הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:שמואל חיים/בנימין זאב הרצל"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(13 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''בנימין זאב (תדיאור) הרצל''' הינו יהודי אשר ירד מהדת, כמו כן כונה "חוזה המדינה" על חלומו על הקמת [[מדינת ישראל|מדינה יהודית]].
+
'''בנימין זאב (תאודור) הרצל''' היה יהודי שירד מהדת, וכונה "חוזה המדינה" על חלומו להקמת [[מדינת ישראל|מדינה יהודית]].
==תולדות חייו==
+
==תולדות חיים==
הרצל נולד ב[[י' אייר]] [[תר"כ]] לאביו יעקב הרצל, בילדותו למד בבית ספר יהודי אולם מאוחר יותר עבר ללמוד בגימנסיה.
+
הרצל נולד ב[[י' אייר]] [[תר"כ]] לאביו יעקב הרצל. בילדותו למד בבית ספר יהודי, מאוחר יותר עבר ללמוד בגימנסיה.
  
במסגרת עבודתו כעיתונאי סיקר את [[משפט דרייפוס]] וממנו הושפע קשות, בתחילה עלה בדעתו לנצר את כל העם היהודי וכך שינצל מאנטישמיות אולם בסוף הרעיון לא יצא לפועל.
+
במסגרת עבודתו כעיתונאי סיקר את [[משפט דרייפוס]] שממנו הושפע קשות, בתחילה עלה בדעתו לנצר את כל העם היהודי וכך להינצל מהאנטישמיות, אולם לבסוף הרעיון לא יצא לפועל{{הערה|כתבי הרצל, כרך ב', יומן א', עמ' 14.}}.
  
בשנת [[תרנ"ז]] הקים את הכנס הציוני בו פרסם את רעיונו להקים מדינה יהודית.
+
בשנת [[תרנ"ה]] כתב את ספר "מדינת היהודים" בו פרש את חזונו בהקמת מדינת יהודית. בשנת [[תרנ"ז]] כינס את הקונגרס הציוני הראשון שדן בעניין הקמת המדינה. הרצל עשה מאמצים מרובים בלשכנע את הציבור החרדי לתמוך בו, הוא יצר קשר עם [[חסידות טשורטקוב]], ונפגש עם רבי [[ישראל משה פרידמן]] בנו של האדמו"ר דאז רבי [[דוד משה פרידמן]], על פי מספר מקורות האדמו"ר מטשורטקוב הסכים להצטרף לתנועה הציונית בתנאי שהיהדות החרדית לא תסבול בשמירה על דרכיה מהתנועה הציונית{{הערה|גלבר, "תולדות התנועה הציונית בגילציה", [[ירושלים]] [[תשי"ח]], חלק א', עמ' 332.}}. עם זאת רובם של הרבנים החרדיים התנגדו להרצל ולחזונו, שבראשם אדמו"ר הרש"ב ([[בנימין זאב הרצל#יחס רבותינו נשיאנו|ראה לעיל]]), רבי [[אלחנן וסרמן]] לדוגמא התבטא עליו שהוא:"נלחם כל ימיו במרירות מרובה נגד התורה". בקרב ב[[ציונות הדתית]] ישנה אהדה כלפי הרצל, והרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] ספד אותו והתבטא עליו שהוא "[[משיח בן יוסף]]"{{הערה|מאמרי הראי"ה, מאמר "המספד בירושלים".}}.
  
 
מת ב[[כ' תמוז]] [[תרס"ד]].
 
מת ב[[כ' תמוז]] [[תרס"ד]].
 +
==יחס רבותינו נשיאנו==
 +
[[אדמו"ר הרש"ב]] התבטא את שהרעיון [[ציונות|הציוני]] של הרצל לא רק שלא השפיע על יהדותם של ראשי הציונות ובראשם הרצל ועוררה בהם את הניצוץ היהודי{{הערה|כפי שנטען אז}}, אלא רק השפיע עליהם לרעה, ושהרצל "העמיד את צלם הלאומיות היא המרידה בה' והכפירה בתורה ומצותיה גם במקום היכל ה'". אדמו"ר הרש"ב ציין לדוגמא את ביקורו של הרצל ב[[ארץ ישראל]], שהשפיע עליו לרעה, עד שחילל במהלך ביקורו את ה[[שבת]] ברבים ב[[ירושלים]]. אדמו"ר הרש"ב הסביר שהסיבה שגרמה להרצל לחשוב על הקמת המדינה, אינה בשל אהבתו לארץ ישראל, אלא בשל האנטישמיות שגאתה אז באירופה, ומתוך מחשבה שאם הם יקימו מדינה יפסיקו ההתנכלויות. כראיה לכך הביא אדמו"ר הרש"ב את הצעתו של הרצל בקונגרס הציוני השישי להקים מדינה באוגנדה, במקום בארץ ישראל{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב, חלק א', עמ' ר"צ ואילך.}}.
  
