יוסף מביישינקוביץ': הבדלים בין גרסאות בדף
מ (שיע.ק העביר את הדף משתמש:א' מחב"ד/יוסף מבישינקוביץ לשם יוסף מביישינקוביץ') |
(תמונה) |
||
| (2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:יוסף מביישינקוביץ'.jpg|ממוזער|יוסף מביישינקוביץ' - הרב שהפך לעגלון. איור: שולם פייגין]] | |||
רבי יוסף מ[[בישינקוביץ']] היה מחסידי אדמו"ר הזקן | |||
רבי '''יוסף מ[[בישינקוביץ']]''' מוכר גם כ'''יוסף בעל עגלה''' היה מחסידי [[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|האדמו"ר הזקן]] ו[[רבי דובער שניאורי (אדמו"ר האמצעי)|האדמו"ר האמצעי]] התפרסם בשל 'הסבת המקצוע' שלו לעגלון בגיל 70 - לפי הוראתו של אדמו"ר הזקן. סיפורו התפרסם על ידי ה[[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר הריי"צ]] | |||
==תולדות חיים== | ==תולדות חיים== | ||
בשנת | בשנת [[תקס"ד]] היה ר' יוסף ב[[ליאדי]], וכשנכנס אל האדמו"ר הזקן ל[[יחידות]], שאלו האם הוא בקי בששה סדרי [[משנה]] [[שינון בעל פה|בעל-פה]] ובדיוק. ר' יוסף ענה, שאחד מ[[לימוד התורה#קביעות עיתים|שיעוריו]] הוא לחזור בעל-פה את ששת סדרי משנה פעם בחודש. האדמו"ר הזקן ענהו: "משנה אותיות נשמה, תשא אישה בת בנים [= שעדיין מסוגלת ללדת] ותלד בן והשם יתברך יתן אריכות ימים. ולטובת נשמתך טוב יותר להיות בעל-עגלה [= 'עגלון'] מלהיות רב". | ||
כששב לעירו הציעו לו להשתדך עם בתו של ר' נתנאל סופר – אישה אלמנה, צעירה לימים ולה חנות של מזון. בקיץ תקס"ח ילדה בן שנקרא אבא זליג. | |||
כששב לעירו הציעו לו להשתדך עם בתו של ר' נתנאל סופר – אישה אלמנה, צעירה לימים ולה חנות של מזון. | |||
בשנת תקע"ד באו | בשנת [[תקע"ד]] בהיותו כבן 70, באו יהודים מהעיר ליעפלי אל ר' יוסף בבקשה שיבוא לכהן כרבם. בשומעו את ההצעה, נזכר בדברי אדמו"ר הזקן אליו כעשר שנים קודם לכן, שלטובת נשמתו טוב יותר שיהיה בעל-עגלה משיהיה רב. ר' יוסף סרב להצעת הרבנות אך הבין שכעת כשהוצעה לו רבנות, הגיע הזמן שעליו להפוך ל'בעל עגלה'. | ||
==בעל עגלה== | ==בעל עגלה== | ||
בבושה גדולה ניגש לעגלונים בעירו וביקש שילמדוהו את רזי המקצוע, הללו חשבו שהלמדן בן ה-70 יצא מדעתו. בעל-עגלה אחד ריחם עליו והסכים ללמדו את המקצוע, ר' יוסף, התלכלך בזפת וכמעט איבד את עינו מהצלפת זנב סוס. | |||
כשבא | כשבא לביתו מצא את אשתו יושבת ובוכה, היא שמעה שבעלה "השתגע" ורוצה לההפך ל"בעל עגלה". כאשר סיפר לה שכן הורה אדמו"ר הזקן, אמרה לו: עליך לקיים את דברי מורך ורבך ללא שהות. מחר את מחרוזות הפנינים שלי ואת שני השריונים התפורים בחוטי זהב ותמורתם תספיק לך לקנות סוס ועגלה, ובשעה טובה ומוצלחת תתחיל במלאכה זו. כששמע ר' יוסף את דברי אשתו, שנאמרו בתמימות לב ובאמונה טהורה, אף שמחד גיסא היה שבע רצון מתמימותה באמונת צדיקים, אבל מאידך גיסא לבו נלחץ בקרבו בהעלותו על רעיונו, שהוא יהיה בעל-עגלה. | ||
