סטרדוב: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 47: | שורה 47: | ||
* הרב [[זלמן שמעון דבורקין]] רב הקהילה בשנים (תר"צ-תרצ"ז) בערך. | * הרב [[זלמן שמעון דבורקין]] רב הקהילה בשנים (תר"צ-תרצ"ז) בערך. | ||
* הרב [[יהושע נתן גענסין]] - ראש [[ישיבת סטרדוב]] | * הרב [[יהושע נתן גענסין]] - ראש [[ישיבת סטרדוב]] | ||
*ר' [[יחזקאל ליאזנאוו]] - מחסידי אדמו"ר הזקן | |||
* ר' [[נחום יצחק פינסון]] | * ר' [[נחום יצחק פינסון]] | ||
* ר' [[עמנואל זיסקין]] | * ר' [[עמנואל זיסקין]] | ||
| שורה 66: | שורה 67: | ||
{{תבנית:עיירות ברוסיה}} | {{תבנית:עיירות ברוסיה}} | ||
[[קטגוריה:סטרדוב|*]] | [[קטגוריה:סטרדוב|*]] | ||
גרסה אחרונה מ־22:34, 2 באוגוסט 2024
סטארודוב (או סטארדוב; סטראדוב ברוסית: Староду́б) היא עיר במחוז בריאנסק ברוסיה, לחופי נהר בבינץ שבאגן הדנייפר, 169 ק"מ מדרום מערב לבריאנסק. משמעות השם ברוסית היא "אלון עתיק". בעיירה הייתה קהילה חסידית פעילה עם מאות משפחות, רובם מקושרים לאדמו"ר המהר"ש וחלקם לקאפוסט.
בעיר פעלה ישיבה גדולה מהנחשבות באותה תקופה.
בשנת תרמ"א התרגשה עלילה על הקהילה החסידית, וכשמונים מבני הקהילה ובראשם הרב זלמן ניימרק הושמו בבית הסוהר. שיאה של הפרשיה היה בחיפושים שערכה המשטרה בביתו של אדמו"ר המהר"ש, ואף כוונה לאוסרו.
הפרשיה נגמרה במשפט בו זוכו האשמים ממרבית הסעיפים, אך הקהילה התקשתה להתאושש גם שנים ארוכות אחריה.
קהילת חב"ד בעיר[עריכה | עריכת קוד מקור]
העיר סטרדוב הייתה מיושבת במאות חסידי חב"ד המקושרים לאדמו"ר הצמח צדק. לאחר פטירתו בשנת תר"כ נטו הרבה מן החסידים אחר בניו השונים שהתחילו לנהוג באדמו"רות, כמו המהרי"ל מייסד שושלת קאפוסט ורבי חיים שניאור זלמן מייסד חסידות חב"ד-ליאדי. אך כעבור מספר שנים חזרו רובם ככולם של החסידים לחסידות ליובאוויטש ונעשו מקושרים לאדמו"ר המהר"ש.
ישיבת חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – ישיבת סטרדוב |
בעיר הייתה פעילה ישיבת חב"ד עם מאות תלמידים מצטיינים, עד שנסגרה בשנת תרמ"ב בהוראת השלטונות בשל החשד של היותה קשורה בפשעים פלילים נגד חוקת הצבא.
בראשות הישיבה עמד הרב יהושע נתן העשל נטע גענסין.
משפט סטרדוב[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – משפט סטרדוב |
| " | מידי דברי בעיר הזאת, אחשוב לא למותר לגלות טפח ממצב העיר הזאת ויושביה היהודים: כולם מחזיקי נושנות הם, לפנים הצטיינה העיר הזאת בסדריה הנכונים, בה היו גם ישיבות אשר חסו תחת צל כנפי החסידה [חסידות] אשר פרשה מוטות כנפיה על כל העיר מנער ועד זקן. אור ההשכלה לא התגנב בה מעודה.
וזה שלוש שנים נתבטלו הישיבות על פי פקודת הממשלה כי נמצאו בה אנשי און אשר נתנו את שם ישראל לקלסה לפני הממשלה ויחפאו על העיר עונולת ופשעים אשר עצמו מספור. הרה"ג ה' ניימרק יושב בבית האסורים שתי שנים, ועוד גם היום לא נקח ממשפטו זה המוכן להיות. מיני אז דרכי העדה פה אבלות. ריב כי יהיה לאיש עם רעהו בבית הכנסת או בחוץ יחפוש עליו עוולות ויחפיא עוונות חטאים ופשעים על שאריו וקרוביו ויעלה קצץ הממשלה המקומית על כל ראשי העיר |
" |
– יה"ל בן דוד, "המגיד" | ||
בשנת תרמ"א (1981) הלשין על עדת החסידים בעיר יהודי משכיל תושב העיר בשם דוב לזרוב. לזרוב הלשין לשלטונות שהחסידים בעיר עוברים על חוקת הצבא ומשמיטים את בני משפחתם מגיוס, גם כשזה כרוך בזיוף מסמכים ושבועת שקר. המלשינות התמקדה ברב זלמן ניימרק, שהיה רב עדת החסידים בעיר, שלטענתו הוא הרוח החיה בכל פשעי החסידים. כמו כן קישר את אדמו"ר המהר"ש כמנהיג ה"כת".
