שלמה קרליבך – הבדלי גרסאות
Shmuel Munkes (שיחה | תרומות) |
Shmuel Munkes (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 39: | שורה 39: | ||
===עם הרבי=== | ===עם הרבי=== | ||
כבר לפני קבלת הנשיאות של הרבי כששלמה קרליבך הי' בא מלייקווד, ל-[[770]] הי' נכנס לרבי ומדבר איתו בלימוד. הרבי רצה לדעת מה לומדים בישיבה. הרבי אז שלח אותו לבני ישיבה, לדבר איתם בלימוד ובחסידות. וכן דחף אותו אז לקרב יהודים ליהדות. כמו"כ באחד מאותו שנים הביא ר' שלמה קבוצה גדולה של סטודנטים להרבי. | כבר לפני קבלת הנשיאות של הרבי כששלמה קרליבך הי' בא מלייקווד, ל-[[770]] הי' נכנס לרבי ומדבר איתו בלימוד{{הערת שוליים|יש אומרים שהיה זה בהורואת[[אדמו"ר הריי"צ]].}}. הרבי רצה לדעת מה לומדים בישיבה. הרבי אף דחף אותו אז לקבל [[סמיכה לרבנות]], שאכן קיבל בסוף מהרב יצחק הוטנר, שהיה ראש ישיבת רבינו חיים ברלין. | ||
הרבי היה שלח אותו לבני ישיבה, לדבר איתם בלימוד ובחסידות. וכן דחף אותו אז לקרב יהודים ליהדות. | |||
ואכן, שלמה קרליבך יחד עם חברו, זלמן שלומי שכטר{{הערת שוליים|הינו יהודי שהתקרב לחב"ד בשנות הארבעים אצל אדמו"ר הריי"צ. בעל כשרון גדול ואישיות כראמזטית מושכת, והוציא ספרים רבים הבנויים על מודל החסידות. בתחילת שנות חמישים סטה הלא ממסלול הדת ויצר לעצמו מין זרם חדש בדת. הוא נחשב מיוצרי הזרם הריקנסטרוקציה או לפחות מאנשי ההשראה של הזרם.}} היו יוצאים לקמפוסים לקרב סטודנטים לרבי ויהדות, כמו"כ באחד מאותו שנים הביא ר' שלמה קבוצה גדולה של סטודנטים להרבי. | |||
הרב קרליבך סיפר בהזדמנות{{הערת שוליים|[http://www.havurahshirhadash.org/shlomoarticle15.html בראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997]}}: "כשהתחלתי לקרב יהודים, הייתי בבעיה, ודיברתי על כך עם הרבי. אמרתי לרבי כי יום אחד היה לי מאה אנשים שבאו ללמוד ולשיר איתי, אבל כשאמרתי להם שנשים וגברים חייבים לשבת בנפרד, איבדתי 90 אנשים, וכשאמרתי להם שנשים אינם יכולות לשיר, איבדתי עוד 9, אז האדם אחד שנשאר הרגיש אידיוט. אז במקום לבלות שעתיים עם אנשים שרצו לדעת משהו על היהדות, בזבזתי את הזמן שלי על אידיוט אחד. הבה נניח כי זה מאוד חשוב כי גברים ונשים אסורים לשבת יחד. ובכל זאת, זה כמו מניקור ליהדות, מה שהופך את זה למשהו יפה, אבל אם האדם עובר התקף לב לא נותנים לו מניקור. ככה אני לא יכול לקרב יהודים!" | הרב קרליבך סיפר בהזדמנות{{הערת שוליים|[http://www.havurahshirhadash.org/shlomoarticle15.html בראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997]}}: "כשהתחלתי לקרב יהודים, הייתי בבעיה, ודיברתי על כך עם הרבי. אמרתי לרבי כי יום אחד היה לי מאה אנשים שבאו ללמוד ולשיר איתי, אבל כשאמרתי להם שנשים וגברים חייבים לשבת בנפרד, איבדתי 90 אנשים, וכשאמרתי להם שנשים אינם יכולות לשיר, איבדתי עוד 9, אז האדם אחד שנשאר הרגיש אידיוט. אז במקום לבלות שעתיים עם אנשים שרצו לדעת משהו על היהדות, בזבזתי את הזמן שלי על אידיוט אחד. הבה נניח כי זה מאוד חשוב כי גברים ונשים אסורים לשבת יחד. ובכל זאת, זה כמו מניקור ליהדות, מה שהופך את זה למשהו יפה, אבל אם האדם עובר התקף לב לא נותנים לו מניקור. ככה אני לא יכול לקרב יהודים!" | ||
| שורה 45: | שורה 49: | ||
"הרבי אז אמר לי כי הוא לא יכול לתת לי לעשות את זה בדרך שלי. אבל מצד השני הוא גם לא יכול לא לתת לי לא לעשות את זה בדרך שלי. לכן אם אני רוצה לעשות את זה לבד, שה' יהי' איתי." | "הרבי אז אמר לי כי הוא לא יכול לתת לי לעשות את זה בדרך שלי. אבל מצד השני הוא גם לא יכול לא לתת לי לא לעשות את זה בדרך שלי. לכן אם אני רוצה לעשות את זה לבד, שה' יהי' איתי." | ||
"אז נפרדו"... סיים הרב קרליבך{{הערת שוליים|באותו ראיון אמר שלמה קרליבך | "אז נפרדו"... סיים הרב קרליבך{{הערת שוליים|באותו ראיון אמר שלמה קרליבך: "אם הייתי נשאר, והרבי הלך עם מה שאמרתי, הוא היה יכול להיות הרבי של העולם, לא רק של חסידי הרבי. קח את וודסטוק. למה אחרים הלכו לשם - למה לא הרבי מלובביץ'? זה היה יכול להיות געוואלד - זה היה משנה דור שלם. אך הרבי בחר להיות הרבי של החסידים."}}. | ||
בהזדמנות אחרת סיפר, כי הוא בא לרבי וסיפר לו שבסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות פגיעה זו היא חוזרת בה, ושוב לא תתקרב ליהדות. | בהזדמנות אחרת סיפר, כי הוא בא לרבי וסיפר לו שבסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות פגיעה זו היא חוזרת בה, ושוב לא תתקרב ליהדות. | ||