גאווה: הבדלים בין גרסאות בדף
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) (←ראו גם) |
|||
| (34 גרסאות ביניים של 12 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מידת הגאווה''' הינה תכונת נפשית שלילית הגורמת לאדם לייחס לעצמו חשיבות בגלל מעלותיו וכשרונותיו האישיים, או בעקבות הצלחות שונות שהשיג. לגאווה ישנם כינויים נוספים כגון יהירות והתנשאות, ואצל [[חסידים]] הרחיקו מידה שלילית זו עד קצת הגבול. | '''מידת הגאווה''' הינה תכונת נפשית שלילית הגורמת לאדם לייחס לעצמו חשיבות בגלל מעלותיו וכשרונותיו האישיים, או בעקבות הצלחות שונות שהשיג. לגאווה ישנם כינויים נוספים כגון יהירות והתנשאות, ואצל [[חסידים]] הרחיקו מידה שלילית זו עד קצת הגבול. | ||
==חומרת הגאווה== | ==חומרת הגאווה== | ||
חסידות מתייחסת למידת הגאווה בשלילה מוחלטת, ורואה בה שורש לכל המידות הרעות של האדם, ולכל התאוות והרצונות השליליים שלו. אצל חסידים הדגישו רבות את ענין ה[[ביטול]], המסמל את ההיפך המוחלט מגאווה והתנשאות. | חסידות מתייחסת למידת הגאווה בשלילה מוחלטת, ורואה בה שורש לכל המידות הרעות של האדם, ולכל התאוות והרצונות השליליים שלו. אצל חסידים הדגישו רבות את ענין ה[[ביטול]], המסמל את ההיפך המוחלט מגאווה והתנשאות. | ||
למרות שבתורה אין איסור מפורש על מידת הגאוה, נאמר בגמרא על אדם שמתגאה {{ציטוטון|אין אני והוא יכולין לדור בעולם}}{{הערה|[[מסכת סוטה]] דף ה.}}, והחסידות רואה בגאווה חומרה כל כך גדולה, | למרות שבתורה אין איסור מפורש על מידת הגאוה, נאמר בגמרא על אדם שמתגאה {{ציטוטון|אין אני והוא יכולין לדור בעולם}}{{הערה|[[מסכת סוטה]] דף ה.}}, והחסידות רואה בגאווה חומרה כל כך גדולה, כנראה מכך שבזוהר הקדוש השווה האדם המתגאה לאדם העובד [[עבודה זרה]], מפני שעצם העובדה שהוא מתגאה מורה שהוא מייחס את כוחותיו והצלחותיו לעצמו, ושוכח שהכל ניתן לו מהקב"ה, ובכך הוא כופר כביכול בשליטה האלוקית המוחלטת{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/9/13/119.htm שיחת שבת פרשת עקב תשי"ג].}}. דבר זה מסביר את העובדה שהתורה לא מנתה את הגאווה כחלק מהאיסורים, מכיון הגאווה אינה אלא הסתעפות של איסור עבודה זרה. | ||
על פי דבריו של [[אדמו"ר הצמח צדק]], | על פי דבריו של [[אדמו"ר הצמח צדק]], שימוש במידת הגאווה עלול להביא את האדם לידי דלות ועוני{{הערה|כך מסר [[אדמו"ר הריי"צ]] בשמו בשיחת חג [[אחרון של פסח]] [[תרצ"ה]] סי"ד.}}. | ||
==שורש מידת הגאווה== | ==שורש מידת הגאווה== | ||
ב[[תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק א'|פרק א']] ב[[ספר התניא]] [[אדמו"ר הזקן]] מונה מידות רעות שונות בנפש האדם, ואת המקור שלהם בנפש. את מידה הגאווה הוא מונה כאחד מהמידות הרעות הנמשכות מיסוד האש שבנפש, וזאת מפני שתכונת האדם שמתגאה הוא להגביה את עצמו, כמו האש שכל הזמן מגביה את עצמה כלפי מעלה, ואילו את מידת ההתפארות, הוא מונה כאחת מהמידות הרעות שנמשכות מיסוד הרוח. | ב[[תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק א'|פרק א']] ב[[ספר התניא]] [[אדמו"ר הזקן]] מונה מידות רעות שונות בנפש האדם, ואת המקור שלהם בנפש. את מידה הגאווה הוא מונה כאחד מהמידות הרעות הנמשכות מיסוד האש שבנפש, וזאת מפני שתכונת האדם שמתגאה הוא להגביה את עצמו, כמו האש שכל הזמן מגביה את עצמה כלפי מעלה, ואילו את מידת ההתפארות, הוא מונה כאחת מהמידות הרעות שנמשכות מיסוד הרוח. | ||
