כוח חוש וכשרון: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (←כוח: תקלדה) |
|||
| (15 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הנפש | '''כוחות וחושים''' הם הארה מעצם הנפש ([[לבושים|לבוש]] שלה). ה'''כשרונות''' הם תכונת הגוף, עד כמה מזוכך הגוף ומתאים להתגלות הנפש בתוכו, האם כוחות הנפש יקלטו בו בקלות או בקושי{{הערה|עת"ר וישלח יד כסלו, [[לקוטי דיבורים]] המתורגם 221, 275, עבדו את ה' בשמחה תרצ"ט}}. | ||
==כוח== | ==כוח== | ||
כוחות הנפש הם מהות הארת הנפש. דהיינו, כמו ש[[אור]] | [[כוחות הנפש]] מתחלקים באופן כללי ל'''כוחות וחושים''' שבכללות הם שתי דרגות ב'''התגלות''' הנפש. הנפש עצמה "[[פשוט|פשוטה]]", אין בה שום "ציור", אינה מתחלקת לשום חלקים; ולכן '''א.''' לא שייך ש[[גילוי|תתגלה]] בעולם, ו'''ב.''' כל שכן שלא שייך שתפעל בעולם. מה שמתגלה ופועל בעולם הוא לא [[עצם הנפש]] אלא רק בחינת ה"רגל" שלה, ההארה המתפשטת ממנה - הכוחות והחושים. | ||
כוחות הנפש הם מהות [[אור|הארת הנפש]] '''עצמה''' (בשונה מהחושים, וראה לקמן). דהיינו, כמו ש[[אור]] ה[[שמש]] אינו השמש עצמה, אך מה שהשמש מחממת ומאירה הוא רק על ידי האור, כך ממש מחיים כוחות הנפש את הגוף: הכוחות החיצוניים מחיים את ה[[אברים (בגוף)|איברים החיצוניים]] (כגון [[יד]] ו[[רגל]]), כוחות פנימיים יותר מהנפש מחיים את ה[[אברים (בגוף)|איברים הפנימיים]] (כגון [[לב]] ו[[מוח]]), והכוחות הפנימיים ממש מהווים את חיות האדם עצמו ([[מידות טובות|רגש]] ו[[שכל]]). וכמו שבמשל פעמים רבות מתייחסים לאור השמש כאילו הוא השמש עצמה, כך פעמים מתייחסים לכוחות כאילו הם הנפש עצמה (לדוגמה, [[תניא - פרק ג'|בספר התניא פרק ג']]). באופן כללי נחלקים [[עשר הכוחות|כוחות הנפש לעשר]]{{הערה|חכמה, בינה, דעת וכו'.}}, אך באופן פרטי ישנם כוחות רבים הנוצרים מ[[התכללות]] עשר כוחות אלו, כגון כוח ה[[ציור]], כוח ה[[זריקה]] וכו', ובפרט שבפרט הם מתכללים זה מזה עד אין סוף. | |||
===דרגות בכוחות=== | ===דרגות בכוחות=== | ||
כל אחד | כל אחד מ[[כוחות הנפש]] כלול משלוש דרגות, שהן שלבי התגלותו מהכוח אל הפועל: | ||
===כח ההיולי=== | |||
====כח ההיולי==== | |||
{{הפניה לערך מורחב|כח ההיולי}} | {{הפניה לערך מורחב|כח ההיולי}} | ||
הכח כמו שהוא בשרשו, מופשט מכל ציור. הכח כמו שהוא בדרגא זו נמצא בכל אדם תמיד ובשלימות, | הכח כמו שהוא בשרשו, מופשט מכל ציור. הכח כמו שהוא בדרגא זו נמצא בכל אדם תמיד ובשלימות, לדוגמה [[ראיה|כח הראיה]]: כמו שהוא בשרשו ה[[היולי]] הוא נמצא בכל אדם בשלימות. ייתכן אמנם שאדם יוולד עיוור וכח זה לא יתגלה בו לעולם כל ימיו, אך בשורשו ומקורו המופשט הוא בשלימות. והראיה על זה – גם לאדם עיור יכול להיוולד בן שיוכל לראות עם עיניו ללא כל בעיה, כלומר, אף על פי שאצלו לא התגלה כוח הראיה, הרי שלבנו הוא הוריש אותו בשלימות – מכאן שגם אצל האב היה הכח בשלימות, אלא שהוא לא התגלה מהכח אל הפועל. | ||