==ר' | ==ר' שלמה לייב בעל התשובה == | ||
בשנת [[תקע"ו]] בימים שבין [[פסח]] ל[[שבועות]], נסע ר' יוסף לעיר סעננא. בלילה התארח באכסניה בה התארח גם אחד מעוזריו של הגרף מבצייקב - יהודי מתבולל ששמו היה שלמה לייב. | |||
היהודי ביקש | האורח היהודי ביקש מר' יוסף שיקחהו לסעננא מוקדם בבוקר, ר' יוסף אמר לו שהוא לא יוכל לצאת לפני השעה עשר כי עליו [[תפילה|להתפלל]]. האורח התרגז ודרש מבעל האכסניה להשיג עבורו עגלה אחרת והוא ישלם כמה שיבקשו, זאת בתנאי שיצאו לדרך עד חמש בבוקר. | ||
בלילה כשר' יוסף | בלילה כשר' יוסף קם לערוך [[תיקון חצות]] כדרכו, התעורר האורח משנתו ונבהל מאד לשמוע קול [[בכיה ודמעות|בכי]]. הוא פתח את הדלת, ונדהם לגלות את ה'בעל-עגלה' יושב על הרצפה, קורא בספר לאור נר ובוכה. הבכי נכנס ללבו של האורח. הוא נזכר בימי צעירותו, בחינוך שקיבל בבית אביו וממלמדיו, באשתו ובניו, שעזבם לפני שנים (האורח חי באותו הזמן עם גויה ונולדו להם שני בנים ובת. הבכור ואחותו מתו והצעיר חי). האורח - היהודי המתבולל נשטף ב[[מרירות]] עצומה. | ||
בבוקר אמר ר' יוסף [[ברכות השחר]] בהתעוררות גדולה, [[טבילה במקווה|טבל]] בנהר לבש [[טלית]] ו[[מצות תפילין|תפילין]] והתפלל ב[[דביקות]] גדולה. בינתיים הגיע בעל עגלה נכרי - אותו הזמין בעל האכסניה לבקשתו של האורח, אך הוא הודיע שהוא ממתין לר' יוסף. הוא המשיך לחשוב על אשתו וילדיו וכאב לו על האסון שהמיט עליהם: "מי יודע אם המה בחיים ובמה הם מתפרנסים? כמה חרפות סבלו בשבילו? חרפת בושה וכלימה וחרפת עוני ורעב, ומדוע?" הוא שואל את עצמו. הוא נזכר שירידתו מהדרך הייתה על ידי חבר בשם אברהם דוב הפוקר, שהדיחו מהדרך. הוא נשבע לעצמו, שמהיום והלאה הוא ישוב ב[[תשובה]] גמורה וישוב לאשתו ולבניו, לדתו ולאלקיו. הוא שאל טלית ותפילין והתפלל בחדרו בבכי רב. הוא היה כה מזועזע, עד שחלה ונחלש מאוד. במקום עבר [[רופא]] בשם ר' יצחק זליג מפלצק, שניסה לתת לו תרופות אך ללא הועיל. וגם כאשר הגרף מבצייקב מעסיקו שלח רופא מיוחד הוא לא הועיל. | |||
שלמה לייב ביקש לקרא לר' יוסף והתוודה לפניו על כל עברו, הוא סיפר לו שהחליט לשוב בתשובה גמורה ולשוב אל אשתו ובניו. כשסיים לדבר החל לבכות וכל גופו רעד. ר' יוסף, הכיר בחרטתו הכנה, רחם עליו והחל להרגיעו. שלמה לייב אמר שלחוטא כמוהו אין תקנה רק מוות בייסורים גדולים. הוא הוסיף ואמר, שהוא מקבל על עצמו ייסורים הכי גדולים ובלבד שייפטר מאשתו הנכריה ובנם, אשר נולד בטומאה ויחזור אל אשתו היהודייה וילדיהם היהודים. ר' יוסף סיפר לו על ידיעה שהגיעה בינתיים, שאשתו הגויה ובנם נהרגו בטביעה בנהר, הוא אמר לו שזה סימן שתשובתו התקבלה והדבר חיזק והבריא את שלמה לייב. | |||
