חיים אליעזר גורביץ: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־06:50, 17 ביוני 2024

ר' חיים אליעזר גורביץ (? - תרס"ב - ז' בכסלו תשל"ג), היה מבכירי תלמידי התמימים בתומכי תמימים ליובאוויטש ומאוחר יותר מונה להיות משגיח בישיבה על ידי הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ר' חיים אליעזר נולד לר' מענדל דוד גורביץ בשנת תרס"ב בקאליסק. הוא מיוחס לשל"ה הקדוש, ואביו היה אחד מהדמויות החסידיות במקום מגוריו.

למד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש והיה מטובי התלמידים וגאון עצום. היה בקי במסכתות הש"ס בעל פה, והכיר את הסוגיות לעומק. במשך מספר שנים שימש כמשגיח בנגלה בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש על פי מינויו של מייסד הישיבה, הרבי הרש"ב ובנו מנהל הישיבה, הרבי הריי"צ. כשגלתה 'חצר ליובאוויטש' לרוסטוב עבר ר' אליעזר יחד עם הישיבה.

נשא את מרת נחמה דינה, וביתם היה מלא באורחים תדיר, למרות הדוחק הרב בו חיו.

על משמרת היהדות ברוסיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתקופה בה השתוללו הקומוניסטים ואסרו שמירת תורה ומצוות מסר ר' אליעזר את נפשו על קיום כל המצוות, וחינך כך את תלמידיו. בגלל שמירתו העיקשת על שמירת השבת והימנעות מלעבוד בה, נאלץ לעבור תדיר בין עבודות.

מסר את נפשו על חינוך הילדים, וכך חינך וחיזק את תלמידיו. בנו שלום בער למד בבית, ונמנע מללכת לבית הספר הממלכתי עד לגיל תשע. באחד הימים פרצו פקידים לביתו, והזהירו כי אם לא ישלח את ילדו לבית הספר יקחו אותו בכוח ויעבירו אותו למוסד. מאז הלך הילד, אך נמנע בשבתות וחגים בתירוצים שונים. אחרי תקופה ממושכת גילתה מורה יהודיה בבית הספר כי שלום בער לא מגיע בשבתות והלשינה, מאז התחיל ללכת גם בשבתות, אך נמנע מחילול שבת.

בצבא הרוסי[עריכה | עריכת קוד מקור]

במלחמת העולם השנייה גויס לצבא הרוסי, ולמזלו לא היה כשיר לקרב, ונשלח לעיר אופא שבאוראל לשמור על תחנת החשמל האזורית. בתפקיד זה החזיק במשך ארבע שנים, כמעט בכל תקופת המלחמה. בשבתות היה הולך מרחק שלוש שעות הליכה לבית הכנסת שם ארגן מניין תפילה עם היהודים המקומיים.

בסוף המלחמה חזר לביתו, שהיה אז במוסקבה, שם התעסק בחינוך ילדי ישראל. באותה תקופה יצאו קבוצות גדולות של חסידים מרוסיה באמצעות דרכונים פולניים מזויפים, ובנו שלום בער הציע לבני המשפחה לנסות את האפשרות. אך ר' אליעזר ואשתו פחדו שמא ינקמו השלטונות בבני המשפחה שלא יצליחו לצאת.

במוסקבה הצליח להחזיק במשך שנתיים בהם היה תחת מעקבים של אנשי הבולשת. כשהתחיל להרגיש בכך ירד למחתרת, וברח מביתו אל קרובי משפחה, אצלם הסתתר. לאחר כמה חודשים של חיים במחתרת חזר לביתו להמשיך את שגרת החיים, וזמן קצר לאחר מכן בדרכו לבית הכנסת לתפילת שחרית נעצר.

במשך מספר חודשים נחקר בעינויים, ונגזרו עליו עשר שנות גלות במחנה עבודה בסיביר.

אחרי מותו של סטאלין בתשי"ג קיבלו אסירים פוליטיים רבים שחרור, וביניהם ר' אליעזר, לאחר יותר מתשע שנים במאסר.

שנותיו האחרונות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תשט"ז חזר לביתו במוסקבה שבור ורצוץ. בעקבות המאסר נאלץ להפסיק את עיסוקו בחינוך ומלמדות, אך כלפי עצמו המשיך להתנהג כיהודי כשר ולקיים את כל תרי"ג מצוות.

