועדות הנערכת ב-770, נוהגים לחזור מאמר קבוע בהתוועדויות אלו:

ראש השנה - 'והיה ביום ההוא יתקע' תשכ"ח - קונטרס ראש השנה תשנ"ב^[16]
שמחת תורה - 'להבין ענין שמחת תורה' תשל"ח
פסח - 'והחרים ה' את לשון ים מצרים' תשמ"ט
שבועות - 'אנכי ה' אלוקיך' תשמ"ט

ראו גם

הערות שוליים

↑ ספר השיחות תש"ה, עמ' 10.
↑ ספר השיחות תש"ד, עמ' 11.
↑ ספר המנהגים עמוד 57, ממכתב ג' דסליחות תשי"א. אגרות קודש חלק ד' עמוד תצח אגרת א'ריד.
↑ על פי שיחת יום ב' דר"ה תשמ"ה.
↑ בירושלמי שאצלנו הגירסא היא 'ללילה'.
↑ ירושלמי מסכת יומא פרק א' הלכה א', אודות לחם הפנים, שאף שנאמר בו 'לפני תמיד' אין גריעותא במה שנוטלים אותו מהשולחן בשעה שמחליפים אותו, כיון שאם 'מסר יום ללילה', נחשב הדבר כ'תמיד' ודי בכך, וכפי שפירש שם קרבן העדה שאפילו אם יהיה השולחן בלי לחם כ"ג שעות - נחשב עדיין הדבר 'תמיד'.
↑ הובא גם בספר המנהגים עמוד 57, ושם מציין הרבי לספר השיחות תש"ב עמוד 2. ספר השיחות תשי"א עמוד ד' הערה 4.
↑ ראה באריכות את ביאור הרבי אודות טעם ההזכרה בפה דווקא: התוועדויות תשמ"ו חלק א' עמוד 27, שערי המועדים ראש השנה עמוד שכב.
↑ התוועדויות תשד"מ חלק א' עמוד 25, שערי המועדים ראש השנה עמוד שכו (הוזכר גם במאמר של הרבי בהתוועדות זו).
↑ ראו בשיחת יום ב' דראש השנה תשמ"ה.
↑ לשמע אוזן עמוד 104.
↑ ראש השנה בימים חמישי-שישי (וכן בחו"ל בשמחת תורה ופסח), ובארץ הקודש אם חל חג השבועות ביום שישי.
↑ ספר המנהגים עמוד 57. ושם, שהוא מפני טרחא דצבורא.
↑ קובץ ליובאוויטש 15 (תשי"ז) עמוד 3.
↑ שיחת מוצאי ראש השנה תשי"ג.
↑ כאשר ראש השנה חל בימים חמישי-שישי וההתוועדות נערכת במוצאי שבת שובה, נוהגים לחזור את המאמר 'שיר המעלות ממעמקים' תשמ"ח (קונטרס ו' תשרי תשמ"ח)].

[1] ספר השיחות תש"ה, עמ' 10.

[2] ספר השיחות תש"ד, עמ' 11.

[3] ספר המנהגים עמוד 57, ממכתב ג' דסליחות תשי"א. אגרות קודש חלק ד' עמוד תצח אגרת א'ריד.

[4] על פי שיחת יום ב' דר"ה תשמ"ה.

[5] בירושלמי שאצלנו הגירסא היא 'ללילה'.

[6] ירושלמי מסכת יומא פרק א' הלכה א', אודות לחם הפנים, שאף שנאמר בו 'לפני תמיד' אין גריעותא במה שנוטלים אותו מהשולחן בשעה שמחליפים אותו, כיון שאם 'מסר יום ללילה', נחשב הדבר כ'תמיד' ודי בכך, וכפי שפירש שם קרבן העדה שאפילו אם יהיה השולחן בלי לחם כ"ג שעות - נחשב עדיין הדבר 'תמיד'.

[7] הובא גם בספר המנהגים עמוד 57, ושם מציין הרבי לספר השיחות תש"ב עמוד 2. ספר השיחות תשי"א עמוד ד' הערה 4.

[8] ראה באריכות את ביאור הרבי אודות טעם ההזכרה בפה דווקא: התוועדויות תשמ"ו חלק א' עמוד 27, שערי המועדים ראש השנה עמוד שכב.

[9] התוועדויות תשד"מ חלק א' עמוד 25, שערי המועדים ראש השנה עמוד שכו (הוזכר גם במאמר של הרבי בהתוועדות זו).

