מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־06:40, 11 בדצמבר 2024

חג הגאולה י' כסלו - הוא חג הנחוג בי' כסלו בעקבות גאולתו של אדמו"ר האמצעי ממאסר בשנת תקפ"ז. תחילת מאסרו היה בכ"ח בתשרי בעיר ויטבסק. המאסר נבע מהלשנה כי הרבי שולח כספים לארץ ישראל ומסייע לטורקים אשר שלטו בארץ הקודש והיו אויבי רוסיה. אדמו"ר האמצעי הוכיח לחוקרים כי כל ההלשנה בשקר יסודה.

שנת המאסר והשחרור[עריכה | עריכת קוד מקור]

במשך שנים לא היה ידוע באופן ברור מועד שנת השחרור. בספרי התיעוד השונים היו קיימות סתירות, כך בספר "בד קודש" נכתב: "אשר תודה לא-ל יצא בשלום ברוב כבוד ופאר ביום א' וישלח יו"ד כסלו שנת תקפ"ז". לעומת זאת בספר בית רבי נכתב כי האירוע כולו התרחש בשנת תקפ"ו^[^{דרוש מקור]}. האדמו"ר הריי"צ בשיחותיו ציין לדעות השונות, אולם מציין שבכל אופן את חג הגאולה החלו לחגוג רק בשנת תקפ"ח לאחר הסתלקותו של אדמו"ר האמצעי^[1].

בשנת תשנ"ח פרסם הרב שלום דובער לוין את תיק החקירה של אדמו"ר האמצעי^[2], ממנו עולה שבגאולת הרבי היו שלושה שלבים כלליים כשתחילתה בקיץ תקפ"ה, מאסרו היה בתחילת תקפ"ו ושוב שוחרר בי' כסלו באותה השנה, עם זאת חקירתו וחקירת החסידים נמשכה במשך השנה לאחריה עד י"א כסלו תקפ"ז כשהפסק דין הסופי התקבל בכלל אחרי ההסתלקות בכ"א כסלו תקפ"ח.

השתלשלות האירוע[עריכה | עריכת קוד מקור]

ההלשנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשלהי קיץ תקפ"ה מסר יהודי בשם שמחה קיסין מויטבסק שלוש הלשנות על רבינו. מטרתו הייתה חיסול תנועת החסידות, באמצעות הטיעון כי המניע של התנועה הוא תאוות הממון. בכתב ההלשנה הוא מתאר את החסידות ככת המנסה לשבות את לב הצעירים על יד סיפורים ומעשיות, ובמטרה להגדיל את הונם. את הטענה הסמיך שמחה על מכתב של אדמו"ר האמצעי בה הוא מתייחס למגביות כספים שונות, בעיקר למגבית שנעשתה להחזקה ושיקום של בית הרב אחרי חורבן ושריפת בית אדמו"ר הזקן במלחמת נפוליון. בכתב ההלשנה נטען כי האדמו"ר במגבית גבה סכום גדול פי ארבע יותר מהסכום אותה חילק למשפחה שהיה בסך של כ-35000 רובל, כשאת כשהנותר לקח לעצמו.

האשמה והחשד העיקרי היה בעבירה על "חוקת היהודים" שנחקקה בשנת תקס"ה, כי אין לרב יהודי להעשיר את עצמו על חשבון הקהילה.

המאסר והחקירות[עריכה | עריכת קוד מקור]

באסרו חג הסוכות תקפ"ו נלקח רבינו לחקירות בויטבסק, מושבו של מושל פלכי וויטבסק ניקולי חאוואנסקי, ושם נחקר רבינו על ידי חוקריו של המושל.

כאשר בנו של רבי אהרן מסטרשלה פגש במלשין ברחובה של ויטבסק וגער בו על מעשיו, השיב לו המלשין שעל דיבורים כאלו הוא ידאג שגם אביו יאסר, ואכן הוא נאסר עוד באותו יום, ושוחרר כעשרה ימים לפני אדמו"ר האמצעי, בא' כסלו^[3].

החקירה עצמה נסבה אודות פרטי הטיעונים שנכתבו בהלשנה, אדמו"ר האמצעי מצידו ביקש להוכיח כי הטענה שנגבו יותר כספים מאשר חולקו שקריית, ונעוצה בזיוף של מכתביו שלו. במשך החקירה אף חקרו את מקורות הכספים ומימושם, טענת האדמו"ר כי 11000 רובל מתוך השלשים וחמש אלף שימשו לבניית צרכי הקהילה בליובאוויטש נחקרו על ידי חוקר שנשלח לליובאוויטש. החוקרים אף חקרו חסידים רבים מכל האזור לווידוא טענת הרבי כי התרומות הם מרצונם הטוב ונדיבות לבם.

