שבא – הבדלי גרסאות

'''שְבָא''' ('''שוו"א''') הוא אחת מעשרת סימני ה[[ניקוד]] ב[[לשון הקודש]], המשמש כעיצור בסיום הברה סגורה (שווא נח), או חצי תנועה בפתיחה לתנועה (שווא נע), והוא מסומן כשתי נקודות המוצבות זו מעל זו בצורה אנכית מתחת לאות.

בתורת החסידות, מקביל החיריק לספירת ה[[גבורה]] (מתאים בעיקר עם שווא נח, שענינו עצירה).

קיימים 4 סוגים: שווא נח, שווא נע, שווא מרחף, ושווא געיה.

כאשר השווא מצוי בסוף הברה, הוא '''שווא-נח'''.

במצבים הבאים, ה'''שווא נע''':

|בתחילה מילה, שווא יהיה שווא נע

|שְׁמִיעָה - השווא על הש' הוא שווא נע

|ה'''שני (ב)''' מבין שני שוואים

|כאשר יש שני שוואים ברצף, הראשון יהיה שווא נח והשני שווא נע

|יִשְׁמְעוּ - השווא על הש' הוא שווא נח, השווא על המ' הוא שווא נע

|אחרי תנועה גדולה, שווא יהיה שווא נע

|שָמְעוּ - מאחר שהאות מ' מגיעה לאחר ש' עם תנועה גדולה (קמץ), השווא תחתיה הוא שווא נע

|תחת אות דגושה, השווא יהיה שווא נע

|לִמְּדוּ - באות מ' יש דגש תבניתי (מפני שהיא בבניין פִּעֵל הכבד), ולכן השווא תחתיה הוא שווא נע ולא שווא נח (למעשה, הוא שווא מרחף...)

|כאשר יש שתי אותיות זהות ברצף, השווא על האות הראשונה יהיה שווא נע ('''ההיגיון''': כדי להקל על ההגייה)

|המילה הַלְלוּיָה היא דוגמה נהדרת: שתי ל' ברצף, ולכן השווא על הל' הראשונה מוכרח להיות שווא נע (אם תנסו להגות אותו כשווא נח תראו עד כמה זה לא נוח)

'''שווא מרחף''': שווא שנובע מחיטוף של תנועה גדולה. הוא נהגה כשווא-נח, אך מתפקד כשווא-נע. כך למשל, לא יבוא דגש קל אחריו.

 

'''שווא געיה''': שווא נע המופיע יחד עם [[מתג]], הנהגה כמו תנועה לכל דבר.

כיון שהשווא לעולם לא יכול להופיע לבד, אלא רק בצירוף לתנועה נוספת, נקרא הוא 'עבד עבדים'{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/1gF4V1sgQvoOBR4MZERTFI4pjMBK-ik_2/view שיחת א' דראש חודש אלול תשמ"ב, סעיף כח.}}.

בשונה ממה שניסו מדקדקים שונים לטעון שהשווא אין לו הברה בפני עצמו כלל, הרבי שולל דעה זאת לחלוטין כיוון שהיא סותרת את מה שרואים בחוש שגם אות המנוקדת בשווא בלבד - יש לה הברה, אלא שאינה יכולה להופיע כתנועה בלבד, ולכן נקרא עבד עבדים.

הרבי גם הסביר את הסיבה לכך שלמרות שעל פי פשט מקומו של השווא הוא בסוף הנקודות, כיון שעל פי קבלה מתאים יותר שיופיע אחרי הסגול, ומכיון שאפשר להסביר גם בדרך הפשט מדוע מציבים אותו אחרי הסגול, כיון שהוא יכול לבוא כחטף עם אחד מהנקודות קמץ / פתח / סגול, בלוח הנקודות שבסידור תהילת השם הוא נקבע דווקא שם{{הערה|שם=תשמב חי אלול}}.

בשנת [[תשנ"ט]] [[סניף קה"ת כפר חב"ד]] הוציא לאור מהדורה חדשה של הסידור שבשונה מדפוסים קודמים שהיו מהדורות צילום, כלל הקלדה מחדש, הוספת הערות ומנהגים, והכנסת תיקונים שונים כולל שינוי מיקום של קטעי התפילה השונים ועוד.

דבר זה עורר פולמוס רחב בכלל הבימות התורניות, כאשר במשך שבועות ארוכים כל צד ניסה להביא ראיות ולצדד בשיטתו{{הערה|1=ראו בין המצדדים: [https://www.kramim.info/article/%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99/69536914 יהושע מונדשיין - באתר כרמים], מאיר יששכר מארק (העורך של הסידור) בפרדס חב"ד גליון 9 עמוד 151. בין המתנגדים: שמואל לייב רייבין שבועון בית משיח גליון 229 עמוד 62. הרב ברוך אבערלאנדער פרדס חב"ד גליון 7 עמוד 115 וגליון 8 עמוד 99. הרב יעקב סינגאווי שבועון בית משיח גליון 408 עמוד 40, גליון 409 עמוד 36 וגליון 414 עמוד 42.}}, כאשר אחת ההוכחות העיקריות של צד המתנגדים לשינויים היה מענה של הרבי בעצמו בנוגע לציון השבא בסידור, שהוא משתמט מלעשות שינויים במה שכבר נקבע ונהוג זמן רב, מלבד במקומות שברור בצורה מוחלטת שמדובר בטעות{{הערה|שם=פרדס}}.

*אברהם שטראקס, '''[https://files.anash.org/uploads/2022/04/1214.pdf לימוד הקריאה לפי המסורה]''', ביאור שיטת הרבי בנוגע לשווא, בתוך הערות וביאורים אהלי תורה י"א ניסן תשפ"ב עמוד 301