לפני חג הפסח, בגיל שבעים, שימש כמשגיח במאפיית מצות מחתרתית שהתנהלה במוסקבה. אחריותו שם הייתה רבה, ועבודתו קשה. העובדים במקום לא היו אכפתיים כלפי ההלכה, ורק רצו להכין כמות גדולה, כי משכורתם הייתה לפי כמות המצות. בשל כך סבל ר' אליעזר רבות, ונאלץ להתווכח איתם מידי יום. לעבודתו היה יוצא בשש בבוקר, וחוזר לאחר חצות הלילה, כשהוא שבור.

העבודה גרמה לו ייסורים רבים ועוגמת נפש רבה, ובלילה הראשון של ליל הסדר רגעים ספורים לפני שהתחיל את הסדר כשספר בידו, התמוטט עקב אירוע מוחי.

בעקבות האירוע חצי הימני של גופו השתתק, ותקופה ארוכה הרגיש רע מאוד. בבית הרפואה קבעו הרופאים דיאגנוזה שבגופו שוכנת המחלה הארורה יותר מששה חודשים, ולפי קביעתם לא היו לו סיכויים לחיות יותר משבועות ספורים. הדיאגנוזה לא הייתה וודאית, כי בשל השיתוק בגופו מסוכן היה לעשות צילום ולהוכיח את השערת הרופאים. רק כאשר השתפר מצבו וניתן היה לעשות את הצילום התברר כי הרופאים טעו, וכעבור זמן קצר השתחרר לביתו.

בשנת תשל"ב הגיש בקשה ליציאה, את האישור קיבל בחג הפורים אותה שנה, והיציאה בפועל הייתה ביום י"א בניסן.

