שמירת הברית – הבדלי גרסאות

רוב רובם של מוני המצוות לא מנו את פגם שמירת הברית במנין תרי"ג מצוות התורה{{הערה|חוץ מבעל מחבר ספר אור השנים שמונה אותו במנין תרי"ג (מצוות לא תעשה קי"ט), מיוסד על מאמר תנא דבי רבי ישמאל (נדה יג). ראה אגר"ק חי"א ע' תב.}}. ולכמה ראשונים הוא דרבנן{{הערה|ראה דרך מצוותיך.}}.  

ואף על פי שאינו במנין המצוות, עון פגם הברית והרבוי של הטומאה והקליפות שהוא מוליד ומרבה ביותר על ידי העון, בהרבה יותר חמור מעוונות הכי חמורות יותר אף מביאות אסורות.  

ולכן לא הוזכר עון זרע לבטלה בתורה בכלל ביאות אסורות למרות שהוא חמור מהן, כי ביאות אסורות לעולם אינם עולים מה[[שלש קליפות הטמאות]] עד אחרי זמן שיבוא משיח כשיקויים הייעוד ש"[[ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ]]", או עד שיעשה תשובה מאהבה מעומקא דלבא באהבה רבה וחשיקה ונפש שוקקה לדבקה בו ית' וצמאה נפשו לה' כארץ עיפה וציה, שהיא תשובה גדולה כל כך שזדונות נעשו לו כזכיות ממש.  

מי ששומר את הברית נקרא [[צדיק]]{{הערה|[[זהר]] ח"א נט, ב.  

להסיח דעתו מזה, היינו לא להלחם עם המחשבה, כי אם להעסיק את המחשבה בענין אחר שאין לה כל שייכות למחשבה הלא טובה, ומה טוב להעסיק את המחשבה באותיות התורה והתפילה, כי אם מעט אור דוחה הרבה חושך, על אחת כמה וכמה הרבה אור{{הערה|לקו"ש חי"ז ע' 482. ועוד.}}. ולהסיח דעתו אפילו מתיקון הענין, לפי שעה. ולכמה אנשים כתב הרבי להסיח דעת מזה עד אחר החתונה<ref name=":0">אגרות קודש מכ' ג'תשסט, חי"א ע' שפז.}}.

מהעצות לזה – הזהירות בברית הלשון, שמסייעת לשמירת הברית. כי לפעמים רבות סיבתו מהעדר קדושת הלשון<ref name=":1">אגרות קודש מכ' ב'תתקד, ח"ט ע' רעג.}}.

להיות זהיר שיהיה הגוף בריא<ref name=":2">אגרות קודש מכ' א'פ"ג, ח"ד ע' שסד.}}, כי לפעמים רבות הסיבה היא חלישות הגוף<ref name=":1" />.

שתי שעות או שעה וחצי קודם השינה לא לאכל ולשתות, והכוונה היא לאכילה ושתי' גדולה. אבל אינו נוגע לאכילה ושתי' קלה ביותר<ref name=":2" />.

לפעמים שהתפילין או המזוזות צריכים בדיקה וחילוף<ref name=":1" />.  

*קיום המצות בהידור<ref name=":1" />.

וב'יחידות' לאחד (בסוף שנות הכ') אודות מחשבות זרות וכו' - "כי תאווה הוא לעיניים" - הורה הרבי: "תחזיק אצלך תמונה של הרבי ובשעה שנופלים לך מחשבות תאמר ליצר-הרע - הוא מביט!"

בכל עניני תיקונים, דבר פשוט הוא שלכל לראש צריכה להיות קבלה טובה על להבא בהנוגע לפועל, ובלשון הרמב"ם שלא ישוב לכסלה עוד<ref name=":3">אגרות קודש מכ' ד'תתנב, חי"ד ע' צח.}}.

ולכן מהנכון שיהי' בקי בעל פה איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא<ref name=":3" />.

ומזה שידע אותם בעל פה יהיה גם כן מאמר והדרת פני זקן ב[[לקוטי תורה (ספר)|לקוטי תורה]] סוף פרשת קדושים<ref name=":4">אגרות קודש מכ' ד'תתקצב, חי"ד ע' רלא.}}.

נוסף על השיעור חדשי של תהלים - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - שבודאי שומר לאמרו בכל יום אחר תפלת שחרית, והקאפיטל תהלים המתאים למספר שנותיו, הנה יאמר בכל יום עוד איזה קאפיטלעך תהלים גם כן על הסדר, ומספר קאפיטלעך תהלים אלו תלוי במדת שעות הפנאי שלו<ref name=":3" />.

