מסכת סוטה: הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
 
(29 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''מסכת סוטה''' היא מסכת מ[[סדר נשים]], וכוללת בתוכה תשעה פרקים, וארבעים ושמונה דפים.
'''מסכת סוטה''' היא מסכת מ[[סדר נשים]], וכוללת בתוכה תשעה פרקים, וארבעים ושמונה דפים.


בימי ספירת העומר המנהג הוא ללמוד את מסכת סוטה - דף ליום.
בימי [[ספירת העומר]] המנהג הוא ללמוד את מסכת סוטה - דף ליום{{הערה|היום יום ז' אייר.}}.
העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.  
==נושא המסכת==
המסכת עוסקת בדיני סוטה.


כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).  
[[אשה]] שבעלה מקנא לה, ואוסר עליה להימצא ביחידות עם אדם אחר, והיא עוברת על הזהרתו ונתפסת ביחידות עם אותו אדם, חל עליה דין 'סוטה'.


הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.  
על הסוטה להתייצב בפני ה[[כהן]] ולהביא [[קרבן]] מנחה מקמח שעורים. לאחר הקרבת המנחה נוטל הכוהן [[מים]] מה[[כיור]], ומערב בהם עפר מחצר [[בית המקדש]]. הכוהן מזהיר את האישה ומאפשר לה להודות אם נטמאה בהתייחדותה עם הגבר הזר. אם אינה מודה, הוא כותב את דברי פרשת סוטה מה[[תורה]] על קלף, ומוחה את הדיו שנכתב על הקלף אל תוך המים. הכוהן נותן לחשודה לשתות מן המים שבודקים את כשרותה: אם חטאה - תבקע ביטנה, ואם כשרה הייתה - יבואו המים האלו בבטנה ל[[ברכה]], ויסייעו לה בעת לידותיה הבאות ל[[לידה]] קלה ומוצלחת.
 
ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.
 
לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.
 
קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.
 
זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
 
שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.


== ענווה ויראת חטא ==
== ענווה ויראת חטא ==


בסיום [[מסכת סוטה]]{{הערת שוליים|1=[[סוטה]] כו, א.}} שנינו: "משמת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] בטלה [[ענוה]] ויראת [[חטא]]. אמר לי' רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא{{הערת שוליים|שאני ענוותן פרש"י.}}, אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא".
בסיום [[מסכת סוטה]]{{הערה|1=[[סוטה]] כו, א.}} שנינו: "משמת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] בטלה [[ענוה]] ויראת [[חטא]]. אמר לי' רב יוסף לתנא לא תיתני [[ענווה]] דאיכא אנא{{הערה|שאני ענוותן - פרש"י.}}, אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא".


מקשה [[הרבי]]: [[רב יוסף]] ו[[רב נחמן]] הם [[אמוראים]], ואיך יכולים לחלוק על ה[[תנא]] ולומר לו: "לא תיתני ענוה", "לא תיתני יראת חטא"? עוד מקשה הרבי, שהמאמר "לא תיתני ענוה דאיכא '''אנא'''", ובלשון [[רש"י]] "שאני ענוותן" הוא לכאורה היפך הענוה?
מקשה [[הרבי]]: [[רב יוסף]] ו[[רב נחמן]] הם [[אמוראים]], ואיך יכולים לחלוק על ה[[תנא]] ולומר לו: "לא תיתני ענוה", "לא תיתני יראת חטא"? עוד מקשה הרבי, שהמאמר "לא תיתני [[ענווה]] דאיכא '''אנא'''", ובלשון [[רש"י]] "שאני ענוותן" - הוא לכאורה היפך הענוה?
=== לא תתני ענווה ===
=== לא תתני ענווה ===
מסביר הרבי, כי בענין ה[[ענווה]] מבואר, שהעניו יודע מעלת עצמו, ויודע שהמעלות הללו הם חשובים ביותר, אבל להיותו מכיר את האמת אינם חושבם למעלה ומדריגה שלו, שמכיר את האמת דכל ענין הטוב שיש לו אינו מצד עצמו כי אם מה שבא בירושה מ[[אבות|אבותינו]] כו', ולא עוד אלא שעושה חשבון בנפשו שאילו היו אלו הכוחות אצל אחר אפשר היה מגלה את הכוחות יותר.{{הערת שוליים|סד"ה וירא העם קונטרס חג השבועות שנה זו (סה"מ תש"י ע' 236).}}.
מסביר הרבי, כי בענין ה[[ענווה]] מבואר, שהעניו יודע מעלת עצמו, ויודע שהמעלות הללו הם חשובים ביותר, אבל להיותו מכיר את האמת אינם חושבם למעלה ומדריגה שלו, שמכיר את האמת דכל ענין הטוב שיש לו אינו מצד עצמו כי אם מה שבא ב[[ירושה]] מ[[אבות|אבותינו]] כו', ולא עוד אלא שעושה חשבון בנפשו שאילו היו אלו הכוחות אצל אחר אפשר היה מגלה את הכוחות יותר.{{הערה|סד"ה וירא העם - קונטרס [[חג השבועות]] שנה זו (ספר המאמרים [[תש"י]] ע' 236).}}.