בשיחת קודש שנשא הרבי[1] דיבר על כך שעניין המאסר היה אצל כל רבותינו נשיאנו, ואצל אדמו"ר המהר"ש היה זה באופן שהחליפו אחר - אחד הרבנים שישב במקומו[2].
המשטרה החלה בחקירת הפרשיה, כשלצורך כך נעצרו 80 מנכבדי הקהילה, ובהם הרב ניימרק ובנו יוסף יחזקאל, נסגרה הישיבה המקומית ונעשה חיפוש בביתו של אדמו"ר המהר"ש בליובאוויטש.
כעבור שנתיים של חקירות אינטנסיביות נערך המשפט, כשבסופו זוכו מרבית הנאשמים כליל, והנאשמים הואשמו בעבירות קלות.
רבני העיר[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתחילה שימש ברבנות העיר והקהילה החסידית הרב זלמן ניימרק, עד לשנת תרמ"ב אז נאסר למשך שנתיים בשל ההלשנה. למרות זיכויו של הרב ניימרק במשפט, לא היה בכוחו להישאר בעיר שהייתה עבורו מקום פורענות, ובערך בשנת ה'תרמ"ו עבר לגור בויטבסק שם קיבל הצעת רבנות[3].
בספר התחקיר של פישל שניאורסון "כוחה של סנגוריה" מסופר שבמשך עשר שנים לא חיפשו אנשי הקהילה רב אחר, ורק כעבור עשרים שנה הגיע הרב שניאור זלמן שניאורסון (נין אדמו"ר הצמח צדק) שהיה קודם לכן רב בעיירה ריפקה (פלך צ'רניגוב).
לעומת זאת בספרו סיפורי התגלות חסידיים הוא מספר כי מיד כשהרב ניימרק עזב את העיר חיפשו אנשי הקהילה רב אחר, ושלחו משלחת לריפקה לבקש את הרב שניאורסון. אנשי הקהילה בריפקה התנגדו, והחסידים מסטרדוב שלחו מכתב לאדמו"ר הרש"ב שיורה לו לעבור אליהם. אדמו"ר הרש"ב נענה לבקשתם ושלח מכתב: "ארבע שנים השפעת רוחניות וגשמיות ברעפקא, מן היושר שעתה תבוא לעדת סטארדוב ולא תניח עדת חסידים כצאן בלי מנהיג". לאחר שהגיע לסטרדוב שלח לריפקא את הרב מנחם מענדל שניאורסון, אחי סבו של הרבי.
בשנות המהפכה שעברו על רוסיה עבר לכהן ברבות הומיל.
אישים בעיר[עריכה | עריכת קוד מקור]
אנשי קהילת חב"ד בעיר[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרב חיים משולם זלמן ניימרק - רב הקהילה בשנים (תרכ"ב - תרמ"ו) בערך.
- הרב שניאור זלמן שניאורסון - רב הקהילה (-תר"ע) בערך.
- הרב יוסף בגטין - רב הקהילה באזור שנות התר"פ
- הרב זלמן שמעון דבורקין רב הקהילה בשנים (תר"צ-תרצ"ז) בערך.
- הרב יהושע נתן גענסין - ראש ישיבת סטרדוב
- ר' יחזקאל ליאזנאוו - מחסידי אדמו"ר הזקן
- ר' נחום יצחק פינסון
- ר' עמנואל זיסקין
- ר' געטשע אברמסון
- ר' נחום מסטרדוב
ילידי העיר[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרב יוסף יחזקאל ניימרק - רב העיירה החסידית נעוול
- ר' יהושע פינסון - גבאי ראשי ב-770
- ר' ניסן פינסון - שליח הרבי לתוניס
- פרופ' יהושע פישל שניאורסון
- ר' תנחום פינסון
- ר' יחזקאל פינסון
- ר' משה שלמה מפאריטש
הערות שוליים
| ערים ועיירות ברוסיה | |
|---|---|
| |
| עיירות בבלארוס • עיירות באוקראינה • עיירות בליטא • עיירות בלטביה • ערים בפולין |