במשך חודש מר-חשון תקפ"ו נמשכו החקירות. בו' כסלו כתב רבינו כתב-בקשה למושל חאוואנסקי שישחררו.

השחרור ופסק הדין[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביום י' כסלו תקפ"ו שוחרר הרבי לביתו.

בי"ט כסלו תקפ"ו שלח המושל חאוונאסקי את התיק אל ממשל פלך מוהילוב, שימסרו את התיק לבית המשפט המתאים, לדון בו ולהעניש את הנאשמים כפי הראוי.

לפועל המשפט התנהל על ידי בית משפט השלום של מחוז באבינאוויטש. הוא לא הסתפק בחקירות של חאוונאסקי ושלח שוטר עם שאלות נוספות לחקור בהם את רבינו בליובאוויטש. לאחר מכן ניתנה הוראה לממשל בקאפוסט, בארשא, בשקלאוו ובמוהילוב, לחקור בנושא את חסידי רבינו במקומותיהם. אחרי שהתקבלו כל החקירות לבית משפט בבאבינאוויטש, הוסיף לתיק את החלטתו בנושא, ושלחו לבדיקה חוזרת לבית המשפט העליון בפלך מוהילוב.

בי"א כסלו תקפ"ז החליט בית משפט העליון בפלך מוהילוב לזכות את רבינו מכל אשמה. התובע הכללי של פלך מוהילוב כתב את פסק הזיכוי של רבינו, ואחר כך שלח בית המשפט את פסק-דין הזיכוי אל המושל חאוואנסקי לאישור.

אמנם המושל חאוואנסקי שלח אל הסינט בפטרבורג עירעור על פסק-דין הזיכוי של בית משפט העליון בפלך מוהילוב. לטענתו אם כי אדמו"ר האמצעי לא עבר על תקנת היהודים יש במעשיו משום חשש לערעור היציבות ויש לאסור את המעשים והעניש את השותפים בה. אולם הסנט לא קיבל את הערעור, ובכ"א כסלו תקפ"ח אישר הסינט בפטרבורג את פסק-דין הזיכוי של רבינו. אמנם זה היה כבר מספר ימים אחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בט' כסלו תקפ"ח.

חג הגאולה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנה שלאחרי הגאולה לא חגגו את התאריך, מכיוון שיום קודם לכן - הסתלק האדמו"ר האמצעי - בעל הגאולה. רק שנה לאחר מכן, נקבע יום זה לחג הגאולה^[4]. ביום זה נהוג שלא לומר תחנון, ונהוג לערוך ביום זה התוועדות חסידית. ידוע הפתגם: "י' כסלו הוא זמן הלידה של חסיד, י"ט כסלו היא הברית, בין י' ו-י"ט כסלו היא הלידה. ההתחלה היא מי'. התוועדות חסידית היא לידתו של חסיד"^[5].

עונשו של המלשין[עריכה | עריכת קוד מקור]

המלשין שמחה קיסין מויטבסק היה מעשירי העיר, ולאחר פרשת ההלשנה ירד מנכסיו והפך לעני מרוד. בנוסף לכך נפל לשיכרות. הוא היה מחטט בפחי האשפה לחפש אוכל. בי' כסלו, כשהחסידים היו חוגגים ושותים "לחיים" לרגל שמחת גאולתו של אדמו"ר האמצעי, הוא היה מגיע להתוועדות ואומר: "הרי אני הבאתי לכם את השמחה הזו - אז בבקשה תנו לי את שכרי!" והחסידים היו משקים אותו ביי"ש עד שהיה נופל ונרדם^[6].

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

תולדות חב"ד ברוסיה הצארית עמ' קד, השתלשלות המאורעות שלב אחרי שלב.
מלשין מתוך המשפחה - גילויים חדשים אודות המאסר והגאולה, בתוך שבועון כפר חב"ד גליון 1884 עמוד 51
חג הגאולה יו"ד כסלו שלב שלישי בשחיקת האבן שבכתר המלך, הרב יוסף יצחק אופן, שבועון בית משיח 1337 עמוד 32

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקוטי שיחות מועדים - חג הגאולה י' כסלו
מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי, שלום דובער לווין, תשנ"ח.
סיפור המאסר והגאולה של רבי דובער, האדמו"ר האמצעי באתר בית חב"ד
הרב יוסף שמחה גינזבורג, י' כסלו - מנהגים התקשרות גיליון 800
הרב יקותיאל גרין, י' כסלו כיום הלידה של החסיד

