צמצום הראשון: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
 
(94 גרסאות ביניים של 29 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{סדר ההשתלשלות}}
{{סדר ההשתלשלות}}
ה'''צמצום''' הוא המקור הראשון להתהוות של העולמות, שהקב"ה כביכול צמצם ב[[אור אין סוף]] והותיר מקום פנוי שבו יוכלו להתהוות העולמות. מבואר כי אם היה נברא העולם בבחינת [[עילה ועלול]], לא היה יכול להיות התהוות עולמות בעלי גבול, ולכן הוצרך להיות צמצום ב[[אור אין סוף]] שלאחר יוכלו לההוות בחינת עולמות נפרדים ומוגבלים.
{{פירוש נוסף|נוכחי=צמצום הראשון שהיה ב[[אור אין סוף]]|אחר=משמעות אחרת|ראו=[[צמצום (פירושונים)]]}}
ה'''צמצום הראשון''' מכונה גם '''צמצום בדרך סילוק''' הוא המקור הראשון להתהוות של העולמות, ש[[הקב"ה]] כביכול צמצם ב[[אור אין סוף]] והותיר מקום פנוי שבו יוכלו להתהוות העולמות. מבואר כי אם היה נברא העולם בבחינת [[עילה ועלול]], לא היה יכול להיות התהוות עולמות בעלי גבול, ולכן הוצרך להיות צמצום באור אין סוף שלאחר מכן יוכלו להתהוות בחינת עולמות נפרדים ומוגבלים.


בפרטי ענין הצמצום מבואר ש[[אור אין סוף]] הוכלל במאור, להיות רק בכח ולא בפועל. במקום הפנוי שלאחר הצמצום נותר [[רשימו]] של [[מלכות דאור אין סוף]], ומן רשימו זה נמשכו ה[[קו וחוט]], ומשם שורש ה[[אור מקיף]] וה[[אור פנימי]].


ענין הצמצום מוזכר בשם זה לראשונה בכתבי ה[[אריז"ל]], ובדורות הקודמים נחלקו בשאלה האם יש להבין אותו כפשוט או לא כפשוטו. ב[[תורת החסידות]] מוסבר כי ענין הצמצום הוא שלא כפשוטו, שאין צמצום מוחלט ב[[אור אין סוף]], וגם בדרגות הנסתרות והנמוכות ביותר יש הארת אלוקות.
==מקור המושג==
הצמצום מוזכר במפורש לראשונה בכתבי ה[[אריז"ל]], ותיאורו מביא בקצרה [[הרב חיים ויטאל]]{{הערה|באוצרות חיים בתחילתו}}, וזה לשונו:{{ציטוט|תוכן=דע כי תחילת הכל היה כל המציאות אור פשוט ונקרא אי'ן סוף, ולא היה שם שום חלל ושום אויר פנוי. אלא הכל היה אור האין סוף, וכשעלה ברצונו הפשוט להאציל הנאצלים לסיבה נודעת... ואז צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז אמצעית שבו, ושם צמצם עצמו אל הצדדין והסביבות, ונשאר חלל בנתיים. וזה היה צמצום הראשון של המאציל העליון, וזה מקום החלל הוא עגול בהשואה א' מכל צדדיו, עד שנמצא [[עולם האצילות]] וכל העולמות נתונים תוך החלל הזה. ואור האין סוף מקיפו בשוה מכל צדדיו.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36145&st=&pgnum=7 אוצרות חיים בתחילתו].}}
לאחר מכן ממשיך בתיאור המשכת [[אור הקו]] בתוך חלל זה:
{{ציטוט|תוכן=והנה כאשר צמצם עצמו אז דרך צד אחר מן החלל העגול הזה המשיך אור דרך קו אחר ישר דק כעין צנור אחד אור הנמשך מהאין סוף אל תוך החלל הזה וממלא אותו. אבל נשאר מקום פנוי בין האור שבתוך חלל זה ובין אור האין סוף המקיף את זה החלל כנזכר שנתצמצם אל צדדיו. וסיום הקו הזה למטה אינו נוגע גם כן באור האין סוף עצמו שאם לא כן יחזור הדבר לכמות שהיה ויחזור ויתחבר האור הזה שבתוך החלל עם אור האין סוף יחד כבראשונה.}}
 
באריכות גדולה (ועם פרטים רבים נוספים) מובא עניין זה בכתבי האר"י גם בעץ חיים{{הערה|בתחילתו: היכל א"ק, שער א' (דרוש עיגולים ויושר) ענף ב'.}}, [[מבוא שערים|ובמבוא שערים]] ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14176&st=&pgnum=3 בתחילתו, שער ראשון חלק א פרק א])
 
==היסטוריה==
כבר בתחילת התפשטות תורת הצמצום על ידי האריז"ל ותלמידיו התגלעו ויכוחים בין המקובלים בפרשנות המושג צמצום, יש מהם ובראשם ה[[קבלה|מקובל]] רבי [[עמנואל חי ריקי]] בספרו יושר לבב{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30593&st=&pgnum=82 בית א חדר א פרק יב].}} שסברו כי המשמעות צמצום הוא "צמצום כפשוטו", ולדעתם הבורא פינה עצמו ממקום העולם, ומשגיח עליו כ"מלך המשגיח מחלונו על דבר לכלוך", לטענתו אין לומר שהצמצום אינו כפשוטו שהרי בכך יוצא כי הבורא נמצא "בגשמיים השפלים הבלתי נכבדים ואף בנבזים" דבר המהווה השפלה כלפיו.
 
אמנם רבים מהמקובלים חלקו על סברה זו, וטענו כי משמעות הצמצום בהכרח "לא כפשוטו".
לאבי שיטה זו נחשב רבי [[יוסף אירגס]]{{הערה|בן דודו של רבי עמנואל חי ריקי.}} אשר בספרו "[[שומר אמונים]]" (הקדמון) קובע{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30593&st=&pgnum=82 ויכוח שני סעיף לד].}} "כי כל הרוצה להבין ענין הצמצום כפשוטו ממש הרי הוא נופל בכמה שבושים וסתירות של רוב עיקרי האמונה". בדבריו לא מבואר כל צרכו מה הוא אם כן הצמצום, אלא רק "דהצמצום הוא דרך משל לסבר את האזן"{{הערה|שם סעיף מ.}}. את דעתו הוא קובע מדיוק בדברי האריז"ל אולם מביא לשיטתו הוכחות רבות. ומטענותיו: מיוסד על האמונה כי הבורא מופשט מהשגתנו בתכלית, והוא מופשט מכל ציור ומדידה, בהכרח שהצמצום אינו כפשוטו שאילולי כך הרי ישנו ציור והשגה באלקות - עיגול, קו ומקום פנוי. כמו כן טוען כי הכרח שהבורא אינו בר שינויים וגם מעשיו לברוא את הנבראים הרבים אינם פועלים בו שינוי כלל, מכריח כי הצמצום אינו כפשוטו שאילולי כך יוצא כי נוצר בו שינוי בבריאה. ומלבד זאת, המושג צמצום הוא ממקרי הגוף שרק בו שייך תנועה: עליה, ירידה וכדומה, דבר המושלל בתכלית כשמדובר באלקות. בהמשך דבריו מבאר כי הדבר מחויב גם אם נפרש שהצמצום לא היה במאור עצמו, אלא רק ברצונו כשיטת ה[[רמ"ע מפאנו]].יש טוענים{{מקור|כמדומני כך מובא באיזהו מקמן ציון של הרבי, אולם על פי השמועה הרבי רק מצטט מחבר מלפני שמונים שנה שכתב כן ואינו דעת עצמו.}} שגם רבי [[אברהם אירירא]] (תלמיד רבי ישראל סרוג תלמיד האר"י) סובר כך{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24997&hilite=1e5c0d17-d381-4a66-b405-7e3c217ea7b9&st=מאמר+חמישי&pgnum=75 שער השמים מאמר חמישי פרק יב].}}.
 
