![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
חטא עץ הדעת – הבדלי גרסאות
←משמעותו הפנימית: הרחבה |
אין תקציר עריכה |
||
| (23 גרסאות ביניים של 15 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''חטא עץ הדעת''' הוא החטא שחטא בו [[אדם הראשון]] | {{מקורות|רמה=אין}} | ||
'''חטא עץ הדעת''' הוא החטא שחטא בו [[אדם הראשון]] ובעקבותיו גורש מ[[גן עדן]]. ה' ציווה את האדם לאכול מכל עץ הגן, אבל לא מ[[עץ הדעת]] ומ[[עץ החיים]]. ה[[נחש הקדמוני]] פיתה את [[חוה]] לאכול מפרי [[עץ הדעת]] האסור באכילה. חוה אכלה, ופיתתה גם את בעלה - [[אדם הראשון]] - לאכול מהפרי. | |||
על ידי החטא הסתלקה | על ידי החטא הסתלקה ה[[שכינה]] מהארץ לרקיע הראשון. | ||
==השתלשלות הדברים כפשוטם של דברים== | |||
ה[[נחש הקדמוני]] פנה לחוה ופיתה אותה לאכול מפרי [[עץ הדעת]] האסור באכילה. חוה אכלה, ופיתתה גם את בעלה - [[אדם הראשון]] - לאכול מהפרי. אכילת פרי הדעת, יצרה אצל שניהם תחושת אי-נוחות מהיותם ערומים, והם תפרו לעצמם חגורות מעלי התאנה. | |||
[[הקב"ה]] כעס על הנחש המחטיא ועל האדם והאישה החוטאים. על הנחש נגזר להיות ארור מכל חית ה[[שדה]] ולזחול על גחונו, כשהוא נמצא בעימות מתמיד עם האדם. האישה נידונה לקושי בהריון ובלידה ולתשוקה אל הגבר שימשול בה. האדם, נידון למלחמה מתמדת בהשגת הפרנסה מן האדמה שנתקללה אף היא בגינו. האדם גם נידון לשוב לאחר שנות חייו אל האדמה ממנה נברא. | |||
[[הקב"ה]] גירש את אדם וחוה מ[[גן עדן]], וחסם את האפשרות לחזור אליו. | |||
== הזמן של חטא עץ הדעת == | |||
אמר רבי יוחנן בר חנינא: שתים עשרה שעות הוי היום. שעה ראשונה הוצבר עפרו, שניה נעשה גולם, שלישית נמתחו אבריו, רביעית נזרקה בו נשמה, חמישית עמד על רגליו, ששית קרא שמות, שביעית נזדווגה לו חוה, שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה, תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן, עשירית סרח, אחת עשרה נידון, שתים עשרה נטרד והלך לו, שנאמר (תהלים מט, יג): "אדם ביקר בל ילין"{{הערה|סנהדרין לח, ב.}}. | |||
אך על פי פשט הכתובים לא היה ביום ששי הראשון{{הערה|ש"פ בראשית תשמ"ט אות ג, וראה בהשמטות להשיחה תו"מ ע' 261.}}. | |||
==סוג העץ== | |||
ישנן כמה דעות מהו עץ הדעת, שלשת הדעות המרכזיות מובאות ב[[גמרא]] [[מסכת ברכות]]: | |||
{{ציטוט|תוכן=אִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן, [[רבי מאיר|רַבִּי מֵאִיר]] אוֹמֵר: [[גפן|גֶּפֶן]] הָיָה, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמֵּבִיא יְלָלָה עַל הָאָדָם אֶלָּא [[יין|יַיִן]], שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר״. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: [[תאנה|תְּאֵנָה]] הָיְתָה, שֶׁבַּדָּבָר שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ בּוֹ נִתַּקְּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה״. [[רבי יהודה|רַבִּי יְהוּדָה]] אוֹמֵר: [[חיטה|חִטָּה]] הָיְתָה, שֶׁאֵין הַ[[תינוק|תִּינוֹק]] יוֹדֵעַ לִקְרוֹת "[[אבא|אַבָּא]]" וְ"[[אמא|אִמָּא]]" עַד שֶׁיִּטְעוֹם טַעַם [[דגן|דָּגָן]]|מקור=ברכות מ, א.}} | |||