הערות שוליים

↑ "וועגן דעם יום טוב יו"ד כסלו זיינען פאראן חילוקי דעות אין וועלכן יאר דאס איז געווען. אין "בית רבי" שטייט, אז דאס איז געווען אין יאהר תקפ"ו, און יש אומרים אז דער יום טוב האט זיך אנגעהויבן ערשט נאך דער הסתלקות, און אן אנדער דיעה איז דא אז די התחלת המסירה איז געווען אין יאהר תקפ"ו און ס'האט זיך פארצויגן ביז תקפ"ז און דער יום טוב האט זיך אנגעהובן אין יאהר תקפ"ח". ספר השיחות תש"א עמ' 50.
↑ התיק פורסם בספר "מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי", שלום דובער לוין, תשנ"ח.
↑ 'בית רבי' חלק ב' סוף פרק ד' בהערה .
↑ דבר מלכות ויצא.
↑ לקוטי דיבורים, חלק ג', עמ' 976.
↑ 'בית רבי' חלק ב' עמ' יא.

[1] "וועגן דעם יום טוב יו"ד כסלו זיינען פאראן חילוקי דעות אין וועלכן יאר דאס איז געווען. אין "בית רבי" שטייט, אז דאס איז געווען אין יאהר תקפ"ו, און יש אומרים אז דער יום טוב האט זיך אנגעהויבן ערשט נאך דער הסתלקות, און אן אנדער דיעה איז דא אז די התחלת המסירה איז געווען אין יאהר תקפ"ו און ס'האט זיך פארצויגן ביז תקפ"ז און דער יום טוב האט זיך אנגעהובן אין יאהר תקפ"ח". ספר השיחות תש"א עמ' 50.

[2] התיק פורסם בספר "מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי", שלום דובער לוין, תשנ"ח.

[3] 'בית רבי' חלק ב' סוף פרק ד' בהערה .

[4] דבר מלכות ויצא.

[5] לקוטי דיבורים, חלק ג', עמ' 976.