מנגד טוען רבי עמנואל חי ריקי בספרו יושר לבב כי ההיפך הוא הנכון ומדברי האריז"ל בעץ חיים ניתן לדייק הפוך כי הצמצום הוא בדווקא כפשוטו, על טענתו כי אילו נאמר שהצמצום כפשוטו הרי זה מגביל ומצייר את הבורא, טוען כי אין בטענתו טענה, היות והציור וההגבלה באו מאיתו וברצונו מבטלה כרגע, אין בכך גירעון וחיסרון, החיסרון בדבר מוגבל -לטענתו - הוא כשההגבלה נובעת מהגדרת מציאות הדבר, ולא כשההגבלה מקורה ברצונו שלו. לטענתו שיטתו בעניין הצמצום אינה מוגדרת כלל בגדרי השכל שהרי האמונה ביכולתו מכריחה שהוא יכול לברוא עולם גם ללא הצמצום כלל ורק בקבלה מאריז"ל ידענו שהבריאה על ידי צמצום וממילא אין ביכלתנו להבין לחייב ולחקור בדבר בשכלנו איך הוא צמצום זה.


==הצורך בצמצום==
==הצורך בצמצום==
מבואר כי לפני הצמצום היה בבחינת "הוא ושמו לבדו", שהיה [[אור אין סוף]] מאוחד ב[[אין סוף]]. וכדי שיוכל להיות התהוות של עולמות בעלי גבול, הוצרך להיום צמצום ב[[אור אין סוף]]. שאם היו העולמות נמשכות בבחינת [[עילה ועלול]], היו הם בבחינת אין סוף והיו בטלים במציאות ממש, ולכן הוצרך להיות צמצום באופן של [[אין ערוך]], על מנת שיכול להיות מקום פנוי ליצירת העולמות.
לפני הצמצום הייתה המציאות בבחינת "הוא ושמו בלבד", ש[[אור אין סוף|'''אור''' האין סוף]] היה מאוחד '''בעצמות''' [[אין סוף|האין סוף]]. ומכיון שאם היו העולמות נמשכים בבחינת [[עילה ועלול]], היו גם הם בבחינת אין סוף (והקב"ה הרי רצה עולמות '''בעלי גבול''', דירה '''בתחתונים''') - הוצרך להיות באור צמצום באופן של [[אין ערוך]].
 
את הצורך בצמצום מסבירה החסידות במשל: כשרב רוצה ללמד לתלמיד שכל עמוק שאינו בערך התלמיד, הנה, אם ישפיע לתלמיד כל עומק השכל כפי שהוא אצלו – לא יקבל (לא יבין) התלמיד ולא כלום. אלא עליו להעלים תחילה בעצמו את כל עומק השגתו עד שלא ישאר ממנה רק בחינת רושם (כ[[נקודה]] אחת מכל העומק והרוחב) – ורק אז יוכל התלמיד לקבל ולהבין זאת.
 
 
==שוני צמצום הראשון משאר הצמצומים{{הערה|על פי שלושת המאמרים ב[[תורה אור]]: דיבור המתחיל 'פתח אליהו' ושני המאמרים 'ארדה נא' שאחריו, ומראי המקומות שנסמנו במאמרים שם.}}==
להבין את '''טעם''' ההבדל מצמצום הראשון לשאר הצמצומים{{הערה|הנקראים [[פרסא]], והיינו, הצמצום שבין [[עולם האצילות|האצילות]] ל[[עולם הבריאה|בריאה]], שבין הבריאה ל[[עולם היצירה|ליצירה]] ושבין [[עולם היצירה|היצירה]] ל[[עולם העשייה|עשייה]].}}, יש להקדים את '''מהו ההבדל''' בינו לביניהם:
 
הצמצומים (הפרסאות) שבסדר ההשתלשלות הם כדוגמת [[משל]]: שדבר השכל מולבש בעניין אחר לגמרי, שמצד עצמו אין לו שום קשר לנמשל. כלומר, הפרסא מצמצמת את האור כך שיתגלה בעניין נמוך יותר. צמצום כזה מועיל רק כשכבר '''יש''' מציאות{{הערה|של עשר ספירות ('''ואותה רוצים להוריד''' לדרגא נמוכה יותר.}}. אבל באור אין סוף שלפני הצמצום '''אין''' מציאות של ספירות (ואפילו לא מקור להן) לכן שום צמצום מסוג זה{{הערה|ואפילו לא ריבוי צמצומים כאלו.}} לא יכולים להפוך אחדות (פשוטה) לריבוי (ספירות). בסגנון אחר: הספירות הן מציאות של '''יש''', ואילו באור אין סוף לא קיימת מציאות כזו, ולא מקור למציאות כזו. כדי שהאין-סוף "יוכל" להוות מציאות של "יש" בלי שום מקור קודם לו צריך צמצום '''מסוג''' שונה לגמרי - הצמצום הראשון.
 
 
;מהות השוני שבין צמצום הראשון לשאר הצמצומים:
מהות הצמצום הראשון '''הפוכה''' משאר הצמצומים: שאר הצמצומים '''מורידים''' את האור האלוקי (לגלותו בעניין ומדרגה נמוכה יותר), ואילו הצמצום הראשון עניינו '''התעלות''' האור והתכללותו במקורו ושורשו. המשל על זה בחסידות הוא מאדם שלמד היטב על בורייה מסכת מסויימת עד שהוא בקיא בה ושולט בה באופן מוחלט, כשהוא עובר ללמוד מסכת אחרת "נעלמת" כביכול המסכת הראשונה, ובאופן גלוי היא אינה קיימת אפילו אצלו. אך אם כעבור זמן יחזור לדבר בה הנה יתגלה שהיא כולה אצלו בשלימות.
 