===מציאות הכח=== | |||
הכוח כמו שכבר הצטייר במציאות פרטית מסויימת ונמצא אצל האדם בפועל, אך עדיין לא מתגלה. | ====מציאות הכח==== | ||
===כוח הפועל=== | הכוח כמו שכבר הצטייר במציאות פרטית מסויימת ונמצא אצל האדם בפועל, אך עדיין לא מתגלה. לדוגמה, אדם המוכר לנו כאדם שתמיד עוזר לזולת – יש אצלו במציאות את כח ה[[חסד]] גם בשעה שאינו עוזר ואינו עוסק כלל במעשה חסד. לדוגמה, אצל [[אברהם אבינו]] האיר כוח החסד עד כדי כך שכאשר לא היה בנמצא לידו אדם נוסף שיאפשר לו להוציא את החסד אל הפועל - גרם לו הדבר צער רב, ומכך מוכח שלא המציאות שמחוץ אליו עוררה אותו להתנהג באופן של חסד, אלא היא הייתה אצלו מצד עצמו. | ||
הכוח כפי | |||
====כוח הפועל==== | |||
כאשר הכוח כפי מתלבש בפועל באברי הגוף, לדוגמה כאשר האדם רואה בפועל או שומע בפועל, הדבר מכונה בשם 'כוח הפועל'. | |||
==חוש== | ==חוש== | ||
גם החושים הם הארה מהנפש, אך הם אינם מהות הארת הנפש (כמו הכוחות) אלא רק | החושים שבאדם הם: חוש ה[[ראיה]], חוש ה[[שמיעה]], חוש ה[[ריח]], וחוש ה[[טעם]], וחוש ה[[מישוש]]. | ||
בדומה לכוחות, גם החושים הם הארה מהנפש, אך הם אינם מהות הארת הנפש (כמו הכוחות) אלא רק ה[[חיצוניות]] וההתפשטות שלה{{הערה|בחסידות הדבר מכונה בבחינת "הבל" בלבד.}}, והם לא מתגלים באיברים עצמם אלא רק ב'סדקים' שבגוף: [[עיניים]], [[אזניים]], נקבי ה[[אף]] וכו'{{הערה|יש להעיר שאופן התפשטות החושים שונה מחוש אחד למשנהו. לדוגמה, בעוד חוש הראיה יוצא מהעין, הרי שחוש השמיעה הפוך – נכנס לאוזן.}}. | |||
גם ההתגלות שלהם באיברים אלו, אינם באיברים עצמם, אלא באמצעות האיברים. בדומה להתגלות ה[[הבל]] מה[[פה]] בשעת ה[[דיבור]], שההבל לא שייך לדיבור עצמו, והדיבור לא מלובש בהבל, אלא שהוא מתגלה יחד איתו. | |||
===פעולתם=== | ===פעולתם=== | ||
ההבדל בין כוחות לחושים ניכר גם בפעולתם: בעוד הכוחות פועלים חיות באיברים ומשפיעים אפילו על הזולת{{הערה|כח | ההבדל בין כוחות לחושים ניכר גם בפעולתם: בעוד הכוחות פועלים חיות באיברים ומשפיעים אפילו על הזולת{{הערה|כח ה[[שכל]] יכול לפעול (באמצעות הדיבור) לשנות את הבנתו של הזולת, כח האהבה יכול (באמצעות פעולת קירוב) לפעול שינוי ביחס הזולת אליו, וכן הלאה.}}, החושים אינם מחיים את האיברים, וכל שכן שלא פועלים מאומה על הזולת. | ||
