תבנית:ספר התניא/קונטרס אחרון - פרק ד': הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "בחי' " ב־"בחינת ") |
מ (החלפת טקסט – " ית' " ב־" יתברך ") |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''להבין''' מה שנאמר ב[[פרי עץ חיים]] דבזמן הזה עיקר ה[[עבודת הבירורין|בירור]] על ידי ה[[תפלה]] דוקא אף ש[[תלמוד תורה]] למעלה מהתפלה. הענין הוא שעל ידי [[תורה]] ו[[מצות]] מוסיפין אור ב[[אצילות]] כו'. פירוש [[אור א"ס]] ב"ה ב[[כלים]] ד[[אצילות]] ע"י [[תלמוד תורה]] בפנימית דהיינו המשכות ה[[מוחין]] ובקיום ה[[מצות]] בחיצונית ה[[כלים]] שהם בחינת [[נה"י]] שב[[עשר ספירות]] [[זעיר אנפין]] שב[[אצילות]] רק שמתלבשים ב[[בי"ע]] ב[[תורה]] ו[[מצות]] הגשמיים שבעולם הזה. אבל ה[[תפלה]] היא המשכת [[אור א"ס]] ב"ה ל[[בי"ע]] דוקא לא בדרך התלבשות בלבד רק ה[[אור]] ממש לשנות הנבראים מכמות שהם שיתרפא החולה וירד הגשם משמים לארץ ויולידה ויצמיחה. מה שאין כן בתורה ומצות שאין שינוי בקלף התפילין על ידי הנחתן בראש ובזרוע וגם במצות שעשייתן הוא גמר מצותן השינוי הוא על ידי אדם ולא בידי שמים כב[[תפלה]] שהיא המשכת החיות מא"ס ב"ה שהוא לבדו כל יכול והלכך כדי להמשיך [[אור א"ס]] ב"ה למטה אי אפשר בלי העלאת [[מים נוקבין]] מלמטה דוקא. מה שאין כן ל[[תלמוד תורה]] שב[[אצילות]] המיוחדת בלאו הכי במאציל ב"ה והעלאת [[מים נוקבין]] במוחו ולבו של אדם היא בחינת רשפי אש בלי גבול ונקרא מאדך כדי לעורר בחינת א"ס והיינו על ידי [[גבורה|גבורות]] ד[[ס"ג]] שהן הן ה[[רפ"ח ניצוצין]] כו' ולכן נקראת ה[[תפלה]] חיי שעה היא [[מלכות]] היורדת ב[[בי"ע]] ו[[תורה]] חיי עולם הוא [[זעיר אנפין]] כי [[רמ"ח פקודין]] הן מתחלקין בעשר כלים ד[[עשר ספירות]] ד[[זעיר אנפין]] כו'. והנה במקום אחר כתב ש[[רמ"ח מצות עשה]] הן ב[[ה' חסדים]] ו[[שס"ה לא תעשה]] ב[[ה' גבורות]] וכו' ובמקום אחר כתב שהן תרי"ג ארחין נמשכין מחד ארחא כו' שהוא לבנונית וכו'. אך הענין שכל המצות לתקן [[רמ"ח איברין דמלכא|רמ"ח אברי זעיר אנפין]] על ידי המשכת [[אור א"ס]] ב"ה ב[[מוחין]] הכלולין ב[[ה"ח]] ו[[ה"ג]] ומקור המוחין הוא לבנונית כו' הוא ה[[ענג]] וחפץ העליון להמשיך האור למטה לרמ"ח אברין דזעיר אנפין ומתחלקת ההמשכה לתרי"ג המשכות פרטיות לפי בחינת ערך המצות כגון בצדקה וגמילות חסדים נמשך אור א"ס ב"ה לחיצוניות ה[[כלי]] ד[[חסד]] ד[[זעיר אנפין]] ובקיום הדינין בחיצונית [[גבורה]] וב[[רחמים]] כו'. ודרך ומעבר ההמשכה הוא על ידי פנימי' הכלים ומוחותיהן שהן [[דחילו ורחימו]] שכליים או טבעיים שהן בחינת [[מוחין דקטנות]] ו[[מוחין דגדלות|גדלות]] ולזה ביקש [[משה רבינו]] ע"ה מאד לקיים ה[[מצות]] מעשיות התלויות ב[[ארץ ישראל|ארץ]] שהן תכלית ההשתלשלות להמשיך אור א"ס ב"ה לברר הכלים ד[[זעיר אנפין]] ד[[בי"ע]] שבהן הן ה[[רפ"ח ניצוצין]] על ידי תורה ומצות מעשיות שב[[בי"ע]] דוקא. והנה לקיום מצוה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים מבטלין [[תלמוד תורה]] ואפילו [[מעשה מרכבה]] וכל שכן [[תפלה]] שהיא בחינת מוחין ודחילו ורחימו שכליים והטעם כנ"ל. ועוד זאת שבאמת מאד גדלה וגבהה מעלת ה[[מצות]] מעשיות וכן לימודם על מעלת המוחין שהן דחילו ורחימו שכליים כי הגם דכתיב ולדבקה בו על ידי מדותיו מכל מקום איננו דבק אפילו במדות העליונות אלא במציאותן ולא במהותן וכמו שנאמר "ואנכי עפר ואפר" וכל שכן באור א"ס ב"ה ד[[לית מחשבה תפיסא ביה]] באורו והתפשטות החיות ממנו יתברך כי אם במציאותו שהוא שמחיה את כולם ולא במהותו אפילו לעליונים כמו שנאמר "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות" כו' לבד עלולים הנאצלים משיגים כי אם בעילתו כפי הסדר שב[[עץ חיים]] בהתלבשות ה[[פרצופים]] אבל לא בנבראים אפילו ב[[נוני ימא|נשמות דאצילות]] כמו שנאמר ב[[משה רבינו]] ע"ה וראית את אחורי כו'. מה שאין כן מעשה המצות מעשה אלקים המה הנה בדרך השתלשלות מכלים ד[[אצילות]] ל[[בי"ע]] ממהותן ועצמותן דחיצוניותן כמו על דרך משל אתרוג ומיניו הלביש בהן הקב"ה ממהותן ועצמותן דחסדים [פנימית] [פנימים] ד[[זעיר אנפין]] והיינו מבחינת חיצוניותן כנודע בכל [[מצות]] מעשיות מה שאין כן האדם אפילו יש לו נשמה דאצילות מאחר שמלובשת בגוף לא יוכל למצוא בנפשו ולהשיג מהותן ועצמותן של פנימית החסדים דזעיר אנפין דאצילות (כי האצילות היא בחינת [[חיה]] בכללות העולמות [[אבי"ע]] שהיא בחינת [[מקיף]] מלמעלה ואינה מתלבשת בכלי כלל) כי אם מציאותן על ידי דחילו ורחימו שכליים. ומ"ש וראית את אחורי הוא בדרך נבואה דוקא. (שהוא התפשטות הגשמיות כמו שאיתא בר"מ פ' משפטים). והיינו הטעם לפי שאי אפשר לנברא להשיג כלום במהות האלקות שהוא הבורא ובלי השגה אין זו הלבשה ותפיסא ודביקות אמיתית. מה שאין כן האתרוג על דרך משל חיותו נמשכה ונשתלשלה ממהות חיצונית דכלים