חכמינו זכרונם לברכה: הבדלים בין גרסאות בדף
(←פתיח) |
מ (החלפת טקסט – "ז"ל" ב־"") |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ה[[תנאים]] וה[[אמוראים]] - חכמי ה[[גמרא]] וה[[משנה]], מכונים בשם ''' | ה[[תנאים]] וה[[אמוראים]] - חכמי ה[[גמרא]] וה[[משנה]], מכונים בשם '''ח''' ('''ח'''כמינו '''ז'''כרונם '''ל'''ברכה) וגם "ר" ('''ר'''בותנו '''ז'''כרונם '''ל'''ברכה), והם אלו שהניחו את היסודות ההלכתיים ללימוד ולפסיקת ההלכה. | ||
==תקופת | ==תקופת ח== | ||
תקופת | תקופת ח מתוארכת מאז חורבן בית המקדש הראשון, ועד לחתימת התלמוד הבבלי (הגמרא), לערך בשנת ד' אלפים ר"ס (500 שנה לספירת הנוצרים). | ||
לאחר החורבן גלו לבבל חכמי הסנהדרין ושאר חכמי ישראל והמנהיגים הרוחניים, ושם הוקמו הישיבות והמרכזים התורניים העיקריים. | לאחר החורבן גלו לבבל חכמי הסנהדרין ושאר חכמי ישראל והמנהיגים הרוחניים, ושם הוקמו הישיבות והמרכזים התורניים העיקריים. | ||
{{פסקה חסרה}} | {{פסקה חסרה}} | ||
==מעלת | ==מעלת ח== | ||
חכמינו זכרונם לברכה, היו במעלה רוחנית נעלית ביותר, וזכו לגילויי נבואה ורוח הקודש{{הערה|פרקי גילוים להר"ר מרגלית.}}, ואף ניחונו בכוחות סגוליים לחולל ניסים. | חכמינו זכרונם לברכה, היו במעלה רוחנית נעלית ביותר, וזכו לגילויי נבואה ורוח הקודש{{הערה|פרקי גילוים להר"ר מרגלית.}}, ואף ניחונו בכוחות סגוליים לחולל ניסים. | ||
בגמרא במסכת עבודה זרה נכתב{{הערה|מסכת עבודה י, ב.}}, שאפילו הקטן שבאמוראים היה בכוחו להחיות מתים. | בגמרא במסכת עבודה זרה נכתב{{הערה|מסכת עבודה י, ב.}}, שאפילו הקטן שבאמוראים היה בכוחו להחיות מתים. | ||
==ספרות | ==ספרות ח== | ||
עד לתקופת | עד לתקופת ח התורה היתה נלמדת בעל-פה, ונמסרת במסורה מדור לדור ומרב לתלמידו, ונמנעו מלכתוב את דברי התורה, זאת על יסוד דרשתו של רבי יהודה בר נחמני על הפסוק{{הערה|שמות, לד כז.}} "כי על פי הדברים האלה" - "דברים שבעל-פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב"{{הערה|תלמוד בבלי, גיטין, דף ס, ע"ב.}}. | ||
בעקבות חורבן [[בית המקדש הראשון]], והגלות שבאה בעקבותיו, החלה התורה להשתכח מעם ישראל, ו[[רבי יהודה הנשיא]] התיר את האיסור, והחל לקבץ את ההלכות שנאמרו בבתי המדרש השונים. | בעקבות חורבן [[בית המקדש הראשון]], והגלות שבאה בעקבותיו, החלה התורה להשתכח מעם ישראל, ו[[רבי יהודה הנשיא]] התיר את האיסור, והחל לקבץ את ההלכות שנאמרו בבתי המדרש השונים. | ||
הספר הראשון והעיקרי של ספרות | הספר הראשון והעיקרי של ספרות ח, הוא ה[[משנה]], ואליו נתווספו עשרות ספרים נוספים בתחומים שונים: | ||
*'''ששה סדרי משנה''' - מקבץ הלכות מסודרות לפי נושאים ולפי מסכתות. | *'''ששה סדרי משנה''' - מקבץ הלכות מסודרות לפי נושאים ולפי מסכתות. | ||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
*'''[[זוהר]]''' - דרשות על פי [[פנימיות התורה]], שנאמרו על ידי [[רשב"י|רבי שמעון בר יוחאי]] ובני חבורתו. | *'''[[זוהר]]''' - דרשות על פי [[פנימיות התורה]], שנאמרו על ידי [[רשב"י|רבי שמעון בר יוחאי]] ובני חבורתו. | ||
מלבד ספרים אלו ישנם ספרים נוספים רבים, העוסקים בתחומים שונים, אך לא נדפסו במשך מאות שנים, וחלקם אף לא הגיעו לידינו ואנו יודעים על קיומם רק מכך שנזכרו בספרות | מלבד ספרים אלו ישנם ספרים נוספים רבים, העוסקים בתחומים שונים, אך לא נדפסו במשך מאות שנים, וחלקם אף לא הגיעו לידינו ואנו יודעים על קיומם רק מכך שנזכרו בספרות ח. | ||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
גרסה מ־21:11, 2 בפברואר 2016
התנאים והאמוראים - חכמי הגמרא והמשנה, מכונים בשם ח (חכמינו זכרונם לברכה) וגם "ר" (רבותנו זכרונם לברכה), והם אלו שהניחו את היסודות ההלכתיים ללימוד ולפסיקת ההלכה.