בערב פסח תשל"ב הגיע לארץ ישראל ושוכן במעון העולים שבכפר חב"ד. גופו המשותק הסב לו קשיים רבים במהלך ההתאקלמות, תשעה חודשים לאחר שהגיע לארץ נפטר ביום ז' בכסלו תשל"ג, ונקבר בבית העלמין בהר הזיתים.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-ר’ חיים אליעזר נולד לאביו ר’ מענדל-דוד גורביץ בשנת תרס”ב בקאליסק. אביו, ר’ מענדל דוד היה מיוחס לשל”ה הקדוש, והוא עצמו היה דמות בולטת בקרב החסידים.
+[[קובץ:גורביץ', חיים אליעזר (1).jpg|ממוזער|הרב גורביץ']]
+ר' '''חיים אליעזר גורביץ''' (? - [[תרס"ב]] - [[ז' בכסלו]] [[תשל"ג]]), היה מבכירי [[תמימים|תלמידי התמימים]] ב[[תומכי תמימים ליובאוויטש]] ומאוחר יותר מונה להיות [[משגיח]] בישיבה על ידי [[הרבי הרש"ב]] ו[[הרבי הריי"צ]].
-גאון גדול בנגלה היה ר’ אליעזר, מכיריו מעידים כי הוא ידע את הש”ס על-פה לרוחב ולעומק. הוא היה מטובי התלמידים בליובאוויטש שבליובאוויטש. במשך שנים מספר שימש ר’ אליעזר כמשגיח בנגלה בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש דליובאוויטש על פי מינויו של מייסד ונשיא הישיבה כ”ק [[אדמו”ר הרש”ב]] ובנו מנהל הישיבה, כ”ק [[אדמו”ר הריי”צ]].
+==תולדות חיים==
+ר' חיים אליעזר נולד לר' [[מענדל דוד גורביץ]] בשנת [[תרס"ב]] בקאליסק. הוא מיוחס ל{{ה|של"ה הקדוש}}, ואביו היה אחד מהדמויות החסידיות במקום מגוריו.
-דמותו התורנית והחסידית היתה לדוגמא ולמופת בקרב תלמידי הישיבה, וגם לאחר מכן, כשחצר הרבי גלתה ל[[רוסטוב]] ועמה הישיבה, המשיך ר’ אליעזר לכהן כמשגיח בנגלה.
+למד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] והיה מטובי התלמידים וגאון עצום. היה בקי במסכתות ה[[ש"ס]] בעל פה, והכיר את הסוגיות לעומק. במשך מספר שנים שימש כ[[משגיח]] ב[[נגלה]] בישיבת תומכי תמימים ב[[ליובאוויטש]] על פי מינויו של מייסד הישיבה, [[הרבי הרש"ב]] ובנו מנהל הישיבה, [[הרבי הריי"צ]]. כשגלתה 'חצר ליובאוויטש' ל[[רוסטוב]] עבר ר' אליעזר יחד עם הישיבה.
+[[קובץ:גורביץ', חיים אליעזר (2).jpg|ממוזער|הרב גורביץ' בהתוועדות]]
-ביום ז’ בכסלו תשל”ג, נפטר ר' אליעזר והוא נקבר בהר הזיתים.
+[[נישואין|נשא]] את מרת נחמה דינה, וביתם היה מלא באורחים תדיר, למרות הדוחק הרב בו חיו.
-==דמותו של ר' אליעזר==
+=== על משמרת היהדות ברוסיה ===
+בתקופה בה השתוללו ה[[קומוניסטים]] ואסרו שמירת [[תורה]] ו[[מצוות]] מסר ר' אליעזר את נפשו על קיום כל המצוות, וחינך כך את תלמידיו. בגלל שמירתו העיקשת על שמירת ה[[שבת]] והימנעות מלעבוד בה, נאלץ לעבור תדיר בין עבודות.
-דמותו של ר’ אליעזר חרותה עד היום בקרב תלמידיו. תלמידו יואל מיכלין מספר כיצד היה מגיע לביתו ולומד עמו גמרא ותנ”ך. מלבד השיעור הרגיל הוא היה מחזק ומעודד להמשיך לשמור על המורשת גם כשהמצב מסביב קשה. “גם בשנים מאוחרות יותר הוא היה משוחח עמי ומחזק להמשיך לשמור בכל מחיר. הוא נתן לי את הדחיפה להיות יהודי כמו שצריך. הוא ישב ודיבר על ליבי לשמור על קיום המצוות. הוא בעצם נתן לי את היסוד בחיים”.