מפרשי ספר התניא מבארים, שההבדל בין מידת ההתפארות למידת הגאווה היא שמידת הגאווה הינה על תכונות אמיתיות שיש לאדם, ואילו מידת ההתפארות היא כאשר האדם מרגיש עליונות ללא שיהיה לו באמת מעלות וכשרונות, ולכן שורשה של מידת ההתפארות היא מיסוד הרוח, המסמלת את השורש לכל המידות הריקניות וחסרות התוכן. | מפרשי [[ספר התניא]] מבארים, שההבדל בין מידת ההתפארות למידת הגאווה היא שמידת הגאווה הינה על תכונות אמיתיות שיש לאדם, ואילו מידת ההתפארות היא כאשר האדם מרגיש עליונות ללא שיהיה לו באמת מעלות וכשרונות, ולכן שורשה של מידת ההתפארות היא מיסוד הרוח, המסמלת את השורש לכל המידות הריקניות וחסרות התוכן. | ||
באופן כללי יותר, שורשה של מידת הגאווה מגיע מעמלק, שענינו הוא חוצפה וגאוה, והדרך להילחם בו היא דוקא על ידי ההתקשרות ל[[נשיא הדור]]{{הערה|1=להרחבה נוספת, ראו [http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/13/31/index.htm מאמר ד"ה ראשית גויים עמלק תשט"ו].}}. | באופן כללי יותר, שורשה של מידת הגאווה מגיע מעמלק, שענינו הוא חוצפה וגאוה, והדרך להילחם בו היא דוקא על ידי ההתקשרות ל[[נשיא הדור]]{{הערה|1=להרחבה נוספת, ראו [http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/13/31/index.htm מאמר ד"ה ראשית גויים עמלק תשט"ו].}}. | ||
== | ==גאווה כנגד היצר== | ||
תורת החסידות הרואה בכל דבר בעולם תערובות של טוב ורע, רואה גם | [[תורת החסידות]] הרואה בכל דבר בעולם תערובות של טוב ורע, רואה גם כיצד ניתן לרתום "גאווה" למלחמה כנגד היצר{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/3/25/151.htm שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] תשי"א].}}, ומלמדת את האדם להשתמש במידה זו בצורה נכונה על ידי שהוא מפנה אותה לגאווה חיובית על ההישגים הרוחניים שלו ככח עזר נגד מעידות. | ||
אצל חסידים | כך לדוגמה, מקובל אצל חסידים לספר על ר' [[מרדכי מליעפלי]] שהשתמש במידת הגאווה בכדי להציל את עצמו מהניסיונות שה[[יצר הרע]] העמיד לפניו, כשאמר לעצמו: "אני מגדולי החסידים של אדמו"ר הזקן, אדם [[עשירות|עשיר]] ומכובד, לא מתאים לי שאעבור עבירה"{{הערה|[[בית רבי (ספר)|בית רבי]] חלק א' פכ"ו (עד, א).}}. | ||
===הכרה במעלות עצמו=== | ===הכרה במעלות עצמו=== | ||
בשונה | בשונה מהגאווה שהינה שלילית, [[תורת החסידות]] מעודדת את האדם להכיר במעלות, עצמו, ולא רואה בכך דבר שלילי, [[אדמו"ר הריי"צ]] ניסח זאת במילים: {{ציטוטון|כשם שצריכים לידע חסרונות עצמו, כך צריכים לידע מעלות עצמו}}{{הערה|ספר השיחות [[תרפ"ז]] עמוד 114.}}. | ||
ההסבר לכך הוא, שכאדם האדם מכיר בכך שכל המעלות וההצלחות שלו ניתנו לו בסיוע מלמעלה, הוא לא מתגאה ולא מרגיש עצמו את עצמו נעלה יותר מאנשים אחרים, מכיון שהוא יודע שמעלות אלו אינם שייכות אליו, ובאם מעלות אלו היו ניתנות ליהודי אחר - היהודי השני היה מנצל מעלות אלו בצורה טובה יותר{{הערה|להרחבה, ראו [[לקוטי שיחות]] חלק לח, עמוד 41 ואילך.}}. | ההסבר לכך הוא, שכאדם האדם מכיר בכך שכל המעלות וההצלחות שלו ניתנו לו בסיוע מלמעלה, הוא לא מתגאה ולא מרגיש עצמו את עצמו נעלה יותר מאנשים אחרים, מכיון שהוא יודע שמעלות אלו אינם שייכות אליו, ובאם מעלות אלו היו ניתנות ליהודי אחר - היהודי השני היה מנצל מעלות אלו בצורה טובה יותר{{הערה|להרחבה, ראו [[לקוטי שיחות]] חלק לח, עמוד 41 ואילך.}}. | ||
== | ==בליובאוויטש== | ||
[[אדמו"ר האמצעי]] רצה שאברכים יחזרו דברי חסידות | |||
בציבור. ונהיה סדר אצל החסידים, שכשאשר היו חוזרים | |||
מ[[ליובאוויטש]] היו חוזרים את דברי החסידות שהיו שומעים | |||