זה הוא גם הביאור כאן, רב יוסף בודאי ידע גודל מעלתו ב[[לימוד התורה]] כאמרו "אי לאו האי יומא דקא גרים (שלמדתי תורה ונתרוממתי) כמה יוסף איכא בשוקא"{{הערת שוליים|1=[[פסחים]] סח, ב ובפרש"י.}} עד שנקרא בשם "סיני"{{הערת שוליים|1=[[מסכת ברכות]] והוריות בסופן.}}, ע"ש ש"משניות וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני"{{הערת שוליים|1=פ[[רש"י]] [[הוריות]] שם.}}, ולמרות זאת לא החזיק טובה לעצמו, בידעו שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה, ובלשונו: "אי לאו האי יומא דקא גרים". ולכן היה יכול לומר "אני ענוותן" כיון שמדת הענוה אינה בסתירה כלל לידיעת מעלת עצמו, כולל גם מעלת הענוה עצמה.
זה הוא גם הביאור כאן, רב יוסף בוודאי ידע גודל מעלתו ב[[לימוד התורה]] - כאמרו "אי לאו האי יומא דקא גרים (שלמדתי תורה ונתרוממתי) כמה יוסף איכא בשוקא"{{הערה|1=[[פסחים]] סח, ב ובפרש"י.}} - עד שנקרא בשם "סיני"{{הערה|1=[[מסכת ברכות]] והוריות בסופן.}}, ע"ש ש"[[משניות]] וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני"{{הערה|1=פ[[רש"י]] [[הוריות]] שם.}}, ולמרות זאת לא החזיק טובה לעצמו, בידעו שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה, ובלשונו: "אי לאו האי יומא דקא גרים". ולכן היה יכול לומר "אני ענוותן" - כיון שמדת ה[[ענווה]] אינה בסתירה כלל לידיעת מעלת עצמו, כולל גם מעלת ה[[ענווה]] עצמה.


לכן גם אמר רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה, מצד ענוותנותו של רב יוסף שהכיר שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה ייחס אותן לא לעצמו, אלא לרבי.ובאמרו לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא", לא התכוין לחלוק על דברי התנא שאמר משמת רבי בטלה ענוה, כי הרי ללא רבי אין עוד מעלת הענוה, כי אם התכווין לומר שהעובדה שהוא ענוותן מוכיחה ש[[רבי יהודה הנשיא|רבי]] לא מת.
לכן גם אמר רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה, מצד ענוותנותו של רב יוסף שהכיר שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה - ייחס אותן לא לעצמו, אלא לרבי. ובאמרו לתנא לא תיתני [[ענווה]] דאיכא אנא", לא התכוין לחלוק על דברי התנא שאמר משמת רבי בטלה ענוה, כי הרי ללא רבי אין עוד מעלת הענוה, כי אם התכווין לומר שהעובדה שהוא ענוותן מוכיחה ש[[רבי יהודה הנשיא|רבי]] לא מת.


