אוהל (קבר הצדיק): הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־22:01, 10 באוקטובר 2024

המונח "אוהל" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אוהל (פירושונים).

אוהל הינו מבנה הבנוי מעל ציון הקבר של הצדיק.

האוהל מוקדש לתפילה ובקשות רחמים בעת ה"השתטחות" על קבר הצדיק, והוא מקום סגולה להתעוררות רחמים רבים.

ההשתטחות בספרות ההלכתית[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתורה נאמר "לא ימצא בך . . דורש אל המתים"^[1], וכן נפסק להלכה ברמב"ם "ומציינין את כל בית הקברות ובונין נפש (=מצבה) על הקבר, והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם, שדבריהם הם זכרונם ולא יפנה אדם לבקר הקברות"^[2].

אמנם למעשה נהוג לבנות נפש (מצבה) על קברים וגם על קברי צדיקים (וראו הסבר לכך בהערה)^[3]. וכן לעלות לבית העלמין במועדים שונים כמו יארצייט ועוד, ולהשתטח על קברי צדיקים (וכפי שיבואר להלן).

מסופר במדרש רבה שיעקב אבינו לא רצה להיקבר במצרים, כדי שהמצרים לא יעשו ממנו עבודה זרה. ובלשון המדרש: מפני מה ביקש יעקב אבינו שלא ייקבר במצרים? שלא יעשו אותו עבודת כוכבים^[4]. איסור זה לדרוש אל המתים, משיק לציווי לבקש רק מה' כל מה שהאדם צריך (אבל עיינו לקמן שתפילה על קברי צדיקים אינה דרישה אל המתים כלל).

בדברי חז"ל ישנם מקורות למנהגי ההליכה לבית הקברות (כגון בעת עצירת גשמים): "כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים"^[5], וכן בספרות ההלכתית^[6].

על כלב בן יפונה, מובא בדברי חז"ל: "ויבוא עד חברון, כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם"^[7].

הפוסקים כתבו שבהשתטחות על קברי צדיקים אין משום "ודורש אל המתים".

בשו"ת מנחת אליעזר ^[8] כתב שיש מצווה להתפלל בקברות צדיקים ולבקש מהם שיתפללו וימליצו טוב עלינו והוכיח מהזוהר הקדוש (פרשת אחרי מות) שאין בזה דורש אל המתים, וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק ^[9]: "והוא צורך גדול ותיקון לנפש… ולפי המנהג אף בצדיקים בונין נפש (=מצבה, ציון) והכל מתקבצין אצלה להתפלל…" וכן הזכיר בעוד מקומות ^[10] בשבחם של הנוהגים כן.

הב"ח, כתב בנוגע למנהג השתטחות על הקברים^[11]: "מיהו (=אבל) כבר החזיקו במנהג זה ואין מוחה, ויש לזה סמך בספר הזוהר, ודווקא להשתטח על קברי אבות ולהתפלל לפניו יתברך על כל צרה שלא תבוא בזכות אבותיו הנקברים פה וכיוצא בזה, וכבר נתקנו סדרי התפילה למשתטחים על קברי אבות ואין לשום מורה למנוע ולבטל מנהג זה".

באגרת קודש מקיץ תש"י, כותב הרבי לאדם שביקש ממנו שיזכירו על להשתטחות על הציון של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, אך העלה כמה קושיות בנושא:

"מה שביקש להזכירו על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ אעשה כבקשתו, ומה שכותב שאין לו הבנה בזה, הנה גם כשאוכל ושותה וישן בטח אינו מתבונן מקודם איך זה פועל על הגוף והנשמה שלו, ועושה כל זה גם אם אינו מבין באיזה אופן נעשית הפעולה. וגם בענין זה כן הוא.

ומה שכותב שנראה כמדברים למתים ח"ו ומכוונים מחשבה לזולת ח"ו, הנה בוודאי מבין בעצמו שאין הדבר כן, כיון שמוסכם שכלב בן יפונה וכמה תנאים ואמוראים וצדיקים בכל הדורות עשו כן.

ובקצרה לבאר קושייתו, הנה גם כשהיו באים להרבי לבקש ברכה, לא היו באים אליו מפני מעלת הגוף שלו אלא מפני מעלת נשמתו. כל ענין המיתה אינו שייך כי אם בגוף, כי הנשמה היא נצחית, ובפרט נשמת צדיק שאינה שייכה כלל וכלל לגיהינום, כף הקלע וכו', הרי ענין המיתה בה היינו הסתלקות, פירושה עלייה למדריגה נעלית יותר ואינו קרוי ח"ו מת. וכמו שכתוב בזוהר (חלק ג, דף ע"א).

ומה שכותב שמכוין מחשבתו לזולתו, הנה, בקצרה, אין הדבר כן, כי: (א) הבקשה היא שהצדיק ברוב צדקתו ימליץ טוב על המבקש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, (ב) כוונה שנייה בזה, אשר כל חסיד ומקושר הנה נשמתו היא פרט מנשמת הצדיק שהיא כלל גדול, ונמשלה לראש ביחס להנשמות פרטיות שלה, כמבואר בתניא פרק ב'. וכמו שכל אבר ואבר אף שהוא מקבל חיותו מהנשמה, הנה תחילה הנשמה מתלבשת בראש ומוח, ומהראש ומוח מתחלק אח"כ החיות לכל אבר ואבר לפי ענינו, כך הוא גם כן בחסיד ורבי, אשר הראש כיון שהוא בריא וחזק יש בו כל החיות השונות של כל אבר ואבר, וכדי שיהיה גם כן האבר בריא, צריך שתהיה ההתקשרות שלו עם הראש שלימה, היינו הגידים והנערוון (=העצבים) המקשרים הראש עם האברים יהיו פתוחים, אשר אז יומשך אל האבר החיות השייך אליו.

וזהו בכללות ענין ההתקשרות של חסיד לרבי, אשר על ידי זה מקבל החסיד כל המצטרך לו הן בגשמיות והן ברוחניות"^[12].

לאורך השנים התקבלו מספר מנהגים הקשורים בהשתטחות על קברי הצדיקים, כשרבים מהם התחדשו בתקופת האריז"ל שמצא וציין קברי תנאים ואמוראים הפזורים בגליל, וייסד את מנהג העלייה לציונו של רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר.