תקופת ח
תקופת ח מתוארכת מאז חורבן בית המקדש הראשון, ועד לחתימת התלמוד הבבלי (הגמרא), לערך בשנת ד' אלפים ר"ס (500 שנה לספירת הנוצרים).
לאחר החורבן גלו לבבל חכמי הסנהדרין ושאר חכמי ישראל והמנהיגים הרוחניים, ושם הוקמו הישיבות והמרכזים התורניים העיקריים.
מעלת ח
חכמינו זכרונם לברכה, היו במעלה רוחנית נעלית ביותר, וזכו לגילויי נבואה ורוח הקודש[1], ואף ניחונו בכוחות סגוליים לחולל ניסים.
בגמרא במסכת עבודה זרה נכתב[2], שאפילו הקטן שבאמוראים היה בכוחו להחיות מתים.
ספרות ח
עד לתקופת ח התורה היתה נלמדת בעל-פה, ונמסרת במסורה מדור לדור ומרב לתלמידו, ונמנעו מלכתוב את דברי התורה, זאת על יסוד דרשתו של רבי יהודה בר נחמני על הפסוק[3] "כי על פי הדברים האלה" - "דברים שבעל-פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב"[4].
בעקבות חורבן בית המקדש הראשון, והגלות שבאה בעקבותיו, החלה התורה להשתכח מעם ישראל, ורבי יהודה הנשיא התיר את האיסור, והחל לקבץ את ההלכות שנאמרו בבתי המדרש השונים.
הספר הראשון והעיקרי של ספרות ח, הוא המשנה, ואליו נתווספו עשרות ספרים נוספים בתחומים שונים:
- ששה סדרי משנה - מקבץ הלכות מסודרות לפי נושאים ולפי מסכתות.
- תוספתא - מקבץ של ברייתות שלא נכללו במשנה, מסודרים באופן מקביל לששה סדרי משנה.
- תלמוד בבלי - דיונים הלכתיים בדורות שאחר חתימת המשנה, העוסקים בדברי המשנה, שנאמרו על ידי חכמי בבל.
- תלמוד ירושלמי - דיונים הלכתיים בדורות שאחר חתימת המשנה, העוסקים בדברי המשנה, שנאמרו על ידי חכמי ארץ ישראל.
- מכילתא - מדרש הלכתי על ספר שמות.
- ספרא - מדרש הלכתי על ספר ויקרא.
- ספרי - מדרש הלכתי על חומשים במדבר ודברים.
- מדרש רבה - דרוש ואגדה על חמשה חומשי תורה ועל חמש מגילות, שנכתבו על ידי חכמי בבל.
- מדרש תנחומא - דרוש ואגדה על חמשה חומשי תורה, שנכתבו על ידי חכמי ארץ ישראל.
- פרקי דרבי אליעזר - ספר מדרשים שחובר על ידי התנא רבי אליעזר בן הורקנוס.
- זוהר - דרשות על פי פנימיות התורה, שנאמרו על ידי רבי שמעון בר יוחאי ובני חבורתו.
מלבד ספרים אלו ישנם ספרים נוספים רבים, העוסקים בתחומים שונים, אך לא נדפסו במשך מאות שנים, וחלקם אף לא הגיעו לידינו ואנו יודעים על קיומם רק מכך שנזכרו בספרות ח.