[6] 'בית רבי' חלק ב' עמ' יא.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-בי' [[כסלו]] [[תקפ"ז]] יצא [[אדמו"ר האמצעי]] לחירות ממאסרו ב[[ויטבסק]]. המאסר הגיע בעקבות הלשנה כי אדמו"ר האמצעי שולח כספים ל[[ארץ ישראל]]. אדמו"ר האמצעי הוכיח לחוקרים כי כל ההלשנה בשקר יסודה.
+'''חג הגאולה י' כסלו''' - הוא חג הנחוג ב[[י' כסלו]] בעקבות גאולתו של [[אדמו"ר האמצעי]] ממאסר בשנת [[תקפ"ז]]. תחילת מאסרו היה ב[[כ"ח בתשרי]] בעיר [[ויטבסק]]. המאסר נבע מהלשנה כי הרבי שולח כספים ל[[ארץ ישראל]] ומסייע לטורקים אשר שלטו בארץ הקודש והיו אויבי רוסיה. אדמו"ר האמצעי הוכיח לחוקרים כי כל ההלשנה בשקר יסודה.
-==בירור תאריך הגאולה==
+==שנת המאסר והשחרור==
+במשך שנים לא היה ידוע באופן ברור מועד שנת השחרור. בספרי התיעוד השונים היו קיימות סתירות, כך בספר "[[בד קודש]]" נכתב: "אשר תודה לא-ל יצא בשלום ברוב כבוד ופאר ביום א' וישלח יו"ד כסלו שנת תקפ"ז". לעומת זאת בספר [[בית רבי]] נכתב כי האירוע כולו התרחש בשנת [[תקפ"ו]]{{מקור}}. ה[[אדמו"ר הריי"צ]] בשיחותיו ציין לדעות השונות, אולם מציין שבכל אופן את חג הגאולה החלו לחגוג רק בשנת [[תקפ"ח]] לאחר [[הסתלקות|הסתלקותו]] של אדמו"ר האמצעי{{הערה|"וועגן דעם יום טוב יו"ד כסלו זיינען פאראן חילוקי דעות אין וועלכן יאר דאס איז געווען. אין "בית רבי" שטייט, אז דאס איז געווען אין יאהר תקפ"ו, און יש אומרים אז דער יום טוב האט זיך אנגעהויבן ערשט נאך דער הסתלקות, און אן אנדער דיעה איז דא אז די התחלת המסירה איז געווען אין יאהר תקפ"ו און ס'האט זיך פארצויגן ביז תקפ"ז און דער יום טוב האט זיך אנגעהובן אין יאהר תקפ"ח". [[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)|ספר השיחות]] תש"א עמ' 50.}}.
-אודות גאולת אדמו"ר האמצעי ממאסרו, ידוע שהיה זה בתאריך י' כסלו תרפ"ז. וכך נכתב ב"[[בד קודש]]": '''אשר ת"ל יצא בשלום ברוב כבוד ופאר ביום א' וישלח יו"ד כסלו שנת תקפ"ז'''. אמנם ביחד עם זה היה ידוע שיש ספק בדבר, בספר [[בית רבי]] כתב שהמאסר והגאולה התרחשו בשנת תקפ"ו.
+בשנת [[תשנ"ח]] פרסם הרב [[שלום דובער לוין]] את תיק החקירה של אדמו"ר האמצעי{{הערה|התיק פורסם בספר "מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי", [[שלום דובער לוין]], [[תשנ"ח]].}}, ממנו עולה שבגאולת הרבי היו שלושה שלבים כלליים כשתחילתה בקיץ [[תקפ"ה]], מאסרו היה בתחילת תקפ"ו ושוב שוחרר בי' כסלו באותה השנה, עם זאת חקירתו וחקירת החסידים נמשכה במשך השנה לאחריה עד י"א כסלו תקפ"ז כשהפסק דין הסופי התקבל בכלל אחרי ההסתלקות ב[[כ"א כסלו]] [[תקפ"ח]].
-וכך אומר כ"ק אדמו"ר הריי"צ (ס' השיחות תש"א עמ' 50):
+==השתלשלות האירוע==
+===ההלשנה===
+בשלהי קיץ תקפ"ה מסר יהודי בשם שמחה קיסין מ[[ויטבסק]] שלוש הלשנות על רבינו. מטרתו הייתה חיסול תנועת ה[[חסידות]], באמצעות הטיעון כי המניע של התנועה הוא תאוות הממון. בכתב ההלשנה הוא מתאר את החסידות ככת המנסה לשבות את לב הצעירים על יד סיפורים ומעשיות, ובמטרה להגדיל את הונם. את הטענה הסמיך שמחה על מכתב של אדמו"ר האמצעי בה הוא מתייחס למגביות כספים שונות, בעיקר למגבית שנעשתה להחזקה ושיקום של בית הרב אחרי חורבן ושריפת בית [[אדמו"ר הזקן]] ב[[מלחמת נפוליון]]. בכתב ההלשנה נטען כי האדמו"ר במגבית גבה סכום גדול פי ארבע יותר מהסכום אותה חילק למשפחה שהיה בסך של כ-35000 רובל, כשאת כשהנותר לקח לעצמו.