עם התפשטות תנועת החסידות שביארה את מעלת הצדיק כממוצע המחבר ומקשר בין האדם הפשוט להקב"ה, ומסייע לו לדבוק בקב"ה בצורה נעלית יותר, החל גם להתפשט הנוהג לפקוד את ציוניהם של הצדיקים (גם בארצות המזרח בהשפעת תורת הקבלה, היה מקובל מאוד להתפלל על קברי צדיקים).

בנוגע לאופי התפילה, ישנם פוסקים שכתבו כי מותר לבקש מהצדיק להמליץ טוב בעבורנו, אך חלקם מחמירים ומתירים רק לבקש מה' ולבקש שישמע לתפילתנו בזכות הצדיק, ובפרט שבמקום בו טמון הצדיק התפילה נאמרת בכוונה גדולה יותר^[13].

המנהג התפשט עד כדי כך, שיש פוסקי הלכה רבים ^[14] שפסקו שהשתטחות על קברי צדיקים היא מצווה של ממש, והתירו לצורך כך אף יציאה מגבולות ארץ ישראל כדי להשתטח על קברי צדיקים בחוץ לארץ, למרות האיסור לצאת מהארץ מלבד לצורך דבר מצווה, נשיאת אישה, תלמוד תורה, רפואה או פרנסה.

הרבי כותב שמותר ליהודי לצאת מארץ ישראל כדי להשתטח על קברי צדיקים, ובפרט בצדיק שאותו יהודי היה קרוב אליו, לומד תורתו ומתנהג על פי הוראותיו והדרכתו, או על כל פנים מקבל עליו לעשות כל מכאן ולהבא^[15].

מעלתה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתוב בזוהר הקדוש, "צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי". (הצדיק שנפטר, נמצא בכל העולמות יותר מבחייו), הן במילי דשמיא והן במילי דעלמא:

במילי דשמיא - השפעתו הרוחנית בבחינת חיזוק האמונה, אהבת ה' ויראת ה', הנה, מאחר שנשמתו עלתה מגופו בפטירתו, ואינו מוגבל במגבלותיו הגשמיים, יכולה להיות גם השפעתו על תלמידיו ומקושריו - בעבודת ה', באופן לא מוגבל כפי שהיה לפני כן.

במילי דעלמא - בהצלתם ורוחתם של ישראל, לחם לאכול ובגד ללבוש וכו', הנה, בפירוש נאמר בזוהר הקדוש; "דצדיקייא מגינין על עלמא, ובמתתהון יתיר מבחייהון, ואלמלא צלותא דצדיקייא בההוא עלמא, לא אתקיים עלמא רגעא חדא" (הצדיקים מגינים על העולם, ובמתתם - יותר מבחייהם, ואלמלא תפילת הצדיקים בעולם העליון - אין העולם מתקיים אפילו רגע אחד).

קבלת ההשפעה -הגשמית והרוחנית- מנשמת הצדיק, מותנה בהתקשרות לנשמתו, הבאה לידי ביטוי באמונה השלימה שמאמינים בו, וכמו שכתוב: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", וכן באהבה רבה שאוהבים אותו ובהליכה בדרכיו הטובים - על פי הוראותיו.

לפיכך הכניסה לאוהל וההשתטחות על קבר הצדיק, מחזקת את ההתקשרות אליו ומאפשרת את קבלת השפע הגשמי והרוחני מנשמתו. כי נשמת הצדיק אינה עוזבת לגמרי את גופו הקדוש שבו עבדה את ה' וזככה והעלתה אותו למדריגות עליונות.

ולכן בנוסף לעובדה שמקום משכן הצדיק הוא מקום קדוש וטהור והתפילה מתקבלת שם יותר, וגם התפילה במקום זה מכוונת בנפש האדם בכונה הרצויה ובלב נשבר, הנה, העיקר הוא האמונה הגדולה בה' המתחזקת על ידי האמונה הגדולה בצדיק, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה כל שישנו בויאמינו במשה ישנו בויאמינו בה', וההתקשרות וההתבטלות לצדיק בבחינת התדבקות רוחא ברוחא המביאה לידי ביטול אל ה' בתכלית.

וכל זה נעשה על ידי ההשתטחות באוהל על קבר הצדיק וההתיחדות עמו.

ישנם סוגים שונים באהלי הצדיקים; ישנם אהלים שסגולתם לפעול בבאים להשתטח - קו המרירות והכיווץ, וישנם שפועלים בקו השמחה וההתעלות.

כאשר מתמלאים בקשותיו של אדם בתפילתו באהל הצדיק, הרי זה מחייב - לימוד תורתו והליכה בדרכיו ביתר שאת מכפי שהיה עד עתה.

אוהל אדמו"ר הריי"צ[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – אוהל אדמו"ר הריי"צ

הרבי מלך המשיח נהג לפקוד את אוהל האדמו"ר הריי"צ בקביעות בימים ראשון וחמישי בכל שבוע (ובשנים האחרונות לאחר שהחל מעמד חלוקת הדולרים, בימי שני וחמישי), בערבי ר"ח ובימי ההילולא של רבותינו נשיאינו, שם היה קורא הרבי את הפ"נים ורבים מהמכתבים שקיבל.

האוהל נבנה, בהוראת הרבי, ללא קורת גג על מנת שגם כוהנים יוכלו להשתטח במקום, כמו כן נבנתה מעין מחיצה בין מקום המצבות למקום שבו מתפללים הפוקדים את המקום.

מנהגי ההשתטחות[עריכה | עריכת קוד מקור]

את חלקם של מנהגי ההשתטחות הורה הרבי עצמו לנהוג וחלקם נלמדו מאופן הנהגתו של הרבי בעת היותו באוהל.

באוהל נהוג לקרוא את המענה לשון.
נהוג שלא לנעול נעלי עור בעת השהות באוהל.
אלו שזכו לראות את הרבי בעיני בשר יציירו לעצמם את ציור פניו ויחשבו על כך "אז דא איז ער" (שכאן הוא).
נהוג לקרוע את המכתב או הפ"נ ולהניחו על הציון.
אין אוכלים ביום ההליכה לאוהל קודם הכניסה לאוהל, אך שותים (בדווקא).

