שמואל זלמנוב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(73 גרסאות ביניים של 30 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=שמואל זלמנוב מווארשה|אחר=שמואל זלמנוב מהעיר קורסק|ראו=[[שמואל זלמנוב (קורסקער)]]}}
{{מפנה|שמואל זלמנוב}}
[[תמונה:שז.jpg|left|thumb|250px|הרב שמואל זלמנוב]]
[[קובץ:שז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב שמואל זלמנוב]]
הרב '''שמואל זלמנוב''' נולד בח' [[טבת]] [[תרס"ד]] בעיר [[וורשה]].  
[[קובץ:ססססססס.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הרב שמואל זלמנוב]]
הרב '''שמואל זלמנוב''' ([[ח' טבת]] [[תרס"ד]] - [[ט"ז אדר]] [[תשל"ה]]) היה חסיד חב"ד, עורך [[ספר הניגונים]], מנהלה של מקהלת [[ניח"ח]], ומנהל ישיבת תות"ל בערים [[ורשה]] ו[[וילנא]].


הרב שמואל זלמנוב היה חסיד מופלא שהיה מסור ונתון בלב ונפש ל[[רבותינו נשיאינו]]. חסיד זה, היה מיוחד מסוגו, מופלא באישיותו, שעסק בשלל תפקידים בשליחות רבותינו נשיאינו, והיה ממקורבי בית רבי, שזכה לקירובים מופלאים ונדירים. היה אחד מיקרי הערך בזמננו; למדן, משכיל ונבון, צנוע, מתון ונעים הליכות; דיבורו בנחת ובשלווה. מעודו לא רגז ולא הרעיש, טוב לשמים וטוב לבריות, אהוב ונערץ על הכל.  
כשהגיע ל[[ארצות הברית]] היה חבר הנהלת [[אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית]], חבר הנהלת [[מרכז ישיבות תומכי תמימים]], מנהל '[[חדרי תורה תמימה]]', עסק בפדיון שבויים להצלת נפשות מעבר לים. כמו כן פעל כיו"ר '[[וועד שומרי שבת]]', ערך את בטאון '[[התמים]]' ו'[[קובץ ליובאוויטש]]', שימש כ'[[חוזר]]' ראשי של אדמו"ר הריי"צ והעלה את שיחותיו על הכתב. מידי פעם נשלח בשליחויות חשובות וכן ייצג את אדמו"ר הריי"צ באסיפות שעמדו על הפרק.


במקביל לשקידתו והתמדתו בלימוד, פיתח כשרונות חשובים נוספים: הוא עסק בכתיבה בסגנונו היפה והמלוטש. הוא החל להעתיק הרבה כתבי חסידות וגם סיגנן אי-אלו עניינים בלשון הקודש. הוא גם 'השתלם' בלימוד [[פורטל:ניגוני חב"ד|ניגוני חב"ד]] מאלה שנוגנו בליובאוויטש. לימים מונה לעורך הכללי של קובץ [[התמים]].
==תולדות חיים==
כשהגיע לארצות הברית היה חבר הנהלת [[אגודת חסידי חבבארצות הברית]], חבר הנהלת [[מרכז ישיבות תומכי תמימים]], מנהל '[[חדרי תורה תמימה]]', עסק בפידיון שבויים להצלת נפשות מעבר לים. כמו כן פעל כיו"ר '[[וועד שומרי שבת]]' - וועד ששם לו למטרה לחזק את שומרי השבת בארצות הברית. הוא גם הגה תכנית מיוחדת לפיקוח על סופרי סת"ם כדי שהכתיבה תהיה לפי כל כללי הכשרות, ערך את '[[קובץ ליובאוויטש]]', עמד בראש "[[ניח"ח]]" והפיק את [[ספר הניגונים]], לימד תלמידים נגלה וחסידות; הוא גם היה ה'[[חוזר]]' הראשי של [[אדמו"ר הריי"צ]] והעלה את שיחותיו על הכתב. מידי פעם נשלח בשליחויות חשובות וכן ייצג את אדמו"ר הריי"צ באסיפות שעמדו על הפרק.
===שנות צעירותו===
נולד ב[[ח' טבת]] [[תרס"ד]] לאביו ר' [[שרגא פייביש זלמנוב (ורשה)|שרגא פייוויש]] ואמו מרת צירל בעיר [[ורשה]], כבר בילדותו לקחו בעבורו מלמדים יראי ה' ומשכילים בלימודם. שמואל עשה חיל בלימודיו, וכבר בגילו הצעיר ניכרו כשרונותיו הברוכים. בגיל שבע החל ללמוד גמרא מסכת [[בבא קמא]], ואותה סיים בהגיעו לגיל 9. מגיל 9 ועד 11 למד מסכת [[בבא מציעא]]. כשהגיע לגיל בר-מצווה סיים את שלוש ה'בבות' על בוריין.


שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.  
לאחר בר המצווה שלו, החל ללמוד בהתמדה ובשקידה גמרא עם מפרשים עד שרכש לעצמו ידיעה רחבה ומעמיקה בלימוד [[נגלה]].


כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).  
בהיותו כבן תשע שנים, לקחו אביו עמו ל[[אדמו"ר הרש"ב]] ב[[ליובאוויטש]]. היה זה לקראת [[ראש השנה]] של שנת תרע"ג (או תרע). מספרים כי בביקור זה זכה להיכנס עם אביו ל'[[יחידות]]' אצל הרבי. (לא הייתה זו הפעם הראשונה בו ראה את אדמו"ר הרש"ב, ר' שמואל זכה עוד לראות את [[אדמו"ר הרש"ב]] ובנו אדמו"ר הריי"צ בעת שהגיעו לביקורים ב[[ורשה]] והתאכסנו אצל סבו ר' יוז'יק או אצל אביו ר' [[שרגא פייביש זלמנוב (ורשה)|שרגא פייוויש]]. בהזדמנויות אלו זכה ר' שמואל לקבל שפע ברכות מרבותינו נשיאינו).


הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמוהקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.  
===ורשה===
ר' שמואל נמנה כאחד מתלמידיה הראשונים של ישיבת [[תומכי תמימים ורשה]]. מאוחר יותר זכה לקבל [[סמיכה]] לרבנות מאת גדולי רבני [[ורשה]]. בראשית שנת [[תרפ"ו]], והוא בחור כבן 24, קיבל מכתב התמנות מאדמוהריי"צ הממנה אותו למפקח ומרכז לימוד הנגלה בכל מערכות וסניפי הישיבה. הוא גם התמנה לתפקיד ה'בוחן' של התמימים.


ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמוהשביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.  
בחתונת [[הרבי]] עם [[הרבנית חיה מושקא]] ב[[י"ד כסלו תרפ"ט]] מונה על ידי אדמוהריי"צ להיות ה'שומר' של החתן בטרם החתונה ולאחריה, וכן להיות המלצר הממונה על שולחן הרבי. בשנת [[תרצ"ג]] [[נישואין|נשא לאישה]] את מרת רייזל פייגא, בת הגאון המפורסם הרב [[שבתאי רפפורט]], מחבר השו"ת [[שפתי כהנים]] בן משפחת אדמו"רי [[גור]]. לאחר נישואיו נכנס לעסקיו של סב אשתו שהיה בעליה של רשת טקסטיל; ר' שמואל מונה על המכירות בסביבות העיר ורשה. למרות שעזב את ניהול הישיבה, נשאר חבר הנהלת הישיבה והיה מסור ונתון לענייני הישיבה. בשנים אלה ועד לפרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], נחשב היה לנגיד בעמיו וגביר נכבד. ביתו היה פתוח תמיד לרווחה בפני קהל עדת החסידים בוורשה.


לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.  
===מלחמת העולם השנייה===
בימי [[מלחמת העולם השנייה]] עזב את משפחתו ונדד ל[[וילנה]], שם ניהל את ישיבת [[תומכי תמימים וילנה]]. בערבו של י"ג בניסן, ליל בדיקת חמץ, הגיעה לאחר נדודים רבים מרת זלמנוב ותינוקה לוילנה, שם התאחדה עם בעלה לאחר יותר מחצי שנה קשה.


קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.  
ביום י"ט ב[[אלול]] ת"ש, יצאו ר' שמואל ומשפחתו מ[[ריגה]] ונסעו מזרחה עד שהגיעו לעיר וולדיווסטוק שבמזרח [[רוסיה]], משם המשיכו ליפן.


זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.  
מיפן המשיך לארצות הברית, שם הגיע אל העיר ס. פרנציסקו, ממנה נסע ברכבת עד לניו-יורק. כאשר הגיע, יחד עם הרב [[משה לייב רודשטיין]] והרב [[יצחק דוב אושפאל]], התפרסמה על כך ידיעה חגיגית ב'[[הקריאה והקדושה]]'. מיד לאחר הגיעו, זכה להיכנס ל[[יחידות]] אצל אדמו"ר הריי"צ, ששמח מאוד לקבלו.


שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
עד מהרה נכנס ר' שמואל לעבודתו המסועפת בארגונים שייסד והקים אדמו"ר הריי"צ. את פעילותו החל בסיוע ליהודים שהיו עדיין תחת הכיבוש הנאצי, לצד ביסוס חב"ד בארצות הברית: הקמת וביסוס ישיבת 'תומכי תמימים', מוסדות החינוך, הוצאה לאור של ספרות חב"דית, ועוד - כפי הוראת אדמו"ר הריי"צ אליו בשנת תש"ו: "להתעסק בהעניינים המסורים מאיתי על ידו".
==שנות צעירותו==
כבר בילדותו לקחו בעבורו מלמדים יראי ה' ומשכילים בלימודם. שמואל עשה חיל בלימודיו, וכבר בגילו הצעיר ניכרו כשרונותיו הברוכים. בגיל שבע החל ללמוד גמרא מסכת [[בבא קמא]], ואותה סיים בהגיעו לגיל 9. מגיל 9 ועד 11 למד מסכת [[בבא מציעא]]. כשהגיע לגיל בר-מצווה סיים את שלוש ה'בבות' על בוריין.  


לאחר בר המצווה שלו, החל ללמוד בהתמדה ובשקידה גמרא עם מפרשים עד שרכש לעצמו ידיעה רחבה ומעמיקה בלימוד נגלה.  
כהמשך להוצאת גיליונות [[התמים]], החל ר' שמואל בברכת אדמו"ר הריי"צ להוציא ביטאון חב"די בשם: "[[קובץ ליובאוויטש]]". לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] ייסד אדמו"ר הריי"צ את "[[לשכת עזרה לפליטים וסידורם]]" ואת ר' שמואל מינה הרבי למזכירו לענייני פליטים וכמנהל הלשכה.


בהיותו כבן תשע שנים, לקחו אביו עמו ל[[אדמו"ר הרש"ב]] ב[[ליובאוויטש]]. היה זה לקראת ראש השנה של שנת תרע"ג (או תרע"ד). מספרים כי בביקור זה זכה להיכנס עם אביו ל'[[יחידות]]' אצל הרבי.  
ר' שמואל - בשליחות הרבי - החל לפעול גם בעניין להוציא רבבות ילדים שנקלטו במנזרים בשנות [[השואה]] ושלח מכתבים רבים לרבני ישראל ועסקניו, על מנת לעוררם להוציא את הילדים כמה שיותר מהר. כמו כן התעורר צורך לדאוג לחינוכם היהודי החדש.


ר' שמואל זכה עוד לראות את [[אדמו"ר הרש"ב]] ובנו [[אדמוהריי"צ]] בעת שהגיעו לביקורים ב[[וורשה]] והתאכסנו אצל סבו ר' יוז'יק או אצל אביו ר' [[שרגא פייוויש זלמנוב]]. בהזדמנויות אלו זכה ר' שמואל לקבל שפע ברכות מרבותינו נשיאינו.  
בהוראת אדמו"ר הריי"צ מונה גם ליו"ר "[[ועד שומרי שבת ליובאוויטש]]" שמטרתו הייתה לשלוח מידי שבת תמימים דוברי [[אנגלית]] לבתי הכנסת על מנת שיעוררו על חשיבות שמירת השבת, וכן לארגן שיעורים בהלכות שבת.


ר' שמואל נמנה כאחד מתלמידיה הראשונים של ישיבת [[תומכי תמימים וורשה]].
בהמשך עמד בראש חברת [[ניח"ח]] (ניגוני ישראל חסידי חב"ד).
 
מאוחר יותר זכה לקבל 'סמיכה' לרבנות מאת גדולי רבני [[וורשה]].
 
בראשית שנת [[תרפ"ו]], והוא בחור כבן 24, קיבל מכתב התמנות מ[[אדמו"ר הריי"צ]] הממנה אותו למפקח ומרכז לימוד הנגלה בכל מערכות וסניפי הישיבה. הוא גם התמנה לתפקיד ה'בוחן' של התמימים.  


בחתונת [[הרבי]] עם [[הרבנית חיה מושקא]] ב[[י"ד כסלו תרפ"ט]] מונה על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]] להיות ה'שומר' של החתן בטרם החתונה ולאחריה, וכן להיות המלצר הממונה על שולחן הרבי.
לאחר הסתלקות [[אדמו"ר הריי"צ]] פעל ביחד עם החסידים ר' [[שניאור זלמן גוראריה]] ור' [[שמואל לויטין]] ש[[הרבי]] יקבל את הנשיאות{{הערה|"בכל ביתי נאמן הוא" פרק ז'.}}.


