שניים מקרא ואחד תרגום: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־06:23, 18 בנובמבר 2024

שניים מקרא ואחד תרגום (או להעביר הסדרה^[1]) הוא החיוב ללמוד פעמיים בכל שבוע את הפרשה הכתובה בתורה ולשוב ולתרגמו.

מקורו[עריכה | עריכת קוד מקור]

נפסק בשולחן ערוך: מידי שבוע חייב כל אדם "להעביר הסדרה" - לקרוא שתי פעמים את פרשת השבוע ופעם אחת תרגום אונקלוס.

מצוה זו תוקנה על-ידי משה רבנו^[^{דרוש מקור]}: "משה תיקן שכל אחד יקרא שנים מקרא ואחד תרגום". יש מציינים^[^{דרוש מקור]} למילים הראשונות בספר שמות - "ואלה שמות" שרומזות בראשי-תיבות על חובה זו: "וחייב אדם לקרות הפרשה, שנים מקרא ואחד תרגום". המעביר הסדרה זוכה בשכר גדול, שמאריכים ימיו ושנותיו^[2].

פרטי המצווה[עריכה | עריכת קוד מקור]

זמן הקריאה: מיום ראשון בתחילת השבוע עד שבת לפני סעודת הבוקר, כי כן ציוה רבינו הקדוש את בניו "אל תאכלו לחם בשבת, עד שתקראו את כל הפרשה". ויש נוהגים להעביר כל הסדרה דווקא בערב שבת. אך בדיעבד, יכולים להשלים עד סוף יום שלישי שאחרי שבת. ואם עדיין לא אמר - יכולים להשלים עד שמחת תורה.

אופן הקריאה: לכתחילה יש לומר כל פסוק פעמיים ומיד לומר את התרגום, מובא בשם המגיד ממעזריטש שלדעת אליהו הנביא רק בדרך זו יוצאים ידי חובה^[^{דרוש מקור]}. אולם מעיקר הדין יכולים לומר גם בצורה אחרת, כמו קריאת כמה פסוקים (או כל הפרשה) ורק אחר-כך לומר את התרגום^[3].

טוב לומר את פסוקי התורה עם טעמי המקרא, אבל תרגום אין אומרים עם טעמים. הבקי - טוב שיקרא מספר תורה כשר^[4]. ויש נוהגים לקרוא מחומש ולא מספר תורה, וכן המנהג בחב"ד.

יש נוהגים שלא להפסיק כלל מתחילת הקריאה ועד סיומה, אך מעיקר הדין אפשר להפסיק בין הפסוקים. (ואף אפשר לומר כל יום קטע מתוך הפרשה).

יש נוהגים, לשוב ולכפול את פסוק התורה האחרון אחרי קריאת התרגום כדי לסיים בתורה^[5]. ברשימות היומן מובא שאין נוהגים לכפול, בהערות וביאורים דנו בזה שלכאורה יש לנהוג כמובא בשולחן ערוך ונשארו בצריך עיון^[6].

התרגום: הגדרתה היא בעיקרון כל מפרשי התורה. ולכן יוצא בפירוש רש"י או בכל פירוש אחר. אולם הירא שמים יקרא דווקא את תרגום אונקלוס כי יש בו מעלות רבות א) "ניתן בסיני", ב) הוא מפרש גם את המילים וגם את הענין, ג) הוא משפיע כוחות קדושה נעלים. ד) דעת אליהו הנביא היא שיוצאים ידי חובה רק כשאומרים תרגום.^[^{דרוש מקור: היכן מובא כסיבה לקרוא תרגום דווקא?]} ומצד שני היות שגם בגם בפירוש רש"י מעלות מיוחדות [מפרש המקרא לפי התלמוד], לכן ירא שמים ילמד גם תרגום וגם רש"י.^[7].

פסוק שאין עליו תרגום - יש לומר את הפסוק עצמו שלוש פעמים.

ההפטרה: לאחר סיום קריאת הפרשה קוראים את ההפטרה (פעם אחת וללא תרגום). בהלכה מובא שהטעם שצריך לקרות ההפטרה הוא כדי שיהא בקי בה ויודעה כי שמא יקראוהו למפטיר בבית הכנסת^[8]. לכן, בשניים מקרא ואחד תרגום, צריך לקרות ההפטרה שקוראין בציבור ולא של פרשת השבוע^[9]. אך מנהג חב"ד הוא לקרות כל ההפטרות ששייכים להשבוע^[10].