בעולם רווחת האמירה שעץ הדעת היה [[תפוח]], אמנם לא נמצא כזה מקור ב[[מאמרי חז"ל]] וב[[מדרשים]], ונראה שהמקור לכך מה[[נצרות]]. | |||
אף-על-פי-כן, בכמה מקומות ב[[דא"ח]]{{הערה|ד"ה וידעת תקס"ד עמוד קכ. [[המשך תער"ב]] פרק רלא. ועוד.}} כתוב שהאילן ממנו אכל אדם הראשון הינו תפוח. | |||
על כך מעיר [[הרבי]]: | |||
{{ציטוט|תוכן=כנראה הוא למאן-דאמר עץ הדעת [[אתרוג]] היה (בראשית רבה פט"ו, ג) ועל-פי [[תוספות]]-דיבור-המתחיל פריו (שבת פח, א). ועדיין-צריך-עיון. וראה [[עץ-חיים]] שער-ל"ט סוף דרוש א|מקור=ספר המאמרים תש"ג עמ' 150}} | |||
הרבי מציין לכך שישנה דעה ב[[מדרש]] שעץ הדעת היה אתרוג, ולכך שתוספות מבארים שלפעמים אתרוג נקרא תפוח, ועל-פי-זה מובן שבכל המקומות בהם מבואר שאדם הראשון אכל תפוח, הכוונה היא שהוא אכל אתרוג. ובכל זאת הרבי מסיים שעדיין צריך עיון. | |||
==משמעותו הפנימית== | ==משמעותו הפנימית== | ||
על ידי החטא פגם [[אדם הראשון]] ב"הרגשה", זאת אומרת, גם לפני החטא היה לאדם את שלימות ההשכלה ב[[רוחניות]] וב[[אלוקות]] אך הבעיה הייתה שהוא רצה שזה יהיה מורגש במשהו ממשי וגשמי, ולכן רצה לאכול מ[[עץ הדעת]] (שכשמו כן הוא דעת והשכלה) וכמו שכתוב{{הערה|[[בראשית]] ג, ד.}} "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי '''תאוה''' הוא לעיניים ו'''נחמד העץ להשכיל'''" דהיינו שהעץ ממחיש ונותן את ההשכלה הרוחנית, בגשמיות. ובכך פגם גם לדורות בכללות ענין ה-רגש, שלא יוכל להיות ב[[עבודת ה']] רגש ותענוג מושלמת ונקיה מיניקה של רגש ותאווה לענינים שלילים גם{{הערה|שיחת שבת פרשת חיי שרה תשי"ב.}}. | |||
הסיבה לגירושו של האדם מ[[גן עדן]] לאחר החטא מוסבר ב[[חסידות]] במקומות רבים הוא מכיון שב[[גן עדן]] לא שיך מציאות וקיום ל[[רע]] וב[[חטא]]ו המשיך [[אדם הראשון]] עליו רע. | |||
הסיבה לגירושו של האדם מ[[גן עדן]] לאחר החטא מוסבר ב[[חסידות]] במקומות רבים הוא מכיון שב[[גן עדן]] לא שיך מציאות וקיום ל | |||
==העונש על החטא== | ==העונש על החטא== | ||
בעקבות [[חטא]] זו נענש [[אדם הראשון]] וכל זרעו לחיות חיים קצובים ולא נצחיים, דהיינו אז התחדש המושג של [[מוות]] | בעקבות [[חטא]] זו נענש [[אדם הראשון]] וכל זרעו לחיות חיים קצובים ולא נצחיים, דהיינו אז התחדש המושג של [[מוות]]. הקשר בין העונש שניתן לחטא עצמו הוא שעל ידי החטא{{הערה|שהוא החטא הראשון מבריאת העולם, ובו התחדשה מציאות החטא בפועל.}} ירד רע לעולם והתערב בטוב. כפועל יוצא מכך, העולם והאדם נהיו כלולים מרע. בכדי שלרוע זה לא תהיה מציאות נצחית, ניתן העונש אשר מסיים את חייהם של בני האדם (ואיתם את מציאות הרע שבתוך האדם). | ||
