אנינות: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 21: שורה 21:


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
*[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4312987 ראשי-דברים, ז-ט תשרי תשכ"ה]''', בימי ה"שבעה" להסתלקות [[הרבנית חנה]] {{בית חב"ד}}
*'''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4312987 ראשי-דברים, ז-ט תשרי תשכ"ה]''', בימי ה"שבעה" להסתלקות [[הרבנית חנה]] {{בית חב"ד}}


{{אבלות וימי זכרון}}
{{אבלות וימי זכרון}}

גרסה מ־01:49, 3 בפברואר 2021

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

אנינות (או אוֹנָנות) היא הגדרה הלכתית למצב בו מצוי קרובו של הנפטר במשך הזמן שבין מות קרובו ועד קבורתו. אונן הוא כינויו של אדם המצוי במצב של אנינות.

מן התורה דיני אונן כוללים רק את איסור אכילת קדשים (קדשי קדשים וקדשים קלים), מעשר שני וביכורים, אולם מדרבנן פטרוהו מכל מצות עשה, בין דאורייתא ובין דרבנן, ויש אומרים בשולחן ערוך שגם אם האונן רוצה לקיים את מצוות העשה שלא בתורת חיוב, אינו רשאי.

במקורות

עניין האנינות מופיע בתורה באמירת נוסח וידוי מעשרות: "לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כו יד). המילה און קשורה בתורה למוות ואבלות, כדברי רחל אמנו בעת לידת בנימין "ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני" (בראשית לה יח). במשנה מוזכר המושג בשם זה במסכת סנהדרין (מו:) לגבי קרובי הרוגי בית דין "ולא היו מתאבלין אבל אוננין שאין אנינות אלא בלב".

מקור נוסף בתורה הוא אמירת אהרן הכהן למשה רבינו ביום מיתת נדב ואביהוא (ויקרא י יט) "ותקראנה אתי כאלה ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה', וישמע משה וייטב בעיניו", בה מובא שאין לאונן לאכול קדשים.

דינים ומנהגים

כל עוד לא קברו את הנפטר, חלים על האבלים דיני אוננות[1], ואסורים בדברים דלהלן[2]: רחיצה, סיכה, תספורת, גזיזת הציפורניים, מלאכה, סחורה, כיבוס, ישיבה על כסא, תשמיש המיטה, שאילת שלום וכל דבר שמחה.

כמו כן אסורים לברך ברכות השחר, ברכות הנהנין וכדומה (ובכלל זה ברכת המזון, וגם אינם עונים אמן אחר ברכה ששומעים), ובדברי תורה (יש המתירים לומר תהלים כששומרים על הנפטר). האוננים אסורים באכילת בשר ובשתיית יין, אינם מצטרפים לזימון[3] ואין יוצאים מביתם אלא רק לצרכי הנפטר.

בשבת וביום טוב[4] לא חלים על האבלים דיני אוננות. ולכן, לאחר כניסת השבת (או היום טוב) יתפללו תפילת מנחה, ולפני יציאת השבת (או היום טוב) יתפללו תפילת ערבית.

אם האבל נמצא במקום מרוחק מקבורת הנפטר, ואין האבל מוזיאון טס למקום הקבורה - מתחיל האבל מיד בדיני אבלות, ולא חלים עליו דיני אוננות[5], גם אם הקבורה מתעכבת ביום או יומיים.

אם הנפטר הוא ילד או ילדה שלא הגיעו לגיל מצוות, לא חלים על האבלים דיני אוננות[6].

קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערות שוליים

  1. שולחן ערוך או"ח סימן עא. יו"ד סימן שמא.
  2. שו"ע יו"ד שמא, ה.
  3. שו"ע אדה"ז או"ח קצט, ה.
  4. שו"ע אדה"ז או"ח עא, ב.
  5. דרכי חסד ו, ז.
  6. נחמו עמי ט, יד.