[10] ראו בשיחת יום ב' דראש השנה תשמ"ה.

[11] לשמע אוזן עמוד 104.

[12] ראש השנה בימים חמישי-שישי (וכן בחו"ל בשמחת תורה ופסח), ובארץ הקודש אם חל חג השבועות ביום שישי.

[13] ספר המנהגים עמוד 57. ושם, שהוא מפני טרחא דצבורא.

[14] קובץ ליובאוויטש 15 (תשי"ז) עמוד 3.

[15] שיחת מוצאי ראש השנה תשי"ג.

[16] כאשר ראש השנה חל בימים חמישי-שישי וההתוועדות נערכת במוצאי שבת שובה, נוהגים לחזור את המאמר 'שיר המעלות ממעמקים' תשמ"ח (קונטרס ו' תשרי תשמ"ח)].

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[קובץ:הרבי 10.jpg|ממוזער|[[הרבי]] ב[[התוועדות]] מוצאי [[שמחת תורה]] [[תשמ"ח]] מעודד את השירה בחלוקת [[כוס של ברכה]] בסיום ההתוועדות]]
-'''חיבור החגים עם ימות החול''' הוא מנהג [[נשיאי חב"ד]], שחיברו ב[[ראש השנה]] את הזמן של מוצאי החג עם ימות החול באמצעות [[התוועדות]] ואמירת [[מאמר חסידות]] כדי להמשיך את ההמשכות של ראש השנה על כל השנה כולה.
+'''חיבור החגים עם ימות החול''' הוא מנהג [[נשיאי חב"ד]], שחיברו ב[[ראש השנה]] את הזמן של מוצאי החג עם ימות החול באמצעות [[התוועדות עם הרבי|התוועדות]] ואמירת [[מאמר חסידות]] כדי להמשיך את ההמשכות של ראש השנה על כל השנה כולה.
 על יסוד זה הנהיג הרבי בדורנו גם אצל החסידים, לערוך התוועדויות בכל מוצאי יום טוב: ראש השנה, שמחת תורה, פסח, וחג השבועות, כאשר עיקר הדגש הוא על ראש השנה.
+==מקור וייסוד המנהג==
+[[אדמו"ר הרש"ב]] היה אומר [[חסידות]] ביום השני של ראש השנה אחר מנחה, והיה ממשיך עד הלילה. הוא הסביר את הטעם, כדי לשעבד את כח ה[[דיבור]] בענייני חסידות לקראת השנה החדשה{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תש"ה]], עמ' 10.}}, וכדי להמשיך ב[[עולם]] את ההמשכות מארבעים-ושמונה השעות של ראש השנה, שבכל העניינים יורגש ויאיר אור החסידות{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תש"ד]], עמ' 11.}}.
+לקראת חודש תשרי הראשון שלאחר הסתלקות [[אדמו"ר הריי"צ]], שיגר הרבי מכתב בו הציע שכולם ינהגו כך, לחבר את השעות של ראש השנה עם מוצאי ראש השנה ב[[לימוד החסידות]]{{הערה|ספר המנהגים עמוד 57, ממכתב [[ג' דסליחות]] תשי"א. אגרות קודש חלק ד' עמוד תצח אגרת א'ריד.}}, ובראש השנה הראשון לאחר קבלת הנשיאות, בשנת תשי"ב, ערך הרבי את ההתוועדות בעצמו יחד עם החסידים ואמר שאמנם 'קשה להנהיג מנהגים חדשים', אך ברצונו להנחיל מנהג זה ולאכול יחד עם הציבור סעודה, והורה שלפחות מנין אנ"ש יטלו ידיהם לסעודה ואמר שיחות קצרות בהם הזכיר את כל רבותינו נשיאינו ואף ניגנו את ניגונו של אדמו"ר הזקן, אך לא מכל שאר הנשיאים.
+בשנת תשמ"ה הוסיף הרבי שבימינו יש לנהוג כן גם בנוגע לגליא דתורה, היינו, לחבר את ההמשכות דראש השנה עם מציאות ה[[עולם]], הן על ידי [[נגלה|גליא דתורה]] והן על ידי [[תורת הקבלה|נסתר דתורה]]{{הערה|על פי שיחת יום ב' דר"ה [[תשמ"ה]].}}.
