מסכת ראש השנה: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־07:42, 6 בספטמבר 2020

מסכת ראש השנה היא המסכת השמינית בסדר מועד לפי סדר המשניות (אולם בתלמוד הבבלי היא חמישית - לפני מסכת יומא), במסכת זו ארבעה פרקים ובתלמוד הבבלי על מסכת זו יש 34 דפים. המסכת עוסקת בפרטי ההלכות של לוח השנה העברי, קידוש החודש, הלכות תקיעת שופר, והלכות ברכות התפילה התלויות בהם.

ביאורי הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

סמיכות המסכת למסכת ביצה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בסיום מסכת ביצה שנינו: אין משקין ושוחטין את המדבריות, כלומר למרות שמותר לשחוט, אין לשחוט את הבהמות המדבריות, אבל משקין ושוחטין את הביתות. בגמרא שואלת מה אריכות הלשון "משקין ושוחטיו", ומתרץ שהחידוש הוא שעל אדם להשקות את הבהמה לפני השחיטה. יש בכך שני טעמים: א. שתהא נוחה להפשיטה, ולא יהא העור נדבק בבשר. ב. כדי שאם תהא סירכה על הריאה, תשמט הסירכה, וכך לא יהיו צריכים להטריף את הבהמה.

זו היא הסמיכות למסכת ראש השנה שבראשיתה כתוב על א' בתשרי, בו מנהג ישראל לערוך סעודה בבשר, ולכן צריך לומר לנו דיני השחיטה^[1]

חייב אדם לטהר עצמו ברגל[עריכה | עריכת קוד מקור]

במסכת^[2] מובא: "אמר רבי יצחק חייב אדם לטהר את עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו", ועל זה מביא הש"ס הברייתא, "יכול יהו ישראל מוזהרין על מגע נבילה כו' אלא מה תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו - ברגל". רש"י^[3] מביא את הברייתא, ומסיים באמירה ""זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל".

הרבי מקשה, הרי אין ענינו של רש"י בפירושו על התורה לבאר ולפרש מאמרי רז"ל בש"ס, ואם כן מה לו לפרש "זהו שאמרו".

קושיא נוספת מקשה הרבי, שבגמ' שם משמע שהם שני ענינים: א) אזהרה על נגיעת נבילה ברגל, ב) חיוב לטהר עצמו ברגל, שזהו מאמרו של רבי יצחק, ש"חייב אדם לטהר את עצמו ברגל" וזה דיוק וחידוש בהילפותא מקרא (לא רק שלילת נגיעה, אלא גם חיוב לטהר, שזה לא משתמע מהברייתא: והראיה שהגמ' מביאה מהברייתא היא (לכאורה) רק שהכתוב "ובנבלתם לא תגעו" איירי ברגל", ולא על עצם - חידושו של ר"י ש"חייב אדם כו'". אבל מלשון רש"י "זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל" משמע, שהוא אותו הענין והלימוד".

הרבי^[4] מתרץ, בזה בא רש"י להוכיח שני הוכחות: א. שענין זה הוא בכל הזמנים ולא רק בזמן הבית, שהרי "זהו שאמרו" הוא - סתם. ועוד שמאמר רז"ל זה על ידי ר' יצחק נאמר לאחרי החורבן. ב. בזה מדגיש שהזהירות מטומאה והחיוב לטהר - ענינם אחד: אם תרצה לומר שהאזהרה "ובנבלתם לא תגעו" היא מפני הכניסה למקדש והקרבת קרבנות, היה מקום לומר דהוי שני ענינים שונים, כנ"ל, דמפני החיוב לעלות לרגל ולהקריב קרבנות הרי הוא מוזהר שלא לטמא את עצמו, אבל אין זה מכריחו לטהר עצמו אם כבר נטמא, דמאחר שהוא טמא יש לומר דפקע ממנו חיוב העלייה לרגל, והבאת קרבנות, אלא שר"י מוסיף לחדש שמ"ובנבלתם לא תגעו" ברגל ילפינן דין שני, שחייב אדם לא רק להזהר מטומאה אלא גם לטהר עצמו ברגל.