-'''וועגן דעם יום טוב יו"ד כסלו זיינען פאראן חילוקי דעות אין וועלכן יאר דאס איז געווען. אין "בית רבי" שטייט, אז דאס איז געווען אין יאהר תקפ"ו, און יש אומרים אז דער יו"ט האט זיך אנגעהויבן ערשט נאך דער הסתלקות, און אן אנדער דיעה איז דא אז די התחלת המסירה איז געווען אין יאהר תקפ"ו און ס'האט זיך פארצויגן ביז תקפ"ז און דער יו"ט האט זיך אנגעהובן אין יאהר תקפ"ח.'''
+האשמה והחשד העיקרי היה בעבירה על "חוקת היהודים" שנחקקה בשנת [[תקס"ה]], כי אין לרב יהודי להעשיר את עצמו על חשבון הקהילה.
-אמנם, בשנת תשנ"ח התגלה תיק החקירה של כ"ק אדמו"ר האמצעי, משם עולה שבגאולת רבינו היו שלושה שלבים, כדלקמן:
+===המאסר והחקירות===
+באסרו חג הסוכות [[תקפ"ו]] נלקח רבינו לחקירות ב[[ויטבסק]], מושבו של מושל פלכי וויטבסק ניקולי חאוואנסקי, ושם נחקר רבינו על ידי חוקריו של המושל.
-א) בשלהי קיץ תקפ"ה מסר שמחה קיסין שלוש הלשנות על רבינו.
+כאשר בנו של [[רבי אהרן מסטרשלה]] פגש במלשין ברחובה של ויטבסק וגער בו על מעשיו, השיב לו המלשין שעל דיבורים כאלו הוא ידאג שגם אביו יאסר, ואכן הוא נאסר עוד באותו יום, ושוחרר כעשרה ימים לפני [[אדמו"ר האמצעי]], ב[[א' כסלו]]{{הערה|'[[בית רבי (ספר)|בית רבי]]' חלק ב' סוף פרק ד' בהערה .}}.
-באסרו חג הסוכות [[תקפ"ו]] נלקח רבינו לחקירות בוויטעבסק, מושבו של מושל פלכי וויטעבסק, מוהילוב סמולנסק וקאלוגא, ניקולי חאוואנסקי, ושם נחקר רבינו ע"י חוקריו של המושל.
+החקירה עצמה נסבה אודות פרטי הטיעונים שנכתבו בהלשנה, אדמו"ר האמצעי מצידו ביקש להוכיח כי הטענה שנגבו יותר כספים מאשר חולקו שקריית, ונעוצה בזיוף של מכתביו שלו. במשך החקירה אף חקרו את מקורות הכספים ומימושם, טענת האדמו"ר כי 11000 רובל מתוך השלשים וחמש אלף שימשו לבניית צרכי הקהילה ב[[ליובאוויטש]] נחקרו על ידי חוקר שנשלח לליובאוויטש. החוקרים אף חקרו חסידים רבים מכל האזור לווידוא טענת הרבי כי התרומות הם מרצונם הטוב ונדיבות לבם.
 במשך חודש מר-חשון תקפ"ו נמשכו החקירות. בו' כסלו כתב רבינו כתב-בקשה למושל חאוואנסקי שישחררו.
-י' כסלו תקפ"ו שוחרר לביתו.
+===השחרור ופסק הדין===
+ביום י' כסלו תקפ"ו שוחרר הרבי לביתו.
-ב) בי"ט כסלו תקפ"ו שלח המושל חאוונאסקי את התיק אל ממשל פלך מוהילוב, שליובאוויטש שייכת אליו, שימסרו את התיק לבית המשפט המתאים, לדון בו ולהעניש את הנאשמים.
+ב[[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] תקפ"ו שלח המושל חאוונאסקי את התיק אל ממשל [[פלך מוהילוב]], שימסרו את התיק לבית המשפט המתאים, לדון בו ולהעניש את הנאשמים כפי הראוי.
-ממשל פלך מוהילוב שלח את התיק אל בית משפט השלום מחוז באבינאוויטש, שליובאוויטש שייכת אליו, להמשך החקירות ולהחלטה בנושא.
+לפועל המשפט התנהל על ידי בית משפט השלום של מחוז [[באבינאוויטש]].
+הוא לא הסתפק בחקירות של חאוונאסקי ושלח [[שוטר]] עם שאלות נוספות לחקור בהם את רבינו בליובאוויטש.
+לאחר מכן ניתנה הוראה לממשל ב[[קאפוסט]], ב[[ארשא]], ב[[שקלאוו]] וב[[מוהילוב]], לחקור בנושא את חסידי רבינו במקומותיהם. אחרי שהתקבלו כל החקירות לבית משפט בבאבינאוויטש, הוסיף לתיק את החלטתו בנושא, ושלחו לבדיקה חוזרת לבית המשפט העליון בפלך מוהילוב.
-בית המשפט בבאבינאוויטש שלח שוטר עם שאלות נוספות לחקור בהם את רבינו בליובאוויטש.