כאשר '''אור''' האין סוף מתעלה ונכלל במקור – באין סוף '''עצמו''', הוא "נעלם" כביכול, ובכך מתגלה כח ההגבלה של האין סוף. הגבלה זו היא הראשונה בשרשרת צמצומים{{הערה|שעיקרם הם: ה[[רשימו]], [[א"ק]], [[עקודים]], [[תוהו]] ו[[אריך אנפין]].}} שבסופן מתהוות עשר הספירות.
 
 
==השיטות בעניין הצמצום==
כאמור{{הערה|בפסקה הראשונה לעייל.}},  ה"צמצום הראשון" מוזכר לראשונה בכתבי האר"י ז"ל. אך האר"י לא פירש האם כוונתו שהצמצום היה כפשוטו או לא (היינו, שהוא רק עניין של סילוק והעלם), ולא אם הוא באור או במאור. כתוצאה מכך אפשר להבין את דברי האר"י ז"ל בארבעה אופנים{{הערה|לקו"ש ט"ו, הוספות לבראשית עמ' 470.}}:
 
• הצמצום היה כפשוטו - באור וגם במאור.
 
• הצמצום היה כפשוטו – אבל רק באור.
 
• הצמצום היה שלא כפשוטו – אבל גם במאור.
 
• הצמצום היה שלא כפשוטו – וגם זאת רק באור (ולא במאור).
 
 
* '''הגר"א''' סבר כהאפשרות הראשונה{{הערה|ועל הטענה שוהלא הזוהר אומר במפורש "לית אתר פנוי מינה"{{הערה|תיקוני זהר קכב ב.}}? היו עונים המנגדים לחסידות שאין מקום פנוי '''מהשגחתו'''.}}, וראייתם הייתה מדיני התורה האוסרים על תפילה במבואות המטונפים, מזוזה במקום הבזיון וכיו"ב.
 
* '''ר' חיים מוולוז'ין'''{{הערה|תלמידו המובהק של הגר"א, בספרו נפש החיים פרק ג', משמעות שומר אמונים הקדמון, ויכוח ב' סעיף מא.}} חלק על רבו (כפי הנראה בהשפעת ספרי חב"ד בכלל והתניא בפרט{{הערה|הערת הרבי, שאם כי אין לכך ראיות כך נראים הדברים: "ובכלל נראה שראה הרר"ח מואלאזין ספרי חב"ד ובפרט ס' התניא ונשפע מהם אף שאיני יודע זה בהוכחות גמורות" (לקו"ש חט"ו ע' 470).  וראו גם תורה שלמה להרב כשר, ח"ח כרך תשיעי לשמות במילואים עמ' רמט, שכתב: “וכל העובר בעיון על שער ג' מספרו נפש־החיים יראה גלוי שקרא את ספר־התניא וקיבל שיטתו כמעט בכל הפרטים ויש שם ממש אותן הלשונות שבתניא אלא שהוסיף מקורות מספרי חז"ל לבאר שיטה זו". וראו גם:  השפעת ספר־התניא על ספר “נפש־החיים - באתר מעיינותיך, ל' תשרי תשע"ט.
}}), וסבר כהשיטה השלישית – שהצמצום אמנם אינו כפשוטו, אך הוא גם במאור עצמו.
 
* '''אולם רבינו הזקן''' הכריע (לפי מה שקיבל מרבותיו{{הערה | "לקוטי ביאורים" (להרה"צ ר' הלל מפאריטש) לשער היחוד סוף אות יב וזה לשונו "וכמ"ש בשם אדמו"ר הזקן ששמע בק"ק מעזריטש לא תחללו את שם קדשי שלא תעשו בחי' חלל באור אין סוף הנקרא שם קדשי, והיינו שלא יבינו ענין הצמצום כפשוטו שהוא סילק המהות כו' ".}}), שהצמצום אינו במאור אלא רק ב[[אור אין סוף|אור]] (וגם זה רק בדרגה האחרונה שלו.) – וגם זה לא כפשוטו{{הערה|ד"ה להבין מה שכתוב באוצ"ח.}}.
 
==הכרעת החסידות (ופירוט ענייני הצמצום)==
===ההכרח לצמצום שלא כפשוטו===
[[אדמו"ר הזקן]] שלל בתכלית את ההבנה שהצמצום כפשוטו, וכפי שכתב [[שער היחוד והאמונה - פרק ז'|בתניא]]: "והנה מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם '''ה' יכפר בעדם, ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל''' והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו, שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעולם הזה רק שמשגיח מלמעלה בהשגחה פרטית על כל היצורים כולם אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת." ומאריך{{הערה|בפרק ז' דשער היחוד והאמונה.}} שסברא זו מופרכת הן מצד השכל והן מצד הקבלה:
 
'''מצד השכל''', שהרי ב[[מאור]] שהוא אין סוף עצמו לא שייך צמצום חס ושלום ולא העלם, כי "אי אפשר כלל לומר ענין הצמצום כפשוטו שהוא ממקרי הגוף{{הערה|במילים "מקרי הגוף" הכוונה שהקב"ה מחייה את העולם רק בכח מוגבל - '''וזאת''' בא אדמו"ר הזקן לשלול (ולא  שהקב"ה סילק את עצמו ואינו נמצא כלל בעולם ש"עזב ה' את הארץ" - שהרי זו עבודה זרה כפשוטה וכפירה בעיקר, וודאי ופשוט ששטות כזו לא עלתה על דעתו של הגר"א ולא את זה צריך לשלול).}}, על הקדוש ברוך" הוא{{הערה|תניא שער היחוד והאמונה פרק ז'.}}, ואדרבה "המאור הוא בהתגלות, ולכן אפילו תינוקות יודעים שיש שם אלוקה מצוי כו', אף שאין בהם השגה ותפיסה איך ומה"{{הערה|תורה אור וירא יד, ב.}}.


בחסידות ניתנו כמה משלים כל מנת להסביר את הצורך בצמצום. אחד המשלים הוא כמשל אור ושכל עמוק שבעצמות המשפיע, שכדי שיומשך ממנו למקבל הבלתי ערך אליו הוצרך המשפיע להעלים בעצמו כל עומק השגתו, ולא ישאר ממנו רק בחינת רושם כנקודה אחת מכל העומק והרוחב.
'''ומצד הקבלה''', שהרי זה מפורש בכמה מקומות בזוהר{{הערה|כפי שמצטט שם בהמשך פרק ז' דשער היחום והאמונה.}}: וזהו שכתוב בתקונים{{הערה|תיקון נ"ז.}} דלית אתר פנוי מיניה לא בעילאין ולא בתתאין, ו[[ברעיא מהימנא]]{{הערה|פרשת פנחס.}} איהו תפיס בכולא ולית מאן דתפיס ביה כו' איהו [[סובב כל עלמין]] כו' ולית מאן דנפיק מרשותיה לבר, איהו [[ממלא כל עלמין]] כו' איהו מקשר ומיחד זינא לזיניה, עילא ותתא, ולית קורבא בד' יסודין אלא בקב"ה כד איהו בינייהו.


