אנינות: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (5 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''אנינות''' (או אוֹנָנות) היא הגדרה הלכתית למצב בו מצוי קרובו של ה[[פטירה|נפטר]] במשך הזמן שבין [[יציאת הנשמה]] ועד ה[[קבורה]]. '''אונן''' הוא כינויו של אדם המצוי במצב של אנינות. | |||
'''אנינות''' (או אוֹנָנות) היא הגדרה הלכתית למצב בו מצוי קרובו של ה[[פטירה|נפטר]] במשך הזמן שבין | |||
מן התורה דיני אונן כוללים רק את איסור אכילת קדשים (קדשי קדשים וקדשים קלים), מעשר שני | מן התורה דיני אונן כוללים רק את איסור אכילת קדשים (קדשי קדשים וקדשים קלים), [[מעשר שני]] ו[[ביכורים]], אולם מדרבנן פטרוהו מכל [[מצות עשה]], בין דאורייתא ובין דרבנן, ויש אומרים בשולחן ערוך שגם אם האונן רוצה לקיים את מצוות העשה שלא בתורת חיוב, אינו רשאי. | ||
==במקורות== | ==במקורות== | ||
עניין האנינות מופיע בתורה באמירת נוסח וידוי מעשרות: "לא אכלתי באוני ממנו" | עניין האנינות מופיע בתורה באמירת נוסח [[וידוי מעשרות]]: "לא אכלתי באוני ממנו"{{הערה|דברים כו, יד.}}. המילה און קשורה בתורה ל[[מוות]] ו[[אבלות]], כדברי [[רחל אמנו]] בעת לידת [[בנימין]] "ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני"{{הערה|בראשית לה, יח.}}. ב[[משנה]] מוזכר המושג בשם זה ב[[מסכת סנהדרין]] (מו:) לגבי קרובי הרוגי בית דין "ולא היו מתאבלין אבל אוננין שאין אנינות אלא בלב". | ||
מקור נוסף בתורה הוא אמירת [[אהרן הכהן]] ל[[משה רבינו]] ביום מיתת [[נדב | מקור נוסף בתורה הוא אמירת [[אהרן הכהן]] ל[[משה רבינו]] ביום מיתת [[נדב]] ו[[אביהוא]]{{הערה|ויקרא י, יט.}} "ותקראנה אתי כאלה ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה', וישמע משה וייטב בעיניו", בה מובא שאין לאונן לאכול קדשים. | ||
==דינים ומנהגים== | ==דינים ומנהגים== | ||
משעת יציאת הנשמה וכל עוד לא קברו את הנפטר, חלים על האבל דיני אוננות{{הערה|שולחן ערוך או"ח סימן עא. יו"ד סימן שמא.}}, ואסור בדברים דלהלן{{הערה|שו"ע יו"ד שמא, ה.}}: רחיצה, סיכה, תספורת, גזיזת הציפורניים, מלאכה, סחורה, כיבוס, ישיבה על כסא, תשמיש המיטה, שאילת שלום וכל דבר שמחה. | |||
כמו כן | כמו כן אסור לברך ברכות השחר, ברכות הנהנין וכדומה (ובכלל זה ברכת המזון, וגם אינו עונה אמן אחר ברכה ששומע), ובדברי תורה (יש המתירים לומר תהלים כששומרים על הנפטר). האונן אסור באכילת בשר ובשתיית יין, אינו מצטרף לזימון{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח קצט, ה.}} ואין יוצא מביתו אלא רק לצרכי הנפטר. | ||
בשבת וביום טוב{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח עא, ב.}} לא חלים על | בשבת וביום טוב{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח עא, ב.}} לא חלים על האבל דיני אוננות. ולכן, לאחר כניסת השבת (או היום טוב) יתפלל תפילת מנחה, ולפני יציאת השבת (או היום טוב) יתפלל תפילת ערבית. | ||
אם האבל נמצא במקום מרוחק מקבורת הנפטר, ואין האבל | אם האבל נמצא במקום מרוחק מקבורת הנפטר, ואין האבל נוסע או טס למקום הקבורה - מתחיל האבל מיד בדיני אבלות, ולא חלים עליו דיני אוננות{{הערה|דרכי חסד ו, ז.}}, גם אם הקבורה מתעכבת ביום או יומיים. | ||
אם הנפטר הוא ילד או ילדה שלא הגיעו לגיל מצוות, לא חלים על האבלים דיני אוננות{{הערה|נחמו עמי ט, יד.}}. | אם הנפטר הוא ילד או ילדה שלא הגיעו לגיל מצוות, לא חלים על האבלים דיני אוננות{{הערה|נחמו עמי ט, יד.}}. | ||
==לקריאה נוספת== | |||
*[[אנציקלופדיה תלמודית]], ערך "אנינות", כרך ב' עמ' סה | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
| שורה 28: | שורה 30: | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:הלכה]] | [[קטגוריה:הלכה]] | ||
[[קטגוריה:אבלות]] | |||
גרסה אחרונה מ־04:38, 30 ביוני 2022
אנינות (או אוֹנָנות) היא הגדרה הלכתית למצב בו מצוי קרובו של הנפטר במשך הזמן שבין יציאת הנשמה ועד הקבורה. אונן הוא כינויו של אדם המצוי במצב של אנינות.