דנוקבא דזעיר אנפין דאצילות שהוא בחינת אלקות כמו שנאמר בעץ חיים שכל הפירות הן ב[[אצילות]] כי למ"ד כלים דאצילות ירדו ל[[בי"ע]] (והן יו"ד מאמרות שבהן נברא העולם) ע"י התלבשות בנוקבא דעשיה מהות במהות כי הכלים דאצילות נעשו נשמה בעשיה שהיא בחינת אלקות ממש לפי שבאצילות [[איהו וחיוהי וגרמוהי חד|איהו וגרמוהי חד]] המאציל והנאצל ועל ידי התלבשות מהות הנשמה במהות הכלים דנוקבא דעשיה נתהוה האתרוג נמצא כשתופס האתרוג ומנענעו כהלכתו הרי זה תופס ממש חיותו המלובש בו מנוקבא דאצילות המיוחדת באור א"ס המאציל ב"ה. מה שאין כן בכוונתו אינו משיג ותופס אף היודע הסוד. אלא מציאותה ולא מהותה אך בלימוד הלכות אתרוג משיג ותופס האתרוג ממש ומצותו כהלכה בבחינת דבור ומחשבה וכל שכן הלומד הסוד אבל דוקא סודות המצוה דלא גרע מלימוד הלכותיה ואדרבה כו' אף שאינו משיג המהות. מה שאין כן ב[[סדר ההשתלשלות]] אף אם משיג המציאות לא עדיף מצד עצמו כלימוד המצות שמשיג ותופס המהות ומעלה עליו כאילו קיים בפועל ממש כמו שנאמר זאת התורה כו' אלא ש[[ידיעת המציאות]] מההשתלשלות היא גם כן מצוה רבה ונשאה ואדרבה עולה על כולנה כמו שנאמר וידעת היום כו' דע את אלקי אביך כו' ומביאה ללב שלם כו' שהוא העיקר ו[[השגת המציאות]] הוא להפשיט מגשמיות כו' רק שזו היא מצוה אחת מתרי"ג והאדם צריך לקיים כל תרי"ג לפי שהן השתלשלות המהות דחיצונית דכלים דאצילות לכך צריך להרבות בלימוד כל התרי"ג וקיומן בפועל ממש ב[[לבושים|מחדו"מ]] שהן בי"ע לברר בירורין אשר שם. ועוד זאת שבאמת הבירורין שבבי"ע מרפ"ח ע"י תורה ומצות במחשבה דבור ומעשה גבוהין בשרשן מנר"ן שבאדם כי הן מס"ג שבפנימית א"ק ונר"ן שכבר נתקנו ע"י מ"ה הוא יוצא מהמצח הארה בעלמא. וז"ש לפני מלוך מלך כו' וה"ט שהאדם חי במזונות דצ"ח ומבררן במ"ה שבו וחי בהם לפי שהם מס"ג. ועוד זאת כמו שאיתא ופני לא יראו שפנימית העליון אינו יכול לירד למטה רק חיצוניותו ובחינת אחוריים שהוא נובלות חכמה עילאה ועוד זאת שהרי הדבור מדברי חכמה עילאה אינו מוליד והטפה שנמשכה מהכלי דח"ע יש בה כח המוליד ומהווה יש מאין וגם המשכת ח"ע כלולה בה והטעם מפני שבה נמשך מהותה ועצמותה דח"ע. משא"כ בדבור ומחשבה ואפי' בהשכלת השכל באיזו חכמה הרי חכמה זו רק הארה מתפשטת ממהות השכל שבנפש ועצמותו והארה זו היא רק לבוש למהותו ועצמותו של השכל והשכל הוא הארה ולבוש למהות הנפש. משא"כ הטפה נמשך בה גם ממהות הנפש ועצמותה המלובשת במוחין ולכן מולידה בדומה לה ממש. וזהו ההפרש בין עבודת המלאכים היוצאין מנשיקין להנשמות היוצאין מהכלים אך הכלים דאצי' נעשו נשמה לבי"ע והלכך דחילו ורחימו שכליים הן כמלאכים דנשיקין מהארת חיצונית דחב"ד בבי"ע והטעם משום דפנימית חב"ד ומהותו ועצמותו של אור פנימי אינו יכול להתגלות אלא ע"י הארת הכלים דוקא היורדים למטה כטיפת האדם ממוחין וכמו שאיתא ופני לא יראו. ובר מן כל דין אפי' בנשמה דאצי' אף שהיא מכלים דאצי' וכן בנפש רוח מכלים דיצי' עשי' הנה רחימו [אולי צ"ל דו"ר] שכליי' שלהם מעוררים גם כן בכלים דיצי' עשי' בחינת העלאה ממטה למעלה באתערותא דלתתא וזהו בחינת הסתלקות לבד ח"ו. אבל בחינת המשכה מלמעלה למטה הוא ע"י מצות מעשיות דוקא להמשיך אור בכלים ובחיצונית הכלים דוקא שחיצוניות העליון יורד למטה ופנימיות התחתון עולה למעלה וז"ש בזהר פ' פקודי הנ"ל דאית סדורא כו' ושתיהן צורך גבוה העלאה והמשכה ע"י העלאת מ"ן מס"ג בבחינת עובדא ומלולא וזהו תכלית ההשתלשלו' להתגלות אור עליון למטה ולא לעלות התחתון למעלה שזה אינו אלא לפי שעה ואף גם זאת דוקא עליות הכלים לאורות עליונים היא מעלת השבת ויוה"כ. אבל לא עליות והסתלקות האורות ח"ו כמו שאיתא בפע"ח ונר"ן של האדם לגבי גופו בעוה"ז חשיבי כאורות לגבי כלים וכן דו"ר שכליים לגבי מצות מעשיות דוקא ולכן התפלל משרע"ה תפלות כמנין ואתחנן על קיום מצות מעשיות דוקא וה"ה לדבור גשמי של הלכותיהן. אך להבין איך האתרוג שהוא מרפ"ח שלא נבררו עדיין וכן קלף התפילין ימשיך אור בכלים דזו"ן דאצי' שכבר נבררו ונתקנו ע"י שם מ"ה להיות בחינת אלקות. הנה המשל לזה היא הזריעה והנטיעה שהגרעין מעורר כח הצומח שבארץ שהוא דבר ה' תדשא הארץ כו' עץ פרי כו' ע"י העלאת מ"ן לשרשו ככה מעוררי' הקלף והאתרוג עד רום המעלות שהוא שם ס"ג שלפני השבירה שהוא מהות ועצמות אורות שבא"ק ולא הארה בעלמא כמו שם מ"ה שממצחו וכן בלימוד ועיון הלכותיהן מעורר בחינת חב"ד שבע"ס דכלים דזו"ן ועד רום המעלות גם כן בחינת חב"ד שבס"ג דפנימית א"ק היוצא דרך העינים כו' וכל הנ"ל הוא במ"ע אבל לא בלימוד פרטי הלכות איסורי ל"ת לכאורה ובפרט בדלא שכיחי כלל כמו פרטי הלכות פיגול וכה"ג. אך עוד זאת השוה בכל כי כל דחילו ורחימו שכליים של המלאכים הן בחינת נבראים מאין ליש והן בחינת נפש רוח דבי"ע. אבל פרטי ההלכות הן המשכות ח"ע דהמאציל ב"ה המלובשת בגשמיות והלבשה זו אינה כהלבשת ח"ע בדו"ר שכליים