חיים אליעזר גורביץ – הבדלי גרסאות

נשא את מרת נחמה דינה, וביתם היה מלא באורחים תדיר, למרות הדוחק הרב בו חיו.

בתקופה בה השתוללו ה[[קומוניסטים]] ואסרו שמירת [[תורה]] ו[[מצוות]] מסר ר' אליעזר את נפשו על קיום כל המצוות, וחינך כך את תלמידיו. בגלל שמירתו העיקשת על שמירת ה[[שבת]] והימנעות מלעבוד בה, נאלץ לעבור תדיר בין עבודות.

[[מסירות נפש|מסר את נפשו]] על [[חינוך]] הילדים, וכך חינך וחיזק את תלמידיו. בנו [[שלום בער גורביץ|שלום בער]] למד בבית, ונמנע מללכת לבית הספר הממלכתי עד לגיל תשע. באחד הימים פרצו פקידים לביתו, והזהירו כי אם לא ישלח את ילדו לבית הספר יקחו אותו בכוח ויעבירו אותו למוסד. מאז הלך הילד, אך נמנע ב[[שבת]]ות ו[[חג]]ים בתירוצים שונים. אחרי תקופה ממושכת גילתה מורה יהודיה בבית הספר כי שלום בער לא מגיע בשבתות והלשינה, מאז התחיל ללכת גם בשבתות, אך נמנע מחילול שבת.

ב[[מלחמת העולם השניה]] גויס לצבא הרוסי, ולמזלו לא היה כשיר לקרב, ונשלח לעיר אופא שבאוראל לשמור על תחנת החשמל האזורית. בתפקיד זה החזיק במשך ארבע שנים, כמעט בכל תקופת המלחמה. בשבתות היה הולך מרחק שלוש שעות הליכה ל[[בית הכנסת]] שם ארגן מניין תפילה עם היהודים המקומיים.

[[תמונה:121.jpg|left|thumb|150px|ר' חיים אליעזר בהיותו בסיביר]]

אחרי של [[סטאלין]] ב[[תשי"ג]] קיבלו אסירים פוליטיים רבים שחרור, וביניהם ר' אליעזר, לאחר יותר מתשע שנים במאסר.

בשנת [[תשט"ז]] חזר לביתו ב[[מוסקבה]] שבור ורצוץ. בעקבות המאסר נאלץ להפסיק את עיסוקו בחינוך ו[[מלמד]]ות, אך כלפי עצמו המשיך להתנהג כיהודי כשר ולקיים את כל תרי"ג מצוות.