מן התורה דיני אונן כוללים רק את איסור אכילת קדשים (קדשי קדשים וקדשים קלים), מעשר שני וביכורים, אולם מדרבנן פטרוהו מכל מצות עשה, בין דאורייתא ובין דרבנן, ויש אומרים בשולחן ערוך שגם אם האונן רוצה לקיים את מצוות העשה שלא בתורת חיוב, אינו רשאי.
במקורות[עריכה | עריכת קוד מקור]
עניין האנינות מופיע בתורה באמירת נוסח וידוי מעשרות: "לא אכלתי באוני ממנו"[1]. המילה און קשורה בתורה למוות ואבלות, כדברי רחל אמנו בעת לידת בנימין "ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני"[2]. במשנה מוזכר המושג בשם זה במסכת סנהדרין (מו:) לגבי קרובי הרוגי בית דין "ולא היו מתאבלין אבל אוננין שאין אנינות אלא בלב".
מקור נוסף בתורה הוא אמירת אהרן הכהן למשה רבינו ביום מיתת נדב ואביהוא[3] "ותקראנה אתי כאלה ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה', וישמע משה וייטב בעיניו", בה מובא שאין לאונן לאכול קדשים.
דינים ומנהגים[עריכה | עריכת קוד מקור]
משעת יציאת הנשמה וכל עוד לא קברו את הנפטר, חלים על האבל דיני אוננות[4], ואסור בדברים דלהלן[5]: רחיצה, סיכה, תספורת, גזיזת הציפורניים, מלאכה, סחורה, כיבוס, ישיבה על כסא, תשמיש המיטה, שאילת שלום וכל דבר שמחה.
כמו כן אסור לברך ברכות השחר, ברכות הנהנין וכדומה (ובכלל זה ברכת המזון, וגם אינו עונה אמן אחר ברכה ששומע), ובדברי תורה (יש המתירים לומר תהלים כששומרים על הנפטר). האונן אסור באכילת בשר ובשתיית יין, אינו מצטרף לזימון[6] ואין יוצא מביתו אלא רק לצרכי הנפטר.
בשבת וביום טוב[7] לא חלים על האבל דיני אוננות. ולכן, לאחר כניסת השבת (או היום טוב) יתפלל תפילת מנחה, ולפני יציאת השבת (או היום טוב) יתפלל תפילת ערבית.
אם האבל נמצא במקום מרוחק מקבורת הנפטר, ואין האבל נוסע או טס למקום הקבורה - מתחיל האבל מיד בדיני אבלות, ולא חלים עליו דיני אוננות[8], גם אם הקבורה מתעכבת ביום או יומיים.
אם הנפטר הוא ילד או ילדה שלא הגיעו לגיל מצוות, לא חלים על האבלים דיני אוננות[9].
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אנציקלופדיה תלמודית, ערך "אנינות", כרך ב' עמ' סה
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ראשי-דברים, ז-ט תשרי תשכ"ה, בימי ה"שבעה" להסתלקות הרבנית חנה
- תגית: אונן באתר סמס לרב, מכון הלכה חב"ד
| אבלות וימי זכרון | ||||
|---|---|---|---|---|
| אבלות וקבורה | אנינות · טהרה · תכריכים · הלוויה · קבורה · שבעה | |||
| ירושה והנצחה | צוואה · דייתיקי · ירושה · הנצחה · עילוי נשמה | |||
| שנה ראשונה וימי זכרון | שמועה רחוקה · הקמת מצבה · שלושים · י"ב חודש · סיום אמירת הקדיש · סיום השנה · יארצייט (יום זכרון) | |||
| מושגים קרובים | נר נשמה · הזכרת נשמות · הליכה לבית הקברות · השתטחות על קברי צדיקים · חברא קדישא · תחיית המתים · הי"ד | |||
| בתי עלמין | בית העלמין צפת · הר המנוחות · חלקת חב"ד הר הזיתים · בית העלמין מונטיפיורי · חלקת אנשי ליובאוויטש (ניו יורק) | |||
| ספרים וכותרים בנושא | מענה לשון · מסכת שמחות · תורת מנחם - מנחם ציון · מדריך - קיצור דיני שמחות · אסיף מנהגים והנהגות לחסידי חב"ד · שמירת השמחות | |||
הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.