אבל לפרש"י שהחיוב הוא לא מפני הכניסה למקדש והבאת קרבנות אלא שמפני הרגל הוא מוזהר שלא לטמא את עצמו (וגם בזמן הזה כנ"ל) - הרי מובן, שהאזהרה ב"לא תגעו" אינו רק עניין שלילי, אלא שהרגל מחייבו שיהיה במצב של טהרה ולכן גם באם נטמא - עליו לטהר עצמו.

ולכן מדייק רש"י "זהו שאמרו חייב -אדם לטהר עצמו ברגל" - כי תוכן אזהרה זו "ובנבלתם לא תגעו - ברגל", הוא גם החיוב לטהר עצמו ברגל.

שיטת רש"י זו, היא לשיטתו בש"ס. בגמ'^[5] איתא "אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאת לו". ופירש"י "ולא מיטמאת, אינה צריכה להתעסק בו כו' כד שמעתי, ולי נראה ולא מיטמאה כגון ברגל שישראלים מוזהרים על הטומאה מובנבלתם לא תגעו", ומזה מובן שהזהירות מטומאה ברגל אינה משום הכניסה למקדש ועליה לרגל והבאת עולת ראיה - שהרי נשים אינן מחוייבות בכל זה, דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא: ועוד: זה שהארוסה "לא מטמאת לו" הוא בפשטות שוה ל"ולא מטמא" שעל הארוס הכהן, והרי אזהרת טומאת מת שעל הכהן היא לא רק בארץ אלא גם בחו"ל ואף שלא בזמן הבית. ואם כן מובן שגם זה שהארוסה "לא מטמאת לו" (מצד החיוב לטהר עצמו ברגל) היא גם בחו"ל ואף שלא בזמן הבית.

ביאורים נוספים[עריכה | עריכת קוד מקור]

טז ב. חייב אדם לטהר את עצמו ברגל. לקוטי שיחות חל"ב עמ' 58 (עמ' 71)

כט ב. גזירה שמא יעבירנו. ובפני יהושע שם. שערי המועדים עמ' רלט (עמ' 227)

ל א. דאיבני בחמיסר. (אם חייבים בפסח שני.) שערי המועדים ספירת העומר עמ' רסז (עמ' 258)

לג ב. מחלוקת רבי גמליאל וחכמים. לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 95 (עמ' 111)

פד א. קידוש החודש על פי הראיה. התוועדויות תשמ"ה חלק א' עמ' 466 (עמ' 473)

סיום המסכת, שליח ציבור מוציא את הציבור ידי חובתן. שיחות קודש תשל"ז חלק א' עמ' מ'. לערך: רבן גמליאל.

ירושלמי פ"א ה"א. אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בשעירה היה מתכפר כהדיוט. לקוטי שיחות ח"ל עמ' 98 (עמ' 111)

ביאורי נשיאי חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"ר הצמח צדק, "מסכת ראש השנה", צמח צדק על הש"ס, ברוקלין, תשנ"ה, עמודים עד-152, באתר HebrewBooks

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

מסכת ראש השנה

הערות שוליים

↑ תורת מנחם חלק י"ד, ראה שם עוד באריכות.
↑ דף טז, ב.
↑ בפרשת שמיני.
↑ לקוטי שיחות חלק ל"ב עמ' 61.
↑ מסכת יבמות כט, ב.

[1] תורת מנחם חלק י"ד, ראה שם עוד באריכות.

[2] דף טז, ב.

[3] בפרשת שמיני.

[4] לקוטי שיחות חלק ל"ב עמ' 61.