==ענין הצמצום==
{{להשלים|סיבה= '''ההכרח לצמצום שלא כפשוטו מצד אני הוי' לא שניתי (לקו"ת ויקרא)'''}}
ענין הצמצום שהיה ב[[אור אין סוף]], הוא ש[[אור אין סוף]] נכלל ב[[מאור]] להיות בכח ולא בפועל. כלומר, [[אור אין סוף]] נצטמצם להיות מאיר רק במאור, ולא להיות מתפשט בבחינת זיו ואור.


בחסידות הובאו כמה משלים להבנת ענין זה. המשל הראשון הוא מן כח החכמה, שכאשר איש חכם מסביר ענין של חכמה לזולתו, או אפילו לעצמו, אזי מתפשט כח החכמה בגילוי. אבל בזמן שאינו עוסק בחכמה, הרי חכמתו היא רק בכח בנפש, שיש בכוחו להשכיל אם יעסוק בהשכלה, אבל אין היא באה לידי גילוי. וכך הוא גם משל בכח הראיה שבעין, שאף אם יסתום את העין יש לו כח הראיה בשלמות אינה באה לידי גילוי להיות העין רואה עד שיפקח את עיניו. וכך הוא בשאר החושים שבשאר האיברים.  
===העלם ולא סילוק===
הסברת הצמצום שלא כפשוטו מתרצת שאלה: מאחר והאור לא באמת הסתלק  - כיצד נבראו העולמות?
אלא א"ע הנ"ל מובן כפי שמסביר אדמו"ר הזקן ב[[לקוטי תורה]]{{הערה|בהוספות לויקרא, ד"ה להבין מה שכתוב באוצרות חיים, דף נא ע"ב, וראה  [[[http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/14/51b.htm|כאן].}}, שעניין הצמצום אינו העדר האור, אלא שנכלל במאור (ולכן נשאר במקומו, ורק שאינו בגילוי). להמחשת העניין מביא משל מתלמיד חכם המכיר מסכת על בורייה לעומקה ולרחבה. בין עוסק בה ובין התפנה לעסוק במסכתות ודברים אחרים – היא נמצאת חקוקה במוח הזכרון שבשכלו. כל ההבדל הוא שכשעוסק בה היא במחשבתו בגילוי וכשאינו עוסק בה היא כלולה במח הזכרון בהעלם – וכיוון שהיא בהעלם יכול ללמוד מס' אחרת כיוון שעתה ענין הקודם שלמד אינו בגילוי אבל ודאי ופשוט שהיא נמצאת שם.


ובזה נחלק הצמצום הראשון מן הצמצומים שלאחר מכן, כגון ה[[פרסא]] שבין [[עולם האצילות]] ל[[עולמות בי"ע]]. שענין הפרסא הוא כענין המשל, שהאור העובר דרך הפרסא אינו בערך לאור שלפני הפרסא, והוא כמשל החכם המלביש את דברי חכמתו בדברים אחרים. אבל מובן שאף שהאור שאחר הפרסה הוא בבחינת צמצום, ולכן נקרא אור של תולדה, הרי יש שייכות לאור שלפני הפרסא. מה שאין כן בצמצום הראשון, שהוא העלם גמור, שנכלל האור במאור, ורק לאחר מכן נמשך על ידי [[קו וחוט]] וכו'.
משל נוסף לעניין זה מביא אדמו"ר הרש"ב, מכח התנועה שביד. לעיתים רואים אנו כי אין בכח האדם להניע את ידו (מצד הקור או ששכב עליו וכדומה) ועם זאת במעט זמן יצליח שוב להניעו. והנה חסרון יכולת הנעת היד נובעת מהעדר התגלות כח התנועה שביד, שמצד סיבות הסתלקה ואין בכוחה לפעול פעולתה. אולם מכך שכעבור זמן מה שוב יצליח האדם להניע את ידו מוכח כי התעלמות הכח אינה מוחלטת אלא רק חיצוניותה והתגלותה התעלם, ועצם כח התנועה (המופשט והנעלם ([[היולי]])) נמצא ביד כבראשונה גם בשעה שנמנע ממנו להזיז את ידו. וכמו כן הוא בעניין הצמצום שרק האור והזיו הצטמצם ועצם האור (- המאור, שלמעלה מגילוי) נשאר במקום הצמצום{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31659&st=&pgnum=107 ספר המאמרים תרמ"ג עמוד צח] (ד"ה האמנם).}}.


==צמצום באור ולא במאור==
===אין עצם מסתיר על עצם===
ענין הצמצום הוא רק ב[[אור אין סוף]], ואילו ב[[מאור]] שהוא אין סוף עצמו לא שייך צמצום ולא העלם, ואדרבה המאור הוא בהתגלות, ולכן אפילו תנוקות יודעים שיש שם אלוה מצוי, אף שאין בהם השגה ותפיסה איך ומה. ואף שאין בהם גילוי האור, מכל מקום המאור עצמו נמצא למטה כמו למעלה.
עניין נוסף הנובע מהבנת ה"צמצום שלא כפשוטו" הוא, שאור אין סוף נמצא '''בגלוי''' גם לאחרי הצמצום ובמקום החלל (ורק שגילוי זה הוא מצד האור ואינו מורגש אצל המקבלים).


==פרטי ענין הצמצום==
מבאר האדמו"ר הזקן{{הערה|שם, בהמשך ד"ה להבין מה שכתוב באוצ"ח}}, ותוכן דבריו: העלם שפעל הצמצום על האור הוא רק לגבי הנבראים (מקבלי האור) ולא כלפי האלקות המשפיע{{הערה|וכשאומר לגבי אלקות הכוונה לא רק לעצמותו אלא גם לאורו והתפשטותו.}}. כלומר, השפעת הצמצום על האור היא רק '''שהנבראים''' לא ירגשו אותו - אבל אין היא נוגעת לאור עצמו, והוא נמצא '''בגלוי''' גם לאחרי הצמצום ובמקום החלל.
[[אור אין סוף]] שלפני הצמצום היה בבחינת "הוא ושמו לבדו" שהיה לפני בריאת העולם, שאור אין סוף היה מאוחד עם ה[[מאור]].


לאחר הצמצום של [[אור אין סוף]] נוצר ה[[רשימו]] וממנו נמשך ה[[קו]]. אור הקו מאיר בכל עולם לפי ערכו אך הרשימו היא בחינה כוללת לכל העולמות.
והיינו, כל מטרת ותכלית הצמצום היא '''בשביל הגילוי'''{{הערה|מטרת הצמצום והבריאה כולה היא משום ש"נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". והיינו, כל מטרת הצמצום ובריאת התחתונים היא בשביל שבסופו של דבר תתגלה שם עצמותו ומהותו ב"ה.}} (ויתר על כן - גם אחרי הצמצום נשאר [[רשימו]] מהאור) - לכן (למרות שלגבי הנבראים האור נעלם) אין הדבר מעלים '''כלל''' לגבי האור.