ומובן שאין להתרשם ממלחמת היצר נגד האמור בטענות שונות ומשונות שבהם גם טעמים שמלביש אותם בלבוש של יראת שמים, זאת אומרת שתחת להתעסק בהאמור לעיל יהי' בהתבודדות ופרישות ויתענה ויסגף את עצמו כו' וכו' - שבעוה"ר בדורנו דור יתום רואים תוצאות מהנהגה האמורה אשר לפעמים תכופות מביאה לענינים שהם היפך המטרה והכוונה וד"ל.}}. על דרך הפתגם של [[כ"ק אדמו"ר מהר"ש]]{{הערה|נדפס בתולדות מהר"ש עמוד עב.}} שיהיה בולם פיו מלדבר ענינים בלתי רצוים וכו' שגם זה עינוי הוא, ואדרבה ברובא דרובא עינוי גדול יותר מאשר עינוי דאכילה ושתי', כנראה בחוש<ref name=":3" />.

סגולה ליתן בכל יום חול קודם תפלת השחר איזה פרוטות לצדקה<ref name=":3" />. ולפעמים גם לפני מנחה<ref name=":4" />.

להשתדל בהנוגע לחינוך הכשר של בני ובנות ישראל באופן המתאים, זאת אומרת, על ידי טרחה בגופו בנשמתו או בממונו<ref name=":3" />.

ובמיוחד חינוך וקירוב הנוער ליראת שמים<ref name=":2" />, לקרבם לתורה ומצות, וכידוע מרז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה כו' כאילו ילדו<ref name=":4" />.

ירבה באותיות התורה ובאותיות התפלה<ref name=":4" />, ומה טוב גם בדיבור אם הוא בלי בליטות<ref name=":0" />. כמובן שזהו נוסף על ג' השיעורים בחומש תהלים ותניא בכל יום השוים לכל נפש.

והריבוי באותיות התורה והתפלה, כוונתי להוציאם בפה ג"כ<ref name=":2" />. ויתקע דעתו בחוזק בלימוד ובתפלה. מובן שכל הנ"ל צ"ל בשמחה{{הערה|אף שמבואר בספרים באופן אחר, הנה דרך זה יניח כעבור איזה שנים, ועתה יסיח דעתו מכל הענין ויתחזק לעבוד את ה' מתוך שמחה דוקא.}} דוקא{{הערה|אגרות קודש מכ' א'פ"ג, ח"ד ע' שסד.}}.

יסיח דעתו מענין זה לעת עתה, היינו לא רק מהענין בעצמו אלא גם מהתבוננות בגודל החטא ובנחיצות התיקון. ויסיח דעתו מכל זה לגמרי. ויתקע דעתו בחוזק בלימוד ובתפלה. מובן שכל הנ"ל צ"ל בשמחה דוקא<ref name=":2" />.

ויהיה אצלו שיעור למיגרס ולעיונא בנגלה דתורה ולמיגרס ולעיונא בפנימיות התורה, ומשך זמן שיעורים אלו, תלוי גם כן בשעות הפנאי שלו<ref name=":3" />.

*הפסק הפגישות עם הבחורה.

בדורות הקודמים בחסידות חב"ד לא היה נהוג לדבר או לכתוב על שמירת הברית כמו גם על החטא הכרוך באי השמירה - ברבים ובפרסום. מפני ששיטת תורת החסידות היא, שיהודים יעסקו בענינים של אור, והעסק בענינים של אור יוציא אותם בדרך ממילא שלא יהיו שייכים להיפך האור.  

*'''[http://torasmoshiach.com/%d7%9b%d7%98-%d7%90%d7%9c%d7%94-%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%97-%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%95%d7%a2%d7%a9%d7%b4%d7%a7-%d7%a4%d7%b3-%d7%a0%d7%97-%d7%93%d7%b3/ מאמר אלה תולדות נח]''', אור ליום וערב שבת קודש פרשת נח, ד' מרחשון ה׳תשל"ז  

*הרב יצחק שפירא, '''[https://chabadpedia.co.il/images/9/9a/%D7%94%D7%99%D7%97%D7%A1_%D7%9C%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%AA_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA_%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA.pdf היחס לקדושת הברית במקורות]''', סיכום שיעור שנמסר בשנת תשפ"ג