ביום טוב ובשבת שחל בה יום טוב או חול-המועד, שאין קוראים פרשת השבוע - אין צריך לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום^[11].

מנהג נשיאי חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

מנהג נשיאי חב"ד היה שהעבירו הסדרה בשלושה זמנים: 1) בחמישי בערב - קטע (פרשה) אחד או שנים. 2) למחרת בשישי אחרי חצות היום - כל הסדרה מתחילתה ועד סופה ללא הפסק. אדמו"ר הרש"ב העביר הסדרה אחר המקוה ועם בגדי שבת. 3) בשבת בבוקר חזרו על שביעי^[12].

סיבת מנהגם היה משום שדווקא באופן זה קיימו לפי כל חילוקי המנהגים: א) התחילו לומר לפני יום שישי בבוקר (כרצון האר"י). ב) אמרו הכל בערב שבת אחר חצות (כמנהג השל"ה). ג) אמרו הכל בבת אחת בלי הפסק (כמנהג רבים וטובים). ד) גם בשבת בבוקר אמרו שנים מקרא כו' (כמנהג רש"י והגאונים).

אמנם האדמו"ר הצמח צדק: התחיל בהעברת הסדרה בליל שישי, המשיך למחרתו ביום שישי וסיים בבוקר יום השבת.

עוד נהגו נשיאי חב"ד: נוסף לתרגום לומר בקביעות גם פירוש 'רש"י', ועוד פירוש אחד שהיה מתחלף כל שנה: שנה - אבן עזרא, שנה - רמב"ן, שנה - אור החיים ושנה - פנים יפות אם-כן בסך-הכל הם אמרו שלושה פירושים: תרגום, רש"י ופירוש נוסף.

אדמו"ר הריי"צ מסביר^[13] את סיבת מנהג נשיאי חב"ד:

שנים מקרא - נאמר משום החובה ההלכתית וגם כי כל התורה שבעל-פה מיוסדת על התורה שבכתב, וקדושת אותיות התורה פותחת צינור להשגת וידיעת כל התורה ולחדש בה חידושים אמיתיים; "תרגום אונקלוס" - נאמר משום החובה ההלכתית; "פירוש רש"י" - סגולה ליראת שמים; "הפירוש הנוסף" - על-ידי שלומדים אותו מתקשרים ודבקים בנשמתו הקדושה של מחבר הפירוש, וזה פותח צינור נוסף להשגת וידיעת התורה.

מנהג הרבי שליט"א מלך המשיח: א) אומר פרשה אחת או שניים בליל שישי ב) מתחיל מתחילת הפרשה ביום שישי ומסיים אחרי סעודת שבת עם סירטוק וגארטל ללא כובע ג) אומר את שביעי לפני שחרית של יום הש"ק כל הנ"ל מתוך חומש מאירת עינים (תשנ"א) (מפי השמועה)

הסבר על פי תורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

אמרו חז"ל "שלא יקדים ושלא יאחר" להעביר את הסדרה, אלא יאמרה בזמנה - מידי שבוע בשבוע, ולכאורה יש להבין: מה רע בזה שמקדימים לימוד תורה?! ניחא זה שאסור לאחר את הזמן - כי אין ליהודי לדחות את לימוד התורה, אבל להקדים את הלימוד איזה פסול יש בדבר?

מסביר הרבי^[^{דרוש מקור]}: עבודת ה' צריכה להיות בתמימות וקבלת-עול תוך מילוי המצוות לפרטיהם בדייקנות, וכל שינוי או תוספת של האדם, נובעת ממחשבה שהאדם יכול להתחכם, לשפר או להוסיף על ציווי ה'! וזו מחשבה מוטעית ונוראית, והיא אף עלולה בסופו של דבר, לגרור אותו למעשים בלתי רצויים לגמרי, לכן פסקו חז"ל: "כל המוסיף - גורע" אלא יש להיצמד לציווי התורה - תורת אמת ותורת חיים בלי כל הוספות או שינויים.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

בטאון 'היכל ליובאוויטש' (בית שמש), גליון ב' עמוד 200

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"ר הזקן -שולחן ערוך אורח חיים סימן רפה - הלכות קריאת שנים מקרא ואחד תרגום.