דהתם הלבוש הוא מעלים ומסתיר לגמרי כהסתר והעלם הארץ החומריית לגבי ח"ע המלובשת בה כמו שאיתא כולם בחכמה עשית והיינו חיצוניות דחיצוניות דכלים דמל' דאצי' שבעשיה שהיא מסותרת לגמרי ברוח נפש דעשיה וכן בבריאה היא מסותרת לגמרי ברוח נפש שהם בחינת נבראים בהסתר והעלם הבורא מהנברא. משא"כ ההלכות הרי הארת החכמה מאירה בהן בגילוי ולבוש העשי' הוא דרך מעבר לבד כמו ביום טוב שחסד דאצי' המלובש לגמרי בחסד דבריאה מחיה עוה"ז הגשמי ע"י מעבר חסד דיצי' ועשי' הנק' גם כן התלבשות שאל"כ לא הי' פועל בגשמיות עוה"ז ואף שגשמיות עוה"ז ודאי מסתיר לגמרי אפילו החסד דעשיה מ"מ ההלכה עצמה אינה גשמיות ממש שהיא בחינת רצון הנמשך מח"ע להקל או להחמיר רק שיורד ומאיר בבחינת גילוי בגשמיות כמים היורדים ממקום גבוה כו' והדבר הגשמי עצמו שבו מדברת ההלכה באמת הוא מסתיר לגמרי כמו המחליף פרה בחמור וכן בשר הפיגול או לא פיגול וכשר רק ההלכה בעצמה עם הטעם הנגלה היא מבחינת מלכות דבריאה ויצי' דבחינת נשמה שהוא אלקות המחיה ומהוה נפש רוח דבי"ע שהן דחילו ורחימו של המלאכים והנשמות וחב"ד שלהם מאין ליש ולכן היא מרוה צמאונם קודם שירדה לעוה"ז כמים היורדים כו' וגם אחר שירדה לעשי' היא למעלה מעלה מבחינת חב"ד דעשי' אפי' דבחינת נשמה שהיא אלקות והטעם משום דחב"ד דעשי' דבחינת נשמה הוא מקור החיות דחב"ד דנפש רוח ותולדותיהן והתהוותן מאין ליש עם תולדותיהן עד סוף העשיה היא הארץ וכל צבאה. אבל חב"ד דהלכות בטעמיהן שבמל' דבריאה ויצי' ענין החכמה היא בתיקון פרצופי האצי' שבהן תלוין כל טעמי המצות מ"ע בה' חסדים ומל"ת בה"ג ומשו"ה נמי כשירדו להתלבש בנבראים הן במל' דבריאה ויצי' דבחינת נשמה דוקא שהוא מכלים דאצי' ולא בבחינת נפש רוח. ואף דחב"ד דבריאה יצירה דבחינת נשמה שגבהה מאד מעלתן על בחינת מלכות דבריאה יצירה דנשמה ואעפ"כ הן מקור לחב"ד דבריאה יצירה של בחינת נפש רוח שהן המלאכים. לק"מ דבאמת המלאכים והנשמות אינן אלא מטפה הנמשכת מחב"ד דנשמה ליסוד ז"א וניתן לנוק' ומשם יצאו בבחינת לידה כי אף את"ל שנבראו מהארת הכלים דנוק' דאצי' הרי הם היורדים ונעשים נשמה. אבל עצמות חב"ד דנשמה מתפשט בו"ק דזו"ן ושם הם שיתא סדרי משנה וגמרא ומ"ש בע"ח (ושער היחודים) שע"י הכוונה נעשה לבוש נשמה וע"י התורה לבוש רוח דרוח ע"י משנה דיצי' ורוח דנשמה דבריאה ע"י הגמ' י"ל דהיינו דוקא ע"י תורת האדם בעוה"ז העולה למעלה. אבל התלמוד עצמו שניתן בסיני הוא בנשמה ולכן הוא מברר הרוח וכן במשנה דיצי' ואף את"ל שגם הניתן מסיני הוא ברוח דבריאה יצירה הרי נודע שכל מלאך שהוא שליח מלמעלה אזי נק' בשם ה' ממש השוכן בקרבו משא"כ כשאינו שליח יש לו שם אחר כפי עבודתו ואזי קורא קדוש ק' ק' ה' כו' כלומר ששם ה' מובדל ממנו וכן הוא ממש בבחינת התלבשות התלמוד בבחינת רוח דבריאה והמשנה ברוח דיצי' הם שלוחי ה' דהיינו כלים דנוק' דאצי' החיצונים בתלמוד והאמצעי' במשנה אשר המשנה והתלמוד שבהם נמשכים מיסוד אבא המקבל מח"ס דאריך אנפין שבו מלובש אור א"ס ב"ה ונמצא שאור א"ס הוא שם ה' שוכן ברוח דבי"ע במקרא ומשנה ותלמוד וכשהאדם לומד ממשיך אור א"ס ב"ה בעוה"ז להיות נכלל ובטל באורו | '''להבין''' מה שנאמר ב[[פרי עץ חיים]] דבזמן הזה עיקר ה[[עבודת הבירורין|בירור]] על ידי ה[[תפלה]] דוקא אף ש[[תלמוד תורה]] למעלה מהתפלה. הענין הוא שעל ידי [[תורה]] ו[[מצות]] מוסיפין אור ב[[אצילות]] כו'. פירוש [[אור א"ס]] ב"ה ב[[כלים]] ד[[אצילות]] ע"י [[תלמוד תורה]] בפנימית דהיינו המשכות ה[[מוחין]] ובקיום ה[[מצות]] בחיצונית ה[[כלים]] שהם בחינת [[נה"י]] שב[[עשר ספירות]] [[זעיר אנפין]] שב[[אצילות]] רק שמתלבשים ב[[בי"ע]] ב[[תורה]] ו[[מצות]] הגשמיים שבעולם הזה. אבל ה[[תפלה]] היא המשכת [[אור א"ס]] ב"ה ל[[בי"ע]] דוקא לא בדרך התלבשות בלבד רק ה[[אור]] ממש לשנות הנבראים מכמות שהם שיתרפא החולה וירד הגשם משמים לארץ ויולידה ויצמיחה. מה שאין כן בתורה ומצות שאין שינוי בקלף התפילין על ידי הנחתן בראש ובזרוע וגם במצות שעשייתן הוא גמר מצותן השינוי הוא על ידי אדם ולא בידי שמים כב[[תפלה]] שהיא המשכת החיות מא"ס ב"ה שהוא לבדו כל יכול והלכך כדי להמשיך [[אור א"ס]] ב"ה למטה אי אפשר בלי העלאת [[מים נוקבין]] מלמטה דוקא. מה שאין כן ל[[תלמוד תורה]] שב[[אצילות]] המיוחדת בלאו הכי במאציל ב"ה והעלאת [[מים נוקבין]] במוחו ולבו של אדם היא בחינת רשפי אש בלי גבול ונקרא מאדך כדי לעורר בחינת א"ס והיינו על ידי [[גבורה|גבורות]] ד[[ס"ג]] שהן הן ה[[רפ"ח ניצוצין]] כו' ולכן נקראת ה[[תפלה]] חיי שעה היא [[מלכות]] היורדת ב[[בי"ע]] ו[[תורה]] חיי עולם הוא [[זעיר אנפין]] כי [[רמ"ח פקודין]] הן מתחלקין בעשר כלים ד[[עשר ספירות]] ד[[זעיר אנפין]] כו'. והנה במקום אחר כתב ש[[רמ"ח מצות עשה]] הן ב[[ה' חסדים]] ו[[שס"ה לא תעשה]] ב[[ה' גבורות]] וכו' ובמקום אחר כתב שהן תרי"ג ארחין נמשכין מחד ארחא