[5] מסכת יבמות כט, ב.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-ב'''[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=9&daf=2&format=pdf מסכת ראש השנה]''' יש 4 פרקים ו33.5 דפים.
+'''מסכת ראש השנה''' היא המסכת השמינית בסדר מועד לפי סדר ה[[משניות]] (אולם בתלמוד הבבלי היא חמישית - לפני מסכת יומא), במסכת זו ארבעה פרקים ובתלמוד הבבלי על מסכת זו יש 34 דפים. המסכת עוסקת בפרטי ההלכות של לוח השנה העברי, קידוש החודש, הלכות [[תקיעת שופר]], והלכות ברכות התפילה התלויות בהם.
+==ביאורי הרבי==
+=== סמיכות המסכת למסכת ביצה ===
-נושא המסכת הוא בעניני ימי ראש השנה, והנושאים המסתעפים - [[קידוש החודש]], ותקיעת [[שופר]].
+בסיום [[מסכת ביצה]] שנינו: אין משקין ושוחטין את המדבריות, כלומר למרות שמותר לשחוט, אין לשחוט את הבהמות המדבריות, אבל משקין ושוחטין את הביתות. בגמרא שואלת מה אריכות הלשון "משקין ושוחטיו", ומתרץ שהחידוש הוא שעל אדם להשקות את ה[[בהמה]] לפני השחיטה. יש בכך שני טעמים: א. שתהא נוחה להפשיטה, ולא יהא העור נדבק בבשר. ב. כדי שאם תהא סירכה על הריאה, תשמט הסירכה, וכך לא יהיו צריכים להטריף את הבהמה.
-== סמיכות המסכת לביצה ==
+זו היא הסמיכות למסכת ראש השנה שבראשיתה כתוב על [[א' בתשרי]], בו מנהג ישראל לערוך סעודה בבשר, ולכן צריך לומר לנו דיני השחיטה{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25046&hilite=40edc2bc-dba6-454d-96e8-afaecc7ced07&st=%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%90&pgnum=281 תורת מנחם חלק י"ד], ראה שם עוד באריכות.}}
+=== חייב אדם לטהר עצמו ברגל ===
-בסיום [[מסכת ביצה]] שנינו: אין משקין ושוחטין את המדבריות, כלומר למרות שמותר לשחוט, אין לשחוט את הבמהמות המדבריות' אבל משקין ושוחטין את הביתות. בגמרא שואלת מה אריכות הלשון "משקין ושוחטיו", ומתרץ שהחידוש הוא שעל אדם להשקות את הבהמה לפני השחיטה. יש בכך שני טעמים: א. שתהא נוחה להפשיטה, ולא יהא העור נדבק בבשר. ב. כדי שאם תהא סירכה על הריאה, תשמט הסירכה, וכך לא יהיו צריכים להטריף את הבהמה.
+במסכת{{הערה|דף טז, ב.}} מובא: {{ציטוטון|אמר [[רבי יצחק]] חייב אדם
+לטהר את עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו}}, ועל זה מביא הש"ס הברייתא, {{ציטוטון|יכול יהו [[ישראל]] מוזהרין על מגע נבילה כו' אלא מה תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו - ברגל}}. [[רש"י]]{{הערה|בפרשת שמיני.}} מביא את הברייתא, ומסיים באמירה ""זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל".
-זו היא הסמיכות למסכת ראש השנה שבראשיתה כתוב על [[א' בתשרי]], בו מנהג ישראל לערוך סעודה בבשר, ולכן צריך לומר לנו דיני השחיטה{{הערת שוליים|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25046&hilite=40edc2bc-dba6-454d-96e8-afaecc7ced07&st=%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%90&pgnum=281 תורת מנחם חלק י"ד.}} ראה שם עוד באריכות.}}
+[[הרבי]] מקשה, הרי אין ענינו של [[רש"י]] בפירושו על התורה לבאר ולפרש מאמרי רז"ל בש"ס, ואם כן מה לו לפרש "זהו שאמרו".
-== חייב אדם לטהר עצמו ברגל ==
-במסכת{{הערת שוליים|דף טז, ב.}} מובא: “אמר ר׳ יצחק חייב אדם