ענוה אמיתית ידיעת מעלת עצמו, מחד גיסא, ותכלית הביטול בידעו שמעלותיו אינם מצד עצמו, לאידך גיסא אפשרית רק ע"י רבי.
[[ענווה]] אמיתית - ידיעת מעלת עצמו, מחד גיסא, ותכלית הביטול בידעו שמעלותיו אינם מצד עצמו, לאידך גיסא - אפשרית רק על ידי רבי.
===לא תיתני יראת חטא ===
===לא תיתני יראת חטא ===
מסביר הרבי, בהקדם החילוק שבין [[רב יוסף]], ענוה, לרב נחמן- יראת חטא, שרב יוסף, להיותו סגי נהור{{הערת שוליים|קידושין לא, א. וש"נ.}}, שיצה"ר פסק ממנו, לא היה שייך לחטא{{הערת שוליים|1=ראה ר"ן ו[[רמב"ן]] [[קידושין]] שם. לקו"ש ח"ה ע' 138.}}, ובמילא, אינו זקוק ליראת חטא, ולכן, מודגשת אצלו מעלת הענוה; מה שאין כן רב נחמן, מצינו בגמרא{{הערת שוליים|שבת קנו, ב ובפרש"י.}} ש"אימיה דר"נ אמרי לה כלדאי{{הערת שוליים|חוזים בכוכבים.}} בריך גנבא הוה, לא שבקתיה גלויי רישיה, אמרה ליה כסי רישיך כי היכא דתיהוו עלך אימתא דשמיא", ולכן מודגשת אצלו המעלה דיראת חטא.{{הערת שוליים|הרבי מעיר עוד: ויש לומר, שגם לאחרי שכיסה ראשו שתהיה לו יראת חטא נשאר אצלו הענין ד"גנבא" בקדושה. וכאמור בהתחלת הסוגיא "האי מאן דבמאדים יהא גבר אשיד דמא . . אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא", היינו, שמנצל התכונה ד"אשיד דמא" לקדושה}}.  
מסביר הרבי, בהקדם החילוק שבין [[רב יוסף]], ענוה, לרב נחמן- יראת חטא, שרב יוסף, להיותו סגי נהור{{הערה|[[קידושין]] לא, א. וש"נ.}}, שיצר הרע פסק ממנו, לא היה שייך לחטא{{הערה|1=ראה ר"ן ו[[רמב"ן]] [[קידושין]] שם. [[לקוטי שיחות]] חלק ה' ע' 138.}}, ובמילא, אינו זקוק ליראת חטא, ולכן, מודגשת אצלו מעלת הענוה; מה שאין כן רב נחמן, מצינו בגמרא{{הערה|שבת קנו, ב ובפרש"י.}} ש"אימיה דר"נ אמרי לה כלדאי{{הערה|חוזים בכוכבים.}} בריך גנבא הוה, לא שבקתיה גלויי רישיה, אמרה ליה כסי רישיך כי היכא דתיהוו עלך אימתא דשמיא", ולכן מודגשת אצלו המעלה דיראת חטא.{{הערה|הרבי מעיר עוד: ויש לומר, שגם לאחרי שכיסה ראשו שתהיה לו יראת חטא נשאר אצלו הענין ד"גנבא" - בקדושה. וכאמור בהתחלת הסוגיא "האי מאן דבמאדים יהא גבר אשיד דמא.. אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא", היינו, שמנצל התכונה ד"אשיד דמא" לקדושה}}.  


הכח לזה "דתיהוו עלך אימתא דשמיא", הוא מרבי: אודות מעלתו של רבי מצינו ש"לא הכניס ידו תחת אבנטו"{{הערת שוליים|שם קיח, ב.}}, היינו, שאצלו לא היה חילוק בין ענינים נעלים ששייכים לשמים לענינים תחתונים ששייכים לארץ אלא, גם הענינים הגשמיים (מפלגך לתתאי) היו לשמים, ועד כדי כך, שאף על פי ש"לא פסק מעל שולחנו לא חזרת כו' לא בימות החמה ולא בימות הגשמים"{{הערת שוליים|1=[[מסכת עבודה זרה]] יא, א.}}, מכל מקום "בשעת פטירתו זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה אמר לא נהניתי מ[[עולם הזה]] אפילו באצבע קטנה"{{הערת שוליים|1=[[כתובות]] קד, א.}}. ובכחו של רבי, שכל מציאותו וכל עניניו (גם התחתונים) היו לשמים, נעשה גם אצל רב נחמן הענין דיראת חטא.
הכח לזה "דתיהוו עלך אימתא דשמיא", הוא מרבי: אודות מעלתו של רבי מצינו ש"לא הכניס ידו תחת אבנטו"{{הערה|שם קיח, ב.}}, היינו, שאצלו לא היה חילוק בין ענינים נעלים ששייכים לשמים לענינים תחתונים ששייכים לארץ אלא, גם הענינים הגשמיים (מפלגך לתתאי) היו לשמים, ועד כדי כך, שאף על פי ש"לא פסק מעל שולחנו לא חזרת כו' לא בימות החמה ולא בימות הגשמים"{{הערה|1=[[מסכת עבודה זרה]] יא, א.}}, מכל מקום "בשעת פטירתו זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה אמר לא נהניתי מ[[עולם הזה]] אפילו באצבע קטנה"{{הערה|1=[[כתובות]] קד, א.}}. ובכחו של רבי, שכל מציאותו וכל עניניו (גם התחתונים) היו לשמים, נעשה גם אצל רב נחמן הענין דיראת חטא.