ב[[גאולה]] יתבטל העונש מכיוון שאז לא תהיה שום מציאות של רע ב[[זמן הגאולה]] כלל, ולא יהיה סיבה לאי נצחיות קיום האדם כאשר הוא יהיה רק [[טוב]] מוחלט. | ב[[גאולה]] יתבטל העונש מכיוון שאז לא תהיה שום מציאות של רע ב[[זמן הגאולה]] כלל, ולא יהיה סיבה לאי נצחיות קיום האדם כאשר הוא יהיה רק [[טוב]] מוחלט. | ||
==תיקונו== | ==תיקונו== | ||
מבואר כי תיקון חטא [[עץ הדעת]] הוא בפרט על ידי מצוות [[ערלה]]. ש[[אדם הראשון]] נצטווה שלא לאכול מפרי עץ הדעת, ונצטווה בשעה התשיעית, ובשעה העשירית עבר, ואילו היה מחכה שלוש שעות עד שבת היה כל פריו קודש. וכנגד זה אנו מצווים לחכות שלוש שנים בנטיעה להיות פירות העץ אסורים באיסור [[ערלה]]. | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
*שניאור אשכנזי, '''[http://he.chabad.org/multimedia/media_cdo/aid/3817748#utm_medium=email&utm_source=93_subscription_he&utm_campaign=he&utm_content=content חטא עץ הדעת - החטא שהרס לנו את החיים]''' {{וידאו}} {{בית חבד}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:פרשת בראשית]] | |||
גרסה אחרונה מ־14:14, 19 במאי 2025
חטא עץ הדעת הוא החטא שחטא בו אדם הראשון ובעקבותיו גורש מגן עדן. ה' ציווה את האדם לאכול מכל עץ הגן, אבל לא מעץ הדעת ומעץ החיים. הנחש הקדמוני פיתה את חוה לאכול מפרי עץ הדעת האסור באכילה. חוה אכלה, ופיתתה גם את בעלה - אדם הראשון - לאכול מהפרי.
על ידי החטא הסתלקה השכינה מהארץ לרקיע הראשון.
השתלשלות הדברים כפשוטם של דברים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הנחש הקדמוני פנה לחוה ופיתה אותה לאכול מפרי עץ הדעת האסור באכילה. חוה אכלה, ופיתתה גם את בעלה - אדם הראשון - לאכול מהפרי. אכילת פרי הדעת, יצרה אצל שניהם תחושת אי-נוחות מהיותם ערומים, והם תפרו לעצמם חגורות מעלי התאנה. הקב"ה כעס על הנחש המחטיא ועל האדם והאישה החוטאים. על הנחש נגזר להיות ארור מכל חית השדה ולזחול על גחונו, כשהוא נמצא בעימות מתמיד עם האדם. האישה נידונה לקושי בהריון ובלידה ולתשוקה אל הגבר שימשול בה. האדם, נידון למלחמה מתמדת בהשגת הפרנסה מן האדמה שנתקללה אף היא בגינו. האדם גם נידון לשוב לאחר שנות חייו אל האדמה ממנה נברא.
הקב"ה גירש את אדם וחוה מגן עדן, וחסם את האפשרות לחזור אליו.
הזמן של חטא עץ הדעת[עריכה | עריכת קוד מקור]
אמר רבי יוחנן בר חנינא: שתים עשרה שעות הוי היום. שעה ראשונה הוצבר עפרו, שניה נעשה גולם, שלישית נמתחו אבריו, רביעית נזרקה בו נשמה, חמישית עמד על רגליו, ששית קרא שמות, שביעית נזדווגה לו חוה, שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה, תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן, עשירית סרח, אחת עשרה נידון, שתים עשרה נטרד והלך לו, שנאמר (תהלים מט, יג): "אדם ביקר בל ילין"[1].
אך על פי פשט הכתובים לא היה ביום ששי הראשון[2].