שלמה לייב, התפטר מתפקדו אצל הגרף, ונסע לליובאוויטש אל [[אדמו"ר האמצעי]] שהדריך אותו עד שהפך לבעל תשובה גמור. | |||
ר' שלמה לייב | בקיץ ההוא התפרסם קונטרס התשובה [[פוקח עורים]] מאת [[אדמו"ר האמצעי]], המכיל סדר הנהגה לבעל תשובה<ref>אדמו"ר הריי"ץ במכתב (מכ"ו טבת תרצ"ו) נוטה לומר, שאת הקונטרס 'פוקח עורים' כתב אדמו"ר האמצעי במיוחד עבור ר' שלמה לייב.</ref> . | ||
==רבי יוסף הופך להיות משפיע== | ==רבי יוסף הופך להיות משפיע== | ||
לקראת חג השבועות הגיע ר' יוסף ליובאוויטש, ושהה | לקראת [[חג השבועות]] הגיע ר' יוסף ל[[ליובאוויטש]], ושהה בה כשני חדשים. כשנכנס ל'יחידות' לכ"ק אדמו"ר האמצעי, פקד עליו למלאות מקומו של 'נחום הזקן' שנפטר, ולנהל את המניין החסידי ברחוב השוק. האדמו"ר אמר לו: "האבא [= אדמו"ר הזקן] היה אצלי ואמר, שיוסף מבישינקוביץ' השלים את הכוונה". וסיים את דבריו: "אבא, לצורך טובה פרטית, עשה מ'למדן' 'בעל-עגלה' ואותי הוא מצווה לצורך טובה כללית, לעשות מ'בעל-עגלה' '[[משפיע]]'. עליך להיות ה'משפיע' ומנהל המניין החסידי בשוק של בישינקוביץ'". | ||
כשחזר מליובאוויטש מכר את הסוס והעגלה והפך ל[[משפיע]]. עד שנותיו האחרונות היה [[נסיעה לרבי|הולך רגלי לליובאוויטש]]. | |||
==משפחתו== | |||
* בנו, ר' אבא זעליג<ref>ממנו שמע כ"ק אדמו"ר הרש"ב את הסיפור והוא סיפרו לבנו – אדמו"ר הריי"ץ.</ref>. | |||
*בנו, ר' אבא זעליג<ref>ממנו שמע כ"ק אדמו"ר הרש"ב את הסיפור והוא סיפרו לבנו – אדמו"ר הריי"ץ.</ref>. | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
* [https://chabad.info/child/338411/ הרבי מספר על רבי יוסף בעל עגלה] | |||
* [https://www.toratchabad.com/%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%94%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%9F-%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94 באתר תורת חב"ד] | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה: ערכים במרחב האישי]] | [[קטגוריה: ערכים במרחב האישי]] | ||
גרסה אחרונה מ־17:39, 1 ביולי 2024
רבי יוסף מבישינקוביץ' מוכר גם כיוסף בעל עגלה היה מחסידי האדמו"ר הזקן והאדמו"ר האמצעי התפרסם בשל 'הסבת המקצוע' שלו לעגלון בגיל 70 - לפי הוראתו של אדמו"ר הזקן. סיפורו התפרסם על ידי האדמו"ר הריי"צ
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תקס"ד היה ר' יוסף בליאדי, וכשנכנס אל האדמו"ר הזקן ליחידות, שאלו האם הוא בקי בששה סדרי משנה בעל-פה ובדיוק. ר' יוסף ענה, שאחד משיעוריו הוא לחזור בעל-פה את ששת סדרי משנה פעם בחודש. האדמו"ר הזקן ענהו: "משנה אותיות נשמה, תשא אישה בת בנים [= שעדיין מסוגלת ללדת] ותלד בן והשם יתברך יתן אריכות ימים. ולטובת נשמתך טוב יותר להיות בעל-עגלה [= 'עגלון'] מלהיות רב".