ולכן אמר "לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא" שבזה לא התכוין לחלוק על דברי התנא ("משמת רבי בטלה יראת חטא") שללא רבי אין עוד מעלת יראת חטא, כי אם, שהעובדה שיש לו יראת חטא (בכחו של רבי) מוכיחה ש"רבי לא מת".
ולכן אמר "לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא" - שבזה לא התכוין לחלוק על דברי התנא ("משמת רבי בטלה יראת חטא") שללא רבי אין עוד מעלת יראת חטא, כי אם, שהעובדה שיש לו יראת חטא (בכחו של רבי) מוכיחה ש"רבי לא מת".
== קישורים חיצוניים ==
== קישורים חיצוניים ==
*[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?daf=2&mesechta=18 מסכת סוטה] באתר [[היברו בוקס]].
*[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?daf=2&mesechta=18 מסכת סוטה] באתר [[היברו בוקס]].
שורה 42: שורה 33:
לימוד מסכת סוטה בימי הספירה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25058&hilite=e278ac82-2e4d-4c6b-9b8d-050c949570b4&st=%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA&pgnum=33 תורת מנחם חלק כ"ו עמ' 33 (עמ' 33)]
לימוד מסכת סוטה בימי הספירה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25058&hilite=e278ac82-2e4d-4c6b-9b8d-050c949570b4&st=%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA&pgnum=33 תורת מנחם חלק כ"ו עמ' 33 (עמ' 33)]


*'''למה נסמכה פרשת [[נזיר]] לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה'''". [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15975&hilite=9d6819c1-2bd0-4cd6-b5e6-f6e679b87f4f&st=%D7%99%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%AA&pgnum=64 לקוטי שיחות חי"ח עמ' 55 (עמ' 64)]
*'''למה נסמכה פרשת [[נזיר]] לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה'''". [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15975&hilite=9d6819c1-2bd0-4cd6-b5e6-f6e679b87f4f&st=%D7%99%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%AA&pgnum=64 לקוטי שיחות חלק י"ח עמ' 55 (עמ' 64)]


*'''ג א.''' תוס' ד"ה ורבי. אבל קשיא מירושלמי. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15975&hilite=9d6819c1-2bd0-4cd6-b5e6-f6e679b87f4f&st=%D7%99%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%AA&pgnum=64 לקוטי שיחות חי"ח עמ' 55 (עמ' 64)]
*'''ג א.''' תוס' ד"ה ורבי. אבל קשיא מירושלמי. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15975&hilite=9d6819c1-2bd0-4cd6-b5e6-f6e679b87f4f&st=%D7%99%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%AA&pgnum=64 לקוטי שיחות חלק י"ח עמ' 55 (עמ' 64)]


*'''ג א.''' אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16065&hilite=bc34319a-dca5-4a38-92df-d7b38c759548&st=%D7%91%D7%91%D7%90+%D7%A7%D7%9E%D7%90 לקוטי שיחות עמ' 311 (עמ' 37)]
*'''ג א.''' אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16065&hilite=bc34319a-dca5-4a38-92df-d7b38c759548&st=%D7%91%D7%91%D7%90+%D7%A7%D7%9E%D7%90 לקוטי שיחות עמ' 311 (עמ' 37)]
שורה 50: שורה 41:
*'''ג א.''' בעל שמחל על קינויו קינויו מחול. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25058&hilite=e278ac82-2e4d-4c6b-9b8d-050c949570b4&st=%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA&pgnum=5 תורת מנחם חלק כ"ו עמ' 5 (עמ' 5)]
*'''ג א.''' בעל שמחל על קינויו קינויו מחול. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25058&hilite=e278ac82-2e4d-4c6b-9b8d-050c949570b4&st=%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA&pgnum=5 תורת מנחם חלק כ"ו עמ' 5 (עמ' 5)]