סוג העץ[עריכה | עריכת קוד מקור]
ישנן כמה דעות מהו עץ הדעת, שלשת הדעות המרכזיות מובאות בגמרא מסכת ברכות:
אִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: גֶּפֶן הָיָה, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמֵּבִיא יְלָלָה עַל הָאָדָם אֶלָּא יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר״. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: תְּאֵנָה הָיְתָה, שֶׁבַּדָּבָר שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ בּוֹ נִתַּקְּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חִטָּה הָיְתָה, שֶׁאֵין הַתִּינוֹק יוֹדֵעַ לִקְרוֹת "אַבָּא" וְ"אִמָּא" עַד שֶׁיִּטְעוֹם טַעַם דָּגָן
— ברכות מ, א.
בעולם רווחת האמירה שעץ הדעת היה תפוח, אמנם לא נמצא כזה מקור במאמרי חז"ל ובמדרשים, ונראה שהמקור לכך מהנצרות.
אף-על-פי-כן, בכמה מקומות בדא"ח[3] כתוב שהאילן ממנו אכל אדם הראשון הינו תפוח.
על כך מעיר הרבי:
כנראה הוא למאן-דאמר עץ הדעת אתרוג היה (בראשית רבה פט"ו, ג) ועל-פי תוספות-דיבור-המתחיל פריו (שבת פח, א). ועדיין-צריך-עיון. וראה עץ-חיים שער-ל"ט סוף דרוש א
— ספר המאמרים תש"ג עמ' 150
הרבי מציין לכך שישנה דעה במדרש שעץ הדעת היה אתרוג, ולכך שתוספות מבארים שלפעמים אתרוג נקרא תפוח, ועל-פי-זה מובן שבכל המקומות בהם מבואר שאדם הראשון אכל תפוח, הכוונה היא שהוא אכל אתרוג. ובכל זאת הרבי מסיים שעדיין צריך עיון.
משמעותו הפנימית[עריכה | עריכת קוד מקור]
על ידי החטא פגם אדם הראשון ב"הרגשה", זאת אומרת, גם לפני החטא היה לאדם את שלימות ההשכלה ברוחניות ובאלוקות אך הבעיה הייתה שהוא רצה שזה יהיה מורגש במשהו ממשי וגשמי, ולכן רצה לאכול מעץ הדעת (שכשמו כן הוא דעת והשכלה) וכמו שכתוב[4] "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל" דהיינו שהעץ ממחיש ונותן את ההשכלה הרוחנית, בגשמיות. ובכך פגם גם לדורות בכללות ענין ה-רגש, שלא יוכל להיות בעבודת ה' רגש ותענוג מושלמת ונקיה מיניקה של רגש ותאווה לענינים שלילים גם[5].
הסיבה לגירושו של האדם מגן עדן לאחר החטא מוסבר בחסידות במקומות רבים הוא מכיון שבגן עדן לא שיך מציאות וקיום לרע ובחטאו המשיך אדם הראשון עליו רע.
העונש על החטא[עריכה | עריכת קוד מקור]
בעקבות חטא זו נענש אדם הראשון וכל זרעו לחיות חיים קצובים ולא נצחיים, דהיינו אז התחדש המושג של מוות. הקשר בין העונש שניתן לחטא עצמו הוא שעל ידי החטא[6] ירד רע לעולם והתערב בטוב. כפועל יוצא מכך, העולם והאדם נהיו כלולים מרע. בכדי שלרוע זה לא תהיה מציאות נצחית, ניתן העונש אשר מסיים את חייהם של בני האדם (ואיתם את מציאות הרע שבתוך האדם). בגאולה יתבטל העונש מכיוון שאז לא תהיה שום מציאות של רע בזמן הגאולה כלל, ולא יהיה סיבה לאי נצחיות קיום האדם כאשר הוא יהיה רק טוב מוחלט.
תיקונו[עריכה | עריכת קוד מקור]
מבואר כי תיקון חטא עץ הדעת הוא בפרט על ידי מצוות ערלה. שאדם הראשון נצטווה שלא לאכול מפרי עץ הדעת, ונצטווה בשעה התשיעית, ובשעה העשירית עבר, ואילו היה מחכה שלוש שעות עד שבת היה כל פריו קודש. וכנגד זה אנו מצווים לחכות שלוש שנים בנטיעה להיות פירות העץ אסורים באיסור ערלה.
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שניאור אשכנזי, חטא עץ הדעת - החטא שהרס לנו את החיים
