אותיות (בנפש) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 7: / שורה 7: @@
 ומאידך הן אמצעי ביטוי, הבעה והשפעת התכנים - השכל או רגש, היינו גלויין אל הזולת, ולכן "אות" מלשון "אתא בוקר", שענינו גילוי אור הנפש. יכולת הביטוי של השכל או הרגש המפעם בפנימיות האדם - על ידי האותיות, היא תכונה המיוחדת ל[[מין המדבר]] בלבד, והיא המגדירה ומיחדת את המין האנושי מכל ה[[דצ"ח]], ולכן אפילו ה"[[ציפור המדברת]]" אינה נכללת במין המדבר כי "דיבורה" אינו אלא פעולה טכנית גשמית חסרת כל משמעות נפשית - שכלית או רגשית. מה שאין כן באדם הנה הדיבור הוא יכולת ביטוי רגשות או שכל ורצון שבפנימיות האדם.
-אף על פי שכוחות הנפש מתגלים באותיות, אבל אין האותיות מתהוים מהכוחות - מהשכל או מה[[מידות]] שבלב, ובודאי לא מה' מוצאות הפה -שיבוארו להלן, אלא שרשן ומקורן הוא בעצם הנפש, שהנפש מלאה אותיות, ורק גילוי האותיות הוא על ידי הכוחות שבנפש.
+אף על פי שכוחות הנפש מתגלים באותיות, אבל אין האותיות מתהוים מהכוחות - מהשכל או מה[[מידות]] שבלב, ובוודאי לא מה' מוצאות הפה -שיבוארו להלן, אלא שרשן ומקורן הוא בעצם הנפש, שהנפש מלאה אותיות, ורק גילוי האותיות הוא על ידי הכוחות שבנפש.
-שלושה סוגים באותיות שהאדם משתמש בהן לצורך התבטאות, הבעה וגילוי השכל או המדות, והם לפי שלושת לבושי הנפש:
+שלושה סוגים באותיות שהאדם משתמש בהן לצורך התבטאות, הבעה וגילוי השכל או המדות, והם לפי שלושת [[לבושים|לבושי הנפש]]:
 ==האותיות שבמעשה==
@@ שורה 24: / שורה 24: @@
 ==אותיות הדיבור==
 {{ערך מורחב|ערך=[[אותיות הדיבור]]}}
-אותיות שהן לצורך גילוי השכל או המדות לזולת שהוא ממין המדבר, כלשון איש ואיש. [[אותיות הדיבור]] נפעלים בחמש מוצאות הפה, האח"ע מהגרון גיכ"ק מהחיך דטלנ"ת מהלשון זסשר"צ מה[[שיניים]] בומ"פ מהשפתים. כאשר הקול (זרימת אויר דרך מיתרי הקול) עוצר ופוגע ומכה באחד ממוצאות הפה - נוצרת האות (עיצור) בהתאם למוצא. אבל טעות היא לחשוב שעצם התהוות האותיות וההבדלים שביניהם היא מה' מוצאות הפה, שהרי מאותו קול ומוצא נפעלים אותיות שונות אלו מאלו. ועוד, שאם הפעלת האותיות היתה תוצאה של פעולת המוצאות היה צריך האדם לתת דעתו ולכוון פעולת השפתים וכו' לפני כל מלה ואות שמבטא, ואין הדבר כן.
+אותיות שהן לצורך גילוי השכל או המדות לזולת שהוא ממין המדבר, כלשון איש ואיש. [[אותיות הדיבור]] נפעלים בחמש מוצאות הפה, האח"ע מהגרון גיכ"ק מהחיך דטלנ"ת מהלשון זסשר"צ מה[[שיניים]] בומ"פ מהשפתים. כאשר הקול (זרימת אויר דרך מיתרי הקול) עוצר ופוגע ומכה באחד ממוצאות הפה - נוצרת האות (עיצור) בהתאם למוצא. אבל טעות היא לחשוב שעצם התהוות האותיות וההבדלים שביניהם היא מה' מוצאות הפה, שהרי מאותו קול ומוצא נפעלים אותיות שונות אלו מאלו. ועוד, שאם הפעלת האותיות הייתה תוצאה של פעולת המוצאות היה צריך האדם לתת דעתו ולכוון פעולת השפתים וכו' לפני כל מילה ואות שמבטא, ואין הדבר כן.
 אלא כנ"ל - שהתהוות האותיות היא מקדמות השכל - ברצון ועצם הנפש, וכאשר עולה ברצון הנפש לבטא ולהאיר באותיות מסוימות - נפעלים ה' מוצאות הפה לבטא בהתאם לרצון הנפש.
@@ שורה 39: / שורה 39: @@
 טעם נוסף ועיקרי להיות האותיות בחינת "אבנים": על שם שבהם בונים "בתים" - הם התיבות (מילים) בעלות משמעות הגיונית ושכל. וכמובן שזה בתנאי שהאותיות מוצבות בסדר הראוי על פי השכל, כסדר בנין בית, שבונים אבן על גבי אבן, נדבך על נדבך - באופן מסודר. ואם לאו הרי הם בבחינת "גל אבנים" - שאינו משמש כדירה ומשכן ל"אדם" - היינו, למשמעות השכלית. וצריך האדם למצוא את האותיות המתאימות כדי שיוכל להגביל ולהגדיר - ועל ידי זה לגלות - את מה שצפון בלבו.
+==שורש האותיות==
+האותיות עצמן הן בדרגה הנמוכה ביותר שבנפש (דרגת ה"נפש"), אך שורשן בעליונה ביותר (דרגת "חיה"), מקדמות השכל ושכל הנעלם, ובאותיות הקבלה נקרא "אויר" שמקיף ל"מוחא סתימאה". לפירוט והרחבה ראה {{ערך מורחב|קדמות השכל}}
 ==לקריאה נוספת==
-*[[אגרת הקודש - פרק ה']].
+*[[אגרת הקודש - סימן ה']].
 *[[תורה אור]] כא, א.
 *[[תורת חיים]] ויצא כב, ד.
@@ שורה 47: / שורה 50: @@
 *ספר המאמרים תרס"א ד"ה כבוד מלכותך.
 *ספר המאמרים תרע"ג ד"ה והאבן הזאת.
 [[קטגוריה:נפש אלוקית]][[קטגוריה:אותיות]]