כו' שהוא לבנונית וכו'. אך הענין שכל המצות לתקן [[רמ"ח איברין דמלכא|רמ"ח אברי זעיר אנפין]] על ידי המשכת [[אור א"ס]] ב"ה ב[[מוחין]] הכלולין ב[[ה"ח]] ו[[ה"ג]] ומקור המוחין הוא לבנונית כו' הוא ה[[ענג]] וחפץ העליון להמשיך האור למטה לרמ"ח אברין דזעיר אנפין ומתחלקת ההמשכה לתרי"ג המשכות פרטיות לפי בחינת ערך המצות כגון בצדקה וגמילות חסדים נמשך אור א"ס ב"ה לחיצוניות ה[[כלי]] ד[[חסד]] ד[[זעיר אנפין]] ובקיום הדינין בחיצונית [[גבורה]] וב[[רחמים]] כו'. ודרך ומעבר ההמשכה הוא על ידי פנימי' הכלים ומוחותיהן שהן [[דחילו ורחימו]] שכליים או טבעיים שהן בחינת [[מוחין דקטנות]] ו[[מוחין דגדלות|גדלות]] ולזה ביקש [[משה רבינו]] ע"ה מאד לקיים ה[[מצות]] מעשיות התלויות ב[[ארץ ישראל|ארץ]] שהן תכלית ההשתלשלות להמשיך אור א"ס ב"ה לברר הכלים ד[[זעיר אנפין]] ד[[בי"ע]] שבהן הן ה[[רפ"ח ניצוצין]] על ידי תורה ומצות מעשיות שב[[בי"ע]] דוקא. והנה לקיום מצוה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים מבטלין [[תלמוד תורה]] ואפילו [[מעשה מרכבה]] וכל שכן [[תפלה]] שהיא בחינת מוחין ודחילו ורחימו שכליים והטעם כנ"ל. ועוד זאת שבאמת מאד גדלה וגבהה מעלת ה[[מצות]] מעשיות וכן לימודם על מעלת המוחין שהן דחילו ורחימו שכליים כי הגם דכתיב ולדבקה בו על ידי מדותיו מכל מקום איננו דבק אפילו במדות העליונות אלא במציאותן ולא במהותן וכמו שנאמר "ואנכי עפר ואפר" וכל שכן באור א"ס ב"ה ד[[לית מחשבה תפיסא ביה]] באורו והתפשטות החיות ממנו יתברך כי אם במציאותו שהוא שמחיה את כולם ולא במהותו אפילו לעליונים כמו שנאמר "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות" כו' לבד עלולים הנאצלים משיגים כי אם בעילתו כפי הסדר שב[[עץ חיים]] בהתלבשות ה[[פרצופים]] אבל לא בנבראים אפילו ב[[נוני ימא|נשמות דאצילות]] כמו שנאמר ב[[משה רבינו]] ע"ה וראית את אחורי כו'. מה שאין כן מעשה המצות מעשה אלקים המה הנה בדרך השתלשלות מכלים ד[[אצילות]] ל[[בי"ע]] ממהותן ועצמותן דחיצוניותן כמו על דרך משל אתרוג ומיניו הלביש בהן הקב"ה ממהותן ועצמותן דחסדים [פנימית] [פנימים] ד[[זעיר אנפין]] והיינו מבחינת חיצוניותן כנודע בכל [[מצות]] מעשיות מה שאין כן האדם אפילו יש לו נשמה דאצילות מאחר שמלובשת בגוף לא יוכל למצוא בנפשו ולהשיג מהותן ועצמותן של פנימית החסדים דזעיר אנפין דאצילות (כי האצילות היא בחינת [[חיה]] בכללות העולמות [[אבי"ע]] שהיא בחינת [[מקיף]] מלמעלה ואינה מתלבשת בכלי כלל) כי אם מציאותן על ידי דחילו ורחימו שכליים. ומ"ש וראית את אחורי הוא בדרך נבואה דוקא. (שהוא התפשטות הגשמיות כמו שאיתא בר"מ פ' משפטים). והיינו הטעם לפי שאי אפשר לנברא להשיג כלום במהות האלקות שהוא הבורא ובלי השגה אין זו הלבשה ותפיסא ודביקות אמיתית. מה שאין כן האתרוג על דרך משל חיותו נמשכה ונשתלשלה ממהות חיצונית דכלים דנוקבא דזעיר אנפין דאצילות שהוא בחינת אלקות כמו שנאמר בעץ חיים שכל הפירות הן ב[[אצילות]] כי למ"ד כלים דאצילות ירדו ל[[בי"ע]] (והן יו"ד מאמרות שבהן נברא העולם) ע"י התלבשות בנוקבא דעשיה מהות במהות כי הכלים דאצילות נעשו נשמה בעשיה שהיא בחינת אלקות ממש לפי שבאצילות [[איהו וחיוהי וגרמוהי חד|איהו וגרמוהי חד]] המאציל והנאצל ועל ידי התלבשות מהות הנשמה במהות הכלים דנוקבא דעשיה נתהוה האתרוג נמצא כשתופס האתרוג ומנענעו כהלכתו הרי זה תופס ממש חיותו המלובש בו מנוקבא דאצילות המיוחדת באור א"ס המאציל ב"ה. מה שאין כן בכוונתו אינו משיג ותופס אף היודע הסוד. אלא מציאותה ולא מהותה אך בלימוד הלכות אתרוג משיג ותופס האתרוג ממש ומצותו כהלכה בבחינת דבור ומחשבה וכל שכן הלומד הסוד אבל דוקא סודות המצוה דלא גרע מלימוד הלכותיה ואדרבה כו' אף שאינו משיג המהות. מה שאין כן ב[[סדר ההשתלשלות]] אף אם משיג המציאות לא עדיף מצד עצמו כלימוד המצות שמשיג ותופס המהות ומעלה עליו כאילו קיים בפועל ממש כמו שנאמר זאת התורה כו' אלא ש[[ידיעת המציאות]] מההשתלשלות היא גם כן מצוה רבה ונשאה ואדרבה עולה על כולנה כמו שנאמר וידעת היום כו' דע את אלקי אביך כו' ומביאה ללב שלם כו' שהוא העיקר ו[[השגת המציאות]] הוא להפשיט מגשמיות כו' רק שזו היא מצוה אחת מתרי"ג והאדם צריך לקיים כל תרי"ג לפי שהן השתלשלות המהות דחיצונית דכלים דאצילות לכך צריך להרבות בלימוד כל התרי"ג וקיומן בפועל ממש ב[[לבושים|מחדו"מ]] שהן בי"ע לברר בירורין אשר שם. ועוד זאת שבאמת הבירורין שבבי"ע מרפ"ח ע"י תורה ומצות במחשבה דבור ומעשה גבוהין בשרשן מנר"ן שבאדם כי הן מס"ג שבפנימית א"ק ונר"ן שכבר נתקנו ע"י מ"ה הוא יוצא מהמצח הארה בעלמא. וז"ש לפני מלוך מלך כו' וה"ט שהאדם חי במזונות דצ"ח ומבררן במ"ה שבו וחי בהם לפי שהם מס"ג. ועוד זאת כמו שאיתא ופני לא יראו שפנימית העליון אינו יכול לירד למטה רק חיצוניותו ובחינת אחוריים שהוא נובלות חכמה