אור ה[[עיגול]] ואור ה[[קו]] הם שורשם של אור ה[[סובב]] ואור ה[[ממלא]].
כמשל לכך מביא אדמו"ר הזקן אדם שבעבר למד היטב מסכת, וכעת אינו טרוד בה בעיון אלא לומדה בשטחיות. אדם השומע את קריאתו אינו חש בה עמקות כלל (כלפיו פועל הצמצום העלם, שהרי אינו חש את העמקות הקיימת במוח זיכרונו של הלומד), אך כלפי הלומד עצמו אין כלל העלם. בשעה שקורא את האותיות מאירים בהם כל ההשכלות העמוקות הקיימות בזיכרונו מעת שלמד בעיון.


==צמצום כפשוטו או לא כפשוטו==
עניין זה התבאר באריכות במאמריהם של רבותינו נשיאנו, החל ממאמריו של האדמו"ר הזקן{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32915&st=&pgnum=73 ספר המאמרים תקס"ד עמוד סו].}} בה מובאת הטענה המגדירה והמחייבת את הרעיון האמור, והוא שלאחרי שאנו יודעים שגם הצמצום הוא מכוחו ממילא על פי הכלל כי "אין עצם מסתיר על עצמו" אין בצמצום שום הסתר כלפיו.
ענין הצמצום בלשון זה נזכר לראשונה בכתבי ה[[אריז"ל]]. על הביטוי "צמצם את עצמו" בכתבי האריז"ל ישנו ויכוח בעולם היהודי ובאופן כללי קיימים בפירוש מילים אלה ארבע שיטות מרכזיות.


הויכוח נסוב בעיקר סביב הקביעה אם ה"צמצום כפשוטו" (שיטה שמייצגה העיקרי הוא המקובל רבי [[עמנואל חי ריקי]]) או "לא כפשוטו".
==הצמצום שאינו כפשוטו – יסוד היסודות דהחסידות==
שיטת חב"ד היא אשר הצמצום אינו כפשוטו, וגם הוא רק ב[[אור אין סוף]] בדרגה האחרונה שלפני הצמצום.
{{להשלים|סיבה= '''הצמצום שלא כפשוטו הוא היסוד לשיטת הבעש"ט בעניין השג"פ – שעהיוה"א בתחילתו'''}}
[[אדמו"ר הזקן]] ב[[תניא]] ([[שער היחוד והאמונה]] פרק ז) אף מתבטא בחריפות אודות האוחזים בשיטת "צמצום כפשוטו", ומאריך לדחות את דבריהם מכל וכל.
{{ערך מורחב|ערך=[[הכל הוא אלוקות]]}}


פירוש קביעה זו היא, שהקב"ה נמצא בעולם הזה הגשמי בדיוק כמו לפני הבריאה ולפני הצמצום, אלא שהסתיר את הראיה באלקות, וגרם שהבריאה תסתיר על האלוקות שבה וזאת בכדי שתוכל להתקיים כבריאה גשמית מוגבלת.
==לקריאה נוספת==
*'''[https://online.fliphtml5.com/aukho/bfuv/#p=7 אור חדש בסוגיית הצמצום]''', בטאון 'היכל ליובאוויטש' גליון ד', י"א ניסן תשפ"ג, עמוד 123


בספר "[[המלך במסיבו]]" מובא בשם [[אדמו"ר שליט"א]] ביאור בהגיון שישנו בשיטת הצמצום כפשוטו.
==קישורים חיצוניים==
*[https://toratchabad.com/פולמוס-הצמצום-בין-גדולי-המחשבה פולמוס הצמצום בין גדולי המחשבה, מעיינותיך.]


{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]
[[קטגוריה:תורת הקבלה]]
[[קטגוריה:צמצום]]
[[קטגוריה:צמצום]]
[[קטגוריה:אחדות השם]]

גרסה אחרונה מ־23:05, 2 בנובמבר 2024

סדר השתלשלות
לפני הצמצום
עצמות ומהות · מאור · אור אין סוף · עשר ספירות הגנוזות · יחיד · אחד ויחיד · קדמון · טהירו עילאה
הצמצום והקו
צמצום הראשון · טהירו תתאה · מקום פנוי · רשימו · נקודה קו שטח · קו וחוט · עגולים ויושר · אור מקיף · אור פנימי · ראש תוך סוף
בי"ע דכללות
אבי"ע (השתלשלות כללית)

אדם קדמון · עולם העקודים · עולם התוהו · אור ישר · אור חוזר · שם ע"ב · שם ס"ג · שם מ"ה · שם ב"ן

אבי"ע דפרטות
עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה

עולם האצילות · עולם הבריאה · עולם היצירה · עולם העשייה · בי"ע · פרסא

סוגי השתלשלות
יש מאין · עילה ועלול · קפיצה ודילוג · אין ערוך
פירוש נוסף ערך זה עוסק בצמצום הראשון שהיה באור אין סוף. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו צמצום (פירושונים).

הצמצום הראשון מכונה גם צמצום בדרך סילוק הוא המקור הראשון להתהוות של העולמות, שהקב"ה כביכול צמצם באור אין סוף והותיר מקום פנוי שבו יוכלו להתהוות העולמות. מבואר כי אם היה נברא העולם בבחינת עילה ועלול, לא היה יכול להיות התהוות עולמות בעלי גבול, ולכן הוצרך להיות צמצום באור אין סוף שלאחר מכן יוכלו להתהוות בחינת עולמות נפרדים ומוגבלים.


מקור המושג[עריכה | עריכת קוד מקור]

הצמצום מוזכר במפורש לראשונה בכתבי האריז"ל, ותיאורו מביא בקצרה הרב חיים ויטאל[1], וזה לשונו:

דע כי תחילת הכל היה כל המציאות אור פשוט ונקרא אי'ן סוף, ולא היה שם שום חלל ושום אויר פנוי. אלא הכל היה אור האין סוף, וכשעלה ברצונו הפשוט להאציל הנאצלים לסיבה נודעת... ואז צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז אמצעית שבו, ושם צמצם עצמו אל הצדדין והסביבות, ונשאר חלל בנתיים. וזה היה צמצום הראשון של המאציל העליון, וזה מקום החלל הוא עגול בהשואה א' מכל צדדיו, עד שנמצא עולם האצילות וכל העולמות נתונים תוך החלל הזה. ואור האין סוף מקיפו בשוה מכל צדדיו.