===יתרון החושים על הכוחות=== | ===יתרון החושים על הכוחות=== | ||
מעלת החושים על הכוחות היא שדוקא בהם מתגלה עצם ה[[תענוג]], שהוא פנימיות הנפש. הטעם לזה הוא, שעל אף שהכוחות נעלים יותר מהחושים, אבל שורש החושים נעוץ בעצם הנפש ממש – הרבה למעלה מהכוחות{{הערה|שהם הארה בלבד.}}, וכפי שמרגיש כל אחד בעצמו, שהתענוג שבראיה "תופס" אותו הרבה יותר מאשר התענוג שבהשכלה. | |||
בזה עצמו ישנן דרגות שונות: | |||
בזה עצמו ישנן דרגות שונות: על אף גודל ההפלאה בתענוג שבכח ה[[ראיה]]{{הערה|הקשור עם עניין הדביקות, עינייך יונים.}}, התענוג שב[[שמיעה]] יותר גדול ממנו{{הערה|שנכנס ב[[אודנא דליבא]].}}, והתענוג שב[[ריח]] גדול עוד יותר, כפי שרואים במוחש שהוא נוגע ב[[עצם הנפש]], כך שגם כאשר אדם מתעלף, ניתן להעיר אותו באמצעות שנותנים לו להריח דבר מה, והתענוג הכי גדול הוא התענוג שבכח ה[[דיבור]]{{הערה|שהוא [[לבושים|לבוש]] בלבד – עוד פחות מאשר "חוש". ומכאן נובעת ההוראה להשמיע לאוזנו כשלומד ומתפלל, שהדיבור מעורר את התענוג והחשק והשמחה בתפילה ובלימוד.}}. | |||
==מספר הכוחות והחושים== | ==מספר הכוחות והחושים== | ||
מספר הכוחות הכללי הוא עשר (חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, | מספר הכוחות הכללי הוא עשר ([[ספירת החכמה|חכמה]], [[ספירת הבינה|בינה]], [[ספירת הדעת|דעת]], [[ספירת החסד|חסד]], [[ספירת הגבורה|גבורה]], [[ספירת התפארת|תפארת]], [[ספירת הנצח|נצח]], [[ספירת ההוד|הוד]], [[ספירת היסוד|יסוד]], ו[[ספירת המלכות|מלכות]]). אך באופן פרטי הם [[התכללות|כלולים]] זה מזה, וישנם כוחות פרטיים שונים המוסברים בתורת החסידות כמשל להבנת עניינים שונים. לדוגמה: [[כח הזריקה]] מובא כמשל להבנת עניין [[צמצום הראשון]], [[כח הציור]] הוא משל ל[[אור הממלא]] כל עלמין, וכן מוסבר במקומות רבים עניינו של כח הדיבור ועוד. | ||
מספר החושים הוא חמש (ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש). אך גם כאן, כמו בכוחות, זהו רק בכללות. בפרטות ישנם חמישה אופנים אלו לא רק בנפש אלא בכל שלושת הגדרים של העולם: עולם, שנה, נפש ( | |||
מספר החושים הוא חמש ([[חוש הראיה|ראיה]], [[חוש השמיעה|שמיעה]], [[חוש הריח|ריח]], [[חוש הטעם|טעם]], [[חוש המישוש|מישוש]]). אך גם כאן, כמו בכוחות, זהו רק בכללות. בפרטות ישנם חמישה אופנים אלו לא רק בנפש אלא בכל שלושת הגדרים של העולם: [[עולם שנה נפש|עולם, שנה, נפש]] (שהינם הגדרות כלליות למקום, זמן, והכח הרוחני הפועל ומחיה כל דבר), ובכל דרגה ודרגה שלהם. לדוגמה בשכל, ישנו חוש הראיה שבשכל, חוש השמיעה שבשכל, וכן שאר החושים. | |||
===חושים פרטיים=== | ===חושים פרטיים=== | ||