+קושיא נוספת מקשה הרבי, שבגמ' שם משמע שהם שני ענינים: א) אזהרה על נגיעת נבילה ברגל, ב) חיוב לטהר עצמו ברגל, שזהו מאמרו של רבי יצחק, ש"חייב אדם לטהר את עצמו ברגל" וזה דיוק וחידוש בהילפותא מקרא (לא רק שלילת נגיעה, אלא גם חיוב לטהר, שזה לא משתמע מהברייתא: והראיה שהגמ' מביאה מה[[ברייתא]] היא (לכאורה) רק שהכתוב "ובנבלתם לא תגעו" איירי ברגל", ולא על עצם - חידושו של ר"י ש"חייב אדם כו'". אבל מלשון [[רש"י]] "זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל" משמע, שהוא אותו הענין והלימוד".
-לטהר את עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו”, ועל זה מביא הש”ס הברייתא, “יכול יהו [[ישראל]] מוזהרין על מגע נבילה כו' אלא מה תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו - ברגל”. [[רש"י]]{{הערת שוליים|בפרשת שמיני.}} מביא את הברייתא, ומסיים באמירה "״זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל״.
-[[הרבי]] מקשה, הרי אין ענינו של
+הרבי{{הערה|1=[[לקוטי שיחות]] חלק ל"ב [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14955&st=&pgnum=74 עמ' 61].}} מתרץ, בזה בא [[רש"י]] להוכיח שני הוכחות: א. שענין זה הוא בכל הזמנים ולא רק בזמן [[בית המקדש|הבית]], שהרי "זהו שאמרו" הוא - סתם. ועוד שמאמר רז"ל זה על ידי ר' יצחק נאמר לאחרי החורבן. ב. בזה מדגיש שהזהירות מטומאה והחיוב לטהר - ענינם אחד: אם תרצה לומר שהאזהרה "ובנבלתם לא תגעו"
-רש”י בפירושו עה”ת לבאר ולפרש
+היא מפני הכניסה למקדש והקרבת קרבנות, היה מקום לומר דהוי שני ענינים שונים, כנ"ל, דמפני החיוב לעלות לרגל ולהקריב קרבנות הרי הוא מוזהר שלא לטמא את עצמו, אבל אין זה מכריחו לטהר עצמו אם כבר נטמא, דמאחר שהוא טמא יש לומר דפקע ממנו חיוב העלייה לרגל, והבאת קרבנות, אלא שר"י מוסיף לחדש שמ"ובנבלתם לא תגעו" ברגל ילפינן דין שני, שחייב אדם לא רק להזהר מטומאה אלא גם לטהר עצמו ברגל.
-מאמרי רז”ל בש"ס, ואם כן מה לו לפרש "זהו שאמרו".
-קושיא נוספת מקשה הרבי, שבגמ' שם משמע שהם
+אבל לפרש"י שהחיוב הוא לא מפני הכניסה למקדש והבאת קרבנות אלא שמפני הרגל הוא מוזהר שלא לטמא את עצמו (וגם בזמן הזה כנ"ל) - הרי מובן, שהאזהרה ב"לא תגעו" אינו רק עניין שלילי, אלא שהרגל מחייבו שיהיה במצב של טהרה ולכן גם באם נטמא - עליו לטהר עצמו.
-שני ענינים: א) אזהרה על נגיעת נבילה ברגל, ב) חיוב לטהר עצמו ברגל, שזהו מאמרו של רבי יצחק, ש”חייב אדם לטהר את עצמו ברגל” וזה דיוק וחידוש בהילפותא מקרא (לא רק שלילת נגיעה, אלא גם חיוב לטהר, שזה לא משתמע מהברייתא: והראיה שהגמ' מביאה מהברייתא היא (לכאורה) רק שהכתוב “ובנבלתם לא תגעו” איירי ברגל”, ולא על עצם - חידושו של ר”י ש”חייב אדם כו׳”. אבל מלשון רש”י “זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל” משמע, שהוא אותו הענין והלימוד”.
-הרבי{{הערת שוליים|1=[[לקוטי שיחות]] חלק ל"ב [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14955&st=&pgnum=74 עמ' 61].}} מתרץ, בזה בא רש”י להוכיח שני הוכחות: א. שענין זה
+ולכן מדייק [[רש"י]] "זהו שאמרו חייב -אדם לטהר עצמו ברגל" - כי תוכן אזהרה זו "ובנבלתם לא תגעו - ברגל", הוא גם החיוב לטהר עצמו ברגל.
-הוא בכל הזמנים ולא רק בזמן [[בית המקדש|הבית]],
-שהרי “זהו שאמרו” הוא - סתם. ועוד שמאמר רז”ל זה על ידי ר׳ יצחק נאמר לאחרי החורבן. ב. בזה מדגיש שהזהירות מטומאה
-והחיוב לטהר - ענינם אחד:
-את”ל שהאזהרה “ובנבלתם לא תגעו”
-היא מפני הכניסה למקדש והקרבת קרבנות, היה מקום לומר דהוי שני ענינים שונים, כנ”ל, דמפני החיוב לעלות
-לרגל ולהקריב קרבנות ה"ה מוזהר שלא
-לטמא את עצמו, אבל אין זה מכריחו לטהר