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

שאלות לרב | תפלה בקברי צדיקים - צעירי חב"ד.
ספר ההשתטחות, מאמרים, שיחות, אגרות קודש ותשובות אודות השתטחות על קברי הצדיקים, קה"ת, תשס"ח.
זכר צדיק לברכה. מאת משה חיים חנונו, מעלת ההליכה לקברי צדיקים, הלכות, עיונים, סדר תפילה. כולל מנהגי חב"ד. תשע"ז.
של נעליך מעל רגליך, מנהג חליצת הנעליים באוהלי רבותינו נשיאינו, במדור 'הליכות ומנהגים' שבועון כפר חב"ד גליון 1851 עמוד 76.
וישאירום שם ברשותו, סקירה על הביטוי השגור אצל הרבי 'אזכיר על הציון', במדור 'חיי רבי', שבועון כפר חב"ד גליון 1911 עמוד 37.
"אזכיר על הציון" - אגרות, סיפורים והנהגות הרבי ב'אוהל'. ליקוט ועריכה: שניאור זלמן ריטרמן. הוצאת תורה אור, תשע"ב.

הערות שוליים

↑ דברים יח, יא.
↑ רמב"ם הלכות אבל פרק ד' הלכה ד'. אבל עיינו בשו"ת הריב"ש (סימן תכא) שרוצה לומר שישנה טעות סופרים בדבריו של הרמב"ם ובמקום לומר "ולא יפנה אדם לבקר הקברות", צריך לומר, "ולא ימנע אדם לבקר הקברות". לפי זה מבאר הריב"ש, שכל האיסור של הליכה לבית הקברות, כוונתו "שאין להביט אל בית הקברות ולבנין שעל קבריהם (ולעשותם עיקר), כי אם למעשיהם (של הצדיקים").
↑ בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ד סימן נז) הביא את המקור להקמת מצבה על קבר: "והנה מצינו ענין המצבה בתורה אצל יעקב אבינו שהקים מצבה על קבורת רחל כדכתיב בפרשת וישלח (לה, כ) ויצב יעקב מצבה על קבורתה. ואף שלא הוזכר בקרא זה שהיה זה ציווי השי"ת בנבואה, ודאי היה זה על פי ציווי השי"ת ולא עשה (=יעקב זאת) מאליו". ועיינו שם (עמ' רפו) בעניין מצבות על קברי צדיקים שנוהגים לעשות כן. ובכתב סופר (יורה דעה סימן קעח) כתב: "כי תועלת בבנין ציון על הקבר הוא לשני דברים. שלא ישכח ויאבד זכרו, ובזכרון יש בו תועלת לנפש שעי"ז לא ישכחו מלהתפלל בעד נשמתו ומלעשות לו תיקונים... עוד יש תועלת לחיים כי מתפללים על קברי הצדיקים יודעים מקום קבורת הצדיק, ולציון יאמר איש צדיק כבודו במקומו מונח במקום הזה, ואמר רשב"ג דאין עושים נפשות לצדיקים, היינו אין בנין נפשות לתועלת הצדיקים עצמן כדי שלא ישכחו מן הלב וכדי שיתפללו בעדם - אין צריכים לזה, כי דבריהם הם זכרונם ורחושי מרחשן שפתותיהם, יישבו עולם לפני אלוקים, ואין בניין זה שבונין להם נפשות לתועלת נפשם, והיינו אין עושין נפשות לצדיקים בשביל צדיקים אלא בונין ציון שיהיה מצוין לתועלת החיים שיבקשו ויתפללו על קבריהם בעד עצמן", וסיים שם: "ומיושב מנהגן של ישראל שבונין נפש לצדיקים ותלמידי חכמים ומרביצים תורה לתועלת החיים, והוא לתועלת ישראל לבקש על נפשם קומי נא התעוררי נא לבקש חנינה משוכן מעונה". ולפי כתבי האר"י, חובה להקים מצבה, כי בהקמת מצבה יש תיקון לנשמת הנפטר (עיינו שער המצוות להאריז"ל פ' ויחי שהמצבה היא צורך גדול, ויש בה תיקון לנפש).
↑ ב"ר צו, ב.
↑ תענית טז, א.
↑ בנוגע לערב ראש השנה,כותב הרמ"א בהלכות ראש השנה, סימן תקפ"א, סעיף ד: "ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחינות, ונותנים צדקה לעניים". בנוגע לערב יום הכיפורים, כתוב בשו"ע אדה"ז, הל' ערב יום הכיפורים, סימן תר"ה, סעיף ה: "ויש מקומות שנהגו לילך על הקברות להרבות שם בצדקה ומנהג יפה הוא". (ועיינו גם ברמ"א שם). בנוגע לתשעה באב כותב הרמ"א באורח חיים סימן תקנ"ט, סעיף י: "והולכים על הקברות מיד כשהולכים מבית הכנסת".
↑ מסכת סוטה לד, ב. הובא בפרש"י עה"ת שלח יג, כב.
↑ חלק א, סס"ח.
↑ חלק א, סכ"ט.
↑ חלק ח, סנ"ג.
↑ בית חדש לטור יורה דעה סוף סימן ריז
↑ אגרות קודש, חלק ג, עמ' תנח.
↑ קונטרס ההשתטחות לאדמו"ר האמצעי ס"א-ס"ד. שו"ת רב פעלים ח"ב יורה דעה סימן ל"א. אגרות משה אורח חיים חלק ה' סימן מ"ג. שיחת ליל ב' אייר תש"י.
↑ החיד"א בברכי יוסף (או"ח סי' תקס"ח אות יא) הביא מתשובה כתב יד של מהר"ם מזרחי בס' פרי הארץ (ח"ג יו"ד סי' ז) שכתב, שהמתגורר בארץ ישראל, ונפשו איוותה להשתטח על קברי הצדיקים בחו"ל, מותר ללכת על דעת לחזור. הרב חיים חזקיהו מדיני, בעל ה'שדי חמד' (מערכת ארץ ישראל אות א) המביא כמה פוסקים שהתירו לצאת מא"י כדי להשתטח על קברי צדיקים בחו"ל. וכן דעת הרבי, בשערי הלכה ומנהג, חלק ד, עמ' רכד. (וראו גם בהערה הבאה). וכן פסק הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב (ח"ב ס' נד) ובספר מקור חיים השלם (ח"ב עמ' 230–232). ועיינו בספר נטעי גבריאל להרב גבריאל ציננער (אבלות ח"ב פרק צ הערה ו). הרב יוסף ליברמן בשו"ת משנת יוסף (ח"א ס' נז אות ב). וראו גם בתורת מנחם, חלק יא עמ' 30 ואילך (שיחת יום ה' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשי"ד, סעיפים טו-כא.) ושם מבאר הרבי שקברי צדיקים בחו"ל נחשבים כא"י, כיון שבתחיית המתים הצדיקים הקבורים בחו"ל מתגלגלים לארץ במחילות. וכיוון שפתחיהן של המחילות בא"י, גם המחילות עצמן דינן כא"י.
↑ אגרות קודש, חלק יט, עמ' תיד. הרבי מציין באיגרת לעיין בעניין זה בשד"ח חלק אסיפת דינים בתחילתו ובאסיפת דינים לשם. ראו גם בהערה הקודמת.