עילאה ועוד זאת שהרי הדבור מדברי חכמה עילאה אינו מוליד והטפה שנמשכה מהכלי דח"ע יש בה כח המוליד ומהווה יש מאין וגם המשכת ח"ע כלולה בה והטעם מפני שבה נמשך מהותה ועצמותה דח"ע. משא"כ בדבור ומחשבה ואפי' בהשכלת השכל באיזו חכמה הרי חכמה זו רק הארה מתפשטת ממהות השכל שבנפש ועצמותו והארה זו היא רק לבוש למהותו ועצמותו של השכל והשכל הוא הארה ולבוש למהות הנפש. משא"כ הטפה נמשך בה גם ממהות הנפש ועצמותה המלובשת במוחין ולכן מולידה בדומה לה ממש. וזהו ההפרש בין עבודת המלאכים היוצאין מנשיקין להנשמות היוצאין מהכלים אך הכלים דאצי' נעשו נשמה לבי"ע והלכך דחילו ורחימו שכליים הן כמלאכים דנשיקין מהארת חיצונית דחב"ד בבי"ע והטעם משום דפנימית חב"ד ומהותו ועצמותו של אור פנימי אינו יכול להתגלות אלא ע"י הארת הכלים דוקא היורדים למטה כטיפת האדם ממוחין וכמו שאיתא ופני לא יראו. ובר מן כל דין אפי' בנשמה דאצי' אף שהיא מכלים דאצי' וכן בנפש רוח מכלים דיצי' עשי' הנה רחימו [אולי צ"ל דו"ר] שכליי' שלהם מעוררים גם כן בכלים דיצי' עשי' בחינת העלאה ממטה למעלה באתערותא דלתתא וזהו בחינת הסתלקות לבד ח"ו. אבל בחינת המשכה מלמעלה למטה הוא ע"י מצות מעשיות דוקא להמשיך אור בכלים ובחיצונית הכלים דוקא שחיצוניות העליון יורד למטה ופנימיות התחתון עולה למעלה וז"ש בזהר פ' פקודי הנ"ל דאית סדורא כו' ושתיהן צורך גבוה העלאה והמשכה ע"י העלאת מ"ן מס"ג בבחינת עובדא ומלולא וזהו תכלית ההשתלשלו' להתגלות אור עליון למטה ולא לעלות התחתון למעלה שזה אינו אלא לפי שעה ואף גם זאת דוקא עליות הכלים לאורות עליונים היא מעלת השבת ויוה"כ. אבל לא עליות והסתלקות האורות ח"ו כמו שאיתא בפע"ח ונר"ן של האדם לגבי גופו בעוה"ז חשיבי כאורות לגבי כלים וכן דו"ר שכליים לגבי מצות מעשיות דוקא ולכן התפלל משרע"ה תפלות כמנין ואתחנן על קיום מצות מעשיות דוקא וה"ה לדבור גשמי של הלכותיהן. אך להבין איך האתרוג שהוא מרפ"ח שלא נבררו עדיין וכן קלף התפילין ימשיך אור בכלים דזו"ן דאצי' שכבר נבררו ונתקנו ע"י שם מ"ה להיות בחינת אלקות. הנה המשל לזה היא הזריעה והנטיעה שהגרעין מעורר כח הצומח שבארץ שהוא דבר ה' תדשא הארץ כו' עץ פרי כו' ע"י העלאת מ"ן לשרשו ככה מעוררי' הקלף והאתרוג עד רום המעלות שהוא שם ס"ג שלפני השבירה שהוא מהות ועצמות אורות שבא"ק ולא הארה בעלמא כמו שם מ"ה שממצחו וכן בלימוד ועיון הלכותיהן מעורר בחינת חב"ד שבע"ס דכלים דזו"ן ועד רום המעלות גם כן בחינת חב"ד שבס"ג דפנימית א"ק היוצא דרך העינים כו' וכל הנ"ל הוא במ"ע אבל לא בלימוד פרטי הלכות איסורי ל"ת לכאורה ובפרט בדלא שכיחי כלל כמו פרטי הלכות פיגול וכה"ג. אך עוד זאת השוה בכל כי כל דחילו ורחימו שכליים של המלאכים הן בחינת נבראים מאין ליש והן בחינת נפש רוח דבי"ע. אבל פרטי ההלכות הן המשכות ח"ע דהמאציל ב"ה המלובשת בגשמיות והלבשה זו אינה כהלבשת ח"ע בדו"ר שכליים דהתם הלבוש הוא מעלים ומסתיר לגמרי כהסתר והעלם הארץ החומריית לגבי ח"ע המלובשת בה כמו שאיתא כולם בחכמה עשית והיינו חיצוניות דחיצוניות דכלים דמל' דאצי' שבעשיה שהיא מסותרת לגמרי ברוח נפש דעשיה וכן בבריאה היא מסותרת לגמרי ברוח נפש שהם בחינת נבראים בהסתר והעלם הבורא מהנברא. משא"כ ההלכות הרי הארת החכמה מאירה בהן בגילוי ולבוש העשי' הוא דרך מעבר לבד כמו ביום טוב שחסד דאצי' המלובש לגמרי בחסד דבריאה מחיה עוה"ז הגשמי ע"י מעבר חסד דיצי' ועשי' הנק' גם כן התלבשות שאל"כ לא הי' פועל בגשמיות עוה"ז ואף שגשמיות עוה"ז ודאי מסתיר לגמרי אפילו החסד דעשיה מ"מ ההלכה עצמה אינה גשמיות ממש שהיא בחינת רצון הנמשך מח"ע להקל או להחמיר רק שיורד ומאיר בבחינת גילוי בגשמיות כמים היורדים ממקום גבוה כו' והדבר הגשמי עצמו שבו מדברת ההלכה באמת הוא מסתיר לגמרי כמו המחליף פרה בחמור וכן בשר הפיגול או לא פיגול וכשר רק ההלכה בעצמה עם הטעם הנגלה היא מבחינת מלכות דבריאה ויצי' דבחינת נשמה שהוא אלקות המחיה ומהוה נפש רוח דבי"ע שהן דחילו ורחימו של המלאכים והנשמות וחב"ד שלהם מאין ליש ולכן היא מרוה צמאונם קודם שירדה לעוה"ז כמים היורדים כו' וגם אחר שירדה לעשי' היא למעלה מעלה מבחינת חב"ד דעשי' אפי' דבחינת נשמה שהיא אלקות והטעם משום דחב"ד דעשי' דבחינת נשמה הוא מקור החיות דחב"ד דנפש רוח ותולדותיהן והתהוותן מאין ליש עם תולדותיהן עד סוף העשיה היא הארץ וכל צבאה. אבל חב"ד דהלכות בטעמיהן שבמל' דבריאה ויצי' ענין החכמה היא בתיקון פרצופי האצי' שבהן תלוין כל טעמי המצות מ"ע בה' חסדים ומל"ת בה"ג ומשו"ה נמי כשירדו להתלבש בנבראים הן במל' דבריאה ויצי' דבחינת נשמה דוקא שהוא מכלים דאצי' ולא בבחינת נפש רוח. ואף דחב"ד דבריאה יצירה דבחינת נשמה שגבהה מאד מעלתן על בחינת מלכות דבריאה יצירה דנשמה ואעפ"כ הן מקור לחב"ד דבריאה יצירה של בחינת נפש רוח שהן המלאכים. לק"מ דבאמת המלאכים והנשמות אינן אלא מטפה הנמשכת