במקומות שבהם היו מגיעים. | |||
פעם אחד נסע מליובאוויטש [[חסיד]] אחד, ובשנה הבאה כאשר בא לאדמו"ר האמצעי | |||
התאונן שכשהוא חוזר חסידות ברבים הרי זה גורם לו להכרת מעלת עצמו, ועד שזה | |||
מביא אותו ל'[[ישות]]'. ענה לו אדמו"ר האמצעי: {{מונחון|'''"א ציבעלע זאל פון דיר ווערן אבער חסידות זאלסטו חזר'ן!"'''|ל'בצל' תיעשה, ובלבד שתחזור חסידות!}}{{הערה|ראה גם לקו"ש חי"א ס"ע | |||
823 ואילך. חכ"ד עי 441 .ועוד}}. | |||
[[הרבי]] מבאר שדיוק הענין שהמשיל הכרת מעלת עצמו ל[[בצל]], שהרי [[בצל]] הוא דבר חריף, | |||
וכשאוכלים מעט ממנו הוא נותן טעם לשבח, אך כשאוכלים יותר מדי הרי זה גורם | |||
לבכי. וכן הוא בענין הכרת מעלת עצמו. | |||
ובכל זאת אמר לו אדמו"ר האמצעי שאף אם חזרת החסידות גורמת לו להיעשות | |||
ל'בצל' מכל מקום יש להמשיך בהשפעה על הזולת. | |||
== ישות == | |||
מידת הישות מגונה היא ב[[חסידות]] מאוד, שהרי כל ענין ה[[קליפות]] וה[[סטרא אחרא]] הוא ישות וכלשון [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|1=[[ליקוטי אמרים - פרק כ"ב|תניא פרק כ"ב]].}} "אינה בטילה כלל לגבי קדושת [[הקב"ה]] ואדרבה מגביה עצמה כנשר לומר אני ואפסי עוד" ועד שנחשבת ל[[עבודה זרה]] ממש וכפירה ב[[אחדות ה'|אחדותו]] של [[הקדוש ברוך הוא]]. | |||
מכיוון שכך תכליתה של כל ה[[עבודה]] היא לשבור את הישות. | |||
אולם, ככל מידה במידות האדם אף למידה זו יש שימוש ותועלת בעבודת ה', כמסופר אודות חסיד מחסידי [[אדמו"ר הזקן]] שהעיד על עצמו שניצל מן העבירה בזכות הישות, באומרו: "היתכן שחסיד של [[אדמו"ר הזקן]] ייכשל בעבירה"? | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
*[[ביטול]] | *[[ביטול]] | ||
==קישורים חיצוניים== | |||
*[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=3093&CategoryID=862 גאווה וענווה] - לקט פתגמים בעלון [[שיחת השבוע]] מאת הרב [[מנחם מענדל ברוד]], באתר [[צעירי חב"ד]]. | |||
*'''[https://toratchabad.com/%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%94%D7%92%D7%90%D7%95%D7%95%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%A6%D7%95%D7%A8%D7%9A-%D7%91%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%AA שלילת הגאווה והצורך בתקיפות]''' - [[מכתב כללי]] של הרבי העוסק בנושא, באתר [[תורת חב"ד לבני הישיבות]] | |||
*'''[https://chabad.info/video/rebbe/dailyvideo/667992/ רבי יומי: מידת הגאווה היא שרש כל המידות הרעות]''' {{וידפו}} | |||
*'''[http://merkazanash.com/sites/default/files/623%20-%20Feeling%20Proud%20%28I%29.pdf להיות גאה - חלק ראשון] {{*}} [http://merkazanash.com/sites/default/files/624%20-%20Feeling%20Proud%20%28II%29.pdf חלק שני] {{*}} [http://merkazanash.com/sites/default/files/625%20-%20Feeling%20Proud%20%28III%29.pdf חלק שלישי]''', בגליון 'הפארברענגען השבועי' מטעם מרכז אנ"ש קראון הייטס (אנגלית) | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:מידות ורגשות]] | ||
[[קטגוריה:עבודת ה']] | |||
[[קטגוריה:נפש]] | |||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | |||
גרסה אחרונה מ־05:02, 6 במרץ 2022
מידת הגאווה הינה תכונת נפשית שלילית הגורמת לאדם לייחס לעצמו חשיבות בגלל מעלותיו וכשרונותיו האישיים, או בעקבות הצלחות שונות שהשיג. לגאווה ישנם כינויים נוספים כגון יהירות והתנשאות, ואצל חסידים הרחיקו מידה שלילית זו עד קצת הגבול.
