סמל חבדפדיה.png

הידעת? אנשי חינוך, עיתונאים וסופרים נעזרים במידע שבחב"דפדיה ומעבירים אותו לרבבות
לחצו כאן לתרומה ועזרו לנו להפיץ את מעיינות החסידות בצורה הטובה ביותר

כוח חוש וכשרון

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כוחות הנפש מתחלקים באופן כללי לכוחות וחושים המהווים דרגות שונות בהתגלות הכוחות מעצם הנפש, שהיא עצמה "פשוטה", היות ואין בה שום ציור ואינה מתחלקת לשום חלקים, ולכן גם לא שייך שתתגלה בעולם, וכל שכן שלא שייך שתפעל בעולם. מה שמתגלה ופועל בעולם הוא לא עצם הנפש אלא רק בחינת ה"רגל" שלה, ההארה המתפשטת ממנה, שהם הכוחות החושים (והלבושים) שלה. הכשרון – לעומתם - אינו הארה מהנפש אלא תכונת הגוף. דהיינו, עד כמה מזוכך הגוף ומתאים להתגלות הנפש בתוכו, האם כוחות הנפש יקלטו בו בקלות או בקושי[1].

כוח[עריכה]

כוחות הנפש הם מהות הארת הנפש. דהיינו, כמו שאור השמש אינו השמש עצמה, אך מה שהשמש מחממת ומאירה הוא רק על ידי האור, כך ממש מחיים כוחות הנפש את הגוף: הכוחות החיצוניים מחיים את האיברים החיצוניים (כגון יד ורגל), כוחות פנימיים יותר מהנפש מחיים את האיברים הפנימיים (כגון לב ומוח), והכוחות הפנימיים ממש מהווים את חיות האדם עצמו (רגש ושכל). וכמו שבמשל פעמים רבות מתייחסים לאור השמש כאילו הוא השמש עצמה, כך פעמים מתייחסים לכוחות כאילו הם הנפש עצמה (לדוגמה, בספר התניא פרק ג'). באופן כללי נחלקים כוחות הנפש לעשר[2], אך באופן פרטי ישנם כוחות רבים הנוצרים מהתכללות עשר כוחות אלו, כגון כוח הציור, כוח הזריקה וכו', ובפרט שבפרט הם מתכללים זה מזה עד אין סוף.

דרגות בכוחות[עריכה]

כל אחד מכוחות הנפש כלול משלוש דרגות, שהן שלבי התגלותו מהכוח אל הפועל:

כח ההיולי[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כח ההיולי

הכח כמו שהוא בשרשו, מופשט מכל ציור. הכח כמו שהוא בדרגא זו נמצא בכל אדם תמיד ובשלימות, לדוגמה כח הראיה: כמו שהוא בשרשו ההיולי הוא נמצא בכל אדם בשלימות. ייתכן אמנם שאדם יוולד עיוור וכח זה לא יתגלה בו לעולם כל ימיו, אך בשורשו ומקורו המופשט הוא בשלימות. והראיה על זה – גם לאדם עיור יכול להיוולד בן שיוכל לראות עם עיניו ללא כל בעיה, כלומר, אף על פי שאצלו לא התגלה כוח הראיה, הרי שלבנו הוא הוריש אותו בשלימות – מכאן שגם אצל האב היה הכח בשלימות, אלא שהוא לא התגלה מהכח אל הפועל.

מציאות הכח[עריכה]

הכוח כמו שכבר הצטייר במציאות פרטית מסויימת ונמצא אצל האדם בפועל, אך עדיין לא מתגלה. לדוגמה, אדם המוכר לנו כאדם שתמיד עוזר לזולת – יש אצלו במציאות את כח החסד גם בשעה שאינו עוזר ואינו עוסק כלל במעשה חסד. לדוגמה, אצל אברהם אבינו האיר כוח החסד עד כדי כך שכאשר לא היה בנמצא לידו אדם נוסף שיאפשר לו להוציא את החסד אל הפועל - גרם לו הדבר צער רב, ומכך מוכח שלא המציאות שמחוץ אליו עוררה אותו להתנהג באופן של חסד, אלא היא הייתה אצלו מצד עצמו.

כוח הפועל[עריכה]

כאשר הכוח כפי מתלבש בפועל באברי הגוף, לדוגמה כאשר האדם רואה בפועל או שומע בפועל, הדבר מכונה בשם 'כוח הפועל'.

חוש[עריכה]

החושים שבאדם הם: חוש הראיה, חוש השמיעה, חוש הריח, וחוש הטעם, וחוש המישוש.

בדומה לכוחות, גם החושים הם הארה מהנפש, אך הם אינם מהות הארת הנפש (כמו הכוחות) אלא רק החיצוניות וההתפשטות שלה[3], והם לא מתגלים באיברים עצמם אלא רק ב'סדקים' שבגוף: עיניים, אזניים, נקבי האף וכו'[4].