מחב"ד דנשמה ליסוד ז"א וניתן לנוק' ומשם יצאו בבחינת לידה כי אף את"ל שנבראו מהארת הכלים דנוק' דאצי' הרי הם היורדים ונעשים נשמה. אבל עצמות חב"ד דנשמה מתפשט בו"ק דזו"ן ושם הם שיתא סדרי משנה וגמרא ומ"ש בע"ח (ושער היחודים) שע"י הכוונה נעשה לבוש נשמה וע"י התורה לבוש רוח דרוח ע"י משנה דיצי' ורוח דנשמה דבריאה ע"י הגמ' י"ל דהיינו דוקא ע"י תורת האדם בעוה"ז העולה למעלה. אבל התלמוד עצמו שניתן בסיני הוא בנשמה ולכן הוא מברר הרוח וכן במשנה דיצי' ואף את"ל שגם הניתן מסיני הוא ברוח דבריאה יצירה הרי נודע שכל מלאך שהוא שליח מלמעלה אזי נק' בשם ה' ממש השוכן בקרבו משא"כ כשאינו שליח יש לו שם אחר כפי עבודתו ואזי קורא קדוש ק' ק' ה' כו' כלומר ששם ה' מובדל ממנו וכן הוא ממש בבחינת התלבשות התלמוד בבחינת רוח דבריאה והמשנה ברוח דיצי' הם שלוחי ה' דהיינו כלים דנוק' דאצי' החיצונים בתלמוד והאמצעי' במשנה אשר המשנה והתלמוד שבהם נמשכים מיסוד אבא המקבל מח"ס דאריך אנפין שבו מלובש אור א"ס ב"ה ונמצא שאור א"ס הוא שם ה' שוכן ברוח דבי"ע במקרא ומשנה ותלמוד וכשהאדם לומד ממשיך אור א"ס ב"ה בעוה"ז להיות נכלל ובטל באורו יתברך כי זה כל האדם וזאת היתה עבודת רשב"י וכל התנאים ואמוראים בנגלה להמשיך אורו יתברך ולברר בירורי נוגה כל משך זמן הגלות דשלטא אילנא דטו"ר כמו שאיתא עת אשר שלט האדם באדם כו' כי זהו תכלית ההשתלשלות שירד העליון למטה ויהיה לו דירה בתחתונים כדי להעלותן למהוי אחד באחד. משא"כ עבודת המלאכים דו"ר שכליים אינה בבחינת המשכה כלל וכלל רק הסתלקות כו'. ובזה יובן מה שנבראים מלאכים מאין ליש ע"י עסק התורה אפי' שלא בכוונה שהוא בחינת רוח בלבד שאינה אלקות כלל אלא לפי שאעפ"כ שם ה' שוכן וכו' וד"ל: | ||
<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|ה]]</noinclude> | <noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|ה]]</noinclude> | ||
גרסה מ־09:25, 22 בספטמבר 2016
להבין מה שנאמר בפרי עץ חיים דבזמן הזה עיקר הבירור על ידי התפלה דוקא אף שתלמוד תורה למעלה מהתפלה. הענין הוא שעל ידי תורה ומצות מוסיפין אור באצילות כו'. פירוש אור א"ס ב"ה בכלים דאצילות ע"י תלמוד תורה בפנימית דהיינו המשכות המוחין ובקיום המצות בחיצונית הכלים שהם בחינת נה"י שבעשר ספירות זעיר אנפין שבאצילות רק שמתלבשים בבי"ע בתורה ומצות הגשמיים שבעולם הזה. אבל התפלה היא המשכת אור א"ס ב"ה לבי"ע דוקא לא בדרך התלבשות בלבד רק האור ממש לשנות הנבראים מכמות שהם שיתרפא החולה וירד הגשם משמים לארץ ויולידה ויצמיחה. מה שאין כן בתורה ומצות שאין שינוי בקלף התפילין על ידי הנחתן בראש ובזרוע וגם במצות שעשייתן הוא גמר מצותן השינוי הוא על ידי אדם ולא בידי שמים כבתפלה שהיא המשכת החיות מא"ס ב"ה שהוא לבדו כל יכול והלכך כדי להמשיך אור א"ס ב"ה למטה אי אפשר בלי העלאת מים נוקבין מלמטה דוקא. מה שאין כן לתלמוד תורה שבאצילות המיוחדת בלאו הכי במאציל ב"ה והעלאת מים נוקבין במוחו ולבו של אדם היא בחינת רשפי אש בלי גבול ונקרא מאדך כדי לעורר בחינת א"ס והיינו על ידי גבורות דס"ג שהן הן הרפ"ח ניצוצין כו' ולכן נקראת התפלה חיי שעה היא מלכות היורדת בבי"ע ותורה חיי עולם הוא זעיר אנפין כי רמ"ח פקודין הן מתחלקין בעשר כלים דעשר ספירות דזעיר אנפין כו'. והנה במקום אחר כתב שרמ"ח מצות עשה הן בה' חסדים ושס"ה לא תעשה בה' גבורות וכו' ובמקום אחר כתב שהן תרי"ג ארחין נמשכין מחד ארחא כו' שהוא לבנונית וכו'. אך הענין שכל המצות לתקן רמ"ח אברי זעיר אנפין על ידי המשכת אור א"ס ב"ה במוחין הכלולין בה"ח וה"ג ומקור המוחין הוא לבנונית כו' הוא הענג וחפץ העליון להמשיך האור למטה לרמ"ח אברין דזעיר אנפין ומתחלקת ההמשכה לתרי"ג המשכות פרטיות לפי בחינת ערך המצות כגון בצדקה וגמילות חסדים נמשך אור א"ס ב"ה לחיצוניות הכלי דחסד דזעיר אנפין ובקיום הדינין בחיצונית גבורה וברחמים כו'. ודרך ומעבר ההמשכה הוא על ידי פנימי' הכלים ומוחותיהן שהן דחילו ורחימו שכליים או טבעיים שהן בחינת מוחין דקטנות וגדלות ולזה ביקש משה רבינו ע"ה מאד לקיים המצות מעשיות התלויות בארץ שהן תכלית ההשתלשלות להמשיך אור א"ס ב"ה לברר הכלים דזעיר אנפין דבי"ע שבהן הן הרפ"ח ניצוצין על ידי תורה ומצות מעשיות שבבי"ע דוקא. והנה לקיום מצוה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים מבטלין תלמוד תורה ואפילו מעשה מרכבה וכל שכן תפלה שהיא בחינת מוחין ודחילו ורחימו שכליים והטעם כנ"ל. ועוד זאת שבאמת מאד גדלה וגבהה מעלת המצות מעשיות וכן לימודם על מעלת המוחין שהן דחילו ורחימו שכליים כי הגם דכתיב ולדבקה בו על ידי מדותיו מכל מקום איננו דבק אפילו במדות העליונות אלא במציאותן ולא במהותן וכמו שנאמר "ואנכי עפר ואפר" וכל שכן באור א"ס ב"ה דלית מחשבה תפיסא ביה באורו והתפשטות החיות ממנו יתברך כי אם במציאותו שהוא שמחיה את כולם ולא במהותו