[1] דברים יח, יא.

[2] רמב"ם הלכות אבל פרק ד' הלכה ד'. אבל עיינו בשו"ת הריב"ש (סימן תכא) שרוצה לומר שישנה טעות סופרים בדבריו של הרמב"ם ובמקום לומר "ולא יפנה אדם לבקר הקברות", צריך לומר, "ולא ימנע אדם לבקר הקברות". לפי זה מבאר הריב"ש, שכל האיסור של הליכה לבית הקברות, כוונתו "שאין להביט אל בית הקברות ולבנין שעל קבריהם (ולעשותם עיקר), כי אם למעשיהם (של הצדיקים").

[3] בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ד סימן נז) הביא את המקור להקמת מצבה על קבר: "והנה מצינו ענין המצבה בתורה אצל יעקב אבינו שהקים מצבה על קבורת רחל כדכתיב בפרשת וישלח (לה, כ) ויצב יעקב מצבה על קבורתה. ואף שלא הוזכר בקרא זה שהיה זה ציווי השי"ת בנבואה, ודאי היה זה על פי ציווי השי"ת ולא עשה (=יעקב זאת) מאליו". ועיינו שם (עמ' רפו) בעניין מצבות על קברי צדיקים שנוהגים לעשות כן. ובכתב סופר (יורה דעה סימן קעח) כתב: "כי תועלת בבנין ציון על הקבר הוא לשני דברים. שלא ישכח ויאבד זכרו, ובזכרון יש בו תועלת לנפש שעי"ז לא ישכחו מלהתפלל בעד נשמתו ומלעשות לו תיקונים... עוד יש תועלת לחיים כי מתפללים על קברי הצדיקים יודעים מקום קבורת הצדיק, ולציון יאמר איש צדיק כבודו במקומו מונח במקום הזה, ואמר רשב"ג דאין עושים נפשות לצדיקים, היינו אין בנין נפשות לתועלת הצדיקים עצמן כדי שלא ישכחו מן הלב וכדי שיתפללו בעדם - אין צריכים לזה, כי דבריהם הם זכרונם ורחושי מרחשן שפתותיהם, יישבו עולם לפני אלוקים, ואין בניין זה שבונין להם נפשות לתועלת נפשם, והיינו אין עושין נפשות לצדיקים בשביל צדיקים אלא בונין ציון שיהיה מצוין לתועלת החיים שיבקשו ויתפללו על קבריהם בעד עצמן", וסיים שם: "ומיושב מנהגן של ישראל שבונין נפש לצדיקים ותלמידי חכמים ומרביצים תורה לתועלת החיים, והוא לתועלת ישראל לבקש על נפשם קומי נא התעוררי נא לבקש חנינה משוכן מעונה". ולפי כתבי האר"י, חובה להקים מצבה, כי בהקמת מצבה יש תיקון לנשמת הנפטר (עיינו שער המצוות להאריז"ל פ' ויחי שהמצבה היא צורך גדול, ויש בה תיקון לנפש).

[4] ב"ר צו, ב.

[5] תענית טז, א.

[6] בנוגע לערב ראש השנה,כותב הרמ"א בהלכות ראש השנה, סימן תקפ"א, סעיף ד: "ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחינות, ונותנים צדקה לעניים". בנוגע לערב יום הכיפורים, כתוב בשו"ע אדה"ז, הל' ערב יום הכיפורים, סימן תר"ה, סעיף ה: "ויש מקומות שנהגו לילך על הקברות להרבות שם בצדקה ומנהג יפה הוא". (ועיינו גם ברמ"א שם). בנוגע לתשעה באב כותב הרמ"א באורח חיים סימן תקנ"ט, סעיף י: "והולכים על הקברות מיד כשהולכים מבית הכנסת".

[7] מסכת סוטה לד, ב. הובא בפרש"י עה"ת שלח יג, כב.

[8] חלק א, סס"ח.

[9] חלק א, סכ"ט.

[10] חלק ח, סנ"ג.

[11] בית חדש לטור יורה דעה סוף סימן ריז

[12] אגרות קודש, חלק ג, עמ' תנח.

[13] קונטרס ההשתטחות לאדמו"ר האמצעי ס"א-ס"ד. שו"ת רב פעלים ח"ב יורה דעה סימן ל"א. אגרות משה אורח חיים חלק ה' סימן מ"ג. שיחת ליל ב' אייר תש"י.

[14] החיד"א בברכי יוסף (או"ח סי' תקס"ח אות יא) הביא מתשובה כתב יד של מהר"ם מזרחי בס' פרי הארץ (ח"ג יו"ד סי' ז) שכתב, שהמתגורר בארץ ישראל, ונפשו איוותה להשתטח על קברי הצדיקים בחו"ל, מותר ללכת על דעת לחזור. הרב חיים חזקיהו מדיני, בעל ה'שדי חמד' (מערכת ארץ ישראל אות א) המביא כמה פוסקים שהתירו לצאת מא"י כדי להשתטח על קברי צדיקים בחו"ל. וכן דעת הרבי, בשערי הלכה ומנהג, חלק ד, עמ' רכד. (וראו גם בהערה הבאה). וכן פסק הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב (ח"ב ס' נד) ובספר מקור חיים השלם (ח"ב עמ' 230–232). ועיינו בספר נטעי גבריאל להרב גבריאל ציננער (אבלות ח"ב פרק צ הערה ו). הרב יוסף ליברמן בשו"ת משנת יוסף (ח"א ס' נז אות ב). וראו גם בתורת מנחם, חלק יא עמ' 30 ואילך (שיחת יום ה' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשי"ד, סעיפים טו-כא.) ושם מבאר הרבי שקברי צדיקים בחו"ל נחשבים כא"י, כיון שבתחיית המתים הצדיקים הקבורים בחו"ל מתגלגלים לארץ במחילות. וכיוון שפתחיהן של המחילות בא"י, גם המחילות עצמן דינן כא"י.