+בי"א כסלו תקפ"ז החליט בית משפט העליון בפלך מוהילוב לזכות את רבינו מכל אשמה.
+התובע הכללי של פלך מוהילוב כתב את פסק הזיכוי של רבינו, ואחר כך שלח בית המשפט את פסק-דין הזיכוי אל המושל חאוואנסקי לאישור.
-אח"כ שלח בית המשפט  בבאבינאוויטש הוראה לקאפוסט, ארשא, שקלאוו ומוהילוב, לחקור בנושא את חסידי רבינו במקומותיהם. אחרי שהתקבלו כל החקירות לבית משפט בבאבינאוויטש, הוסיף לתיק את החלטתו בנושא, ושלחו לבדיקה חוזרת לבית המשפט העליון בפלך מוהילוב.
+אמנם המושל חאוואנסקי שלח אל הסינט ב[[פטרבורג]] עירעור על פסק-דין הזיכוי של בית משפט העליון בפלך מוהילוב. לטענתו אם כי אדמו"ר האמצעי לא עבר על תקנת היהודים יש במעשיו משום חשש לערעור היציבות ויש לאסור את המעשים והעניש את השותפים בה.
+אולם הסנט לא קיבל את הערעור, וב[[כ"א כסלו]] [[תקפ"ח]] אישר הסינט בפטרבורג את פסק-דין הזיכוי של רבינו. אמנם זה היה כבר מספר ימים אחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, ב[[ט' כסלו תקפ"ח]].
-י"א כסלו תקפ"ז החליט בית משפט העליון בפלך מוהילוב לזכות את רבינו מכל אשמה.
+==חג הגאולה==
+בשנה שלאחרי הגאולה לא חגגו את התאריך, מכיוון שיום קודם לכן - [[הסתלקות|הסתלק]] ה[[אדמו"ר האמצעי]] - בעל הגאולה. רק שנה לאחר מכן, נקבע יום זה לחג הגאולה{{הערה|[[דבר מלכות ויצא]].}}. ביום זה נהוג שלא לומר [[תחנון]], ונהוג לערוך ביום זה [[התוועדות חסידית]]. ידוע הפתגם: "י' כסלו הוא זמן הלידה של חסיד, י"ט כסלו היא הברית, בין י' ו-י"ט כסלו היא הלידה. ההתחלה היא מי'. התוועדות חסידית היא לידתו של חסיד"{{הערה|[[לקוטי דיבורים]], חלק ג', עמ' 976.}}.
-ג) התובע הכללי של פלך מוהילוב כתב את פסק הזיכוי של רבינו, ואח"כ שלח בית המשפט את פסק-דין הזיכוי אל המושל חאוואנסקי לאישור.
+==עונשו של המלשין==
+המלשין שמחה קיסין מויטבסק היה מעשירי העיר, ולאחר פרשת ההלשנה ירד מנכסיו והפך לעני מרוד. בנוסף לכך נפל לשיכרות. הוא היה מחטט בפחי האשפה לחפש אוכל. בי' [[כסלו]], כשהחסידים היו חוגגים ושותים "[[לחיים]]" לרגל שמחת גאולתו של אדמו"ר האמצעי, הוא היה מגיע ל[[התוועדות חסידית|התוועדות]] ואומר: "הרי אני הבאתי לכם את השמחה הזו - אז בבקשה תנו לי את שכרי!" והחסידים היו משקים אותו ביי"ש עד שהיה נופל ונרדם{{הערה|'[[בית רבי (ספר)|בית רבי]]' חלק ב' עמ' יא.}}.
-אמנם המושל חאוואנסקי שלח אל הסינט בפטרבורג עירעור על פסק-דין הזיכוי של בית משפט העליון בפלך מוהילוב.
+==לקריאה נוספת==
+*'''תולדות חב"ד ברוסיה הצארית''' עמ' קד, השתלשלות המאורעות שלב אחרי שלב.
+*'''מלשין מתוך המשפחה - גילויים חדשים אודות המאסר והגאולה''', בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 1884 עמוד 51
+* '''חג הגאולה יו"ד כסלו''' שלב שלישי בשחיקת האבן שבכתר המלך, הרב [[יוסף יצחק אופן]], [[שבועון בית משיח]] 1337 עמוד 32
-כ"א [[כסלו]] [[תקפ"ח]] אישר הסינט בפטרבורג את פסק-דין הזיכוי של רבינו. אמנם זה היה כבר מספר ימים אחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר האמצעי, ב[[ט' כסלו תקפ"ח]].
+==קישורים חיצוניים==
+*[https://www.mafteiach.app/likkutei_sichos/by_moad/10_kislev לקוטי שיחות מועדים - חג הגאולה י' כסלו] {{מפתח}}
+*[http://download.hebrewbooks.org/downloadhandler.ashx?req=23779&from=clb מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי], שלום דובער לווין, תשנ"ח. {{PDF}}