+[[מסירות נפש|מסר את נפשו]] על [[חינוך]] הילדים, וכך חינך וחיזק את תלמידיו. בנו [[שלום בער גורביץ|שלום בער]] למד בבית, ונמנע מללכת לבית הספר הממלכתי עד לגיל תשע. באחד הימים פרצו פקידים לביתו, והזהירו כי אם לא ישלח את ילדו לבית הספר יקחו אותו בכוח ויעבירו אותו למוסד. מאז הלך הילד, אך נמנע ב[[שבת]]ות ו[[חג]]ים בתירוצים שונים. אחרי תקופה ממושכת גילתה מורה יהודיה בבית הספר כי שלום בער לא מגיע בשבתות והלשינה, מאז התחיל ללכת גם בשבתות, אך נמנע מחילול שבת.
-גם על חינוך בנו מסר את נפשו. במשך שלוש השנים הראשונות ללימודי החובה - עד שהגיע לגיל תשע - לא שלח את בנו שלום-בער לבית-הספר.
+=== בצבא הרוסי ===
+ב[[מלחמת העולם השנייה]] גויס לצבא הרוסי, ולמזלו לא היה כשיר לקרב, ונשלח לעיר אופא שבאוראל לשמור על תחנת ה[[נורה חשמלית|חשמל]] האזורית. בתפקיד זה החזיק במשך ארבע שנים, כמעט בכל תקופת המלחמה. בשבתות היה הולך מרחק שלוש שעות הליכה ל[[בית הכנסת]] שם ארגן מניין תפילה עם היהודים המקומיים.
+[[קובץ:121.jpg|שמאל|ממוזער|150px|ר' חיים אליעזר בהיותו ב[[סיביר]]]]
+בסוף המלחמה חזר לביתו, שהיה אז ב[[מוסקבה]], שם התעסק ב[[חינוך]] ילדי ישראל. באותה תקופה יצאו קבוצות גדולות של [[חסידים]] מ[[רוסיה]] באמצעות דרכונים פולניים מזויפים, ובנו שלום בער הציע לבני המשפחה לנסות את האפשרות. אך ר' אליעזר ואשתו פחדו שמא ינקמו השלטונות בבני המשפחה שלא יצליחו לצאת.
-באחד הימים הגיעו פקידים אליו הביתה ואמרו לו שאם לא ישלח את הילד לבית הספר ככל הילדים ברוסיה הם יקחו אותו ממנו בכח ויעבירו אותו למוסד. מיני אז הלך שלום בער אל בית-הספר, אולם בשבתות וחגים נעדר בקביעות מהלימודים, בתרצו זאת בתירוצים שונים. כך נמשכו הדברים עד שמורה יהודיה גילתה את הסוד, ומאז נאלץ להגיע גם בשבתות לבית ספר. “אבא עודד אותי לעשות הכל כדי לא לכתוב בבית ספר; הוא הסביר לי כי הגם שאני לומד בשבת, אבל כשאני מסיים את הלימודים עלי לנהוג כבשבת רגילה”, מספר בנו.
+ב[[מוסקבה]] הצליח להחזיק במשך שנתיים בהם היה תחת מעקבים של אנשי הבולשת. כשהתחיל להרגיש בכך ירד למחתרת, וברח מביתו אל קרובי משפחה, אצלם הסתתר. לאחר כמה חודשים של חיים במחתרת חזר לביתו להמשיך את שגרת החיים, וזמן קצר לאחר מכן בדרכו ל[[בית הכנסת]] ל[[תפילה|תפילת]] [[שחרית]] נעצר.
-חסידים מספרים כי ביתו היה פתוח בקביעות לאורחים, ובדירתו הצנועה התארחו באופן תדיר חסידים ותמימים; רעיתו נחמה דינה היא זו שאירחה את כולם בסבר פנים יפות, סידרה מקומות לינה והאכילה את כולם.
+במשך מספר חודשים נחקר בעינויים, ונגזרו עליו עשר שנות גלות ב[[מחנה עבודה]] ב[[סיביר]].
-כמו בשמירה על חינוך כך גם בכשרות ושבת. למרות שהיו קשיים עצומים להשיג אוכל כשר, הוא הקפיד על כל החומרות. מעולם לא עבד בשבת ומשום כך עבר ממקום עבודה למשנהו; תקופה מסויימת עבד ככורך ספרים ובפעם אחרת בכימקלים ובשנים אחרות בטריקוטאז’.
+אחרי מותו של [[סטאלין]] ב[[תשי"ג]] קיבלו אסירים פוליטיים רבים שחרור, וביניהם ר' אליעזר, לאחר יותר מתשע שנים במאסר.
-==בצבא הרוסי==
+== שנותיו האחרונות ==
+בשנת [[תשט"ז]] חזר לביתו ב[[מוסקבה]] שבור ורצוץ. בעקבות המאסר נאלץ להפסיק את עיסוקו בחינוך ו[[מלמד תינוקות|מלמד]]ות, אך כלפי עצמו המשיך להתנהג כיהודי כשר ולקיים את כל תרי"ג מצוות.
