ליקוטי אמרים - פרק י': הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
מצד ה"עשה טוב" - שכלו, רגשותיו, מחשבתו, דיבורו ומעשיו הם אך ורק בתורה ומצוות, ומצד ה"סור מרע" - הוא מואס ושונא באמת כל דבר שאינו קדושה{{הערה|ואפילו דברים המותרים, שאין בהם שום צד איסור}}. | מצד ה"עשה טוב" - שכלו, רגשותיו, מחשבתו, דיבורו ומעשיו הם אך ורק בתורה ומצוות, ומצד ה"סור מרע" - הוא מואס ושונא באמת כל דבר שאינו קדושה{{הערה|ואפילו דברים המותרים, שאין בהם שום צד איסור}}. | ||
ובזה שתי מדרגות כלליות: | ובזה שתי מדרגות כלליות: | ||
| שורה 19: | שורה 18: | ||
אך אם הפך את נפשו הבהמית מרע לטוב (ואין בו רע אלא טוב בלבד) - נקרא צדיק וטוב ולו (או צדיק גמור). | אך אם הפך את נפשו הבהמית מרע לטוב (ואין בו רע אלא טוב בלבד) - נקרא צדיק וטוב ולו (או צדיק גמור). | ||
==מושגים יסודיים== | ==מושגים יסודיים== | ||
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ט'|פרק ט']]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק י"א|פרק י"א]]}} | {{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ט'|פרק ט']]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק י"א|פרק י"א]]}} | ||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]] | [[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]] | ||
גרסה מ־07:16, 13 בפברואר 2020
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
פרק י - הצדיק
הקדמה
אחרי שהוסברה מהות הנפש האלוקית[1], הבהמית[2] והמלחמה שביניהן[3], אפשר להבין את חמשת המדרגות שהוזכרו בפרק א[4]. בפרק זה יתבארו שתי המדרגות שבצדיקים, ושאר המדרגות בשני הפרקים הבאים.
טקסט
| פרק י |
|---|
| פרק י והנה כשהאדם מגביר נפשו האלהית ונלחם כל כך עם הבהמית עד שמגרש ומבער הרע שבה מחלל השמאלי כמו שנאמר "ובערת הרע מקרבך" ואין הרע נהפך לטוב ממש נקרא צדיק שאינו גמור וצדיק ורע לו דהיינו שיש בו עדיין מעט מזער רע בחלל השמאלי אלא שכפוף ובטל לטוב מחמת מיעוטו ולכן נדמה לו כי ויגרשהו וילך לו כולו לגמרי אבל באמת אלו חלף והלך לו לגמרי כל הרע שבו היה נהפך לטוב ממש. וביאור הענין כי הנה צדיק גמור שנהפך הרע שלו לטוב ולכן נקרא צדיק וטוב לו הוא על ידי הסרת הבגדים הצואים לגמרי מהרע דהיינו למאוס מאד בתענוגי עולם הזה להתענג בם בתענוגות בני אדם למלאת תאות הגוף בלבד ולא לעבודת ה' מפני היותם נמשכים ונשפעים מהקליפה וסטרא אחרא וכל מה שהוא מהסטרא אחרא הצדיק גמור הוא שונאו בתכלית השנאה מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו באהבה רבה בתענוגים וחיבה יתרה הנ"ל כי הם זה לעומת זה כדכתיב "תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי חקרני ודע לבבי" וגו' וכפי ערך גודל האהבה לה' כך ערך גודל השנאה לסטרא אחרא והמיאוס ברע בתכלית כי המיאוס הוא הפך האהבה ממש כמו השנאה. וצדיק שאינו גמור הוא שאינו שונא הסטרא אחרא בתכלית השנאה ולכן אינו מואס גם כן ברע בתכלית, וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית ע"כ נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם ולא הוסרו הבגדים הצואים לגמרי מכל וכל ולכן לא נהפך לטוב ממש מאחר שיש לו איזה אחיזה עדיין בבגדים הצואים אלא שהוא בטל במיעוטו וכלא חשיב ולכן נקרא צדיק ורע כפוף ובטל לו. ועל כן גם אהבתו לה' אינו בתכלית ולכן נקרא צדיק שאינו גמור. והנה מדרגה זו מתחלקת לרבבות מדרגות בענין בחינת מיעוט הרע הנשאר מאחת מארבע יסודות הרעים, ובענין ביטולו במיעוטו בששים על דרך משל או באלף ורבבה וכיוצא על דרך משל, והן הם בחינת צדיקים הרבים שבכל הדורות כדאיתא בגמרא דתמניסר אלפי צדיקי קיימי קמיה הקב"ה אך על מעלת צדיק גמור הוא שאמר רשב"י "ראיתי בני עליה והם מועטים" כו' שלכן נקראים בני עליה שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה כדאיתא בזהר בהקדמה שכשרצה רבי חייא לעלות להיכל רבי שמעון בן יוחאי שמע קלא נפיק ואמר מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירו למיתקא עד לא ייתון הכא וכו':
ועוד נקראים בני עליה מפני שגם עבודתם בבחינת ועשה טוב בקיום התורה ומצותיה הוא לצורך גבוה ומעלה מעלה עד רום המעלות ולא כדי לדבקה בו יתברך בלבד לרוות צמאון נפשם הצמאה לה' כמו שנאמר "הוי כל צמא לכו למים" וכמו שמבואר במקום אחר אלא כדפירשו בתיקונים איזהו חסיד המתחסד עם קונו עם קן דיליה לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה בתחתונים וכמו שנאמר ברעיא מהימנא פרשת תצא כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה כו' ומסר גרמיה למיתה עלייהו למיפרק לון כו' וכמו שמבואר במקום אחר. [ושניהם עולים בקנה אחד כי על ידי הבירורים שמבררים מנוגה מעלים מיין נוקבין ונעשים יחודים עליונים להוריד מיין דכורין שהם הם מימי החסדים שבכל מצוה ומצוה מרמ"ח מצות עשה שכולן הן בחינת חסדים ומיין דכורין דהיינו המשכת קדושת אלהותו יתברך מלמעלה למטה להתלבש בתחתונים כמו שמבואר במקום אחר]: |
סיכום
הצדיק הוא מי שהצליח להגביר את נפשו האלוקית עד שניצח במלחמה והכריע לגמרי את נפשו הבהמית.
מצד ה"עשה טוב" - שכלו, רגשותיו, מחשבתו, דיבורו ומעשיו הם אך ורק בתורה ומצוות, ומצד ה"סור מרע" - הוא מואס ושונא באמת כל דבר שאינו קדושה[5].
ובזה שתי מדרגות כלליות:
אם רק גרש וביטל את הנפש הבהמית, אך לא הפכה לטוב - נקרא צדיק ורע לו (או צדיק שאינו גמור).
אך אם הפך את נפשו הבהמית מרע לטוב (ואין בו רע אלא טוב בלבד) - נקרא צדיק וטוב ולו (או צדיק גמור).
מושגים יסודיים
| הקודם: פרק ט' |
פרקי לקוטי אמרים | הבא: פרק י"א |