+*[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/782767 סיפור המאסר והגאולה של רבי דובער, האדמו"ר האמצעי] באתר בית חב"ד {{בית חבד}}
+*הרב [[יוסף שמחה גינזבורג]], [http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=6374&CategoryID=1342 י' כסלו - מנהגים] [[התקשרות (גיליון)|התקשרות]] גיליון 800
+*הרב [[יקותיאל גרין]], [https://col.org.il/news/86650 י' כסלו כיום הלידה של החסיד] {{col}}
-==תוכן ההלשנה, החקירות והזיכוי==
+{{הערות שוליים}}
+[[קטגוריה:אדמו"ר האמצעי]]
-בכתב-המלשינות מנסה שמחה קיסין לצייר את תנועת ה[[חסיד]]ים כרודפת בצע, המנצלת את התמימות של הצעירים לספר להם סיפורי צדיקים ולשלול את כספם, וכי הם משתלטים על הקהלות, קופות הצדקה, שחיטה, ובתי דפוס של היהודים. ולכן דורש לרדוף ולהשמיד את התנועה החסידית ([[מסמך א]]).
+[[קטגוריה:מאסרי וגאולות רבותינו נשיאינו]]
-אל המלשינות הזאת צירף מכתב של רבינו אודות חלוקת מעמד-בית-הרב משנת [[תקע"ד]], וממנו ניסה להוכיח כי רבינו אוסף מהחסידים סכומים אדירים כדי להשתמש בהם להנאותיו האישיות ([[מסמך ב]]).
-מכתב זה, שצורף לתיק ע"י המלשין, כולל רשימת חלוקת מעות מעמד [[בית הרב]], שנאסף אצל החסידים אחרי הסתלקות [[אדמו"ר הזקן|רבנו הזקן]] ב[[כ"ד טבת תקע"ג]] ([[מסמך ד]]).
-הי' זה אוסף מיוחד לשיקום בית הרב ב[[ליובאוויטש]], מאחר שכל בית הרב שב[[ליאדי]] היה למאכולת אש, אחרי בריחת רבנו הזקן עם בני משפחתו מלאדי ב[[מלחמת נפוליון]]. הכסף שנאסף וחולק הי' 35.000 רו"כ.
-בסוף השנה הראשונה להסתלקות רבינו הזקן, בחודש טבת תקע"ד, סידר רבינו את חלוקת המעות, עבורו ועבור כל אחד מצאצאי רבינו הזקן.
-את החלוקה הזאת סידר ע"י אחד מגדולי החסידים ר' [[פנחס שיק משקלאוו]], ויחד אתו מינה את החסידים ר' שלמה פריידעס ור' [[זלמן רויזעס משקלאוו]], להשגיח על החלוקה.
-אחרי פטירת החסיד ר' פנחס משקלאוו, הגיע כתב-החלוקה לידי שמחה קיסין, שהשתמש בו בכתב-המלשינות שלו ([[מסמך ב]]), וממנו רצו להוכיח שרבנו אסף באותו זמן כ140- אלף רובל, וחילק מהם רק 35 אלף רובל; שהרי בסופו כתוב: "שהם בערך חלק רביעי מסכום הכולל הזה" ([[מסמך יב]]).
-רבינו השיב שבודאי יש טעות ושקר בתרגום הקטע הזה, וביקש מהחוקרים שיתנו לו את המקור, שממנו יוכל להוכיח, שמעולם לא אסף אז יותר מ35- אלף רובל, ואותם הוא חילק ([[מסמך יג]]).
-החוקרים נענו לבקשתו, הקטע הזה הועתק בהעתקה מדוייקת ותורגם מחדש לרוסית ע"י המתרגם של רבינו, החסיד ר' יהודה יפה. על פי תרגום מדוייק זה הוכיח רבינו, שברורה בו הכוונה, שמעולם לא אסף אז יותר מ35- אלף רובל (מסמכים [[מסמך יד|יד]]-[[מסמך טו|טו]]).
-[דבר זה היה ידוע גם לפני גילוי התיק, אשר לפי המלשינות אסף רבינו עוד כמאה אלף רובל שלא נתברר מהיכן באו ולהיכן אזלו, גם הי' ידוע אשר רבינו הוכיח כי יש כאן סילוף וכי מעולם לא אסף סכום זה.
-אמנם פרטי הדבר לא היו ידועים, רק שמועות פורחות. וכך מספר בבית רבי ח"ב פ"ד: "גופא דעובדא הכי הוה (כ"ז שמענו מאחד מנכדי רבינו כל מעשה המלשינות מרישא לסיפא) … זייפו את המכתב בזיוף קטן באתוון דזיופא מאתיות שקר הוא אות ק', שבסכום הכסף שהי' כתוב בהמכתב הוסיפו עוד ק' … אלפים".
-אמנם במסמכים שלפנינו מתברר, שהוספת המאה אלף רובל נעוצה בתרגום מוטעה של המלים "שהם בערך חלק רביעי מסכום הכולל הזה"].