*'''יא א.''' ״רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזרותיו. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16076&hilite=5a92c091-5830-479c-b74d-b70b4a424eb3&st=%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99+%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA&pgnum=16 לקוטי שיחות חט"ס עמ' 1 (עמ' 16)]
*'''יא א.''' "רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזרותיו. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16076&hilite=5a92c091-5830-479c-b74d-b70b4a424eb3&st=%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99+%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA&pgnum=16 לקוטי שיחות חט"ס עמ' 1 (עמ' 16)]


*'''יב א.''' עמד וגירש את אשתו. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15925&hilite=846a7b87-3575-4d28-9df6-f604562e54da&st=%D7%91%D7%91%D7%90+%D7%A7%D7%9E%D7%90&pgnum=258 לקוטי שיחות עמ' 245 (עמ' 158)]
*'''יב א.''' עמד וגירש את אשתו. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15925&hilite=846a7b87-3575-4d28-9df6-f604562e54da&st=%D7%91%D7%91%D7%90+%D7%A7%D7%9E%D7%90&pgnum=258 לקוטי שיחות עמ' 245 (עמ' 158)]


*'''יד א.''' הקב"ה ביקר חולים דכתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא אף אתה בקר חולים. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16077&hilite=7d9d1fe6-722f-4b8c-9c56-6c27eaa3ccfb&st=%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99+%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA&pgnum=78 לקוטי שיחות ח"כ עמ' 63 הערה 17 (עמ' 76)]
*'''יד א.''' [[הקב"ה]] ביקר חולים דכתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא אף אתה בקר חולים. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16077&hilite=7d9d1fe6-722f-4b8c-9c56-6c27eaa3ccfb&st=%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99+%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA&pgnum=78 לקוטי שיחות ח"כ עמ' 63 הערה 17 (עמ' 76)]


*'''לו ב.''' רב ושמואל חד אמר לעשות מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16076&hilite=5a92c091-5830-479c-b74d-b70b4a424eb3&st=%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99+%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA&pgnum=18 לקוטי שיחות חט"ז עמ' 3 (עמ' 18)]
*'''לו ב.''' רב ושמואל חד אמר לעשות מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16076&hilite=5a92c091-5830-479c-b74d-b70b4a424eb3&st=%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99+%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA&pgnum=18 לקוטי שיחות חלק ט"ז עמ' 3 (עמ' 18)]


*'''סיום המסכת.''' ת"ר, משמת רבי אליעזר נגנז ספר תורה... לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא. [http://chabadlibrary.org/books/ תורת מנחם חט"ז עמ' 290 (עמ' 290)]
*'''סיום המסכת.''' ת"ר, משמת רבי אליעזר נגנז ספר תורה... לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא. [http://chabadlibrary.org/books/ תורת מנחם חלק ט"ז עמ' 290 (עמ' 290)]


*'''סיום המסכת.''' לא תיתני [[ענוה]] דאיכא אנא... לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15930&st=&pgnum=84&hilite= לקוטי שיחות עמ' 72 (עמ' 84)]
*'''סיום המסכת.''' לא תיתני [[ענוה]] דאיכא אנא... לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15930&st=&pgnum=84&hilite= לקוטי שיחות חלק לד עמ' 72 (עמ' 84)]


*'''סיום המסכת.''' לא תיתני [[ענוה]] דאיכא אנא... לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25058&hilite=e278ac82-2e4d-4c6b-9b8d-050c949570b4&st=%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA&pgnum=3 תורת מנחם חלק כ"ו עמ' 3 (עמ' 3)]
*'''סיום המסכת.''' לא תיתני [[ענוה]] דאיכא אנא... לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25058&hilite=e278ac82-2e4d-4c6b-9b8d-050c949570b4&st=%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA&pgnum=3 תורת מנחם חלק כ"ו עמ' 3 (עמ' 3)]