לאחר מכן ממשיך בתיאור המשכת אור הקו בתוך חלל זה:

והנה כאשר צמצם עצמו אז דרך צד אחר מן החלל העגול הזה המשיך אור דרך קו אחר ישר דק כעין צנור אחד אור הנמשך מהאין סוף אל תוך החלל הזה וממלא אותו. אבל נשאר מקום פנוי בין האור שבתוך חלל זה ובין אור האין סוף המקיף את זה החלל כנזכר שנתצמצם אל צדדיו. וסיום הקו הזה למטה אינו נוגע גם כן באור האין סוף עצמו שאם לא כן יחזור הדבר לכמות שהיה ויחזור ויתחבר האור הזה שבתוך החלל עם אור האין סוף יחד כבראשונה.

באריכות גדולה (ועם פרטים רבים נוספים) מובא עניין זה בכתבי האר"י גם בעץ חיים[2], ובמבוא שערים (בתחילתו, שער ראשון חלק א פרק א)

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כבר בתחילת התפשטות תורת הצמצום על ידי האריז"ל ותלמידיו התגלעו ויכוחים בין המקובלים בפרשנות המושג צמצום, יש מהם ובראשם המקובל רבי עמנואל חי ריקי בספרו יושר לבב[3] שסברו כי המשמעות צמצום הוא "צמצום כפשוטו", ולדעתם הבורא פינה עצמו ממקום העולם, ומשגיח עליו כ"מלך המשגיח מחלונו על דבר לכלוך", לטענתו אין לומר שהצמצום אינו כפשוטו שהרי בכך יוצא כי הבורא נמצא "בגשמיים השפלים הבלתי נכבדים ואף בנבזים" דבר המהווה השפלה כלפיו.

אמנם רבים מהמקובלים חלקו על סברה זו, וטענו כי משמעות הצמצום בהכרח "לא כפשוטו". לאבי שיטה זו נחשב רבי יוסף אירגס[4] אשר בספרו "שומר אמונים" (הקדמון) קובע[5] "כי כל הרוצה להבין ענין הצמצום כפשוטו ממש הרי הוא נופל בכמה שבושים וסתירות של רוב עיקרי האמונה". בדבריו לא מבואר כל צרכו מה הוא אם כן הצמצום, אלא רק "דהצמצום הוא דרך משל לסבר את האזן"[6]. את דעתו הוא קובע מדיוק בדברי האריז"ל אולם מביא לשיטתו הוכחות רבות. ומטענותיו: מיוסד על האמונה כי הבורא מופשט מהשגתנו בתכלית, והוא מופשט מכל ציור ומדידה, בהכרח שהצמצום אינו כפשוטו שאילולי כך הרי ישנו ציור והשגה באלקות - עיגול, קו ומקום פנוי. כמו כן טוען כי הכרח שהבורא אינו בר שינויים וגם מעשיו לברוא את הנבראים הרבים אינם פועלים בו שינוי כלל, מכריח כי הצמצום אינו כפשוטו שאילולי כך יוצא כי נוצר בו שינוי בבריאה. ומלבד זאת, המושג צמצום הוא ממקרי הגוף שרק בו שייך תנועה: עליה, ירידה וכדומה, דבר המושלל בתכלית כשמדובר באלקות. בהמשך דבריו מבאר כי הדבר מחויב גם אם נפרש שהצמצום לא היה במאור עצמו, אלא רק ברצונו כשיטת הרמ"ע מפאנו.יש טוענים[דרוש מקור: כמדומני כך מובא באיזהו מקמן ציון של הרבי, אולם על פי השמועה הרבי רק מצטט מחבר מלפני שמונים שנה שכתב כן ואינו דעת עצמו.] שגם רבי אברהם אירירא (תלמיד רבי ישראל סרוג תלמיד האר"י) סובר כך[7].

מנגד טוען רבי עמנואל חי ריקי בספרו יושר לבב כי ההיפך הוא הנכון ומדברי האריז"ל בעץ חיים ניתן לדייק הפוך כי הצמצום הוא בדווקא כפשוטו, על טענתו כי אילו נאמר שהצמצום כפשוטו הרי זה מגביל ומצייר את הבורא, טוען כי אין בטענתו טענה, היות והציור וההגבלה באו מאיתו וברצונו מבטלה כרגע, אין בכך גירעון וחיסרון, החיסרון בדבר מוגבל -לטענתו - הוא כשההגבלה נובעת מהגדרת מציאות הדבר, ולא כשההגבלה מקורה ברצונו שלו. לטענתו שיטתו בעניין הצמצום אינה מוגדרת כלל בגדרי השכל שהרי האמונה ביכולתו מכריחה שהוא יכול לברוא עולם גם ללא הצמצום כלל ורק בקבלה מאריז"ל ידענו שהבריאה על ידי צמצום וממילא אין ביכלתנו להבין לחייב ולחקור בדבר בשכלנו איך הוא צמצום זה.

הצורך בצמצום[עריכה | עריכת קוד מקור]

לפני הצמצום הייתה המציאות בבחינת "הוא ושמו בלבד", שאור האין סוף היה מאוחד בעצמות האין סוף. ומכיון שאם היו העולמות נמשכים בבחינת עילה ועלול, היו גם הם בבחינת אין סוף (והקב"ה הרי רצה עולמות בעלי גבול, דירה בתחתונים) - הוצרך להיות באור צמצום באופן של אין ערוך.

את הצורך בצמצום מסבירה החסידות במשל: כשרב רוצה ללמד לתלמיד שכל עמוק שאינו בערך התלמיד, הנה, אם ישפיע לתלמיד כל עומק השכל כפי שהוא אצלו – לא יקבל (לא יבין) התלמיד ולא כלום. אלא עליו להעלים תחילה בעצמו את כל עומק השגתו עד שלא ישאר ממנה רק בחינת רושם (כנקודה אחת מכל העומק והרוחב) – ורק אז יוכל התלמיד לקבל ולהבין זאת.


שוני צמצום הראשון משאר הצמצומים[8][עריכה | עריכת קוד מקור]

להבין את טעם ההבדל מצמצום הראשון לשאר הצמצומים[9], יש להקדים את מהו ההבדל בינו לביניהם:

הצמצומים (הפרסאות) שבסדר ההשתלשלות הם כדוגמת משל: שדבר השכל מולבש בעניין אחר לגמרי, שמצד עצמו אין לו שום קשר לנמשל. כלומר, הפרסא מצמצמת את האור כך שיתגלה בעניין נמוך יותר. צמצום כזה מועיל רק כשכבר יש מציאות[10]. אבל באור אין סוף שלפני הצמצום אין מציאות של ספירות (ואפילו לא מקור להן) לכן שום צמצום מסוג זה[11] לא יכולים להפוך אחדות (פשוטה) לריבוי (ספירות). בסגנון אחר: הספירות הן מציאות של יש, ואילו באור אין סוף לא קיימת מציאות כזו, ולא מקור למציאות כזו. כדי שהאין-סוף "יוכל" להוות מציאות של "יש" בלי שום מקור קודם לו צריך צמצום מסוג שונה לגמרי - הצמצום הראשון.


