לדלג לתוכן

מכת חושך: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
אין תקציר עריכה
מ. רובין (שיחה | תרומות)
ביטול גרסה 784532 של חיים כ (שיחה)
 
(גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת)
שורה 17: שורה 17:
הרבי מסביר שיש חילוק בין פירו"ש רש"י למדרש האם האור של בני ישראל היה אור ניסי או טבעי, על פי רש"י האור היה טבעי{{הערה|לקו"ש חל"א ע' 46 ואילך.}}.
הרבי מסביר שיש חילוק בין פירו"ש רש"י למדרש האם האור של בני ישראל היה אור ניסי או טבעי, על פי רש"י האור היה טבעי{{הערה|לקו"ש חל"א ע' 46 ואילך.}}.


בתוך הזמן של מכת חושך מתו ארבעה מחמישה{{הערה|ישנם בזה כמה דעות במדרש אם אחד מחמש מאות או אחד מחמישים. הרבי (בשיחת אחש"פ תשכ"ה) מסביר שכל הדעות הם נכונות, שבתחילת היו רק א מחמד מאות שהאמינו לבשורת הגאולה של הגואל ([[משה רבינו]]), אך הם פעלו והשפיעו על שאר בני ישראל עד שפעלו שהיו אחד מחמישים שהאמינו, והם פעלו עד שאחד מחמישה האמינו.}} של בני ישראל, אלו שלא האמינו בגאולת עם ישראל ממצרים, ולא רצו לצאת מגלות מצרים{{הערה|רש"י בשלח יג, יח. לקו"ש חי"א ע' 4.}}.
בתוך הזמן של מכת חושך מתו ארבעה מחמישה{{הערה|ישנם בזה כמה דעות במדרש אם אחד מחמש מאות או אחד מחמישים. [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי]] (בשיחת [[אחרון של פסח]] [[תשכ"ה]]) מסביר שכל הדעות הם נכונות, שבתחילת היו רק אחד מחמש מאות שהאמינו לבשורת הגאולה של הגואל ([[משה רבינו]]), אך הם פעלו והשפיעו על שאר בני ישראל עד שפעלו שהיו אחד מחמישים שהאמינו, והם פעלו עד שאחד מחמישה האמינו.}} של בני ישראל, אלו שלא האמינו בגאולת עם ישראל ממצרים, ולא רצו לצאת מגלות מצרים{{הערה|רש"י בשלח יג, יח. לקו"ש חי"א ע' 4.}}.


==משך זמן של המכה==
==משך זמן של המכה==

גרסה אחרונה מ־15:03, 14 ביולי 2025

מכת חושך הייתה אחת מעשר המכות שהכה ה' במצרים, כחלק מההכנה ליציאת מצרים. ה' היכה את מצרים בחשיכה מוחלטת. ובעוד שהחושך היה מוחלט למצרים, לבני ישראל היה אור.

בתורה[עריכה | עריכת קוד מקור]

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ.

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם, וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו, שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם.

שמות י', כ"א-כ"ג

תיאור המכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

"ויט משה את ידו גו' ויהי חושך אפילה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם"[1], במכת חושך, הייתה חושך מוחלט ששכב על ארץ מצרים למשך ששה ימים שלמים. ולאחרי שלושה ימים הראשונים שהמצריים, לא יכלו לראות, היתה שלושה ימים נוספים שלא הייתה חושך פשוט אלא היה מצב בו לא הייתה אפשרות לראות, להתנהל או אפילו להזיז.

בני ישראל במכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

במקום מושב בני ישראל בארץ גושן לא היה מכת חושך, וגם בכל מקום (אפילו שלא בארץ גושן) שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות, אם ישראל היה נכנס לתוך בתי­הן של מצרים והיו רואין בהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות, ואחר כך כשהיה הציווי מהקב"ה לשאול ממצרים כלי כסף ושמלות, כשבני ישראל היו שואלין להן, אם המצרי היה אומר שאין לו להשאיל, היו ישראל אומרים להן "הרי הוא במקום פלוני כלי כך וכך", באותה שעה היו המצריים אומרים אם היו אלה רוצים לשקר בנו היו נוטלין אותן בימי החושך ולא היינו מרגישין שהרי ראו אותן כבר אחר שלא נגעו חוץ מדעתנו כמו כן לא יחזיקו והיו משאילין להן.

זה היה קידוש ה' גדול שבני ישראל היו יכולם לקחת ללא רשות המצריים, אך כמובן שלא לקחו דבר בלי לשאול[2].

הרבי מסביר שיש חילוק בין פירו"ש רש"י למדרש האם האור של בני ישראל היה אור ניסי או טבעי, על פי רש"י האור היה טבעי[3].

בתוך הזמן של מכת חושך מתו ארבעה מחמישה[4] של בני ישראל, אלו שלא האמינו בגאולת עם ישראל ממצרים, ולא רצו לצאת מגלות מצרים[5].

משך זמן של המכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כל שאר עשרת המכות היו שבוע. אך מכת חושך היה ששה ימים, כי היום השביעי, היה שמור לשביעי של פסח בשבני ישראל עברו את הים סוף, ולפני קריעת ים סוף כל הלילה, היה עמוד הענן מאיר הדרך לבני ישראל, ומחשיך למצרים[6].


עשרת המכות
דםצפרדעכיניםערובדברשחיןברדארבהחושךבכורות

הערות שוליים

  1. פרשת בא י, כב-כג.
  2. שמות רבה פי"ד, ג. ובתנחומא פרשת בא פרשה ג.
  3. לקו"ש חל"א ע' 46 ואילך.
  4. ישנם בזה כמה דעות במדרש אם אחד מחמש מאות או אחד מחמישים. הרבי (בשיחת אחרון של פסח תשכ"ה) מסביר שכל הדעות הם נכונות, שבתחילת היו רק אחד מחמש מאות שהאמינו לבשורת הגאולה של הגואל (משה רבינו), אך הם פעלו והשפיעו על שאר בני ישראל עד שפעלו שהיו אחד מחמישים שהאמינו, והם פעלו עד שאחד מחמישה האמינו.
  5. רש"י בשלח יג, יח. לקו"ש חי"א ע' 4.
  6. בשלח יד, כ.