{{הפניה לערך מורחב|חוש הראיה}} | {{הפניה לערך מורחב|חוש הראיה}} | ||
| שורה 27: | שורה 46: | ||
{{הפניה לערך מורחב|טעם}} | {{הפניה לערך מורחב|טעם}} | ||
{{הפניה לערך מורחב|מישוש}} | {{הפניה לערך מורחב|מישוש}} | ||
==לבושים== | |||
מלבד הכוחות והחושים, מתגלה הנפש גם על ידי שלושה [[לבושים]]: מחשבה דיבור ומעשה. אך הארת הנפש בלבושים כה מצומצמת עד שהם כבר אינם נחשבים כשייכים אליה, אלא כנפרדים. וזאת כדוגמת הלבושים: אף על פי שהלבוש שייך לאדם (ויתר על כן - אין האדם יכול בלעדיו), הרי שהלבוש עצמו אינו מגוף האדם כלל. | |||
==כשרון== | ==כשרון== | ||
הכשרון הוא תכונת חומר הגוף לקבל את כוחות הנפש, | הכשרון הוא תכונת חומר הגוף לקבל את כוחות הנפש, לדוגמה, מי שחומר המוח שלו גס יבין שכל לאט, וכן להיפך. למרות שהכשרון נחות בהרבה מהחוש, יש בו מעלה נפלאה – כשאדם בעל שכל גס מתייגע ומצליח להבין שכל עמוק, הוא מגיע להבנה יסודית יותר ממי שנולד בעל כשרון. בכך מתגלה מעלת הגוף – שמציאותו רק מהעצמות. | ||
==ראה גם== | |||
[[אור חיות וכח]] | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | |||
[[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]] | |||
[[קטגוריה:נפש]] | |||
גרסה אחרונה מ־12:46, 20 באוגוסט 2024
כוחות וחושים הם הארה מעצם הנפש (לבוש שלה). הכשרונות הם תכונת הגוף, עד כמה מזוכך הגוף ומתאים להתגלות הנפש בתוכו, האם כוחות הנפש יקלטו בו בקלות או בקושי[1].
כוח[עריכה | עריכת קוד מקור]
כוחות הנפש מתחלקים באופן כללי לכוחות וחושים שבכללות הם שתי דרגות בהתגלות הנפש. הנפש עצמה "פשוטה", אין בה שום "ציור", אינה מתחלקת לשום חלקים; ולכן א. לא שייך שתתגלה בעולם, וב. כל שכן שלא שייך שתפעל בעולם. מה שמתגלה ופועל בעולם הוא לא עצם הנפש אלא רק בחינת ה"רגל" שלה, ההארה המתפשטת ממנה - הכוחות והחושים.
כוחות הנפש הם מהות הארת הנפש עצמה (בשונה מהחושים, וראה לקמן). דהיינו, כמו שאור השמש אינו השמש עצמה, אך מה שהשמש מחממת ומאירה הוא רק על ידי האור, כך ממש מחיים כוחות הנפש את הגוף: הכוחות החיצוניים מחיים את האיברים החיצוניים (כגון יד ורגל), כוחות פנימיים יותר מהנפש מחיים את האיברים הפנימיים (כגון לב ומוח), והכוחות הפנימיים ממש מהווים את חיות האדם עצמו (רגש ושכל). וכמו שבמשל פעמים רבות מתייחסים לאור השמש כאילו הוא השמש עצמה, כך פעמים מתייחסים לכוחות כאילו הם הנפש עצמה (לדוגמה, בספר התניא פרק ג'). באופן כללי נחלקים כוחות הנפש לעשר[2], אך באופן פרטי ישנם כוחות רבים הנוצרים מהתכללות עשר כוחות אלו, כגון כוח הציור, כוח הזריקה וכו', ובפרט שבפרט הם מתכללים זה מזה עד אין סוף.