מהות השוני שבין צמצום הראשון לשאר הצמצומים

מהות הצמצום הראשון הפוכה משאר הצמצומים: שאר הצמצומים מורידים את האור האלוקי (לגלותו בעניין ומדרגה נמוכה יותר), ואילו הצמצום הראשון עניינו התעלות האור והתכללותו במקורו ושורשו. המשל על זה בחסידות הוא מאדם שלמד היטב על בורייה מסכת מסויימת עד שהוא בקיא בה ושולט בה באופן מוחלט, כשהוא עובר ללמוד מסכת אחרת "נעלמת" כביכול המסכת הראשונה, ובאופן גלוי היא אינה קיימת אפילו אצלו. אך אם כעבור זמן יחזור לדבר בה הנה יתגלה שהיא כולה אצלו בשלימות.

כאשר אור האין סוף מתעלה ונכלל במקור – באין סוף עצמו, הוא "נעלם" כביכול, ובכך מתגלה כח ההגבלה של האין סוף. הגבלה זו היא הראשונה בשרשרת צמצומים[12] שבסופן מתהוות עשר הספירות.


השיטות בעניין הצמצום[עריכה | עריכת קוד מקור]

כאמור[13], ה"צמצום הראשון" מוזכר לראשונה בכתבי האר"י ז"ל. אך האר"י לא פירש האם כוונתו שהצמצום היה כפשוטו או לא (היינו, שהוא רק עניין של סילוק והעלם), ולא אם הוא באור או במאור. כתוצאה מכך אפשר להבין את דברי האר"י ז"ל בארבעה אופנים[14]:

• הצמצום היה כפשוטו - באור וגם במאור.

• הצמצום היה כפשוטו – אבל רק באור.

• הצמצום היה שלא כפשוטו – אבל גם במאור.

• הצמצום היה שלא כפשוטו – וגם זאת רק באור (ולא במאור).


  • הגר"א סבר כהאפשרות הראשונה[16], וראייתם הייתה מדיני התורה האוסרים על תפילה במבואות המטונפים, מזוזה במקום הבזיון וכיו"ב.
  • ר' חיים מוולוז'ין[17] חלק על רבו (כפי הנראה בהשפעת ספרי חב"ד בכלל והתניא בפרט[18]), וסבר כהשיטה השלישית – שהצמצום אמנם אינו כפשוטו, אך הוא גם במאור עצמו.
  • אולם רבינו הזקן הכריע (לפי מה שקיבל מרבותיו[19]), שהצמצום אינו במאור אלא רק באור (וגם זה רק בדרגה האחרונה שלו.) – וגם זה לא כפשוטו[20].

הכרעת החסידות (ופירוט ענייני הצמצום)[עריכה | עריכת קוד מקור]

ההכרח לצמצום שלא כפשוטו[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"ר הזקן שלל בתכלית את ההבנה שהצמצום כפשוטו, וכפי שכתב בתניא: "והנה מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם ה' יכפר בעדם, ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו, שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעולם הזה רק שמשגיח מלמעלה בהשגחה פרטית על כל היצורים כולם אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת." ומאריך[21] שסברא זו מופרכת הן מצד השכל והן מצד הקבלה:

מצד השכל, שהרי במאור שהוא אין סוף עצמו לא שייך צמצום חס ושלום ולא העלם, כי "אי אפשר כלל לומר ענין הצמצום כפשוטו שהוא ממקרי הגוף[22], על הקדוש ברוך" הוא[23], ואדרבה "המאור הוא בהתגלות, ולכן אפילו תינוקות יודעים שיש שם אלוקה מצוי כו', אף שאין בהם השגה ותפיסה איך ומה"[24].

ומצד הקבלה, שהרי זה מפורש בכמה מקומות בזוהר[25]: וזהו שכתוב בתקונים[26] דלית אתר פנוי מיניה לא בעילאין ולא בתתאין, וברעיא מהימנא[27] איהו תפיס בכולא ולית מאן דתפיס ביה כו' איהו סובב כל עלמין כו' ולית מאן דנפיק מרשותיה לבר, איהו ממלא כל עלמין כו' איהו מקשר ומיחד זינא לזיניה, עילא ותתא, ולית קורבא בד' יסודין אלא בקב"ה כד איהו בינייהו.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה. סיבה: ההכרח לצמצום שלא כפשוטו מצד אני הוי' לא שניתי (לקו"ת ויקרא).

העלם ולא סילוק[עריכה | עריכת קוד מקור]

הסברת הצמצום שלא כפשוטו מתרצת שאלה: מאחר והאור לא באמת הסתלק - כיצד נבראו העולמות? אלא א"ע הנ"ל מובן כפי שמסביר אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה{{הערה|בהוספות לויקרא, ד"ה להבין מה שכתוב באוצרות חיים, דף נא ע"ב, וראה [[[1].}}, שעניין הצמצום אינו העדר האור, אלא שנכלל במאור (ולכן נשאר במקומו, ורק שאינו בגילוי). להמחשת העניין מביא משל מתלמיד חכם המכיר מסכת על בורייה לעומקה ולרחבה. בין עוסק בה ובין התפנה לעסוק במסכתות ודברים אחרים – היא נמצאת חקוקה במוח הזכרון שבשכלו. כל ההבדל הוא שכשעוסק בה היא במחשבתו בגילוי וכשאינו עוסק בה היא כלולה במח הזכרון בהעלם – וכיוון שהיא בהעלם יכול ללמוד מס' אחרת כיוון שעתה ענין הקודם שלמד אינו בגילוי אבל ודאי ופשוט שהיא נמצאת שם.

משל נוסף לעניין זה מביא אדמו"ר הרש"ב, מכח התנועה שביד. לעיתים רואים אנו כי אין בכח האדם להניע את ידו (מצד הקור או ששכב עליו וכדומה) ועם זאת במעט זמן יצליח שוב להניעו. והנה חסרון יכולת הנעת היד נובעת מהעדר התגלות כח התנועה שביד, שמצד סיבות הסתלקה ואין בכוחה לפעול פעולתה. אולם מכך שכעבור זמן מה שוב יצליח האדם להניע את ידו מוכח כי התעלמות הכח אינה מוחלטת אלא רק חיצוניותה והתגלותה התעלם, ועצם כח התנועה (המופשט והנעלם (היולי)) נמצא ביד כבראשונה גם בשעה שנמנע ממנו להזיז את ידו. וכמו כן הוא בעניין הצמצום שרק האור והזיו הצטמצם ועצם האור (- המאור, שלמעלה מגילוי) נשאר במקום הצמצום[28].

אין עצם מסתיר על עצם[עריכה | עריכת קוד מקור]

עניין נוסף הנובע מהבנת ה"צמצום שלא כפשוטו" הוא, שאור אין סוף נמצא בגלוי גם לאחרי הצמצום ובמקום החלל (ורק שגילוי זה הוא מצד האור ואינו מורגש אצל המקבלים).