[15] אגרות קודש, חלק יט, עמ' תיד. הרבי מציין באיגרת לעיין בעניין זה בשד"ח חלק אסיפת דינים בתחילתו ובאסיפת דינים לשם. ראו גם בהערה הקודמת.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{פירוש נוסף|נוכחי=אוהל - קבר הצדיק|אחר=משמעויות אחרות ב'אוהל'|ראו=[[אוהל|אוהל - פירושונים]]}}
+[[קובץ:בדרך לאוהל.jpg|שמאל|ממוזער|[[הרבי]] [[מלך המשיח]] בדרכו ל[[אוהל אדמו"ר הריי"צ]], כשבידו חבילת [[פדיון נפש|פ"נים]]. ניתן לראות את נעלי הבד שנועל הרבי בעת הנסיעה לאוהל]]
+{{מפנה|אוהל|אוהל (פירושונים)}}
 '''אוהל''' הינו מבנה הבנוי מעל ציון הקבר של הצדיק.
-האוהל מוקדש לתפילה ובקשות רחמים בעת ה"השטתחות" על קבר הצדיק, והוא מקום סגולה להתעוררות רחמים רבים.
+האוהל מוקדש לתפילה ובקשות רחמים בעת ה"השתטחות" על קבר הצדיק, והוא מקום סגולה להתעוררות רחמים רבים.
-כתוב בזוה"ק, "צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי". (הצדיק שנפטר, נמצא בכל העולמות יותר מבחייו), הן במילי דשמיא והן במילי דעלמא.
+==ההשתטחות בספרות ההלכתית==
+בתורה נאמר "לא ימצא בך . . דורש אל המתים"{{הערה|דברים יח, יא.}}, וכן נפסק להלכה ברמב"ם "ומציינין את כל בית הקברות ובונין נפש (=מצבה) על הקבר, והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם, שדבריהם הם זכרונם ולא יפנה אדם לבקר הקברות"{{הערה|רמב"ם הלכות אבל פרק ד' הלכה ד'. אבל עיינו בשו"ת הריב"ש (סימן תכא) שרוצה לומר שישנה טעות סופרים בדבריו של הרמב"ם ובמקום לומר "ולא יפנה אדם לבקר הקברות", צריך לומר, "ולא ימנע אדם לבקר הקברות". לפי זה מבאר הריב"ש, שכל האיסור של הליכה לבית הקברות, כוונתו "שאין להביט אל בית הקברות ולבנין שעל קבריהם (ולעשותם עיקר), כי אם למעשיהם (של הצדיקים").}}.
-==במילי דשמיא==
+אמנם למעשה נהוג לבנות נפש (מצבה) על קברים וגם על קברי צדיקים (וראו הסבר לכך בהערה){{הערה|בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ד סימן נז) הביא את המקור להקמת מצבה על קבר: "והנה מצינו ענין המצבה בתורה אצל יעקב אבינו שהקים מצבה על קבורת רחל כדכתיב בפרשת וישלח (לה, כ) ויצב יעקב מצבה על קבורתה. ואף שלא הוזכר בקרא זה שהיה זה ציווי השי"ת בנבואה, ודאי היה זה על פי ציווי השי"ת ולא עשה (=יעקב זאת) מאליו". ועיינו שם (עמ' רפו) בעניין מצבות על קברי צדיקים שנוהגים לעשות כן. ובכתב סופר (יורה דעה סימן קעח) כתב: "כי תועלת בבנין ציון על הקבר הוא לשני דברים. שלא ישכח ויאבד זכרו, ובזכרון יש בו תועלת לנפש שעי"ז לא ישכחו מלהתפלל בעד נשמתו ומלעשות לו תיקונים... עוד יש תועלת לחיים כי מתפללים על קברי הצדיקים יודעים מקום קבורת הצדיק, ולציון יאמר איש צדיק כבודו במקומו מונח במקום הזה, ואמר רשב"ג דאין עושים נפשות לצדיקים, היינו אין בנין נפשות לתועלת הצדיקים עצמן כדי שלא ישכחו מן הלב וכדי שיתפללו בעדם - אין צריכים לזה, כי דבריהם הם זכרונם ורחושי מרחשן שפתותיהם, יישבו עולם לפני אלוקים, ואין בניין זה שבונין להם נפשות לתועלת נפשם, והיינו אין עושין נפשות לצדיקים בשביל צדיקים אלא בונין ציון שיהיה מצוין לתועלת החיים שיבקשו ויתפללו על קבריהם בעד עצמן", וסיים שם: "ומיושב מנהגן של ישראל שבונין נפש לצדיקים ותלמידי חכמים ומרביצים תורה לתועלת החיים, והוא לתועלת ישראל לבקש על נפשם קומי נא התעוררי נא לבקש חנינה משוכן מעונה". ולפי כתבי האר"י, חובה להקים מצבה, כי בהקמת מצבה יש תיקון לנשמת הנפטר (עיינו שער המצוות להאריז"ל פ' ויחי שהמצבה היא צורך גדול, ויש בה תיקון לנפש).}}. וכן לעלות לבית העלמין במועדים שונים כמו יארצייט ועוד, ולהשתטח על קברי צדיקים (וכפי שיבואר להלן).
+מסופר במדרש רבה שיעקב אבינו לא רצה להיקבר במצרים, כדי שהמצרים לא יעשו ממנו עבודה זרה. ובלשון המדרש: מפני מה ביקש יעקב אבינו שלא ייקבר במצרים? שלא יעשו אותו עבודת כוכבים{{הערה|ב"ר צו, ב.}}. איסור זה לדרוש אל המתים, משיק לציווי לבקש רק מה' כל מה שהאדם צריך (אבל עיינו לקמן שתפילה על קברי צדיקים אינה דרישה אל המתים כלל).
+בדברי חז"ל ישנם מקורות למנהגי ההליכה לבית הקברות (כגון בעת עצירת גשמים): "כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים"{{הערה|תענית טז, א.}}, וכן בספרות ההלכתית{{הערה|בנוגע לערב ראש השנה,כותב הרמ"א בהלכות ראש השנה, סימן תקפ"א, סעיף ד: "ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחינות, ונותנים צדקה לעניים". בנוגע לערב יום הכיפורים, כתוב בשו"ע אדה"ז, הל' ערב יום הכיפורים, סימן תר"ה, סעיף ה: "ויש מקומות שנהגו לילך על הקברות להרבות שם בצדקה ומנהג יפה הוא". (ועיינו גם ברמ"א שם). בנוגע לתשעה באב כותב הרמ"א באורח חיים סימן תקנ"ט, סעיף י: "והולכים על הקברות מיד כשהולכים מבית הכנסת".}}.