דרגות בכוחות[עריכה | עריכת קוד מקור]
כל אחד מכוחות הנפש כלול משלוש דרגות, שהן שלבי התגלותו מהכוח אל הפועל:
כח ההיולי[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – כח ההיולי |
הכח כמו שהוא בשרשו, מופשט מכל ציור. הכח כמו שהוא בדרגא זו נמצא בכל אדם תמיד ובשלימות, לדוגמה כח הראיה: כמו שהוא בשרשו ההיולי הוא נמצא בכל אדם בשלימות. ייתכן אמנם שאדם יוולד עיוור וכח זה לא יתגלה בו לעולם כל ימיו, אך בשורשו ומקורו המופשט הוא בשלימות. והראיה על זה – גם לאדם עיור יכול להיוולד בן שיוכל לראות עם עיניו ללא כל בעיה, כלומר, אף על פי שאצלו לא התגלה כוח הראיה, הרי שלבנו הוא הוריש אותו בשלימות – מכאן שגם אצל האב היה הכח בשלימות, אלא שהוא לא התגלה מהכח אל הפועל.
מציאות הכח[עריכה | עריכת קוד מקור]
הכוח כמו שכבר הצטייר במציאות פרטית מסויימת ונמצא אצל האדם בפועל, אך עדיין לא מתגלה. לדוגמה, אדם המוכר לנו כאדם שתמיד עוזר לזולת – יש אצלו במציאות את כח החסד גם בשעה שאינו עוזר ואינו עוסק כלל במעשה חסד. לדוגמה, אצל אברהם אבינו האיר כוח החסד עד כדי כך שכאשר לא היה בנמצא לידו אדם נוסף שיאפשר לו להוציא את החסד אל הפועל - גרם לו הדבר צער רב, ומכך מוכח שלא המציאות שמחוץ אליו עוררה אותו להתנהג באופן של חסד, אלא היא הייתה אצלו מצד עצמו.
כוח הפועל[עריכה | עריכת קוד מקור]
כאשר הכוח כפי מתלבש בפועל באברי הגוף, לדוגמה כאשר האדם רואה בפועל או שומע בפועל, הדבר מכונה בשם 'כוח הפועל'.
חוש[עריכה | עריכת קוד מקור]
החושים שבאדם הם: חוש הראיה, חוש השמיעה, חוש הריח, וחוש הטעם, וחוש המישוש.
בדומה לכוחות, גם החושים הם הארה מהנפש, אך הם אינם מהות הארת הנפש (כמו הכוחות) אלא רק החיצוניות וההתפשטות שלה[3], והם לא מתגלים באיברים עצמם אלא רק ב'סדקים' שבגוף: עיניים, אזניים, נקבי האף וכו'[4].
גם ההתגלות שלהם באיברים אלו, אינם באיברים עצמם, אלא באמצעות האיברים. בדומה להתגלות ההבל מהפה בשעת הדיבור, שההבל לא שייך לדיבור עצמו, והדיבור לא מלובש בהבל, אלא שהוא מתגלה יחד איתו.
פעולתם[עריכה | עריכת קוד מקור]
ההבדל בין כוחות לחושים ניכר גם בפעולתם: בעוד הכוחות פועלים חיות באיברים ומשפיעים אפילו על הזולת[5], החושים אינם מחיים את האיברים, וכל שכן שלא פועלים מאומה על הזולת.
יתרון החושים על הכוחות[עריכה | עריכת קוד מקור]
מעלת החושים על הכוחות היא שדוקא בהם מתגלה עצם התענוג, שהוא פנימיות הנפש. הטעם לזה הוא, שעל אף שהכוחות נעלים יותר מהחושים, אבל שורש החושים נעוץ בעצם הנפש ממש – הרבה למעלה מהכוחות[6], וכפי שמרגיש כל אחד בעצמו, שהתענוג שבראיה "תופס" אותו הרבה יותר מאשר התענוג שבהשכלה.
