עובדיה מעטוף

הרב עובדיה סעדיה מעטוף

הרב עובדיה מעטוף, נולד בעיר חאבן שבתימן בערך בשנת תר"פ, לאביו הגאון הרב סעיד שכיהן כאב-בית-דין של העיר.

ר' עובדיה מעטוף לא הסתפק בשעות הלימוד הרבות שקבע לעצמו. בכל עת היה נראה כשספר לימוד בידו. לכל אירוע שהוזמן היה מגיע עם ספר בידו, וכך ניצל את הזמן ללימוד. בכל אירוע התכבד על ידי תושבי המושב לומר דברי תורה, והוא הירבה לחזק את הציבור בדברי תורה ובעניינים שעל הפרק.

התקשרותו אל הרבי היתה מיוחדת במינה. הוא עשה מאמץ לקיים כל הוראה של הרבי במילואה; הוא לא הסתפק במעשיו שלו, אלא השפיע גם על אחרים. היה חדור אמונה שלימה בדברי הרבי על התגלותו הקרובה של המשיח, ואף הרבה לשוחח על כך עם שומעי לקחו.

בחודש חשוון תשס"ה תקף את גופו חיידק אלים, ולאחר ימים אחדים, ביום ג' מרחשוון תשס"ה, השיב את נשמתו לבוראה.

ילדותו

כבר בגיל ילדות נמשך עובדיה הצעיר ללימוד התורה. בכל עת היה יושב עם ספר וקורא באותיות הקטנות. גם כאשר אחיו ביקש ללמדו את מקצוע הצורפות, כפי המקובל בתימן בימים ההם, היה משתמט בכל הזדמנות מלימוד המקצוע, ובמקום זאת חזר לספריו. כשאחיו היה נוזף בו "כבר למדת מספיק", היה אומר לו כי עבורו אין זה מספיק. כך היה שוקד מנערותו יומם ולילה בלימוד התורה.

בשנת תש"ט עלה ארצה יחד עם העלייה הגדולה "מרבד הקסמים" עם שאר יהודי תימן. בתקופה הראשונה שלאחר עלייתו שוכן עם משפחתו במעברת העולים זרנוגה הסמוכה לרחובות, שם התקרב לחסידות על ידי חסידי חב"ד שהגיעו למעברה כדי ליידע את העולים על מוסדות הדת הפתוחים בפניהם.

הרב ישראל לייבוב (לימים יו"ר צעירי אגודת חב"ד באה"ק) קירב את הרב עובדיה לחב"ד צעד אחר צעד, עד שברבות הימים החל לנהוג במנהגי חב"ד, ולקיים את הוראותיו של הרבי.

ב'תומכי תמימים'

באותם שנים ר' עובדיה כבר היה בעל בעמיו. הוא הקים משפחה, התגורר בברקת ועבד לפרנסתו בחקלאות, כמו יתר בני המושב. המצב הכלכלי הקשה ששרר באותם ימים הביא את התושבים להשקיע ראשם ורובם בעבודה מבלי לחשוב כמעט על חינוכם הטהור של הבנים. הדבר כאב מאוד לר' עובדיה; קשה היה לו לראות את ילדי העדה שאינם יודעים תורה מהי. ביותר שבר אותו המקרה בו שאל את אחד הילדים לשמה של פרשת השבוע, והילד לא ידע לענות.

בעקבות זאת קם ועשה מעשה. הוא אסף קבוצת ילדים לביתו ומידי ערב היה מלמדם תורה.

הוגה יומם ולילה

בשנים מאוחרות יותר החל לעבוד בליטוש יהלומים. את הזמן בדרך לעבודה ובחזרה ניצל ללימוד. גם בזמן העבודה עצמה, היה מפעיל את מכשיר הליטוש ומידי פעם מציץ בספר.

לאחר שחיתן את שלושת ילדיו, החליט כי אין לו צורך יותר לעבוד. הוא עזב אפוא את עבודתו בליטוש היהלומים. סדר יומו החל בשעות הבוקר המוקדמות בארגון תפילות ושיעורי תורה, והסתיים בשעות המאוחרות של הערב בשיעורים קבועים שלמד לעצמו בגמרא, תנ"ך, רמב"ם וחסידות.

בהתמדתו הרבה סיים כמה פעמים את ספר הרמב"ם בלימוד מעמיק, את התנ"ך וכן ששה סדרי משנה.

בקיץ [תש"מ]] הקים את כולל עטרת זקנים ברקת לזקני ברקת.

חסיד ומקושר לרבי

התקשרותו אל הרבי היתה מיוחדת במינה. הוא עשה מאמץ לקיים כל הוראה של הרבי במילואה; הוא לא הסתפק במעשיו שלו, אלא השפיע גם על אחרים.

לראשונה נסע לרבי כשהתקרב לגיל שבעים, בקיץ תשמ"ח, ומאז נסע פעמים נוספות למרות גילו המתקדם. כל נסיעה לרבי היתה לדידו חוויה רוחנית גדולה.

שנתיים לאחר מכן זכה בהגרלה בכרטיס טיסה לרבי. גם הפעם נסע לרבי, והפעם כשליח של כל תושבי ברקת. רבים מהם שלחו עמו מכתבים לרבי. בחלוקת דולרים אף זכה לקבל דולר עבור כל תושבי המושב ועבור לומדי הכולל.

עד ימיו האחרונים המשיך למסור שיעורי תורה בקביעות.

פטירתו

בחודש חשוון תשס"ה תקף את גופו חיידק אלים, ולאחר ימים אחדים, ביום ג' מרחשוון תשס"ה, השיב את נשמתו לבוראה.

הותיר אחריו דור ישרים מבורך, את יבלחט"א רעייתו מרת שמש, ובניו ההולכים בדרכו: ר' נח, ר' טובי ור' אחיטוב מעטוף.