+על כלב בן יפונה, מובא בדברי חז"ל: "ויבוא עד חברון, כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם"{{הערה|מסכת סוטה לד, ב. הובא בפרש"י עה"ת שלח יג, כב.}}.
+הפוסקים כתבו שבהשתטחות על קברי צדיקים אין משום "ודורש אל המתים".
+בשו"ת מנחת אליעזר {{הערה|חלק א, סס"ח.}} כתב שיש מצווה להתפלל בקברות צדיקים ולבקש מהם שיתפללו וימליצו טוב עלינו והוכיח מהזוהר הקדוש (פרשת אחרי מות) שאין בזה דורש אל המתים, וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק {{הערה|חלק א, סכ"ט.}}: "והוא צורך גדול ותיקון לנפש… ולפי המנהג אף בצדיקים בונין נפש (=מצבה, ציון) והכל מתקבצין אצלה להתפלל…" וכן הזכיר בעוד מקומות {{הערה|חלק ח, סנ"ג.}} בשבחם של הנוהגים כן.
+הב"ח, כתב בנוגע למנהג השתטחות על הקברים{{הערה|בית חדש לטור יורה דעה סוף סימן ריז}}: "מיהו (=אבל) כבר החזיקו במנהג זה ואין מוחה, ויש לזה סמך בספר הזוהר, ודווקא להשתטח על קברי אבות ולהתפלל לפניו יתברך על כל צרה שלא תבוא בזכות אבותיו הנקברים פה וכיוצא בזה, וכבר נתקנו סדרי התפילה למשתטחים על קברי אבות ואין לשום מורה למנוע ולבטל מנהג זה".
+באגרת קודש מקיץ תש"י, כותב הרבי לאדם שביקש ממנו שיזכירו על להשתטחות על הציון של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, אך העלה כמה קושיות בנושא:
+"מה שביקש להזכירו על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ אעשה כבקשתו, ומה שכותב שאין לו הבנה בזה, הנה גם כשאוכל ושותה וישן בטח אינו מתבונן מקודם איך זה פועל על הגוף והנשמה שלו, ועושה כל זה גם אם אינו מבין באיזה אופן נעשית הפעולה. וגם בענין זה כן הוא.
+ומה שכותב שנראה כמדברים למתים ח"ו ומכוונים מחשבה לזולת ח"ו, הנה בוודאי מבין בעצמו שאין הדבר כן, כיון שמוסכם שכלב בן יפונה וכמה תנאים ואמוראים וצדיקים בכל הדורות עשו כן.
+ובקצרה לבאר קושייתו, הנה גם כשהיו באים להרבי לבקש ברכה, לא היו באים אליו מפני מעלת הגוף שלו אלא מפני מעלת נשמתו. כל ענין המיתה אינו שייך כי אם בגוף, כי הנשמה היא נצחית, ובפרט נשמת צדיק שאינה שייכה כלל וכלל לגיהינום, כף הקלע וכו', הרי ענין המיתה בה היינו הסתלקות, פירושה עלייה למדריגה נעלית יותר ואינו קרוי ח"ו מת. וכמו שכתוב בזוהר (חלק ג, דף ע"א).
+ומה שכותב שמכוין מחשבתו לזולתו, הנה, בקצרה, אין הדבר כן, כי: (א) הבקשה היא שהצדיק ברוב צדקתו ימליץ טוב על המבקש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, (ב) כוונה שנייה בזה, אשר כל חסיד ומקושר הנה נשמתו היא פרט מנשמת הצדיק שהיא כלל גדול, ונמשלה לראש ביחס להנשמות פרטיות שלה, כמבואר בתניא פרק ב'. וכמו שכל אבר ואבר אף שהוא מקבל חיותו מהנשמה, הנה תחילה הנשמה מתלבשת בראש ומוח, ומהראש ומוח מתחלק אח"כ החיות לכל אבר ואבר לפי ענינו, כך הוא גם כן בחסיד ורבי, אשר הראש כיון שהוא בריא וחזק יש בו כל החיות השונות של כל אבר ואבר, וכדי שיהיה גם כן האבר בריא, צריך שתהיה ההתקשרות שלו עם הראש שלימה, היינו הגידים והנערוון (=העצבים) המקשרים הראש עם האברים יהיו פתוחים, אשר אז יומשך אל האבר החיות השייך אליו.
+וזהו בכללות ענין ההתקשרות של חסיד לרבי, אשר על ידי זה מקבל החסיד כל המצטרך לו הן בגשמיות והן ברוחניות"{{הערה|אגרות קודש, חלק ג, עמ' תנח.}}.
+לאורך השנים התקבלו מספר מנהגים הקשורים בהשתטחות על קברי הצדיקים, כשרבים מהם התחדשו בתקופת האריז"ל שמצא וציין קברי תנאים ואמוראים הפזורים בגליל, וייסד את מנהג העלייה לציונו של רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר.
+עם התפשטות תנועת החסידות שביארה את מעלת הצדיק כממוצע המחבר ומקשר בין האדם הפשוט להקב"ה, ומסייע לו לדבוק בקב"ה בצורה נעלית יותר, החל גם להתפשט הנוהג לפקוד את ציוניהם של הצדיקים (גם בארצות המזרח בהשפעת תורת הקבלה, היה מקובל מאוד להתפלל על קברי צדיקים).
+בנוגע לאופי התפילה, ישנם פוסקים שכתבו כי מותר לבקש מהצדיק להמליץ טוב בעבורנו, אך חלקם מחמירים ומתירים רק לבקש מה' ולבקש שישמע לתפילתנו בזכות הצדיק, ובפרט שבמקום בו טמון הצדיק התפילה נאמרת בכוונה גדולה יותר{{הערה|קונטרס ההשתטחות לאדמו"ר האמצעי ס"א-ס"ד. שו"ת רב פעלים ח"ב יורה דעה סימן ל"א. אגרות משה אורח חיים חלק ה' סימן מ"ג. שיחת ליל ב' אייר תש"י.}}.