הערות שוליים

↑ היום יום ד' טבת
↑ ברכות ח:
↑ שו"ע או"ח סימן רפה
↑ מובא בשו"ע אדה"ז סימן רפה סעיף ד.
↑ מובא בשו"ע אדה"ז סימן רפה סעיף ג.
↑ דרוש מקור (יש הטוענים שאמנם לא כופלים אבל קוראים פעם אחת כדי לסיים בתורה).
↑ שולחן ערוך סימן רפ"ה
↑ שולחן ערוך סימן רפ"ה סעיף י.
↑ שם.
↑ ספר המנהגים עמוד 25.
↑ שולחן ערוך סימן רפ"ה סעיף ט.
↑ היום יום ד' טבת
↑ ספר השיחות תש"ב עמ' 28

הערץ

[1] היום יום ד' טבת

[2] ברכות ח:

[3] שו"ע או"ח סימן רפה

[4] מובא בשו"ע אדה"ז סימן רפה סעיף ד.

[5] מובא בשו"ע אדה"ז סימן רפה סעיף ג.

[6] דרוש מקור (יש הטוענים שאמנם לא כופלים אבל קוראים פעם אחת כדי לסיים בתורה).

[7] שולחן ערוך סימן רפ"ה

[8] שולחן ערוך סימן רפ"ה סעיף י.

[9] שם.

[10] ספר המנהגים עמוד 25.

[11] שולחן ערוך סימן רפ"ה סעיף ט.