+בספר המנהגים ציין הרבי בהערה למקור המנהג את דברי הגמרא בירושלמי מסכת יומא "כיון שמסר יום ולילה{{הערה|בירושלמי שאצלנו הגירסא היא 'ללילה'.}} דיו"{{הערה|ירושלמי מסכת יומא פרק א' הלכה א', אודות לחם הפנים, שאף שנאמר בו 'לפני תמיד' אין גריעותא במה שנוטלים אותו מהשולחן בשעה שמחליפים אותו, כיון שאם 'מסר יום ללילה', נחשב הדבר כ'תמיד' ודי בכך, וכפי שפירש שם קרבן העדה שאפילו אם יהיה השולחן בלי לחם כ"ג שעות - נחשב עדיין הדבר 'תמיד'.}}.
 ==פרטי המנהג==
+{{תקנות הרבי}}
+בסעודות אלו הדגש הוא על נטילת ידיים לסעודה דווקא על מנת לברך ברכת המזון של חג בזמן שכבר נחשב לימות החול, וכן על חזרת [[מאמר חסידות]]. הרבי הנהיג גם להזכיר את כל רבותינו נשיאינו, ונוהגים לעשות זאת באמצעות ניגון משותף של הניגונים המקובלים בידינו מרבותינו נשיאינו. בהתוועדויות שנערכו במחיצת הרבי בשנים המאוחרות יותר, הורה הרבי להכריז בין ניגון לניגון את שמו{{הערה|הובא גם בספר המנהגים עמוד 57, ושם מציין הרבי לספר השיחות תש"ב עמוד 2. ספר השיחות תשי"א עמוד ד' הערה 4.}} של בעל הניגון{{הערה|1=ראה באריכות את ביאור הרבי אודות טעם ההזכרה בפה דווקא: התוועדויות תשמ"ו חלק א' עמוד 27, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15803&st=&pgnum=303 שערי המועדים ראש השנה עמוד שכב].}}, ואף הורה להזכיר את שמו של האריז"ל{{הערה|1=התוועדויות תשד"מ חלק א' עמוד 25, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15803&st=&pgnum=307 שערי המועדים ראש השנה עמוד שכו] (הוזכר גם במאמר של הרבי בהתוועדות זו).}}, וכן הורה בחלק מהשנים שינגנו דווקא את הניגונים שאין בהם מילים, שבבחינות מסויימות הם נעלים יותר{{הערה|ראו בשיחת יום ב' דראש השנה תשמ"ה.}}, ובליובאוויטש נהגו לנגן בהתוועדות של ראש השנה לאחר המאמר את [[ניגון ק"ד|ניגונו של]] ר' [[שלמה דער געלער]]{{הערה|לשמע אוזן עמוד 104.}}.
-בסעודות אלו הדגש הוא על נטילת ידיים לסעודה דווקא על מנת לברך ברכת המזון של חג בזמן שכבר נחשב לימות החול, וכן על חזרת [[מאמר חסידות]]. הרבי הנהיג גם להזכיר את כל רבותינו נשיאינו, ונוהגים לעשות זאת באמצעות ניגון משותף של הניגונים המקובלים בידינו מרבותינו נשיאינו. בהתוועדויות שנערכו במחיצת הרבי בשנים המאוחרות יותר, הורה הרבי להכריז בין ניגון לניגון את שמו{{הערה|הובא גם בספר המנהגים עמוד 57, ושם מציין הרבי לספר השיחות תש"ב עמוד 2. ספר השיחות תשי"א עמוד ד' הערה 4.}} של בעל הניגון{{הערה|1=ראה באריכות את ביאור הרבי אודות טעם ההזכרה בפה דווקא: התוועדויות תשמ"ו חלק א' עמוד 27, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15803&st=&pgnum=303 שערי המועדים ראש השנה עמוד שכב].}}, ואף הורה להזכיר את שמו של האריז"ל{{הערה|1=התוועדויות תשד"מ חלק א' עמוד 25, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15803&st=&pgnum=307 שערי המועדים ראש השנה עמוד שכו] (הוזכר גם במאמר של הרבי בהתוועדות זו).}}, וכן הורה בחלק מהשנים שינגנו דווקא את הניגונים שאין בהם מילים, שבבחינות מסויימות הם נעלים יותר{{הערה|ראו בשיחת יום ב' דראש השנה תשמ"ה.}}, ובליובאוויטש נהגו לנגן בהתוועדות של ראש השנה לאחר המאמר את [[ניגון ק"ד|ניגונו של]] ר' [[שלמה דער געלער]]{{הערה|לשמע אוזן עמוד 104.}}.