אפילו לעליונים כמו שנאמר "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות" כו' לבד עלולים הנאצלים משיגים כי אם בעילתו כפי הסדר שבעץ חיים בהתלבשות הפרצופים אבל לא בנבראים אפילו בנשמות דאצילות כמו שנאמר במשה רבינו ע"ה וראית את אחורי כו'. מה שאין כן מעשה המצות מעשה אלקים המה הנה בדרך השתלשלות מכלים דאצילות לבי"ע ממהותן ועצמותן דחיצוניותן כמו על דרך משל אתרוג ומיניו הלביש בהן הקב"ה ממהותן ועצמותן דחסדים [פנימית] [פנימים] דזעיר אנפין והיינו מבחינת חיצוניותן כנודע בכל מצות מעשיות מה שאין כן האדם אפילו יש לו נשמה דאצילות מאחר שמלובשת בגוף לא יוכל למצוא בנפשו ולהשיג מהותן ועצמותן של פנימית החסדים דזעיר אנפין דאצילות (כי האצילות היא בחינת חיה בכללות העולמות אבי"ע שהיא בחינת מקיף מלמעלה ואינה מתלבשת בכלי כלל) כי אם מציאותן על ידי דחילו ורחימו שכליים. ומ"ש וראית את אחורי הוא בדרך נבואה דוקא. (שהוא התפשטות הגשמיות כמו שאיתא בר"מ פ' משפטים). והיינו הטעם לפי שאי אפשר לנברא להשיג כלום במהות האלקות שהוא הבורא ובלי השגה אין זו הלבשה ותפיסא ודביקות אמיתית. מה שאין כן האתרוג על דרך משל חיותו נמשכה ונשתלשלה ממהות חיצונית דכלים דנוקבא דזעיר אנפין דאצילות שהוא בחינת אלקות כמו שנאמר בעץ חיים שכל הפירות הן באצילות כי למ"ד כלים דאצילות ירדו לבי"ע (והן יו"ד מאמרות שבהן נברא העולם) ע"י התלבשות בנוקבא דעשיה מהות במהות כי הכלים דאצילות נעשו נשמה בעשיה שהיא בחינת אלקות ממש לפי שבאצילות איהו וגרמוהי חד המאציל והנאצל ועל ידי התלבשות מהות הנשמה במהות הכלים דנוקבא דעשיה נתהוה האתרוג נמצא כשתופס האתרוג ומנענעו כהלכתו הרי זה תופס ממש חיותו המלובש בו מנוקבא דאצילות המיוחדת באור א"ס המאציל ב"ה. מה שאין כן בכוונתו אינו משיג ותופס אף היודע הסוד. אלא מציאותה ולא מהותה אך בלימוד הלכות אתרוג משיג ותופס האתרוג ממש ומצותו כהלכה בבחינת דבור ומחשבה וכל שכן הלומד הסוד אבל דוקא סודות המצוה דלא גרע מלימוד הלכותיה ואדרבה כו' אף שאינו משיג המהות. מה שאין כן בסדר ההשתלשלות אף אם משיג המציאות לא עדיף מצד עצמו כלימוד המצות שמשיג ותופס המהות ומעלה עליו כאילו קיים בפועל ממש כמו שנאמר זאת התורה כו' אלא שידיעת המציאות מההשתלשלות היא גם כן מצוה רבה ונשאה ואדרבה עולה על כולנה כמו שנאמר וידעת היום כו' דע את אלקי אביך כו' ומביאה ללב שלם כו' שהוא העיקר והשגת המציאות הוא להפשיט מגשמיות כו' רק שזו היא מצוה אחת מתרי"ג והאדם צריך לקיים כל תרי"ג לפי שהן השתלשלות המהות דחיצונית דכלים דאצילות לכך צריך להרבות בלימוד כל התרי"ג וקיומן בפועל ממש במחדו"מ שהן בי"ע לברר בירורין אשר שם. ועוד זאת שבאמת הבירורין שבבי"ע מרפ"ח ע"י תורה ומצות במחשבה דבור ומעשה גבוהין בשרשן מנר"ן שבאדם כי הן מס"ג שבפנימית א"ק ונר"ן שכבר נתקנו ע"י מ"ה הוא יוצא מהמצח הארה בעלמא. וז"ש לפני מלוך מלך כו' וה"ט שהאדם חי במזונות דצ"ח ומבררן במ"ה שבו וחי בהם לפי שהם מס"ג. ועוד זאת כמו שאיתא ופני לא יראו שפנימית העליון אינו יכול לירד למטה רק חיצוניותו ובחינת אחוריים שהוא נובלות חכמה עילאה ועוד זאת שהרי הדבור מדברי חכמה עילאה אינו מוליד והטפה שנמשכה מהכלי דח"ע יש בה כח המוליד ומהווה יש מאין וגם המשכת ח"ע כלולה בה והטעם מפני שבה נמשך מהותה ועצמותה דח"ע. משא"כ בדבור ומחשבה ואפי' בהשכלת השכל באיזו חכמה הרי חכמה זו רק הארה מתפשטת ממהות השכל שבנפש ועצמותו והארה זו היא רק לבוש למהותו ועצמותו של השכל והשכל הוא הארה ולבוש למהות הנפש. משא"כ הטפה נמשך בה גם ממהות הנפש ועצמותה המלובשת במוחין ולכן מולידה בדומה לה ממש. וזהו ההפרש בין עבודת המלאכים היוצאין מנשיקין להנשמות היוצאין מהכלים אך הכלים דאצי' נעשו נשמה לבי"ע והלכך דחילו ורחימו שכליים הן כמלאכים דנשיקין מהארת חיצונית דחב"ד בבי"ע והטעם משום דפנימית חב"ד ומהותו ועצמותו של אור פנימי אינו יכול להתגלות אלא ע"י הארת הכלים דוקא היורדים למטה כטיפת האדם ממוחין וכמו שאיתא ופני לא יראו. ובר מן כל דין אפי' בנשמה דאצי' אף שהיא מכלים דאצי' וכן בנפש רוח מכלים דיצי' עשי' הנה רחימו [אולי צ"ל דו"ר] שכליי' שלהם מעוררים גם כן בכלים דיצי' עשי' בחינת העלאה ממטה למעלה באתערותא דלתתא וזהו בחינת הסתלקות לבד ח"ו. אבל בחינת המשכה מלמעלה למטה הוא ע"י מצות מעשיות דוקא להמשיך אור בכלים ובחיצונית הכלים דוקא שחיצוניות העליון יורד למטה ופנימיות התחתון עולה למעלה וז"ש בזהר פ' פקודי הנ"ל דאית סדורא כו' ושתיהן צורך גבוה העלאה והמשכה ע"י העלאת מ"ן מס"ג בבחינת עובדא ומלולא וזהו תכלית ההשתלשלו' להתגלות אור עליון למטה ולא לעלות התחתון למעלה שזה אינו אלא לפי שעה ואף גם זאת דוקא עליות הכלים לאורות עליונים היא מעלת השבת ויוה"כ. אבל לא עליות והסתלקות האורות ח"ו כמו שאיתא בפע"ח ונר"ן של האדם לגבי גופו בעוה"ז חשיבי