בזה עצמו ישנן דרגות שונות: על אף גודל ההפלאה בתענוג שבכח הראיה[7], התענוג שבשמיעה יותר גדול ממנו[8], והתענוג שבריח גדול עוד יותר, כפי שרואים במוחש שהוא נוגע בעצם הנפש, כך שגם כאשר אדם מתעלף, ניתן להעיר אותו באמצעות שנותנים לו להריח דבר מה, והתענוג הכי גדול הוא התענוג שבכח הדיבור[9].
מספר הכוחות והחושים[עריכה | עריכת קוד מקור]
מספר הכוחות הכללי הוא עשר (חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות). אך באופן פרטי הם כלולים זה מזה, וישנם כוחות פרטיים שונים המוסברים בתורת החסידות כמשל להבנת עניינים שונים. לדוגמה: כח הזריקה מובא כמשל להבנת עניין צמצום הראשון, כח הציור הוא משל לאור הממלא כל עלמין, וכן מוסבר במקומות רבים עניינו של כח הדיבור ועוד.
מספר החושים הוא חמש (ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש). אך גם כאן, כמו בכוחות, זהו רק בכללות. בפרטות ישנם חמישה אופנים אלו לא רק בנפש אלא בכל שלושת הגדרים של העולם: עולם, שנה, נפש (שהינם הגדרות כלליות למקום, זמן, והכח הרוחני הפועל ומחיה כל דבר), ובכל דרגה ודרגה שלהם. לדוגמה בשכל, ישנו חוש הראיה שבשכל, חוש השמיעה שבשכל, וכן שאר החושים.
חושים פרטיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – חוש הראיה |
|
| ערך מורחב – שמיעה |
|
| ערך מורחב – ריח |
|
| ערך מורחב – טעם |
|
| ערך מורחב – מישוש |
לבושים[עריכה | עריכת קוד מקור]
מלבד הכוחות והחושים, מתגלה הנפש גם על ידי שלושה לבושים: מחשבה דיבור ומעשה. אך הארת הנפש בלבושים כה מצומצמת עד שהם כבר אינם נחשבים כשייכים אליה, אלא כנפרדים. וזאת כדוגמת הלבושים: אף על פי שהלבוש שייך לאדם (ויתר על כן - אין האדם יכול בלעדיו), הרי שהלבוש עצמו אינו מגוף האדם כלל.
כשרון[עריכה | עריכת קוד מקור]
הכשרון הוא תכונת חומר הגוף לקבל את כוחות הנפש, לדוגמה, מי שחומר המוח שלו גס יבין שכל לאט, וכן להיפך. למרות שהכשרון נחות בהרבה מהחוש, יש בו מעלה נפלאה – כשאדם בעל שכל גס מתייגע ומצליח להבין שכל עמוק, הוא מגיע להבנה יסודית יותר ממי שנולד בעל כשרון. בכך מתגלה מעלת הגוף – שמציאותו רק מהעצמות.
ראה גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ עת"ר וישלח יד כסלו, לקוטי דיבורים המתורגם 221, 275, עבדו את ה' בשמחה תרצ"ט
- ↑ חכמה, בינה, דעת וכו'.
- ↑ בחסידות הדבר מכונה בבחינת "הבל" בלבד.
- ↑ יש להעיר שאופן התפשטות החושים שונה מחוש אחד למשנהו. לדוגמה, בעוד חוש הראיה יוצא מהעין, הרי שחוש השמיעה הפוך – נכנס לאוזן.
- ↑ כח השכל יכול לפעול (באמצעות הדיבור) לשנות את הבנתו של הזולת, כח האהבה יכול (באמצעות פעולת קירוב) לפעול שינוי ביחס הזולת אליו, וכן הלאה.
- ↑ שהם הארה בלבד.
- ↑ הקשור עם עניין הדביקות, עינייך יונים.
- ↑ שנכנס באודנא דליבא.
- ↑ שהוא לבוש בלבד – עוד פחות מאשר "חוש". ומכאן נובעת ההוראה להשמיע לאוזנו כשלומד ומתפלל, שהדיבור מעורר את התענוג והחשק והשמחה בתפילה ובלימוד.