בשנת [[תרצ"ג]] נשא לאישה את מרת רייזל פייגא, בת הגאון המפורסם הרב [[שבתאי רפפורט]] הי"ד, מחבר השו"ת [[שפתי כהנים]] בן משפחת אדמו"רי [[גור]].  
בשנת [[תשכ"ה]] עבר להתגורר ב[[ירושלים]], ונפטר ב[[ט"ז אדר]] [[תשל"ה]].


לאחר נישואיו נכנס לעסקיו של סב אשתו שהיה בעליה של רשת טקסטיל; ר' שמואל מונה על המכירות בסביבות העיר וורשה. למרות שעזב את ניהול הישיבה, נשאר חבר הנהלת הישיבה והיה מסור ונתון לענייני הישיבה. בשנים אלה ועד לפרוץ מלחמת העולם השניה, נחשב היה לנגיד בעמיו וגביר נכבד. ביתו היה פתוח תמיד לרווחה בפני קהל עדת החסידים בוורשה.
==משפחתו==
* בנו, הרב [[ישראל יוסף זלמנוב]] - [[פתח תקווה]], שזכה לקירובים גדולים מ[[כ"ק אדמו"ר שליט"א]]. הוא אביו של האדמו"ר מאופלע - הרב שרגא פייביש זלמנוב (חתן האדמו"ר ממודז'יץ)


==מלחמת העולם השניה==
* חתנו, אברהם גולדרינג


בימי מלחמת העולם השניה עזב את משפחתו ונדד ל[[וילנה]], שם ניהל את ישיבת [[תומכי תמימים וילנה]]. בערבו של י"ג בניסן, ליל בדיקת חמץ, הגיעה לאחר נדודים רבים מרת זלמנוב ותינוקה לוילנה, שם התאחדה עם בעלה לאחר יותר מחצי שנה קשה.
==לקריאה נוספת==
 
* יוסף אשכנזי, [[אוצר החסידים (ספר)|אוצר החסידים]] - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בניו-יורק, בהוצאת [[חזק (בית הוצאה לאור)|חזק]], תשע"ג
ביום י"ט באלול ת"ש, יצאו ר' שמואל ומשפחתו מ[[ריגה]] ונסעו מזרחה עד שהגיעו לעיר וולדיווסטוק שבמזרח רוסיה, משם המשיכו ליפן.
 
מיפן המשיך לארצות הברית, שם הגיע אל העיר ס. פרנציסקו, ממנה נסע ברכבת עד לניו-יורק.
 
כאשר הגיע, יחד עם הרב [[משה לייב רודשטיין]] והרב [[יצחק דוב אושפאל]], התפרסמה על כך ידיעה חגיגית ב'[[הקריאה והקדושה]]'.
 
כאשר הגיע ר' שמואל לניו-יורק, זכה להיכנס ל[[יחידות]] אצל כ"ק אדמו"ר הריי"צ, ששמח מאוד לקבלו.
 
עד מהרה נכנס ר' שמואל לעבודתו המסועפת בארגונים שייסד והקים אדמו"ר הריי"צ. את פעילותו החל בסיוע ליהודים שהיו עדיין תחת הכיבוש הנאצי, לצד ביסוס חב"ד בארצות הברית: הקמת וביסוס ישיבת 'תומכי תמימים', מוסדות החינוך, הוצאה לאור של ספרות חב"דית, ועוד - כפי הוראת אדמו"ר הריי"צ אליו בשנת תש"ו: "להתעסק בהעניינים המסורים מאיתי על ידו".
כהמשך להוצאת גיליונות [[התמים]], החל ר' שמואל בברכת אדמו"ר הריי"צ להוציא ביטאון חב"די בשם: "[[קובץ ליובאוויטש]]".
 
לאחר מלחמת העולם השניה ייסד אדמו"ר הריי"צ את "[[לשכת עזרה לפליטים וסידורם]]" ואת ר' שמואל מינה הרבי למזכירו לענייני פליטים וכמנהל הלשכה.
 
ר' שמואל - בשליחות הרבי - החל לפעול גם בעניין להוציא רבבות ילדים שנקלטו במנזרים בשנות השואה ושלח מכתבים רבים לרבני ישראל ועסקניו, על מנת לעוררם להוציא את הילדים כמה שיותר מהר. כמו כן התעורר צורך לדאוג לחינוכם היהודי החדש.
 
בהוראת אדמו"ר הריי"צ מונה גם ליו"ר "[[ועד שומרי שבת ליובאוויטש]]" שמטרתו הייתה לשלוח מידי שבת תמימים דוברי אנגלית לבתי הכנסת על מנת שיעוררו על חשיבות שמירת השבת, וכן לארגן שיעורים בהלכות שבת.
 
בהמשך עמד בראש חברת [[ניח"ח]] (ניגוני ישראל חסידי חב"ד).


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
*[http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=2077 על הרב שמואל זלמנוב מתוך גליון בית משיח 507].
*[http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=2077 מאמר על הרב שמואל זלמנוב] מתוך [[גליון בית משיח]] 507.


[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב|זלמנוב]]
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|זלמנוב]]
{{מיון רגיל: זלמנוב שמואל}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|זלמנוב]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:בעלי מנגנים]]
[[קטגוריה:משפחת זלמנוב]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשל"ה]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרס"ד]]

גרסה אחרונה מ־20:31, 11 במרץ 2024

המונח "שמואל זלמנוב" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שמואל זלמנוב (פירושונים).

הרב שמואל זלמנוב
הרב שמואל זלמנוב

הרב שמואל זלמנוב (ח' טבת תרס"ד - ט"ז אדר תשל"ה) היה חסיד חב"ד, עורך ספר הניגונים, מנהלה של מקהלת ניח"ח, ומנהל ישיבת תות"ל בערים ורשה ווילנא.

כשהגיע לארצות הברית היה חבר הנהלת אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית, חבר הנהלת מרכז ישיבות תומכי תמימים, מנהל 'חדרי תורה תמימה', עסק בפדיון שבויים להצלת נפשות מעבר לים. כמו כן פעל כיו"ר 'וועד שומרי שבת', ערך את בטאון 'התמים' ו'קובץ ליובאוויטש', שימש כ'חוזר' ראשי של אדמו"ר הריי"צ והעלה את שיחותיו על הכתב. מידי פעם נשלח בשליחויות חשובות וכן ייצג את אדמו"ר הריי"צ באסיפות שעמדו על הפרק.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

שנות צעירותו[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בח' טבת תרס"ד לאביו ר' שרגא פייוויש ואמו מרת צירל בעיר ורשה, כבר בילדותו לקחו בעבורו מלמדים יראי ה' ומשכילים בלימודם. שמואל עשה חיל בלימודיו, וכבר בגילו הצעיר ניכרו כשרונותיו הברוכים. בגיל שבע החל ללמוד גמרא מסכת בבא קמא, ואותה סיים בהגיעו לגיל 9. מגיל 9 ועד 11 למד מסכת בבא מציעא. כשהגיע לגיל בר-מצווה סיים את שלוש ה'בבות' על בוריין.

לאחר בר המצווה שלו, החל ללמוד בהתמדה ובשקידה גמרא עם מפרשים עד שרכש לעצמו ידיעה רחבה ומעמיקה בלימוד נגלה.

בהיותו כבן תשע שנים, לקחו אביו עמו לאדמו"ר הרש"ב בליובאוויטש. היה זה לקראת ראש השנה של שנת תרע"ג (או תרע"ד). מספרים כי בביקור זה זכה להיכנס עם אביו ל'יחידות' אצל הרבי. (לא הייתה זו הפעם הראשונה בו ראה את אדמו"ר הרש"ב, ר' שמואל זכה עוד לראות את אדמו"ר הרש"ב ובנו אדמו"ר הריי"צ בעת שהגיעו לביקורים בורשה והתאכסנו אצל סבו ר' יוז'יק או אצל אביו ר' שרגא פייוויש. בהזדמנויות אלו זכה ר' שמואל לקבל שפע ברכות מרבותינו נשיאינו).

ורשה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ר' שמואל נמנה כאחד מתלמידיה הראשונים של ישיבת תומכי תמימים ורשה. מאוחר יותר זכה לקבל סמיכה לרבנות מאת גדולי רבני ורשה. בראשית שנת תרפ"ו, והוא בחור כבן 24, קיבל מכתב התמנות מאדמו"ר הריי"צ הממנה אותו למפקח ומרכז לימוד הנגלה בכל מערכות וסניפי הישיבה. הוא גם התמנה לתפקיד ה'בוחן' של התמימים.

בחתונת הרבי עם הרבנית חיה מושקא בי"ד כסלו תרפ"ט מונה על ידי אדמו"ר הריי"צ להיות ה'שומר' של החתן בטרם החתונה ולאחריה, וכן להיות המלצר הממונה על שולחן הרבי. בשנת תרצ"ג נשא לאישה את מרת רייזל פייגא, בת הגאון המפורסם הרב שבתאי רפפורט, מחבר השו"ת שפתי כהנים בן משפחת אדמו"רי גור. לאחר נישואיו נכנס לעסקיו של סב אשתו שהיה בעליה של רשת טקסטיל; ר' שמואל מונה על המכירות בסביבות העיר ורשה. למרות שעזב את ניהול הישיבה, נשאר חבר הנהלת הישיבה והיה מסור ונתון לענייני הישיבה. בשנים אלה ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, נחשב היה לנגיד בעמיו וגביר נכבד. ביתו היה פתוח תמיד לרווחה בפני קהל עדת החסידים בוורשה.

מלחמת העולם השנייה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בימי מלחמת העולם השנייה עזב את משפחתו ונדד לוילנה, שם ניהל את ישיבת תומכי תמימים וילנה. בערבו של י"ג בניסן, ליל בדיקת חמץ, הגיעה לאחר נדודים רבים מרת זלמנוב ותינוקה לוילנה, שם התאחדה עם בעלה לאחר יותר מחצי שנה קשה.

ביום י"ט באלול ת"ש, יצאו ר' שמואל ומשפחתו מריגה ונסעו מזרחה עד שהגיעו לעיר וולדיווסטוק שבמזרח רוסיה, משם המשיכו ליפן.

מיפן המשיך לארצות הברית, שם הגיע אל העיר ס. פרנציסקו, ממנה נסע ברכבת עד לניו-יורק. כאשר הגיע, יחד עם הרב משה לייב רודשטיין והרב יצחק דוב אושפאל, התפרסמה על כך ידיעה חגיגית ב'הקריאה והקדושה'. מיד לאחר הגיעו, זכה להיכנס ליחידות אצל אדמו"ר הריי"צ, ששמח מאוד לקבלו.

עד מהרה נכנס ר' שמואל לעבודתו המסועפת בארגונים שייסד והקים אדמו"ר הריי"צ. את פעילותו החל בסיוע ליהודים שהיו עדיין תחת הכיבוש הנאצי, לצד ביסוס חב"ד בארצות הברית: הקמת וביסוס ישיבת 'תומכי תמימים', מוסדות החינוך, הוצאה לאור של ספרות חב"דית, ועוד - כפי הוראת אדמו"ר הריי"צ אליו בשנת תש"ו: "להתעסק בהעניינים המסורים מאיתי על ידו".

כהמשך להוצאת גיליונות התמים, החל ר' שמואל בברכת אדמו"ר הריי"צ להוציא ביטאון חב"די בשם: "קובץ ליובאוויטש". לאחר מלחמת העולם השנייה ייסד אדמו"ר הריי"צ את "לשכת עזרה לפליטים וסידורם" ואת ר' שמואל מינה הרבי למזכירו לענייני פליטים וכמנהל הלשכה.

ר' שמואל - בשליחות הרבי - החל לפעול גם בעניין להוציא רבבות ילדים שנקלטו במנזרים בשנות השואה ושלח מכתבים רבים לרבני ישראל ועסקניו, על מנת לעוררם להוציא את הילדים כמה שיותר מהר. כמו כן התעורר צורך לדאוג לחינוכם היהודי החדש.

בהוראת אדמו"ר הריי"צ מונה גם ליו"ר "ועד שומרי שבת ליובאוויטש" שמטרתו הייתה לשלוח מידי שבת תמימים דוברי אנגלית לבתי הכנסת על מנת שיעוררו על חשיבות שמירת השבת, וכן לארגן שיעורים בהלכות שבת.

בהמשך עמד בראש חברת ניח"ח (ניגוני ישראל חסידי חב"ד).

לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ פעל ביחד עם החסידים ר' שניאור זלמן גוראריה ור' שמואל לויטין שהרבי יקבל את הנשיאות[1].

בשנת תשכ"ה עבר להתגורר בירושלים, ונפטר בט"ז אדר תשל"ה.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • חתנו, אברהם גולדרינג

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בניו-יורק, בהוצאת חזק, תשע"ג

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. "בכל ביתי נאמן הוא" פרק ז'.