חומרת הגאווה[עריכה | עריכת קוד מקור]
חסידות מתייחסת למידת הגאווה בשלילה מוחלטת, ורואה בה שורש לכל המידות הרעות של האדם, ולכל התאוות והרצונות השליליים שלו. אצל חסידים הדגישו רבות את ענין הביטול, המסמל את ההיפך המוחלט מגאווה והתנשאות.
למרות שבתורה אין איסור מפורש על מידת הגאוה, נאמר בגמרא על אדם שמתגאה "אין אני והוא יכולין לדור בעולם"[1], והחסידות רואה בגאווה חומרה כל כך גדולה, כנראה מכך שבזוהר הקדוש השווה האדם המתגאה לאדם העובד עבודה זרה, מפני שעצם העובדה שהוא מתגאה מורה שהוא מייחס את כוחותיו והצלחותיו לעצמו, ושוכח שהכל ניתן לו מהקב"ה, ובכך הוא כופר כביכול בשליטה האלוקית המוחלטת[2]. דבר זה מסביר את העובדה שהתורה לא מנתה את הגאווה כחלק מהאיסורים, מכיון הגאווה אינה אלא הסתעפות של איסור עבודה זרה.
על פי דבריו של אדמו"ר הצמח צדק, שימוש במידת הגאווה עלול להביא את האדם לידי דלות ועוני[3].
שורש מידת הגאווה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בפרק א' בספר התניא אדמו"ר הזקן מונה מידות רעות שונות בנפש האדם, ואת המקור שלהם בנפש. את מידה הגאווה הוא מונה כאחד מהמידות הרעות הנמשכות מיסוד האש שבנפש, וזאת מפני שתכונת האדם שמתגאה הוא להגביה את עצמו, כמו האש שכל הזמן מגביה את עצמה כלפי מעלה, ואילו את מידת ההתפארות, הוא מונה כאחת מהמידות הרעות שנמשכות מיסוד הרוח.
מפרשי ספר התניא מבארים, שההבדל בין מידת ההתפארות למידת הגאווה היא שמידת הגאווה הינה על תכונות אמיתיות שיש לאדם, ואילו מידת ההתפארות היא כאשר האדם מרגיש עליונות ללא שיהיה לו באמת מעלות וכשרונות, ולכן שורשה של מידת ההתפארות היא מיסוד הרוח, המסמלת את השורש לכל המידות הריקניות וחסרות התוכן.
באופן כללי יותר, שורשה של מידת הגאווה מגיע מעמלק, שענינו הוא חוצפה וגאוה, והדרך להילחם בו היא דוקא על ידי ההתקשרות לנשיא הדור[4].
גאווה כנגד היצר[עריכה | עריכת קוד מקור]
תורת החסידות הרואה בכל דבר בעולם תערובות של טוב ורע, רואה גם כיצד ניתן לרתום "גאווה" למלחמה כנגד היצר[5], ומלמדת את האדם להשתמש במידה זו בצורה נכונה על ידי שהוא מפנה אותה לגאווה חיובית על ההישגים הרוחניים שלו ככח עזר נגד מעידות.
כך לדוגמה, מקובל אצל חסידים לספר על ר' מרדכי מליעפלי שהשתמש במידת הגאווה בכדי להציל את עצמו מהניסיונות שהיצר הרע העמיד לפניו, כשאמר לעצמו: "אני מגדולי החסידים של אדמו"ר הזקן, אדם עשיר ומכובד, לא מתאים לי שאעבור עבירה"[6].