כששב לעירו הציעו לו להשתדך עם בתו של ר' נתנאל סופר – אישה אלמנה, צעירה לימים ולה חנות של מזון. בקיץ תקס"ח ילדה בן שנקרא אבא זליג.
בשנת תקע"ד בהיותו כבן 70, באו יהודים מהעיר ליעפלי אל ר' יוסף בבקשה שיבוא לכהן כרבם. בשומעו את ההצעה, נזכר בדברי אדמו"ר הזקן אליו כעשר שנים קודם לכן, שלטובת נשמתו טוב יותר שיהיה בעל-עגלה משיהיה רב. ר' יוסף סרב להצעת הרבנות אך הבין שכעת כשהוצעה לו רבנות, הגיע הזמן שעליו להפוך ל'בעל עגלה'.
בעל עגלה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בבושה גדולה ניגש לעגלונים בעירו וביקש שילמדוהו את רזי המקצוע, הללו חשבו שהלמדן בן ה-70 יצא מדעתו. בעל-עגלה אחד ריחם עליו והסכים ללמדו את המקצוע, ר' יוסף, התלכלך בזפת וכמעט איבד את עינו מהצלפת זנב סוס.
כשבא לביתו מצא את אשתו יושבת ובוכה, היא שמעה שבעלה "השתגע" ורוצה לההפך ל"בעל עגלה". כאשר סיפר לה שכן הורה אדמו"ר הזקן, אמרה לו: עליך לקיים את דברי מורך ורבך ללא שהות. מחר את מחרוזות הפנינים שלי ואת שני השריונים התפורים בחוטי זהב ותמורתם תספיק לך לקנות סוס ועגלה, ובשעה טובה ומוצלחת תתחיל במלאכה זו. כששמע ר' יוסף את דברי אשתו, שנאמרו בתמימות לב ובאמונה טהורה, אף שמחד גיסא היה שבע רצון מתמימותה באמונת צדיקים, אבל מאידך גיסא לבו נלחץ בקרבו בהעלותו על רעיונו, שהוא יהיה בעל-עגלה.
ר' שלמה לייב בעל התשובה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תקע"ו בימים שבין פסח לשבועות, נסע ר' יוסף לעיר סעננא. בלילה התארח באכסניה בה התארח גם אחד מעוזריו של הגרף מבצייקב - יהודי מתבולל ששמו היה שלמה לייב.
האורח היהודי ביקש מר' יוסף שיקחהו לסעננא מוקדם בבוקר, ר' יוסף אמר לו שהוא לא יוכל לצאת לפני השעה עשר כי עליו להתפלל. האורח התרגז ודרש מבעל האכסניה להשיג עבורו עגלה אחרת והוא ישלם כמה שיבקשו, זאת בתנאי שיצאו לדרך עד חמש בבוקר.
בלילה כשר' יוסף קם לערוך תיקון חצות כדרכו, התעורר האורח משנתו ונבהל מאד לשמוע קול בכי. הוא פתח את הדלת, ונדהם לגלות את ה'בעל-עגלה' יושב על הרצפה, קורא בספר לאור נר ובוכה. הבכי נכנס ללבו של האורח. הוא נזכר בימי צעירותו, בחינוך שקיבל בבית אביו וממלמדיו, באשתו ובניו, שעזבם לפני שנים (האורח חי באותו הזמן עם גויה ונולדו להם שני בנים ובת. הבכור ואחותו מתו והצעיר חי). האורח - היהודי המתבולל נשטף במרירות עצומה.