==בתורת החסידות==
+
בהזדמנות נוספת אמר אדמו"ר הרש"ב שמטרתו של הרצל ושאר חבריו לתנועה הוא:"להסיר חס וחלילה לב ישראל מאת ה' ותורתו ולהשפיל בעיניהם את כל קדשי ישראל"{{הערה|[[אור לישרים]], עמ' 57 - 61.}}.
במהלך וויכוח של [[אדמו"ר הרש"ב]] עם הרב אהרנסון על הציונות, משיב [[אמו"ר הרש"ב]] על שאלתו של הרב אהרנסון לגבי כך שרעיון הציונות מגיע מהניצוץ היהודי [[אדמו"ר הרש"ב]] השיב על כך שהציונות הוכיחה שהיא אינה מקרבת ולא גרמה לשום ניצוץ יהודי להתעורר אצל הרצל שהיה מראשי הציונות, יותר מכך הוא הפריד בין הלאום לבין התורה והמצוות, ואף אחד מראשי הציונות הצהיר שלהיות יהודי לא צריך לקיים תורה ומצוות אלא להיות ציוני.
 
  
[[אדמו"ר הרש"ב]] הסביר שמה שגרם להרצל וחבריו לרצות במדינה הוא משום שהם סבלו מהאנטישמיות ולכן הם רצו מינה משלהם שבהם לא יכלו להתנכל אליהם{{הערה|מבוא לקונטרס "ומעיין" עמ'?}}.
+
==קישורים חיצוניים==
 
+
*{{אוצר החכמה|יצחק אלפסי|הופעתו של תידאור הרצל ויחס החסידות לציונות המדינית|191262|מתוך הספר "החסידות וארץ ישראל", עמ' 67 - 89|עמוד=61}}
[[אדמו"ר הרש"ב]] אף התבטא על הרצל "ימ"ש"{{מקור}}.
 
 
{{הערות שוליים}}
 
{{הערות שוליים}}
 +
[[:קטגוריה:מדינת ישראל והמוסד הציוני]]

גרסה אחרונה מ־17:18, 11 באוקטובר 2021

בנימין זאב (תאודור) הרצל היה יהודי שירד מהדת, וכונה "חוזה המדינה" על חלומו להקמת מדינה יהודית.

תולדות חיים[עריכה]

הרצל נולד בי' אייר תר"כ לאביו יעקב הרצל. בילדותו למד בבית ספר יהודי, מאוחר יותר עבר ללמוד בגימנסיה.

במסגרת עבודתו כעיתונאי סיקר את משפט דרייפוס שממנו הושפע קשות, בתחילה עלה בדעתו לנצר את כל העם היהודי וכך להינצל מהאנטישמיות, אולם לבסוף הרעיון לא יצא לפועל[1].

בשנת תרנ"ה כתב את ספר "מדינת היהודים" בו פרש את חזונו בהקמת מדינת יהודית. בשנת תרנ"ז כינס את הקונגרס הציוני הראשון שדן בעניין הקמת המדינה. הרצל עשה מאמצים מרובים בלשכנע את הציבור החרדי לתמוך בו, הוא יצר קשר עם חסידות טשורטקוב, ונפגש עם רבי ישראל משה פרידמן בנו של האדמו"ר דאז רבי דוד משה פרידמן, על פי מספר מקורות האדמו"ר מטשורטקוב הסכים להצטרף לתנועה הציונית בתנאי שהיהדות החרדית לא תסבול בשמירה על דרכיה מהתנועה הציונית[2]. עם זאת רובם של הרבנים החרדיים התנגדו להרצל ולחזונו, שבראשם אדמו"ר הרש"ב (ראה לעיל), רבי אלחנן וסרמן לדוגמא התבטא עליו שהוא:"נלחם כל ימיו במרירות מרובה נגד התורה". בקרב בציונות הדתית ישנה אהדה כלפי הרצל, והרב אברהם יצחק הכהן קוק ספד אותו והתבטא עליו שהוא "משיח בן יוסף"[3].

מת בכ' תמוז תרס"ד.

יחס רבותינו נשיאנו[עריכה]

אדמו"ר הרש"ב התבטא את שהרעיון הציוני של הרצל לא רק שלא השפיע על יהדותם של ראשי הציונות ובראשם הרצל ועוררה בהם את הניצוץ היהודי[4], אלא רק השפיע עליהם לרעה, ושהרצל "העמיד את צלם הלאומיות היא המרידה בה' והכפירה בתורה ומצותיה גם במקום היכל ה'". אדמו"ר הרש"ב ציין לדוגמא את ביקורו של הרצל בארץ ישראל, שהשפיע עליו לרעה, עד שחילל במהלך ביקורו את השבת ברבים בירושלים. אדמו"ר הרש"ב הסביר שהסיבה שגרמה להרצל לחשוב על הקמת המדינה, אינה בשל אהבתו לארץ ישראל, אלא בשל האנטישמיות שגאתה אז באירופה, ומתוך מחשבה שאם הם יקימו מדינה יפסיקו ההתנכלויות. כראיה לכך הביא אדמו"ר הרש"ב את הצעתו של הרצל בקונגרס הציוני השישי להקים מדינה באוגנדה, במקום בארץ ישראל[5].

בהזדמנות נוספת אמר אדמו"ר הרש"ב שמטרתו של הרצל ושאר חבריו לתנועה הוא:"להסיר חס וחלילה לב ישראל מאת ה' ותורתו ולהשפיל בעיניהם את כל קדשי ישראל"[6].

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. כתבי הרצל, כרך ב', יומן א', עמ' 14.
  2. גלבר, "תולדות התנועה הציונית בגילציה", ירושלים תשי"ח, חלק א', עמ' 332.
  3. מאמרי הראי"ה, מאמר "המספד בירושלים".
  4. כפי שנטען אז
  5. אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב, חלק א', עמ' ר"צ ואילך.
  6. אור לישרים, עמ' 57 - 61.

קטגוריה:מדינת ישראל והמוסד הציוני