+המנהג התפשט עד כדי כך, שיש פוסקי הלכה רבים {{הערה| החיד"א בברכי יוסף (או"ח סי' תקס"ח אות יא) הביא מתשובה כתב יד של מהר"ם מזרחי בס' פרי הארץ (ח"ג יו"ד סי' ז) שכתב, שהמתגורר בארץ ישראל, ונפשו איוותה להשתטח על קברי הצדיקים בחו"ל, מותר ללכת על דעת לחזור. הרב חיים חזקיהו מדיני, בעל ה'שדי חמד' (מערכת ארץ ישראל אות א) המביא כמה פוסקים שהתירו לצאת מא"י כדי להשתטח על קברי צדיקים בחו"ל. וכן דעת הרבי, בשערי הלכה ומנהג, חלק ד, עמ' רכד. (וראו גם בהערה הבאה). וכן פסק הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב (ח"ב ס' נד) ובספר מקור חיים השלם (ח"ב עמ' 230–232). ועיינו בספר נטעי גבריאל להרב גבריאל ציננער (אבלות ח"ב פרק צ הערה ו). הרב יוסף ליברמן בשו"ת משנת יוסף (ח"א ס' נז אות ב).
+וראו גם בתורת מנחם, חלק יא עמ' 30 ואילך (שיחת יום ה' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשי"ד, סעיפים טו-כא.) ושם מבאר הרבי שקברי צדיקים בחו"ל נחשבים כא"י, כיון שבתחיית המתים הצדיקים הקבורים בחו"ל מתגלגלים לארץ במחילות. וכיוון שפתחיהן של המחילות בא"י, גם המחילות עצמן דינן כא"י.}} שפסקו שהשתטחות על קברי צדיקים היא מצווה של ממש, והתירו לצורך כך אף יציאה מגבולות ארץ ישראל כדי להשתטח על קברי צדיקים בחוץ לארץ, למרות האיסור לצאת מהארץ מלבד לצורך דבר מצווה, נשיאת אישה, תלמוד תורה, רפואה או פרנסה.
+הרבי כותב שמותר ליהודי לצאת מארץ ישראל כדי להשתטח על קברי צדיקים, ובפרט בצדיק שאותו יהודי היה קרוב אליו, לומד תורתו ומתנהג על פי הוראותיו והדרכתו, או על כל פנים מקבל עליו לעשות כל מכאן ולהבא{{הערה|אגרות קודש, חלק יט, עמ' תיד. הרבי מציין באיגרת לעיין בעניין זה בשד"ח חלק אסיפת דינים בתחילתו ובאסיפת דינים לשם. ראו גם בהערה הקודמת.}}.
+==מעלתה==
+כתוב בזוהר הקדוש, "צדיקא ד[[פטירה|אתפטר]] אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי". (הצדיק שנפטר, נמצא בכל העולמות יותר מבחייו), הן במילי דשמיא והן במילי דעלמא:
 במילי דשמיא - השפעתו הרוחנית בבחינת חיזוק האמונה, [[אהבת ה']] ו[[יראת ה']], הנה, מאחר שנשמתו עלתה מגופו בפטירתו, ואינו מוגבל במגבלותיו הגשמיים, יכולה להיות גם השפעתו על תלמידיו ומקושריו - בעבודת ה', באופן לא מוגבל כפי שהיה לפני כן.
-==במילי דעלמא==
+במילי דעלמא - בהצלתם ורוחתם של ישראל, [[לחם]] לאכול ובגד ללבוש וכו', הנה, בפירוש נאמר בזוהר הקדוש; "דצדיקייא מגינין על עלמא, ובמתתהון יתיר מבחייהון, ואלמלא צלותא דצדיקייא בההוא עלמא, לא אתקיים עלמא רגעא חדא" (הצדיקים מגינים על העולם, ובמתתם - יותר מבחייהם, ואלמלא תפילת הצדיקים בעולם העליון - אין העולם מתקיים אפילו רגע אחד).
-במילי דעלמא - בהצלתם ורוחתם של ישראל, לחם לאכול ובגד ללבוש וכו', הנה, בפירוש נאמר בזוהר הקדוש; "דצדיקייא מגינין על עלמא, ובמתתהון יתיר מבחייהון, ואלמלא צלותא דצדיקייא בההוא עלמא, לא אתקיים עלמא רגעא חדא" (הצדיקים מגינים על העולם, ובמתתם - יותר מבחייהם, ואלמלא תפילת הצדיקים בעולם העליון - אין העולם מתקיים אפילו רגע אחד).
+קבלת ההשפעה -הגשמית והרוחנית- מנשמת הצדיק, מותנה ב[[התקשרות]] לנשמתו, הבאה לידי ביטוי באמונה השלימה שמאמינים בו, וכמו שכתוב: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", וכן ב[[אהבה]] רבה שאוהבים אותו ובהליכה בדרכיו הטובים - על פי הוראותיו.
-קבלת ההשפעה -הגשמית והרוחנית- מנשמת הצדיק, מותנה ב[[התקשרות]] לנשמתו, הבאה לידי ביטוי באמונה השלימה שמאמינים בו, וכמו שכתוב: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", וכן באהבה רבה שאוהבים אותו ובהליכה בדרכיו הטובים - על פי הוראותיו.
 לפיכך הכניסה לאוהל וההשתטחות על קבר הצדיק, מחזקת את ההתקשרות אליו ומאפשרת את קבלת השפע הגשמי והרוחני מנשמתו. כי נשמת הצדיק אינה עוזבת לגמרי את גופו הקדוש שבו עבדה את ה' וזככה והעלתה אותו למדריגות עליונות.
-ולכן בנוסף לעובדה שמקום משכן הצדיק הוא מקום קדוש וטהור והתפילה מתקבלת שם יותר, וגם התפילה במקום זה מכוונת בנפש האדם בכונה הרצויה ובלב נשבר, הנה, העיקר הוא האמונה הגדולה בה' המתחזקת על ידי האמונה הגדולה בצדיק, כמארז"ל כל שישנו בויאמינו במשה ישנו בויאמינו בה', וההתקשרות וההתבטלות לצדיק בבחינת התדבקות רוחא ברוחא המביאה לידי ביטול אל ה' בתכלית.
+ולכן בנוסף לעובדה שמקום משכן הצדיק הוא מקום קדוש וטהור והתפילה מתקבלת שם יותר, וגם התפילה במקום זה מכוונת בנפש האדם בכונה הרצויה ובלב נשבר, הנה, העיקר הוא האמונה הגדולה בה' המתחזקת על ידי האמונה הגדולה בצדיק, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה כל שישנו בויאמינו במשה ישנו בויאמינו בה', וההתקשרות וההתבטלות לצדיק בבחינת התדבקות רוחא ברוחא המביאה לידי ביטול אל ה' בתכלית.
 וכל זה נעשה על ידי ההשתטחות באוהל על קבר הצדיק וההתיחדות עמו.