-בזמן מלחמת העולם השניה גוייס ר’ חיים אליעזר לצבא הרוסי ולמזלו נשלח לעיר אופא שבאוראל, שם הפקידו אותו לשמור על תחנת חשמל האזורית. ר’ אליעזר שהה שם במשך ארבע שנים, כמעט בכל תקופת המלחמה. “בארץ מתגוררים כיום יהודים - מספר ר’ שלום בער - שהכירו את אבא באותם ימים ששהה באופא. הם סיפרו לי שבכל שבת אבא הלך מתחנת החשמל עד בית הכנסת, מרחק הליכה של שלוש שעות כל צד. בהיותו שם ניהל בפועל את המנין ואף היה ניגש לפני העמוד. אגב, אבא היה בעל תפילה מופלא, קולו ערב וסילסוליו נעימים”.
+לפני [[חג הפסח]], בגיל שבעים, שימש כ[[משגיח]] במאפיית מצות מחתרתית שהתנהלה במוסקבה. אחריותו שם הייתה רבה, ועבודתו קשה. העובדים במקום לא היו אכפתיים כלפי ההלכה, ורק רצו להכין כמות גדולה, כי משכורתם הייתה לפי כמות המצות. בשל כך סבל ר' אליעזר רבות, ונאלץ להתווכח איתם מידי יום. לעבודתו היה יוצא בשש בבוקר, וחוזר לאחר חצות הלילה, כשהוא שבור.
-==לאחר המלחמה==
+העבודה גרמה לו ייסורים רבים ועוגמת נפש רבה, ובלילה הראשון של [[ליל הסדר]] רגעים ספורים לפני שהתחיל את הסדר כשספר בידו, התמוטט עקב אירוע מוחי.
-בסוף מלחמת העולם חזר ר’ אליעזר לביתו במוסקווה, שם המשיך בהרבצת תורה לילדי ישראל מתוך מסירות נפש וסיכון עצמי. יש לזכור ששנים אלו בהם שלט סטאלין ימ”ש ברוסיה הסובייטית, היו שנים קשות ליהודי רוסיה. אלפים ורבבות נעצרו ונשלחו לארץ גזירה; חלקם אף הוצאו להורג. לימוד תורה לילדים היתה עבירה שבגינה נענשו בכל חומרת הדין, אך למרות זאת היו לו את תעצומות הנפש להמשיך וללמד תורה.
+בעקבות האירוע חצי הימני של גופו השתתק, ותקופה ארוכה הרגיש רע מאוד. ב[[בית הרפואה]] קבעו הרופאים דיאגנוזה שבגופו שוכנת המחלה הארורה יותר מששה חודשים, ולפי קביעתם לא היו לו סיכויים לחיות יותר משבועות ספורים. הדיאגנוזה לא הייתה וודאית, כי בשל השיתוק בגופו מסוכן היה לעשות צילום ולהוכיח את השערת הרופאים. רק כאשר השתפר מצבו וניתן היה לעשות את הצילום התברר כי הרופאים טעו, וכעבור זמן קצר השתחרר לביתו.
-באותם ימים נפוצה השמועה על האפשרות לעזוב את רוסיה כנתינים פולניים, וכי רבים מאנ”ש ניצלו את הדרך הזאת ורכשו פספורטים פולנים מזוייפים והצליחו לעזוב את רוסיה. בנו של ר’ אליעזר הציע לאביו לנסות ולעזוב את רוסיה בדרך הזאת, אך הוא סירב לצאת בתעודות מזוייפות, גם רעייתו סירבה לצאת בדרך זאת מחשש שמא דבר הבריחה יתגלה ויבולע לבני משפחתה שנשארו ברוסיה.
+בשנת [[תשל"ב]] הגיש בקשה ליציאה, את האישור קיבל ב[[פורים|חג הפורים]] אותה שנה, והיציאה בפועל הייתה ביום [[י"א בניסן]].
-ר’ חיים אליעזר החליט להישאר במוסקווה ולהמשיך בפעילותו. אך כאמור, רק שנתיים שהה בביתו, שנתיים בהם פעל במסירות נפש מרובה תחת מעקב, עד שנאסר בידי קלגסי הנ.ק.וו.ד. הארורים.
+בערב פסח [[תשל"ב]] הגיע ל[[ארץ ישראל]] ושוכן במעון העולים שב[[כפר חב"ד]]. גופו המשותק הסב לו קשיים רבים במהלך ההתאקלמות, תשעה חודשים לאחר שהגיע לארץ נפטר ביום [[ז' בכסלו]] [[תשל"ג]], ונקבר ב[[בית העלמין]] בהר הזיתים.
-==בכלא הרוסי==
+==משפחתו==
+{{פסקה חסרה}}
-בתקופה שקדמה למעצר, הרגיש כי טבעת החנק הולכת ומתהדקת סביבו, והוא עזב את ביתו והתחבא בבית קרובי משפחתו. לאחר שחלפו כמה חודשים, הוא חזר הביתה והמשיך את שיגרת חייו - ואז נתפס בעת הולכו לבית הכנסת לתפילת שחרית.
+{{מיון רגיל:גורביץ, חיים אליעזר}}
