עגולים ויושר – הבדלי גרסאות

מקור המושג הוא בכתבי האר"י ז"ל{{הערה|שם=ע"ח|ע"ח היכל א"ק פ"ג.}}: "תחלה נאצלו עשר ספירות בבחינת עגולים והם עשרה כלים (...), ואח"כ נאצלו עשר ספירות בבחינת יושר כמראה אדם - והם יותר מעולים במעלה מן העגולים כי הם בחי רוח". היינו, זה שעולם התוהו גבוה מהתיקון הוא רק מצד ה"אורות" שבו (האורות של הספירות, שהן "אורות מרובים"), אבל מצד הכלים עולם התיקון הוא המעולה יותר ("כלים מרובים").

עיגול הוא שורש עניין ההעלם, ומשתלשלים ממנו כל ענייני ההעלם: אלו שלמעלה מאצילות (לפני האצילות), אלו שבארבעת העולמות (אצילות בריאה יצירה ועשיה), ואלו שבעולם הזה הגשמי. היינו, שמהעיגולים הוא שורש הכלים (המגבילים את האורות), ולמטה מזה ההיכלות, ועד לעולם הזה הגשמי, שבו עיגול הארץ, המים, הרוח והשמים מעלימים ומכסים בתכלית על האלוקות שבתוכם.

==המשלים בחסידות==

משל אחד לעיגולים ויושר הוא מאופן הבנת שכל חדש, שבתחילה מבינים רק את כללות העניין ורק לאחר מכן באה ההבנה וההסברה השלימה. להבנה שלימה יש אורך עומק ורוחב, סברות ומסקנות, פרטים ופרטי פרטים – ומשום שיש לה ראש תוך וסוף נקראת "יושר". אמנם לפני שמבין התלמיד את הסברה לעומקה (בתחילת קבלתו מהרב) נמצאת אצלו רק הנקודה הכללית, שבדומה לעיגול אין פינה או קצה שאפשר לתפוס בה – ולכן נקראת "עיגולים"{{הערה|[[לקוטי תורה]] פרשת שלח, ד"ה "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר".}}.

במקום אחר בחסידות{{הערה|שם=דרך מצוותיך}} מובא משל המקשר את קטנות הכלים לכך שאין בהם חלוקה לפרטים: כשמשווים שכלו של ילד למבוגר{{הערה|פרטים בזה ראו בערך [[מוחין דגדלות ומוחין דקטנות|מוחין דקטנות ודגדלות]].}} רואים שקטנות שכל הילד גורמת לכך שהבנתו פשוטה ובלי פרטים: ראשית אנו רואים, שהילד אינו יכול לסבול שום דבר שיעשו נגד רצונו ומיד מתכעס וימלא חימה וקצף גדול. דמפני ששכלו קטן לכן כשתופס בהשקפה ראשונה שזה הדבר הוא רע לו הרי מתמלא כל מוחו בזה ולא נשאר אצלו שום מקום פנוי שיוכל לעיין בהטוב הנמצא בדבר זה מצד אחר. משא"כ מי שהוא בר דעת ודעתו ושכלו רחבים לא יכעוס כל כך מדבר שנגד רצונו, דיחד עם זה שהוא בכעס, כיון שמוחו רחב נשאר בו מקום לעיין ולהבין שיש גם טוב הנמצא בדבר הרע - ומחמת זה לא יהיה בכעס כך כך. ומכיון שהתפעלות הילד ממלאת את כל מוחו וליבו, נמצא שיש אצלו רק מחשבה אחת לבד בלי התחלקות לפרטים, והוא כמו עיגול שאין בו התחלקות (מה שאין כן הגדול שדעתו רחבה, תפיסתו את הענין היא בהתחלקות לחלקים ולפרטים להעמיק בכל חילוקי ענינים שבזה לטוב ולמוטב כנ"ל, כמו ראש תוך סוף - כציור פרצוף.