=== ביאורי אדמו"ר הצמח צדק ===
=== ביאורי [[אדמו"ר הצמח צדק]] ===


*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16092&hilite=4aaa62d0-abaa-4d75-83fa-e38fefb21de7&st=%u05e0%u05d3%u05e8%u05d9%u05dd&pgnum=209 פרק ראשון]
*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16092&hilite=4aaa62d0-abaa-4d75-83fa-e38fefb21de7&st=%u05e0%u05d3%u05e8%u05d9%u05dd&pgnum=209 פרק ראשון]
*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16092&hilite=2f212835-3822-4ae9-9985-7a5a288a8524&st=%D7%99%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%AA&pgnum=214 פרק רביעי]
*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16092&hilite=2f212835-3822-4ae9-9985-7a5a288a8524&st=%D7%99%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%AA&pgnum=214 פרק רביעי]
*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16092&hilite=2f212835-3822-4ae9-9985-7a5a288a8524&st=%D7%99%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%AA&pgnum=215 פרק שישי]
*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16092&hilite=2f212835-3822-4ae9-9985-7a5a288a8524&st=%D7%99%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%AA&pgnum=215 פרק שישי]
==לקריאה נוספת==
*[[הרבי]], [[הדרן]] על [[מסכת סוטה]], '''[https://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/2937352/jewish/-.htm#footnoteRef53a2937352 שיחת יום שני של [[חג השבועות]], [[תש"י]]]'''
==קישורים חיצוניים==
*'''[https://anash.org/bochur-compiles-rebbes-teachings-on-sotah-2/ דרש רבי]''', ביאורי הרבי למסכת סוטה (אנגלית) {{אנש}}{{PDF}}
{{שס}}
{{שס}}
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ש"ס]]
[[קטגוריה:ש"ס]]

גרסה אחרונה מ־08:50, 25 בפברואר 2024

מסכת סוטה היא מסכת מסדר נשים, וכוללת בתוכה תשעה פרקים, וארבעים ושמונה דפים.

בימי ספירת העומר המנהג הוא ללמוד את מסכת סוטה - דף ליום[1].

נושא המסכתעריכה

המסכת עוסקת בדיני סוטה.

אשה שבעלה מקנא לה, ואוסר עליה להימצא ביחידות עם אדם אחר, והיא עוברת על הזהרתו ונתפסת ביחידות עם אותו אדם, חל עליה דין 'סוטה'.

על הסוטה להתייצב בפני הכהן ולהביא קרבן מנחה מקמח שעורים. לאחר הקרבת המנחה נוטל הכוהן מים מהכיור, ומערב בהם עפר מחצר בית המקדש. הכוהן מזהיר את האישה ומאפשר לה להודות אם נטמאה בהתייחדותה עם הגבר הזר. אם אינה מודה, הוא כותב את דברי פרשת סוטה מהתורה על קלף, ומוחה את הדיו שנכתב על הקלף אל תוך המים. הכוהן נותן לחשודה לשתות מן המים שבודקים את כשרותה: אם חטאה - תבקע ביטנה, ואם כשרה הייתה - יבואו המים האלו בבטנה לברכה, ויסייעו לה בעת לידותיה הבאות ללידה קלה ומוצלחת.

ענווה ויראת חטאעריכה

בסיום מסכת סוטה[2] שנינו: "משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. אמר לי' רב יוסף לתנא לא תיתני ענווה דאיכא אנא[3], אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא".

מקשה הרבי: רב יוסף ורב נחמן הם אמוראים, ואיך יכולים לחלוק על התנא ולומר לו: "לא תיתני ענוה", "לא תיתני יראת חטא"? עוד מקשה הרבי, שהמאמר "לא תיתני ענווה דאיכא אנא", ובלשון רש"י "שאני ענוותן" - הוא לכאורה היפך הענוה?

לא תתני ענווהעריכה

מסביר הרבי, כי בענין הענווה מבואר, שהעניו יודע מעלת עצמו, ויודע שהמעלות הללו הם חשובים ביותר, אבל להיותו מכיר את האמת אינם חושבם למעלה ומדריגה שלו, שמכיר את האמת דכל ענין הטוב שיש לו אינו מצד עצמו כי אם מה שבא בירושה מאבותינו כו', ולא עוד אלא שעושה חשבון בנפשו שאילו היו אלו הכוחות אצל אחר אפשר היה מגלה את הכוחות יותר.[4].

זה הוא גם הביאור כאן, רב יוסף בוודאי ידע גודל מעלתו בלימוד התורה - כאמרו "אי לאו האי יומא דקא גרים (שלמדתי תורה ונתרוממתי) כמה יוסף איכא בשוקא"[5] - עד שנקרא בשם "סיני"[6], ע"ש ש"משניות וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני"[7], ולמרות זאת לא החזיק טובה לעצמו, בידעו שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה, ובלשונו: "אי לאו האי יומא דקא גרים". ולכן היה יכול לומר "אני ענוותן" - כיון שמדת הענווה אינה בסתירה כלל לידיעת מעלת עצמו, כולל גם מעלת הענווה עצמה.