גם ההתגלות שלהם באיברים אלו, אינם באיברים עצמם, אלא באמצעות האיברים. בדומה להתגלות ההבל מהפה בשעת הדיבור, שההבל לא שייך לדיבור עצמו, והדיבור לא מלובש בהבל, אלא שהוא מתגלה יחד איתו.

פעולתם[עריכה]

ההבדל בין כוחות לחושים ניכר גם בפעולתם: בעוד הכוחות פועלים חיות באיברים ומשפיעים אפילו על הזולת[5], החושים אינם מחיים את האיברים, וכל שכן שלא פועלים מאומה על הזולת.

יתרון החושים על הכוחות[עריכה]

מעלת החושים על הכוחות היא שדוקא בהם מתגלה עצם התענוג, שהוא פנימיות הנפש. הטעם לזה הוא, שעל אף שהכוחות נעלים יותר מהחושים, אבל שורש החושים נעוץ בעצם הנפש ממש – הרבה למעלה מהכוחות[6], וכפי שמרגיש כל אחד בעצמו, שהתענוג שבראיה "תופס" אותו הרבה יותר מאשר התענוג שבהשכלה.

בזה עצמו ישנן דרגות שונות: על אף גודל ההפלאה בתענוג שבכח הראיה[7], התענוג שבשמיעה יותר גדול ממנו[8], והתענוג שבריח גדול עוד יותר, כפי שרואים במוחש שהוא נוגע בעצם הנפש, כך שגם כאשר אדם מתעלף, ניתן להעיר אותו באמצעות שנותנים לו להריח דבר מה, והתענוג הכי גדול הוא התענוג שבכח הדיבו[9].

מספר הכוחות והחושים[עריכה]

מספר הכוחות הכללי הוא עשר (חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות). אך באופן פרטי הם כלולים זה מזה, וישנם כוחות פרטיים שונים המוסברים בתורת החסידות כמשל להבנת עניינים שונים. לדוגמה: כח הזריקה מובא כמשל להבנת עניין צמצום הראשון, כח הציור הוא משל לאור הממלא כל עלמין, וכן מוסבר במקומות רבים עניינו של כח הדיבור ועוד.

מספר החושים הוא חמש (ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש). אך גם כאן, כמו בכוחות, זהו רק בכללות. בפרטות ישנם חמישה אופנים אלו לא רק בנפש אלא בכל שלושת הגדרים של העולם: עולם, שנה, נפש (שהינם הגדרות כלליות למקום, זמן, והכח הרוחני הפועל ומחיה כל דבר), ובכל דרגה ודרגה שלהם. לדוגמה בשכל, ישנו חוש הראיה שבשכל, חוש השמיעה שבשכל, וכן שאר החושים.

חושים פרטיים[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוש הראיה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שמיעה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ריח
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טעם

לבושים[עריכה]

מלבד הכוחות והחושים, מתגלה הנפש גם על ידי שלושה לבושים: מחשבה דיבור ומעשה. אך הארת הנפש בלבושים כה מצומצמת עד שהם כבר אינם נחשבים כשייכים אליה, אלא כנפרדים. וזאת כדוגמת הלבושים: אף על פי שהלבוש שייך לאדם (ויתר על כן - אין האדם יכול בלעדיו), הרי שהלבוש עצמו אינו מגוף האדם כלל.

כשרון[עריכה]

הכשרון הוא תכונת חומר הגוף לקבל את כוחות הנפש, לדוגמה, מי שחומר המוח שלו גס יבין שכל לאט, וכן להיפך. למרות שהכשרון נחות בהרבה מהחוש, יש בו מעלה נפלאה – כשאדם בעל שכל גס מתייגע ומצליח להבין שכל עמוק, הוא מגיע להבנה יסודית יותר ממי שנולד בעל כשרון. בכך מתגלה מעלת הגוף – שמציאותו רק מהעצמות.

הערות שוליים

  1. עת"ר וישלח יד כסלו, לקוטי דיבורים המתורגם 221, 275, עבדו את ה' בשמחה תרצ"ט
  2. חכמה, בינה, דעת וכו'ץ
  3. בחסידות הדבר מכונה בבחינת "הבל" בלבד.
  4. יש להעיר שאופן התפשטות החושים שונה מחוש אחד למשנהו. לדוגמה, בעוד חוש הראיה יוצא מהעין, הרי שחוש השמיעה הפוך – נכנס לאוזן.
  5. כח השכל יכול לפעול (באמצעות הדיבור) לשנות את הבנתו של הזולת, כח האהבה יכול (באמצעות פעולת קירוב) לפעול שינוי ביחס הזולת אליו, וכן הלאה.
  6. שהם הארה בלבד.
  7. הקשור עם עניין הדביקות, עינייך יונים.
  8. שנכנס באודנא דליבא.
  9. שהוא לבוש בלבד – עוד פחות מאשר "חוש". ומכאן נובעת ההוראה להשמיע לאוזנו כשלומד ומתפלל, שהדיבור מעורר את התענוג והחשק והשמחה בתפילה ובלימוד.