 ישנם סוגים שונים באהלי הצדיקים; ישנם אהלים שסגולתם לפעול בבאים להשתטח - קו המרירות והכיווץ, וישנם שפועלים בקו השמחה וההתעלות.
@@ שורה 27: / שורה 65: @@
 כאשר מתמלאים בקשותיו של אדם בתפילתו באהל הצדיק, הרי זה מחייב - לימוד תורתו והליכה בדרכיו ביתר שאת מכפי שהיה עד עתה.
-== [[אוהל אדמו"ר הריי"צ]] ==
+== אוהל אדמו"ר הריי"צ ==
-'''::לערך מורחב: [[אוהל אדמו"ר הריי"צ]]'''
+{{ערך מורחב|אוהל אדמו"ר הריי"צ}}
-[[הרבי]] מלך המשיח נהג לפקוד את אוהל האדמו"ר הריי"צ בקביעות בימים ראשון וחמישי בכל שבוע (ובשנים האחרונות לאחר שהחל מעמד [[חלוקת דולרים|חלוקת הדולרים]], בימי שני וחמישי), בערבי ר"ח ובימי הההילולא של רבותינו נשיאינו, שם היה קורא הרבי מלך המשיח את הפ"נים ורבים מהמכתבים שקיבל.
+[[הרבי]] מלך המשיח נהג לפקוד את אוהל ה[[אדמו"ר הריי"צ]] בקביעות בימים ראשון וחמישי בכל שבוע (ובשנים האחרונות לאחר שהחל מעמד [[חלוקת דולרים|חלוקת הדולרים]], בימי שני וחמישי), בערבי ר"ח ובימי ההילולא של רבותינו נשיאינו, שם היה קורא הרבי את הפ"נים ורבים מהמכתבים שקיבל.
-האוהל נבנה, בהוראת הרבי, ללא קורת גג על מנת שגם כוהנים יוכלו להשתטח במקום, כמו כן נבנתה  מעין מחיצה בין מקום המצבות למקום שבו מתפללים הפוקדים את המקום.
+האוהל נבנה, בהוראת הרבי, ללא קורת גג על מנת שגם כוהנים יוכלו להשתטח במקום, כמו כן נבנתה מעין מחיצה בין מקום המצבות למקום שבו מתפללים הפוקדים את המקום.
 == מנהגי ההשתטחות ==
 את חלקם של מנהגי ההשתטחות הורה הרבי עצמו לנהוג וחלקם נלמדו מאופן הנהגתו של הרבי בעת היותו באוהל.
-א: באוהל נהוג לקרוא את ה[[מענה לשון]].
+# באוהל נהוג לקרוא את ה[[מענה לשון]].
+# נהוג שלא לנעול נעלי [[עור]] בעת השהות באוהל.
-ב: נהוג שלא ללבוש נעלי עור בעת השהות באוהל.
+# אלו שזכו לראות את הרבי בעיני בשר יציירו לעצמם את ציור פניו ויחשבו על כך "אז דא איז ער" (שכאן הוא).
+# נהוג לקרוע את המכתב או הפ"נ ולהניחו על הציון.
-ג: אלו שזכו לראות את הרבי בעיני בשר יציירו לעצמם את ציור פניו ויחשבו על כך "אז דא איז ער" (שכאן הוא).
+# אין אוכלים ביום ההליכה לאוהל קודם הכניסה לאוהל, אך שותים (בדווקא).
-ד: נהוג לקרוע את המכתב או הפ"נ ולהניחו על הציון.
+==ראו גם==
+*[[אוהל אדמו"ר הזקן]]
+*[[אוהל אדמו"ר האמצעי]]
+*[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מהר"ש]]
+*[[אוהל אדמו"ר הרש"ב]]
+*[[אוהל אדמו"ר הריי"צ]]
+*[[ניגון ההשתטחות]]
-ה: אין אוכלים ביום ההליכה לאוהל קודם הכניסה לאוהל, אך שותים (בדווקא).
+==לקריאה נוספת==
-{{סגל}}
+*[https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&url=http://www.chabad.org.il/Questions/PrintQuestion.asp%3FArticleID%3D745%26CategoryID%3D68&ved=2ahUKEwinuvPp16n9AhXf9rsIHdeGDMwQFnoECAsQAQ&usg=AOvVaw3laANU8VhyJU7BzhqG2DRG שאלות לרב | תפלה בקברי צדיקים - צעירי חב"ד.]
-{{דף מוגן}}
+*ספר ההשתטחות, מאמרים, שיחות, אגרות קודש ותשובות אודות השתטחות על קברי הצדיקים, קה"ת, תשס"ח.
+*זכר צדיק לברכה. מאת משה חיים חנונו, מעלת ההליכה לקברי צדיקים, הלכות, עיונים, סדר תפילה. כולל מנהגי חב"ד. תשע"ז.
+*'''של נעליך מעל רגליך''', מנהג חליצת הנעליים באוהלי רבותינו נשיאינו, במדור 'הליכות ומנהגים' [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 1851 עמוד 76.
+*'''וישאירום שם ברשותו''', סקירה על הביטוי השגור אצל הרבי 'אזכיר על הציון', במדור 'חיי רבי', שבועון כפר חב"ד גליון 1911 עמוד 37.
+*'''"אזכיר על הציון"''' - אגרות, סיפורים והנהגות הרבי ב'אוהל'. ליקוט ועריכה: שניאור זלמן ריטרמן. הוצאת תורה אור, תשע"ב.
-[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]
+{{אבלות וימי זכרון}}
+{{הערות שוליים}}
+[[קטגוריה:הסתלקות]]
+[[קטגוריה:בתי עלמין]]

אבלות וימי זכרון
אבלות וקבורה	אנינות · טהרה · תכריכים · הלוויה · קבורה · שבעה
ירושה והנצחה	צוואה · דייתיקי · ירושה · הנצחה · עילוי נשמה
שנה ראשונה וימי זכרון	שמועה רחוקה · הקמת מצבה · שלושים · י"ב חודש · סיום אמירת הקדיש · סיום השנה · יארצייט (יום זכרון)
מושגים קרובים	נר נשמה · הזכרת נשמות · הליכה לבית הקברות · השתטחות על קברי צדיקים · חברא קדישא · תחיית המתים · הי"ד
בתי עלמין	בית העלמין צפת · הר המנוחות · חלקת חב"ד הר הזיתים · בית העלמין מונטיפיורי · חלקת אנשי ליובאוויטש (ניו יורק)
ספרים וכותרים בנושא	מענה לשון · מסכת שמחות · תורת מנחם - מנחם ציון · מדריך - קיצור דיני שמחות · אסיף מנהגים והנהגות לחסידי חב"ד · שמירת השמחות