לכן גם אמר רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה, מצד ענוותנותו של רב יוסף שהכיר שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה - ייחס אותן לא לעצמו, אלא לרבי. ובאמרו לתנא לא תיתני ענווה דאיכא אנא", לא התכוין לחלוק על דברי התנא שאמר משמת רבי בטלה ענוה, כי הרי ללא רבי אין עוד מעלת הענוה, כי אם התכווין לומר שהעובדה שהוא ענוותן מוכיחה שרבי לא מת.

ענווה אמיתית - ידיעת מעלת עצמו, מחד גיסא, ותכלית הביטול בידעו שמעלותיו אינם מצד עצמו, לאידך גיסא - אפשרית רק על ידי רבי.

לא תיתני יראת חטאעריכה

מסביר הרבי, בהקדם החילוק שבין רב יוסף, ענוה, לרב נחמן- יראת חטא, שרב יוסף, להיותו סגי נהור[8], שיצר הרע פסק ממנו, לא היה שייך לחטא[9], ובמילא, אינו זקוק ליראת חטא, ולכן, מודגשת אצלו מעלת הענוה; מה שאין כן רב נחמן, מצינו בגמרא[10] ש"אימיה דר"נ אמרי לה כלדאי[11] בריך גנבא הוה, לא שבקתיה גלויי רישיה, אמרה ליה כסי רישיך כי היכא דתיהוו עלך אימתא דשמיא", ולכן מודגשת אצלו המעלה דיראת חטא.[12].

הכח לזה "דתיהוו עלך אימתא דשמיא", הוא מרבי: אודות מעלתו של רבי מצינו ש"לא הכניס ידו תחת אבנטו"[13], היינו, שאצלו לא היה חילוק בין ענינים נעלים ששייכים לשמים לענינים תחתונים ששייכים לארץ אלא, גם הענינים הגשמיים (מפלגך לתתאי) היו לשמים, ועד כדי כך, שאף על פי ש"לא פסק מעל שולחנו לא חזרת כו' לא בימות החמה ולא בימות הגשמים"[14], מכל מקום "בשעת פטירתו זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה אמר לא נהניתי מעולם הזה אפילו באצבע קטנה"[15]. ובכחו של רבי, שכל מציאותו וכל עניניו (גם התחתונים) היו לשמים, נעשה גם אצל רב נחמן הענין דיראת חטא.

ולכן אמר "לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא" - שבזה לא התכוין לחלוק על דברי התנא ("משמת רבי בטלה יראת חטא") שללא רבי אין עוד מעלת יראת חטא, כי אם, שהעובדה שיש לו יראת חטא (בכחו של רבי) מוכיחה ש"רבי לא מת".

קישורים חיצונייםעריכה

ביאורי הרביעריכה

לימוד מסכת סוטה בימי הספירה. תורת מנחם חלק כ"ו עמ' 33 (עמ' 33)

ביאורי אדמו"ר הצמח צדקעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שוליים

  1. היום יום ז' אייר.
  2. סוטה כו, א.
  3. שאני ענוותן - פרש"י.
  4. סד"ה וירא העם - קונטרס חג השבועות שנה זו (ספר המאמרים תש"י ע' 236).
  5. פסחים סח, ב ובפרש"י.
  6. מסכת ברכות והוריות בסופן.
  7. פרש"י הוריות שם.
  8. קידושין לא, א. וש"נ.
  9. ראה ר"ן ורמב"ן קידושין שם. לקוטי שיחות חלק ה' ע' 138.
  10. שבת קנו, ב ובפרש"י.
  11. חוזים בכוכבים.
  12. הרבי מעיר עוד: ויש לומר, שגם לאחרי שכיסה ראשו שתהיה לו יראת חטא נשאר אצלו הענין ד"גנבא" - בקדושה. וכאמור בהתחלת הסוגיא "האי מאן דבמאדים יהא גבר אשיד דמא.. אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא", היינו, שמנצל התכונה ד"אשיד דמא" לקדושה
  13. שם קיח, ב.
  14. מסכת עבודה זרה יא, א.
  15. כתובות קד, א.