+כאשר יום טוב חל בסמיכות לשבת{{הערה|ראש השנה בימים חמישי-שישי (וכן בחו"ל בשמחת תורה ופסח), ובארץ הקודש אם חל חג השבועות ביום שישי.}} נוהגים לערוך את ההתוועדות במוצאי שבת הסמוכה{{הערה|ספר המנהגים עמוד 57. ושם, שהוא מפני טרחא דצבורא.}}.
-{{תקנות הרבי}}
-כאשר יום טוב חל בסמיכות לשבת{{הערה|ראש השנה בימים חמישי-שישי (וכן בחו"ל בשמחת תורה ופסח), ובארץ הקודש אם חל חג השבועות ביום שישי.}} נוהגים לערוך את ההתוועדות במוצאי שבת הסמוכה{{הערה|ספר המנהגים עמוד 57. ושם, שהוא מפני טרחא דצבורא.}}.
 התוועדות זו הינה התוועדות קצרה באופן יחסי, המתחילה סמוך לזמן שקיעת החמה, ונמשכת זמן קצר לאחר צאת הכוכבים{{הערה|קובץ ליובאוויטש 15 (תשי"ז) עמוד 3.}}.
@@ שורה 22: / שורה 31: @@
 *'''פסח''' - [https://www.chabad.org/therebbe/article_cdo/aid/3140501/jewish/-.htm 'והחרים ה' את לשון ים מצרים' תשמ"ט]
 *'''שבועות''' - [https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3140154 'אנכי ה' אלוקיך' תשמ"ט]
-==מקור וייסוד המנהג==
-[[אדמו"ר הרש"ב]] היה אומר [[חסידות]] ביום השני של ראש השנה אחר מנחה, והיה ממשיך עד הלילה. הוא הסביר את הטעם, כדי לשעבד את כח ה[[דיבור]] בענייני חסידות לקראת השנה החדשה{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תש"ה]], עמ' 10.}}, וכדי להמשיך ב[[עולם]] את ההמשכות מארבעים-ושמונה השעות של ראש השנה, שבכל העניינים יורגש ויאיר אור התמידות{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תש"ד]], עמ' 11.}}.
-לקראת תשרי הראשון שלאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"ת שיגר הרבי מכתב בו הציע שכל אחד ואחד ינהג כך, לחבר השעות דראש השנה והתחלת מוצאי ראש השנה ב[[לימוד החסידות]]{{הערה|ספר המנהגים עמוד 57, ממכתב [[ג' דסליחות]] תשי"א. אגרות קודש חלק ד' עמוד תצח אגרת א'ריד.}}, ובראש השנה הראשון לאחר קבלת הנשיאות, בשנת תשי"ב, ערך הרבי את ההתוועדות בעצמו יחד עם החסידים ואמר שאמנם 'קשה להנהיג מנהגים חדשים', אך ברצונו להנחיל מנהג זה ולאכול יחד עם הציבור סעודה, והורה שלפחות מנין אנ"ש יטלו ידיהם לסעודה ואמר שיחות קצרות בהם הזכיר את כל רבותינו נשיאינו ואף ניגנו את ניגונו של אדמו"ר הזקן, אך לא מכל שאר הנשיאים.
-בשנת תשמ"ה הוסיף הרבי שבימינו יש לנהוג כן גם בנוגע לגליא דתורה, היינו, לחבר את ההמשכות דראש השנה עם מציאות ה[[עולם]], הן על ידי [[נגלה|גליא דתורה]] והן על ידי [[תורת הקבלה|נסתר דתורה]]{{הערה|על פי שיחת יום ב' דר"ה [[תשמ"ה]].}}.
-בספר המנהגים ציין הרבי בהערה למקור המנהג את דברי הגמרא בירושלמי מסכת יומא "כיון שמסר יום ולילה{{הערה|בירושלמי שאצלנו הגירסא היא 'ללילה'.}} דיו"{{הערה|ירושלמי מסכת יומא פרק א' הלכה א', אודות לחם הפנים, שאף שנאמר בו 'לפני תמיד' אין גריעותא במה שנוטלים אותו מהשולחן בשעה שמחליפים אותו, כיון שאם 'מסר יום ללילה', נחשב הדבר כ'תמיד' ודי בכך, וכפי שפירש שם קרבן העדה שאפילו אם יהיה השולחן בלי לחם כ"ג שעות - נחשב עדיין הדבר 'תמיד'.}}.
 ==ראו גם==