[12] היום יום ד' טבת

[13] ספר השיחות תש"ב עמ' 28

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-נפסק ב[[שולחן ערוך]]: מידי שבוע חייב כל אדם “להעביר הסדרה” - לקרוא שתי פעמים את פרשת השבוע ופעם אחת תרגום אונקלוס.
+[[קובץ:שניים מקרא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שניים מקרא ואחד תרגום]]
+'''שניים מקרא ואחד תרגום''' (או ל'''העביר הסדרה'''{{הערה| [[היום יום]] ד' טבת}}) הוא החיוב ללמוד פעמיים בכל שבוע את הפרשה הכתובה בתורה ולשוב ולתרגמו.
-מצוה זו תוקנה על-ידי משה רבנו - “משה תיקן שכל אחד יקרא שנים מקרא ואחד תרגום”. רמז לדבר במילים הראשונות של ספר שמות - “ואלה שמות” ראשי-תיבות: “וחייב אדם לקרות הפרשה, שנים מקרא ואחד תרגום”.
+==מקורו==
+נפסק ב[[שולחן ערוך]]: מידי שבוע חייב כל אדם "להעביר הסדרה" - לקרוא שתי פעמים את פרשת השבוע ופעם אחת תרגום אונקלוס.
-==פרטי המצווה:==
+מצוה זו תוקנה על-ידי [[משה רבנו]]{{מקור}}: {{ציטוטון|משה תיקן שכל אחד יקרא שנים מקרא ואחד תרגום}}.
+יש מציינים{{מקור}} למילים הראשונות בספר שמות - "ואלה שמות" שרומזות בראשי-תיבות על חובה זו: "וחייב אדם לקרות הפרשה, שנים מקרא ואחד תרגום".
+המעביר הסדרה זוכה בשכר גדול, שמאריכים ימיו ושנותיו{{הערה|ברכות ח:}}.
-זמן הקריאה - מיום ראשון בתחילת השבוע עד שבת לפני סעודת הבוקר, כי כן ציוה רבי הקדוש את בניו “אל תאכלו לחם בשבת, עד שתקראו את כל הפרשה”. ויש נוהגים להעביר כל הסדרה דווקא בערב שבת. אך בדיעבד, יכולים להשלים עד סוף יום שלישי שאחרי שבת. ואם עדיין לא אמר - יכולים להשלים עד שמחת תורה.
+==פרטי המצווה==
-אופן הקריאה - לכתחילה יש לומר כל פסוק פעמיים ומיד לומר את התרגום [[המגיד ממעזריטש]] אומר שלדעת אליהו הנביא רק בדרך זו יוצאים ידי חובה, אבל מעיקר הדין יכולים לומר גם בצורה אחרת, כמו קריאת כמה פסוקים (או כל הפרשה) ורק אחר-כך לומר את התרגום.
+*'''זמן הקריאה:''' מיום ראשון בתחילת השבוע עד [[שבת]] לפני סעודת הבוקר, כי כן ציוה [[רבי יהודה הנשיא|רבינו הקדוש]] את בניו {{ציטוטון|אל תאכלו [[לחם]] בשבת, עד שתקראו את כל הפרשה}}. ויש נוהגים להעביר כל הסדרה דווקא בערב שבת. אך בדיעבד, יכולים להשלים עד סוף יום שלישי שאחרי שבת. ואם עדיין לא אמר - יכולים להשלים עד [[שמחת תורה]].
-פסוק שאין עליו תרגום - יש לומר את הפסוק עצמו שלוש פעמים.
+*'''אופן הקריאה:''' לכתחילה יש לומר כל פסוק פעמיים ומיד לומר את התרגום, מובא בשם [[המגיד ממעזריטש]] שלדעת [[אליהו הנביא]] רק בדרך זו יוצאים ידי חובה{{מקור}}. אולם מעיקר הדין יכולים לומר גם בצורה אחרת, כמו קריאת כמה פסוקים (או כל הפרשה) ורק אחר-כך לומר את התרגום{{הערה|שו"ע או"ח סימן רפה}}.
+:טוב לומר את פסוקי התורה עם [[טעמי המקרא]], אבל תרגום אין אומרים עם טעמים. הבקי - טוב שיקרא מספר תורה כשר{{הערה|מובא בשו"ע אדה"ז סימן רפה סעיף ד.}}. ויש נוהגים לקרוא מחומש ולא מספר תורה, וכן המנהג בחב"ד.
+:יש נוהגים שלא להפסיק כלל מתחילת הקריאה ועד סיומה, אך מעיקר הדין אפשר להפסיק בין הפסוקים. (ואף אפשר לומר כל יום קטע מתוך הפרשה).
+:יש נוהגים, לשוב ולכפול את פסוק התורה האחרון אחרי קריאת התרגום כדי לסיים בתורה{{הערה|מובא בשו"ע אדה"ז סימן רפה סעיף ג.}}. ברשימות היומן מובא שאין נוהגים לכפול, בהערות וביאורים דנו בזה שלכאורה יש לנהוג כמובא בשולחן ערוך ונשארו בצריך עיון{{הערה|דרוש מקור (יש הטוענים שאמנם לא כופלים אבל קוראים פעם אחת כדי לסיים בתורה).}}.
+*'''התרגום:''' הגדרתה היא בעיקרון כל מפרשי התורה. ולכן יוצא בפירוש [[רש"י]] או בכל פירוש אחר. אולם הירא שמים יקרא דווקא את [[תרגום אונקלוס]] כי יש בו מעלות רבות א) "ניתן בסיני", ב) הוא מפרש גם את המילים וגם את הענין, ג) הוא [[משפיע]] כוחות קדושה נעלים. ד) דעת [[אליהו הנביא]] היא שיוצאים ידי חובה רק כשאומרים תרגום.{{מקור|היכן מובא כסיבה לקרוא תרגום דווקא?}} ומצד שני היות שגם בגם בפירוש [[רש"י]] מעלות מיוחדות [מפרש המקרא לפי התלמוד], לכן ירא שמים ילמד גם תרגום וגם רש"י.{{הערה|[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]] סימן רפ"ה}}.