מבאר האדמו"ר הזקן[29], ותוכן דבריו: העלם שפעל הצמצום על האור הוא רק לגבי הנבראים (מקבלי האור) ולא כלפי האלקות המשפיע[30]. כלומר, השפעת הצמצום על האור היא רק שהנבראים לא ירגשו אותו - אבל אין היא נוגעת לאור עצמו, והוא נמצא בגלוי גם לאחרי הצמצום ובמקום החלל.

והיינו, כל מטרת ותכלית הצמצום היא בשביל הגילוי[31] (ויתר על כן - גם אחרי הצמצום נשאר רשימו מהאור) - לכן (למרות שלגבי הנבראים האור נעלם) אין הדבר מעלים כלל לגבי האור.

כמשל לכך מביא אדמו"ר הזקן אדם שבעבר למד היטב מסכת, וכעת אינו טרוד בה בעיון אלא לומדה בשטחיות. אדם השומע את קריאתו אינו חש בה עמקות כלל (כלפיו פועל הצמצום העלם, שהרי אינו חש את העמקות הקיימת במוח זיכרונו של הלומד), אך כלפי הלומד עצמו אין כלל העלם. בשעה שקורא את האותיות מאירים בהם כל ההשכלות העמוקות הקיימות בזיכרונו מעת שלמד בעיון.

עניין זה התבאר באריכות במאמריהם של רבותינו נשיאנו, החל ממאמריו של האדמו"ר הזקן[32] בה מובאת הטענה המגדירה והמחייבת את הרעיון האמור, והוא שלאחרי שאנו יודעים שגם הצמצום הוא מכוחו ממילא על פי הכלל כי "אין עצם מסתיר על עצמו" אין בצמצום שום הסתר כלפיו.

הצמצום שאינו כפשוטו – יסוד היסודות דהחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה. סיבה: הצמצום שלא כפשוטו הוא היסוד לשיטת הבעש"ט בעניין השג"פ – שעהיוה"א בתחילתו.
ערך מורחב – הכל הוא אלוקות

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ↑ באוצרות חיים בתחילתו
  2. ↑ בתחילתו: היכל א"ק, שער א' (דרוש עיגולים ויושר) ענף ב'.
  3. ↑ בית א חדר א פרק יב.
  4. ↑ בן דודו של רבי עמנואל חי ריקי.
  5. ↑ ויכוח שני סעיף לד.
  6. ↑ שם סעיף מ.
  7. ↑ שער השמים מאמר חמישי פרק יב.
  8. ↑ על פי שלושת המאמרים בתורה אור: דיבור המתחיל 'פתח אליהו' ושני המאמרים 'ארדה נא' שאחריו, ומראי המקומות שנסמנו במאמרים שם.
  9. ↑ הנקראים פרסא, והיינו, הצמצום שבין האצילות לבריאה, שבין הבריאה לליצירה ושבין היצירה לעשייה.
  10. ↑ של עשר ספירות (ואותה רוצים להוריד לדרגא נמוכה יותר.
  11. ↑ ואפילו לא ריבוי צמצומים כאלו.
  12. ↑ שעיקרם הם: הרשימו, א"ק, עקודים, תוהו ואריך אנפין.
  13. ↑ בפסקה הראשונה לעייל.
  14. ↑ לקו"ש ט"ו, הוספות לבראשית עמ' 470.
  15. ↑ תיקוני זהר קכב ב.
  16. ↑ ועל הטענה שוהלא הזוהר אומר במפורש "לית אתר פנוי מינה"[15]? היו עונים המנגדים לחסידות שאין מקום פנוי מהשגחתו.
  17. ↑ תלמידו המובהק של הגר"א, בספרו נפש החיים פרק ג', משמעות שומר אמונים הקדמון, ויכוח ב' סעיף מא.
  18. ↑ הערת הרבי, שאם כי אין לכך ראיות כך נראים הדברים: "ובכלל נראה שראה הרר"ח מואלאזין ספרי חב"ד ובפרט ס' התניא ונשפע מהם אף שאיני יודע זה בהוכחות גמורות" (לקו"ש חט"ו ע' 470). וראו גם תורה שלמה להרב כשר, ח"ח כרך תשיעי לשמות במילואים עמ' רמט, שכתב: “וכל העובר בעיון על שער ג' מספרו נפש־החיים יראה גלוי שקרא את ספר־התניא וקיבל שיטתו כמעט בכל הפרטים ויש שם ממש אותן הלשונות שבתניא אלא שהוסיף מקורות מספרי חז"ל לבאר שיטה זו". וראו גם: השפעת ספר־התניא על ספר “נפש־החיים - באתר מעיינותיך, ל' תשרי תשע"ט.
  19. ↑ "לקוטי ביאורים" (להרה"צ ר' הלל מפאריטש) לשער היחוד סוף אות יב וזה לשונו "וכמ"ש בשם אדמו"ר הזקן ששמע בק"ק מעזריטש לא תחללו את שם קדשי שלא תעשו בחי' חלל באור אין סוף הנקרא שם קדשי, והיינו שלא יבינו ענין הצמצום כפשוטו שהוא סילק המהות כו' ".
  20. ↑ ד"ה להבין מה שכתוב באוצ"ח.
  21. ↑ בפרק ז' דשער היחוד והאמונה.
  22. ↑ במילים "מקרי הגוף" הכוונה שהקב"ה מחייה את העולם רק בכח מוגבל - וזאת בא אדמו"ר הזקן לשלול (ולא שהקב"ה סילק את עצמו ואינו נמצא כלל בעולם ש"עזב ה' את הארץ" - שהרי זו עבודה זרה כפשוטה וכפירה בעיקר, וודאי ופשוט ששטות כזו לא עלתה על דעתו של הגר"א ולא את זה צריך לשלול).
  23. ↑ תניא שער היחוד והאמונה פרק ז'.
  24. ↑ תורה אור וירא יד, ב.
  25. ↑ כפי שמצטט שם בהמשך פרק ז' דשער היחום והאמונה.
  26. ↑ תיקון נ"ז.
  27. ↑ פרשת פנחס.
  28. ↑ ספר המאמרים תרמ"ג עמוד צח (ד"ה האמנם).
  29. ↑ שם, בהמשך ד"ה להבין מה שכתוב באוצ"ח
  30. ↑ וכשאומר לגבי אלקות הכוונה לא רק לעצמותו אלא גם לאורו והתפשטותו.
  31. ↑ מטרת הצמצום והבריאה כולה היא משום ש"נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". והיינו, כל מטרת הצמצום ובריאת התחתונים היא בשביל שבסופו של דבר תתגלה שם עצמותו ומהותו ב"ה.
  32. ↑ ראה ספר המאמרים תקס"ד עמוד סו.
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=צמצום_הראשון&oldid=719183"