ראב"ד

רבי אברהם בן דוד מפּוֹשְקְיֶרָה (הראב"ד, ד'תת"פ - ד'תתקנ"ט, 1120 - 1198), היה מגדולי הראשונים, ראש ישיבה בפּוֹסְקְיֶיר (Posquières) שבצרפת, פרשן ומקובל. ידוע בעיקר בזכות השגותיו לספר משנה תורה לרמב"ם. כונה גם "ראב"ד השלישי" ו"בעל ההשגות", היה חתנו של הראב"ד השני בעל ספר האשכול, ואביו של ר' יצחק סגי נהור.

תולדות חיים

נולד בשנת ד'תת"ה בערך בנרבונה שבפרובנס (פרובינציה). למד בישיבת נרבונה אצל רבי משה ב"ר יוסף מרון הלוי, ולאחריו אצל רבי אברהם אב בית דין- "הראב"ד השני" שהפך לרבו המובהק ואף השיא לו את בתו לאשה. בהמשך למד בישיבת לוניל אצל רבי משולם ב"ר יעקב מלוניל. למרות זאת, חשיבתו היתה עצמאית ולא הושפע הרבה מרבותיו כפי שכותב: "אין עמי בכל אלה לא מפי רב ולא מפי מורה, כי אם מעזרת המלמד לאדם דעת" מלבד שהיה גאון עולם בנגלה ובנסתר גם היה ידוע כאיש קדוש בעל רוח הקודש וחידושיו קיבל בגילויים מהשמיים וברוח הקודש וכמו שכותב למשל בספריו: "כל נגלה לי מסוד ה' ליראיו", "כך הראוני מן השמים" "כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים" החיד"א אומר שלפי רבי חיים ויטאל המשמעות סוד ה' ליראיו שהיה לו גילוי אליהו.

דרגתו הנפלאה

הרמב"ם כותב בא' מאגרותיו - אגרת תימן - שבלעם אמר זאת בשנת ב' אלפים תפ"ח, וזהו אמרו "כעת", שלאחרי משך זמן כזה, לאחרי שיעברו מספר שנים כזה, דהיינו בשנת ד' אלפים תתקע"ו - תחזור הנבואה בישראל.

הרבי הסביר, כי בסביבות זמן הנ"ל היוצא בשנת ד' אלפים תתקע"ו, היה הראב"ד, שהופיע רוח הקודש בבית מדרשו.

ידיעותיו בחכמת הקבלה

המקובלים, ובראשם רבי חיים ויטאל, מונים את הראב"ד בין מעבירי מסורת הקבלה עד לגילוייה.^{[דרוש מקור]}