+[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]]
-בחודשים הבאים נחקר תוך עינויים קשים ביותר. מכיון שר’ חיים אליעזר לא אהב לדבר על התקופה הזאת, לא ידוע פרטים רבים על החקירות, מלבד מה שהתגלה כעבור יובל שנים, [[ממסמכי החקירות|ממסמכי החקירות שנחשפו]].
+[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
+[[קטגוריה:חסידים ששירתו בצבא האדום]]
-בסופו של דבר נגזרו עליו עשר שנות מאסר במחנה עבודה בסיביר.
+[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים ליובאוויטש]]
+[[קטגוריה:צוות תומכי תמימים ליובאוויטש]]
-==תקופת השחרור==
+[[קטגוריה:אישים הטמונים בהר הזיתים]]
+[[קטגוריה:חסידים שנאסרו בברית המועצות]]
-עם מותו של סטאלין קיבלו אסירים רבים שחרור וביניהם ר’ חיים אליעזר שכבר כמעט ומיצה את עונשו.
+[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בשנות הלמ"דים]]
+[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרס"ב]]
-ר’ אליעזר כמעט וריצה את עונשו. לאחר יותר מתשע שנים שוחרר מהמחנה ובשנת תשט”ז חזר לביתו במוסקווה שבור ורצוץ.
+[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשל"ג]]
-לאחר שחרורו נאלץ בלית ברירה להפסיק ללמד תורה לילדים, אבל מאורחותיו בשמירת וקיום המצוות לא הפסיק. הוא המשיך ללכת בקביעות להתפלל בבית הכנסת, ולקיים פעילות יהודית שקטה. הוא השתתף בשיעורי תורה רבים, וכשהיו מתפלפלים קולו היה נשמע.
-לפני חג הפסח שימש כמשגיח במאפיית מצות פרטית שהתקיימה במוסקווה. הוא הלך לשם מתוך אחריות, על אף שסבל שם מאד. עבדו שם פועלים שלא בדיוק היה אכפת להם מעניני הלכה וכשרות; הם קיבלו את משכורתם לפי מה כמות המצות שאפו, כך שהתגלעו ביניהם חילוקי דעות באופן תדיר. באותם ימים הוא היה עוזב את הבית בשש בבוקר וחוזר באחת בלילה עייף ורצוץ. בכל לילה היה שואל את עצמו בכאב-לב ‘מדוע בכלל נכנסתי לעניין הזה?’”
-כנראה בעקבות אותה עגמת נפש מרובה, קיבל ר’ חיים אליעזר שבץ מוחי בלילה הראשון של ליל הסדר. הוא הכין את כל הסימנים על השולחן, לקח ספר ועיין בו, ותוך כדי עיון צנח לפתע. הוא היה אז בן שבעים שיתוק אחז בחצי הימני של גופו, אך למרבה המזל דיבורו לא נפגם.
-המצב הבריאותי לא היה פשוט כלל. חודשים לאחר התקפת השבץ הוא חש שוב שלא בטוב והוא נלקח לבית הרפואה שם בדקו אותו הרופאים וקבעו שזה לפחות ששה חודשים שיש לו גידול ממאיר. הם היו בטוחים בדיאגנוזה הזאת בתשעים-ותשע אחוזים. הם היו רק צריכים לעשות לו צילום רנטגן כדי לאשש את המסקנות שלהם, אך מפאת שיתוקו מסוכן היה לעשות לו את הצילום שנדחה לזמן בלתי ידוע. הרופאים לא נתנו לו לחיות יותר מאשר שבועות ספורים.
-כעבור חודש, כשמצבו השתפר במעט וניתן היה לערוך לו צילום התברר שאין לו כל גידול. מצבו אכן השתפר וכעבור זמן קצר שוחרר מבית הרפואה וחזר הביתה.
-==הנסיעה לארץ הקודש==
-בשנת תשל"ב אמר ר' אליעזר לבנו כי הגיע הזמן לעזוב את רוסיה. את אישור היציאה עצמו קיבלו בפורים אותה שנה, ו”יציאת מצרים” היתה בפועל ביום [[י”א ניסן]] תשל”ב.
-בערב חג הפסח תשל”ב הגיע לארץ ושוכן במעון העולים שבכפר חב”ד. הקשיים היו רבים, השיתוק לא היה קל. תשעה חודשים לאחר בואו לארץ נפטר ר' אליעזר, ביום ז’ בכסלו תשל”ג, והוא נקבר בהר הזיתים”.