בבוקר אמר ר' יוסף ברכות השחר בהתעוררות גדולה, טבל בנהר לבש טלית ותפילין והתפלל בדביקות גדולה. בינתיים הגיע בעל עגלה נכרי - אותו הזמין בעל האכסניה לבקשתו של האורח, אך הוא הודיע שהוא ממתין לר' יוסף. הוא המשיך לחשוב על אשתו וילדיו וכאב לו על האסון שהמיט עליהם: "מי יודע אם המה בחיים ובמה הם מתפרנסים? כמה חרפות סבלו בשבילו? חרפת בושה וכלימה וחרפת עוני ורעב, ומדוע?" הוא שואל את עצמו. הוא נזכר שירידתו מהדרך הייתה על ידי חבר בשם אברהם דוב הפוקר, שהדיחו מהדרך. הוא נשבע לעצמו, שמהיום והלאה הוא ישוב בתשובה גמורה וישוב לאשתו ולבניו, לדתו ולאלקיו. הוא שאל טלית ותפילין והתפלל בחדרו בבכי רב. הוא היה כה מזועזע, עד שחלה ונחלש מאוד. במקום עבר רופא בשם ר' יצחק זליג מפלצק, שניסה לתת לו תרופות אך ללא הועיל. וגם כאשר הגרף מבצייקב מעסיקו שלח רופא מיוחד הוא לא הועיל.
שלמה לייב ביקש לקרא לר' יוסף והתוודה לפניו על כל עברו, הוא סיפר לו שהחליט לשוב בתשובה גמורה ולשוב אל אשתו ובניו. כשסיים לדבר החל לבכות וכל גופו רעד. ר' יוסף, הכיר בחרטתו הכנה, רחם עליו והחל להרגיעו. שלמה לייב אמר שלחוטא כמוהו אין תקנה רק מוות בייסורים גדולים. הוא הוסיף ואמר, שהוא מקבל על עצמו ייסורים הכי גדולים ובלבד שייפטר מאשתו הנכריה ובנם, אשר נולד בטומאה ויחזור אל אשתו היהודייה וילדיהם היהודים. ר' יוסף סיפר לו על ידיעה שהגיעה בינתיים, שאשתו הגויה ובנם נהרגו בטביעה בנהר, הוא אמר לו שזה סימן שתשובתו התקבלה והדבר חיזק והבריא את שלמה לייב.
שלמה לייב, התפטר מתפקדו אצל הגרף, ונסע לליובאוויטש אל אדמו"ר האמצעי שהדריך אותו עד שהפך לבעל תשובה גמור.
בקיץ ההוא התפרסם קונטרס התשובה פוקח עורים מאת אדמו"ר האמצעי, המכיל סדר הנהגה לבעל תשובה[1] .
רבי יוסף הופך להיות משפיע[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקראת חג השבועות הגיע ר' יוסף לליובאוויטש, ושהה בה כשני חדשים. כשנכנס ל'יחידות' לכ"ק אדמו"ר האמצעי, פקד עליו למלאות מקומו של 'נחום הזקן' שנפטר, ולנהל את המניין החסידי ברחוב השוק. האדמו"ר אמר לו: "האבא [= אדמו"ר הזקן] היה אצלי ואמר, שיוסף מבישינקוביץ' השלים את הכוונה". וסיים את דבריו: "אבא, לצורך טובה פרטית, עשה מ'למדן' 'בעל-עגלה' ואותי הוא מצווה לצורך טובה כללית, לעשות מ'בעל-עגלה' 'משפיע'. עליך להיות ה'משפיע' ומנהל המניין החסידי בשוק של בישינקוביץ'".
כשחזר מליובאוויטש מכר את הסוס והעגלה והפך למשפיע. עד שנותיו האחרונות היה הולך רגלי לליובאוויטש.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- בנו, ר' אבא זעליג[2].