-בזה לא הסתפקו החוקרים, ורצו לדעת בדיוק מהיכן נאסף הכסף ומה השתמשו בו (מסמך יב), שהרי על פי חוקת היהודים של שנת תקס"ה, אסור לרב לגבות כספים מהקהל כדי להעשיר את עצמו, מלבד המשכורת שלו הקצובה ([[מסמך ב]]).
-רבינו השיב, ששני שלישים מהכסף חילק בין בני משפחתו צאצאי רבינו הזקן, אשר במשך ימי מלחמת נפוליון התרוששו מכל נכסיהם ובתיהם ונשארו מחוסרי כל. ושליש מהכסף לקח לעצמו לבנות לו בית ובית הכנסת בליובאוויטש ולקנות ספרים, אחרי שהתרושש מהכל בעת מלחמת נפוליון ([[מסמך יג]] סעיף 1).
-שוב שאלוהו כמה כסף עלתה בניית בית הכנסת בליובאוויטש וקניית הספרים (מסמך טז), והשיב בפירוט, וסך הכל עלה כ11- אלף רובל, שחלקו בא מתוך 35.000 רובל הנ"ל וחלקו מתרומות שנאספו בשנים הבאות ([[מסמך יז]]).
-שלחו א"כ חוקר מיוחד לליובאוויטש לראות אם הפרטים תואמים את המציאות, הוא דיבר שם עם תושבי המקום שאינם חסידי רבינו, הם אימתו את המספרים, אבל הוא נשאר מסתפק באמיתות דיוק הסכומים ([[מסמך כב]]).
-שוב נשאל רבינו באיזה אופן נגבים מעות המעמד ואם הגביות האלו מהחסידים הם מרצונם הטוב ([[מסמך יב]]), והשיב אשר אחרי הסתלקות כ"ק אביו אדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, נשאר בקרעמענטשוג, ופנו אליו החסידים לבקשו שיחזור לרוסיה הלבנה והבטיחו שמקבלים על עצמם את בניית ביתו ובית בני המשפחה ומשכורתו. באותה שעה נאספו כ35- אלף רובל, ואח"כ נאספים במשך שנה 10-14 אלף רובל, אשר 35% מהם הוא לוקח להוצאותיו והשאר מחלק בין שאר צאצאי כ"ק אדמו"ר הזקן ([[מסמך יג]]).
-החוקרים לא סמכו עליו בזה, ובמשך חדשי הקיץ נשלחה הוראה לעיירות קאפוסט, ארשא, שקלאוו ומוהילוב, לחקור את החסידים בעיירות האלו ולברר אם אמנם הם הזמינו אל רבינו לבוא מקרעמענטשוג להתיישב ברוסיה הלבנה והבטיחו לו כנ"ל (מסמכים [[מסמך לג|לג]]; [[מסמך לט|לט]]).
-סוכ"ס התברר בכל החקירות ככל דברי רבינו, ועפי"ז זוכה מכל אשמה ע"י בית המשפט העליון בפלך מוהילוב ([[מסמך מו]]).
-בחקירות האלו נתברר שכל ה"מעמד" שנתנו החסידים לרבינו היה בנדיבות ולא על פי איזשהו הכרח או הטלת מסים, ואשר רבינו לא היה רב רשמי שנבחר ע"י הקהלה ומקבל מהם משכורת, ואשר משתי סיבות אלו אין תמיכת החסידים האלו סותרת את  חוקת היהודים של שנת תקס"ה, האוסרת על הרב לגבות כספים מהקהל כדי להעשיר את עצמו, מלבד המשכורת שלו הקצובה ([[מסמך נא]]).
-המושל חאוואנסקי עירער על פסק הדין של בית המשפט העליון במוהילוב לפני הסינט העליון בפטרבורג, וטען אשר סוף כל סוף, אוסף כספים זה של מעמד בית הרב הוא אוסף של סכומים בלתי קצובים, והיא יכולה להביא להתרשלות העם היהודי ולהתדרדרותם למעשים אסורים ולהפסקת תשלומי המסים לממשלה, ואשר לכן חייבים לאסור את הנוהג הזה בחוק, ולענוש את מבצעי האוסף ([[מסמך נא]]).
-אמנם הסינט העליון קיבל את נימוקי החלטת בית משפט העליון במוהילוב, לזכות את רבינו מכל אשמה, בהנהגה זו של קבלת מעות "מעמד" ([[מסמך נג]]).
-הזיכוי הסופי הזה ניתן על ידי הסינט העליון בכ"א כסלו תקפ"ח, ימים אחדים אחרי הסתלקות רבינו בט' כסלו תקפ"ח; אמנם הנהגת תמיכת בית הרבי ע"י מעות "[[מעמד]]" נשארה חוקית, וזה המשיך להיות מקור הפרנסה של אדמו"רי חב"ד גם בדורות הבאים.
-[[קטגוריה:ימי חב"ד - י' לחודש]]
-[[קטגוריה:ימי חב"ד - חודש כסלו]]
-[[קטגוריה:ימי חב"ד - שנת תקפ"ז]]
-[[קטגוריה:ימי חב"ד - אדמו"ר האמצעי]]