-עצמו אם כבר נטמא, דמאחר שהוא טמא
-י”ל דפקע ממנו חיוב העליה לרגל, והבאת קרבנות, אלא שר”י מוסיף לחדש שמ"ובנבלתם לא תגעו" ברגל ילפינן דין שני, שחייב
-אדם לא רק להזהר מטומאה אלא גם לטהר עצמו ברגל.
-אבל לפרש”י שהחיוב הוא לא מפני
+שיטת [[רש"י]] זו, היא לשיטתו בש"ס. בגמ'{{הערה|1=[[מסכת יבמות]] כט, ב.}} איתא "אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאת לו". ופירש"י "ולא מיטמאת, אינה צריכה להתעסק בו כו' כד שמעתי, ולי נראה ולא מיטמאה כגון ברגל שישראלים מוזהרים על הטומאה מובנבלתם לא תגעו", ומזה מובן שהזהירות מטומאה ברגל אינה משום הכניסה למקדש ועליה לרגל והבאת עולת ראיה - שהרי [[נשים]] אינן
-הכניסה למקדש והבאת קרבנות אלא שמפני
+מחוייבות בכל זה, דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא: ועוד: זה שהארוסה "לא מטמאת לו" הוא בפשטות שוה ל"ולא מטמא" שעל הארוס הכהן, והרי אזהרת טומאת מת שעל הכהן היא לא רק בארץ אלא גם בחו"ל ואף שלא בזמן הבית. ואם כן מובן שגם זה שהארוסה "לא מטמאת לו" (מצד החיוב לטהר עצמו ברגל) היא גם ב[[חו"ל]] ואף שלא בזמן הבית.
-הרגל הוא מוזהר שלא לטמא את עצמו (וגם בזמן הזה כנ"ל) - הרי מובן,
-שהאזהרה ב”לא תגעו” אינו רק עגין
-שלילי, אלא שהרגל מחייבו שיהיה במצב
-של טהרה ולכן גם באם נטמא - עליו
-לטהר עצמו.
-ולכן מדייק רש”י “זהו שאמרו חייב
+=== ביאורים נוספים ===
--אדם לטהר עצמו ברגל” - כי תוכן
-אזהרה זו “ובנבלתם לא תגעו - ברגל”,
-הוא גם החיוב לטהר עצמו ברגל.
-שיטת רש"י זו, היא לשיטתו בש"ס. בגמ'{{הערת שוליים|1=[[מסכת יבמות]] כט, ב.}} איתא “אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא
+*'''טז ב.''' חייב אדם לטהר את עצמו ברגל. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14955&st=&pgnum=71 לקוטי שיחות חל"ב עמ' 58 (עמ' 71)]
-לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאת לו”.
-ופירש"י “ולא מיטמאת, אינה צריכה להתעסק
-בו כו׳ כד שמעתי, ולי נראה ולא
-מיטמאה כגון ברגל שישראלים מוזהרים
-על הטומאה מובנבלתם לא תגעו”, ומזה
-מובן שהזהירות מטומאה ברגל אינה
-משום הכניסה למקדש ועליה לרגל ו הבאת
-עולת ראיה - שהרי [[נשים]] אינן
-מחוייבות בכל זה, דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא: ועוד:
-זה שהארוסה “לא מטמאת לו” הוא
-בפשטות שוה ל”ולא מטמא” שעל הארוס
-הכהן, והרי אזהרת טומאת מת שעל
-הכהן היא לא רק בארץ אלא גם בחו”ל
-ואף שלא בזמן הבית. וא”כ מובן שגם זה
-שהארוסה “לא מטמאת לו” (מצד החיוב
-לטהר עצמו ברגל) היא גם ב[[חו"ל]] ואף
-שלא בזמן הבית.
-== ביאורי הרבי ==
-*'''טז ב.''' חייב אדם לטהר את עצמו ברגל. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14955&st=&pgnum=71 לקוטי שיחות חל"ב  עמ' 58 (עמ' 71)]
 *'''כט ב.''' גזירה שמא יעבירנו. ובפני יהושע שם. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15803&st=&pgnum=227 שערי המועדים עמ' רלט (עמ' 227)]
-*'''ל א.''' דאיבני בחמיסר. (אם חייבים בפסח שני.) [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15853&st=&pgnum=258 שערי המועדים ספירת העומר עמ' רסז (עמ' 258)]
+*'''ל א.''' דאיבני בחמיסר. (אם חייבים בפסח שני.) [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15853&st=&pgnum=258 שערי המועדים [[ספירת העומר]] עמ' רסז (עמ' 258)]