כאורות לגבי כלים וכן דו"ר שכליים לגבי מצות מעשיות דוקא ולכן התפלל משרע"ה תפלות כמנין ואתחנן על קיום מצות מעשיות דוקא וה"ה לדבור גשמי של הלכותיהן. אך להבין איך האתרוג שהוא מרפ"ח שלא נבררו עדיין וכן קלף התפילין ימשיך אור בכלים דזו"ן דאצי' שכבר נבררו ונתקנו ע"י שם מ"ה להיות בחינת אלקות. הנה המשל לזה היא הזריעה והנטיעה שהגרעין מעורר כח הצומח שבארץ שהוא דבר ה' תדשא הארץ כו' עץ פרי כו' ע"י העלאת מ"ן לשרשו ככה מעוררי' הקלף והאתרוג עד רום המעלות שהוא שם ס"ג שלפני השבירה שהוא מהות ועצמות אורות שבא"ק ולא הארה בעלמא כמו שם מ"ה שממצחו וכן בלימוד ועיון הלכותיהן מעורר בחינת חב"ד שבע"ס דכלים דזו"ן ועד רום המעלות גם כן בחינת חב"ד שבס"ג דפנימית א"ק היוצא דרך העינים כו' וכל הנ"ל הוא במ"ע אבל לא בלימוד פרטי הלכות איסורי ל"ת לכאורה ובפרט בדלא שכיחי כלל כמו פרטי הלכות פיגול וכה"ג. אך עוד זאת השוה בכל כי כל דחילו ורחימו שכליים של המלאכים הן בחינת נבראים מאין ליש והן בחינת נפש רוח דבי"ע. אבל פרטי ההלכות הן המשכות ח"ע דהמאציל ב"ה המלובשת בגשמיות והלבשה זו אינה כהלבשת ח"ע בדו"ר שכליים דהתם הלבוש הוא מעלים ומסתיר לגמרי כהסתר והעלם הארץ החומריית לגבי ח"ע המלובשת בה כמו שאיתא כולם בחכמה עשית והיינו חיצוניות דחיצוניות דכלים דמל' דאצי' שבעשיה שהיא מסותרת לגמרי ברוח נפש דעשיה וכן בבריאה היא מסותרת לגמרי ברוח נפש שהם בחינת נבראים בהסתר והעלם הבורא מהנברא. משא"כ ההלכות הרי הארת החכמה מאירה בהן בגילוי ולבוש העשי' הוא דרך מעבר לבד כמו ביום טוב שחסד דאצי' המלובש לגמרי בחסד דבריאה מחיה עוה"ז הגשמי ע"י מעבר חסד דיצי' ועשי' הנק' גם כן התלבשות שאל"כ לא הי' פועל בגשמיות עוה"ז ואף שגשמיות עוה"ז ודאי מסתיר לגמרי אפילו החסד דעשיה מ"מ ההלכה עצמה אינה גשמיות ממש שהיא בחינת רצון הנמשך מח"ע להקל או להחמיר רק שיורד ומאיר בבחינת גילוי בגשמיות כמים היורדים ממקום גבוה כו' והדבר הגשמי עצמו שבו מדברת ההלכה באמת הוא מסתיר לגמרי כמו המחליף פרה בחמור וכן בשר הפיגול או לא פיגול וכשר רק ההלכה בעצמה עם הטעם הנגלה היא מבחינת מלכות דבריאה ויצי' דבחינת נשמה שהוא אלקות המחיה ומהוה נפש רוח דבי"ע שהן דחילו ורחימו של המלאכים והנשמות וחב"ד שלהם מאין ליש ולכן היא מרוה צמאונם קודם שירדה לעוה"ז כמים היורדים כו' וגם אחר שירדה לעשי' היא למעלה מעלה מבחינת חב"ד דעשי' אפי' דבחינת נשמה שהיא אלקות והטעם משום דחב"ד דעשי' דבחינת נשמה הוא מקור החיות דחב"ד דנפש רוח ותולדותיהן והתהוותן מאין ליש עם תולדותיהן עד סוף העשיה היא הארץ וכל צבאה. אבל חב"ד דהלכות בטעמיהן שבמל' דבריאה ויצי' ענין החכמה היא בתיקון פרצופי האצי' שבהן תלוין כל טעמי המצות מ"ע בה' חסדים ומל"ת בה"ג ומשו"ה נמי כשירדו להתלבש בנבראים הן במל' דבריאה ויצי' דבחינת נשמה דוקא שהוא מכלים דאצי' ולא בבחינת נפש רוח. ואף דחב"ד דבריאה יצירה דבחינת נשמה שגבהה מאד מעלתן על בחינת מלכות דבריאה יצירה דנשמה ואעפ"כ הן מקור לחב"ד דבריאה יצירה של בחינת נפש רוח שהן המלאכים. לק"מ דבאמת המלאכים והנשמות אינן אלא מטפה הנמשכת מחב"ד דנשמה ליסוד ז"א וניתן לנוק' ומשם יצאו בבחינת לידה כי אף את"ל שנבראו מהארת הכלים דנוק' דאצי' הרי הם היורדים ונעשים נשמה. אבל עצמות חב"ד דנשמה מתפשט בו"ק דזו"ן ושם הם שיתא סדרי משנה וגמרא ומ"ש בע"ח (ושער היחודים) שע"י הכוונה נעשה לבוש נשמה וע"י התורה לבוש רוח דרוח ע"י משנה דיצי' ורוח דנשמה דבריאה ע"י הגמ' י"ל דהיינו דוקא ע"י תורת האדם בעוה"ז העולה למעלה. אבל התלמוד עצמו שניתן בסיני הוא בנשמה ולכן הוא מברר הרוח וכן במשנה דיצי' ואף את"ל שגם הניתן מסיני הוא ברוח דבריאה יצירה הרי נודע שכל מלאך שהוא שליח מלמעלה אזי נק' בשם ה' ממש השוכן בקרבו משא"כ כשאינו שליח יש לו שם אחר כפי עבודתו ואזי קורא קדוש ק' ק' ה' כו' כלומר ששם ה' מובדל ממנו וכן הוא ממש בבחינת התלבשות התלמוד בבחינת רוח דבריאה והמשנה ברוח דיצי' הם שלוחי ה' דהיינו כלים דנוק' דאצי' החיצונים בתלמוד והאמצעי' במשנה אשר המשנה והתלמוד שבהם נמשכים מיסוד אבא המקבל מח"ס דאריך אנפין שבו מלובש אור א"ס ב"ה ונמצא שאור א"ס הוא שם ה' שוכן ברוח דבי"ע במקרא ומשנה ותלמוד וכשהאדם לומד ממשיך אור א"ס ב"ה בעוה"ז להיות נכלל ובטל באורו יתברך כי זה כל האדם וזאת היתה עבודת רשב"י וכל התנאים ואמוראים בנגלה להמשיך אורו יתברך ולברר בירורי נוגה כל משך זמן הגלות דשלטא אילנא דטו"ר כמו שאיתא עת אשר שלט האדם באדם כו' כי זהו תכלית ההשתלשלות שירד העליון למטה ויהיה לו דירה בתחתונים כדי להעלותן למהוי אחד באחד. משא"כ עבודת המלאכים דו"ר שכליים אינה בבחינת המשכה כלל וכלל רק הסתלקות כו'. ובזה יובן מה שנבראים מלאכים מאין ליש ע"י עסק התורה אפי' שלא בכוונה שהוא בחינת רוח בלבד שאינה אלקות כלל אלא לפי שאעפ"כ שם ה' שוכן וכו' וד"ל: