ישראל זיסל דבורץ: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "״" ב־""") |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
בחודש תמוז תרפ"ט בעת [[יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)#ביקורו בארץ ישראל|ביקורו של אדמו"ר הריי"צ]] בארץ, ניצל את קשריו{{הערה|קיצור תולדות חב"ד (קמינצקי) עמוד 266.}} (במקביל ללחציו של הרב [[אליעזר דן סלונים]]) להשגת אישור כניסה ל[[מערת המכפלה]] ל[[אדמו"ר הריי"צ]] ופמלייתו, והתלווה אליו בעת הביקור, את רשמיו מהביקור העלה על גבי הכתב, והם התגלו בשנת [[תשע"ג]]{{הערה|1=[http://www.chabad.info/#!g=1&url=article&id=76701 התגלו זכרונותיו של הרב ישראל זיסל דבורץ, רב ועסקן חסידי, מחסידי אדמו"ר הריי"צ. הזכרונות מזמן ביקור הרבי בארץ הקודש בחברון, במערת המכפלה] {{אינפו}}}}. | בחודש תמוז תרפ"ט בעת [[יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)#ביקורו בארץ ישראל|ביקורו של אדמו"ר הריי"צ]] בארץ, ניצל את קשריו{{הערה|קיצור תולדות חב"ד (קמינצקי) עמוד 266.}} (במקביל ללחציו של הרב [[אליעזר דן סלונים]]) להשגת אישור כניסה ל[[מערת המכפלה]] ל[[אדמו"ר הריי"צ]] ופמלייתו, והתלווה אליו בעת הביקור, את רשמיו מהביקור העלה על גבי הכתב, והם התגלו בשנת [[תשע"ג]]{{הערה|1=[http://www.chabad.info/#!g=1&url=article&id=76701 התגלו זכרונותיו של הרב ישראל זיסל דבורץ, רב ועסקן חסידי, מחסידי אדמו"ר הריי"צ. הזכרונות מזמן ביקור הרבי בארץ הקודש בחברון, במערת המכפלה] {{אינפו}}}}. | ||
בסביבות שנת [[תרצ"ה]] הקים את חברת "תורה ותבונה", וההדיר כתבי יד של הראשונים, ובהם חידושי | בסביבות שנת [[תרצ"ה]] הקים את חברת "תורה ותבונה", וההדיר כתבי יד של הראשונים, ובהם חידושי הרשב"א, הרמב"ן, רבנו חננאל, המאירי ועוד, כשהוא שולח את ספריו ל[[ספריית ליובאוויטש|ספריית הרבי]]{{הערה|[[אגרות קודש אדמו"ר שליט"א]] חלק ט"ו, אגרת ה'תשלו.}} | ||
בעקבות [[פרעות תרפ"ט]] עבר להתגורר ב[[פתח תקווה]], ובשנת ת"ש חזר לירושלים בה התגורר עד לפטירתו ב[[כ"ט שבט]] [[תשכ"ח]]. הלוייתו התקיימה בו ביום, והוא נטמן ב[[בית עלמין|בית העלמין]] ב[[הר הזיתים]]. | בעקבות [[פרעות תרפ"ט]] עבר להתגורר ב[[פתח תקווה]], ובשנת ת"ש חזר לירושלים בה התגורר עד לפטירתו ב[[כ"ט שבט]] [[תשכ"ח]]. הלוייתו התקיימה בו ביום, והוא נטמן ב[[בית עלמין|בית העלמין]] ב[[הר הזיתים]]. | ||
גרסה מ־03:42, 13 במרץ 2014
הרב ישראל זיסל דבורץ (תרמ"ה-תשכ"ח) היה יליד חסידי קאפוסט שהצטרף בנערותו לישיבת סלבודקא והפך לתלמיד נלהב של הסבא מסלבודקא. כיהן כרב במספר עיירות בליטא, עלה לארץ הקודש וערך את כתב העת התורני "תבונה" תחת שם העט "פלטין".
תולדות חייו
נולד בשנת תרמ"ה לרב בצלאל דבורץ, שהיה מקהילת חסידי חב"ד-קאפוסט בדווינסק. בצעירותו למד בישיבת סלובודקה הליטאית שם התידד ונקשר נפשית ל'סבא מסלובודקה', הרב נתן צבי פינקל, עימו שמר על קשר במשך כל ימי חייו, וסייע רבות באחזקת הישיבה. עם סיום לימודיו נישא לרעייתו חנה חיה פייגא לבית לופט.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד לקרמנצ'וג שהיתה רחוקה מקו החזית, שם פגש גם בתלמידי ישיבת סלובודקה וסייע באחזקה הכספית של הישיבה, ועם סיומה של המלחמה עסק יחד עם אחיו בהקמת רשת תלמודי תורה ברחבי ליטא, והשתתף בהקמת המפלגה הציונית 'מסורת וחירות', כשבמקביל הוא עוסק בייסוד כתב העת התורני "תבונה" מתוך מטרה ליצור במה מרכזית לפרסום חידושי תורה של רבנים ותלמידי ישיבות.
בשנת תרפ"ו עלה לארץ, מתוך מטרה לגייס כספים ולעזור בהעברת ישיבת סלובודקה לארץ ישראל. בשלב ראשון התיישב עם משפחתו בירושלים, אך לאחר מכן עבר לחברון שם ייסד את "הבנק להתפתחות חברון" ורקם קשרים רבים עם אנשים בעלי תפקידי מפתח בעיר.
בחודש תמוז תרפ"ט בעת ביקורו של אדמו"ר הריי"צ בארץ, ניצל את קשריו[1] (במקביל ללחציו של הרב אליעזר דן סלונים) להשגת אישור כניסה למערת המכפלה לאדמו"ר הריי"צ ופמלייתו, והתלווה אליו בעת הביקור, את רשמיו מהביקור העלה על גבי הכתב, והם התגלו בשנת תשע"ג[2].
בסביבות שנת תרצ"ה הקים את חברת "תורה ותבונה", וההדיר כתבי יד של הראשונים, ובהם חידושי הרשב"א, הרמב"ן, רבנו חננאל, המאירי ועוד, כשהוא שולח את ספריו לספריית הרבי[3]
בעקבות פרעות תרפ"ט עבר להתגורר בפתח תקווה, ובשנת ת"ש חזר לירושלים בה התגורר עד לפטירתו בכ"ט שבט תשכ"ח. הלוייתו התקיימה בו ביום, והוא נטמן בבית העלמין בהר הזיתים.
לקריאה נוספת
- זכרונותיו של הרב דבורץ מביקורו של אדמו"ר הריי"צ - שבועון בית משיח, גליון 885 עמוד 30.
- נחמה שפרכר, כולו לב - מסלבודקא לירושלים, תולדות חייו ופועלו כפי שנכתבו על ידי נכדתו.
הערות שוליים
- ↑ קיצור תולדות חב"ד (קמינצקי) עמוד 266.
- ↑ התגלו זכרונותיו של הרב ישראל זיסל דבורץ, רב ועסקן חסידי, מחסידי אדמו"ר הריי"צ. הזכרונות מזמן ביקור הרבי בארץ הקודש בחברון, במערת המכפלה
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק ט"ו, אגרת ה'תשלו.