-*'''לג ב.''' מחלוקת רבי גמליאל וחכמים. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16045&st=%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99+%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA&pgnum=111&hilite=3c06342c-e2e7-4f73-ac8d-43e1185b52d8 לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 95 (עמ' 111)]
+*'''לג ב.''' מחלוקת [[רבי גמליאל]] וחכמים. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16045&st=%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99+%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA&pgnum=111&hilite=3c06342c-e2e7-4f73-ac8d-43e1185b52d8 לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 95 (עמ' 111)]
-*'''פד א.''' קידוש החודש על פי הראיה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16050&hilite=ffac569f-df06-4113-a785-24c7fb02bf5a&st=%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F&pgnum=473 התוועדויות תשמ"ה ח"א עמ' 466 (עמ' 473)]
+*'''פד א.''' קידוש החודש על פי הראיה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16050&hilite=ffac569f-df06-4113-a785-24c7fb02bf5a&st=%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F&pgnum=473 התוועדויות [[תשמ"ה]] חלק א' עמ' 466 (עמ' 473)]
-*'''סיום המסכת''', [[שליח ציבור]] מוציא את הציבור ידי חובתן. [[שיחות קודש]] [[תשל"ז]]  ח"א [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4615&hilite=8ef748ff-778e-49cb-bcfc-80dce30345b8&st=%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%99%D7%A7&pgnum=183 עמ' מ'].
+*'''סיום המסכת''', [[שליח ציבור]] מוציא את הציבור ידי חובתן. [[שיחות קודש]] [[תשל"ז]] חלק א' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4615&hilite=8ef748ff-778e-49cb-bcfc-80dce30345b8&st=%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%99%D7%A7&pgnum=183 עמ' מ']. לערך: [[רבן גמליאל]].
 *'''ירושלמי פ"א ה"א.''' אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בשעירה היה מתכפר כהדיוט. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15925&hilite=846a7b87-3575-4d28-9df6-f604562e54da&st=%D7%91%D7%91%D7%90+%D7%A7%D7%9E%D7%90&pgnum=111 לקוטי שיחות ח"ל עמ' 98 (עמ' 111)]
@@ שורה 82: / שורה 43: @@
 === ביאורי נשיאי חב"ד ===
-[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16092&hilite=4aaa62d0-abaa-4d75-83fa-e38fefb21de7&st=%u05e0%u05d3%u05e8%u05d9%u05dd צמח צדק עמ' עד (עמ' 155)]
+{{צצ|155|עמודים=עד-152}}
+==קישורים חיצוניים==
+*[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=9&daf=2&format=pdf מסכת ראש השנה] {{הב}}
 {{הערות שוליים}}
 {{שס}}
 [[קטגוריה:ש"ס]]

מסכתות הש"ס
סדר זרעים	ברכות · פאה · דמאי · כלאים · שביעית · תרומות · מעשרות · מעשר שני · חלה · ערלה · ביכורים
סדר מועד	שבת · עירובין · פסחים · שקלים · ראש השנה · יומא · סוכה · ביצה · תענית · מועד קטן · מגילה · חגיגה
סדר נשים	יבמות · כתובות · נדרים · נזיר · סוטה · גיטין · קידושין
סדר נזיקין	בבא קמא · בבא מציעא · בבא בתרא · סנהדרין · מכות · שבועות · עדויות · עבודה זרה · אבות · הוריות
סדר קדשים	זבחים · מנחות · חולין · בכורות · ערכין · תמורה · כריתות · מעילה · תמיד · מדות · קינים
סדר טהרות	כלים · אהלות · נגעים · פרה · טהרות · מקוואות · נדה · מכשירין · זבים · טבול יום · ידים · עוקצין