הכרה במעלות עצמו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשונה מהגאווה שהינה שלילית, תורת החסידות מעודדת את האדם להכיר במעלות, עצמו, ולא רואה בכך דבר שלילי, אדמו"ר הריי"צ ניסח זאת במילים: "כשם שצריכים לידע חסרונות עצמו, כך צריכים לידע מעלות עצמו"[7].
ההסבר לכך הוא, שכאדם האדם מכיר בכך שכל המעלות וההצלחות שלו ניתנו לו בסיוע מלמעלה, הוא לא מתגאה ולא מרגיש עצמו את עצמו נעלה יותר מאנשים אחרים, מכיון שהוא יודע שמעלות אלו אינם שייכות אליו, ובאם מעלות אלו היו ניתנות ליהודי אחר - היהודי השני היה מנצל מעלות אלו בצורה טובה יותר[8].
בליובאוויטש[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר האמצעי רצה שאברכים יחזרו דברי חסידות
בציבור. ונהיה סדר אצל החסידים, שכשאשר היו חוזרים
מליובאוויטש היו חוזרים את דברי החסידות שהיו שומעים
במקומות שבהם היו מגיעים.
פעם אחד נסע מליובאוויטש חסיד אחד, ובשנה הבאה כאשר בא לאדמו"ר האמצעי
התאונן שכשהוא חוזר חסידות ברבים הרי זה גורם לו להכרת מעלת עצמו, ועד שזה
מביא אותו ל'ישות'. ענה לו אדמו"ר האמצעי:
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין "א ציבעלע זאל פון דיר ווערן אבער חסידות זאלסטו חזר'ן!"[9].
הרבי מבאר שדיוק הענין שהמשיל הכרת מעלת עצמו לבצל, שהרי בצל הוא דבר חריף,
וכשאוכלים מעט ממנו הוא נותן טעם לשבח, אך כשאוכלים יותר מדי הרי זה גורם
לבכי. וכן הוא בענין הכרת מעלת עצמו.
ובכל זאת אמר לו אדמו"ר האמצעי שאף אם חזרת החסידות גורמת לו להיעשות
ל'בצל' מכל מקום יש להמשיך בהשפעה על הזולת.
ישות[עריכה | עריכת קוד מקור]
מידת הישות מגונה היא בחסידות מאוד, שהרי כל ענין הקליפות והסטרא אחרא הוא ישות וכלשון אדמו"ר הזקן[10] "אינה בטילה כלל לגבי קדושת הקב"ה ואדרבה מגביה עצמה כנשר לומר אני ואפסי עוד" ועד שנחשבת לעבודה זרה ממש וכפירה באחדותו של הקדוש ברוך הוא.
מכיוון שכך תכליתה של כל העבודה היא לשבור את הישות.
אולם, ככל מידה במידות האדם אף למידה זו יש שימוש ותועלת בעבודת ה', כמסופר אודות חסיד מחסידי אדמו"ר הזקן שהעיד על עצמו שניצל מן העבירה בזכות הישות, באומרו: "היתכן שחסיד של אדמו"ר הזקן ייכשל בעבירה"?
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- גאווה וענווה - לקט פתגמים בעלון שיחת השבוע מאת הרב מנחם מענדל ברוד, באתר צעירי חב"ד.
- שלילת הגאווה והצורך בתקיפות - מכתב כללי של הרבי העוסק בנושא, באתר תורת חב"ד לבני הישיבות
- רבי יומי: מידת הגאווה היא שרש כל המידות הרעות
- להיות גאה - חלק ראשון • חלק שני • חלק שלישי, בגליון 'הפארברענגען השבועי' מטעם מרכז אנ"ש קראון הייטס (אנגלית)
הערות שוליים
- ↑ מסכת סוטה דף ה.
- ↑ שיחת שבת פרשת עקב תשי"ג.
- ↑ כך מסר אדמו"ר הריי"צ בשמו בשיחת חג אחרון של פסח תרצ"ה סי"ד.
- ↑ להרחבה נוספת, ראו מאמר ד"ה ראשית גויים עמלק תשט"ו.
- ↑ שיחת יום ב' דחג השבועות תשי"א.
- ↑ בית רבי חלק א' פכ"ו (עד, א).
- ↑ ספר השיחות תרפ"ז עמוד 114.
- ↑ להרחבה, ראו לקוטי שיחות חלק לח, עמוד 41 ואילך.
- ↑ ראה גם לקו"ש חי"א ס"ע 823 ואילך. חכ"ד עי 441 .ועוד
- ↑ תניא פרק כ"ב.