+:פסוק שאין עליו תרגום - יש לומר את הפסוק עצמו שלוש פעמים.
+*'''ההפטרה:''' לאחר סיום קריאת הפרשה קוראים את ההפטרה (פעם אחת וללא תרגום). בהלכה מובא שהטעם שצריך לקרות ההפטרה הוא כדי שיהא בקי בה ויודעה כי שמא יקראוהו למפטיר בבית הכנסת{{הערה|[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]] סימן רפ"ה סעיף י.}}. לכן, בשניים מקרא ואחד תרגום, צריך לקרות ההפטרה שקוראין בציבור ולא של פרשת השבוע{{הערה|שם.}}. אך מנהג חב"ד הוא לקרות כל ההפטרות ששייכים להשבוע{{הערה|[[ספר המנהגים]] עמוד 25.}}.
+ביום טוב וב[[שבת]] שחל בה יום טוב או חול-המועד, שאין קוראים פרשת השבוע - אין צריך לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום{{הערה|[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]] סימן רפ"ה סעיף ט.}}.
-צורת הקריאה - טוב לומר את פסוקי התורה עם טעמי המקרא, אבל תרגום אין אומרים עם טעמים. הבקי - טוב שיקרא מספר תורה כשר [ויש (כמו בחב”ד) נוהגים לקרוא מחומש ולא מספר תורה].
+==מנהג נשיאי חב"ד==
-יש נוהגים לומר את כל הפרשה מתחילתה עד סופה ברצף ובלי כל הפסקה לעיסוק או דיבור כלשהו [מסופר על חסיד אחד, שבאם נאלץ להפסיק בדיבור - שב וקרא מתחילת הפרשה]. אך מעיקר הדין אפשר להפסיק בין הפסוקים (ואף אפשר לומר כל יום קטע מתוך הפרשה, כאמור).
+מנהג נשיאי חב"ד היה שהעבירו הסדרה בשלושה זמנים: 1) בחמישי בערב - קטע (פרשה) אחד או שנים. 2) למחרת בשישי אחרי חצות היום - כל הסדרה מתחילתה ועד סופה ללא הפסק. [[אדמו"ר הרש"ב]] העביר הסדרה אחר המקוה ועם [[בגד|בגדי]] שבת. 3) ב[[שבת]] בבוקר חזרו על שביעי{{הערה|[[היום יום]] ד' טבת}}.
-התרגום - מעיקר הדין אפשר ללמוד פירוש רש”י או פירוש אחר במקום התרגום, אך ירא שמים יעדיף לקרוא את התרגום כי יש בו מעלות רבות [א) “ניתן בסיני”, ב) הוא מפרש גם את המילים וגם את הענין, ג) הוא משפיע כוחות קדושה נעלים (כפי שיוסבר בהמשך)], וכבר הזכרנו את דעת אליהו הנביא שיוצאים ידי חובה רק כשאומרים תרגום, ומצד שני היות שגם בפירוש רש”י יש מעלות מיוחדות [מפרש המקרא לפי התלמוד], הרי ירא שמים המהדר ומקפיד ילמד גם תרגום וגם רש”י.
+סיבת מנהגם היה משום שדווקא באופן זה קיימו לפי כל חילוקי המנהגים: א) התחילו לומר לפני יום שישי בבוקר (כרצון האר"י). ב) אמרו הכל ב[[ערב שבת]] אחר חצות (כמנהג [[השל"ה]]). ג) אמרו הכל בבת אחת בלי הפסק (כמנהג רבים וטובים). ד) גם ב[[שבת]] בבוקר אמרו שנים מקרא כו' (כמנהג [[רש"י]] והגאונים).
-פסוק אחרון - בסוף הפרשה, לאחר אמירת התרגום של הפסוק האחרון, טוב לחזור פעם נוספת על הפסוק עצמו, כדי לסיים בפסוק מן התורה ולא בתרגום, ויש (כמו חב”ד) שאין נוהגים כך.
+אמנם ה[[אדמו"ר הצמח צדק]]: התחיל בהעברת הסדרה בליל שישי, המשיך למחרתו ביום שישי וסיים בבוקר יום השבת.
-ההפטרה - לאחר סיום קריאת הפרשה קוראים את ההפטרה (פעם אחת וללא תרגום). ביום טוב ובשבת שחל בה יום טוב או חול-המועד, שאין קוראים פרשת השבוע - אין צריך לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום.
+עוד נהגו נשיאי חב"ד: נוסף לתרגום לומר בקביעות גם פירוש 'רש"י', ועוד פירוש אחד שהיה מתחלף כל שנה: שנה - אבן עזרא, שנה - רמב"ן, שנה - אור החיים ושנה - פנים יפות אם-כן בסך-הכל הם אמרו שלושה פירושים: תרגום, [[רש"י]] ופירוש נוסף.
-שכר - המעביר הסדרה זוכה בשכר גדול - “מאריכים ימיו ושנותיו”.
+[[אדמו"ר הריי"צ]] מסביר{{הערה|ספר השיחות תש"ב עמ' 28}} את סיבת מנהג נשיאי חב"ד:
-==מנהג נשיאי חב”ד:==
+'''שנים מקרא''' - נאמר משום החובה ההלכתית וגם כי כל התורה שבעל-פה מיוסדת על התורה שבכתב, וקדושת [[אותיות]] התורה פותחת צינור להשגת וידיעת כל התורה ולחדש בה חידושים אמיתיים; "תרגום אונקלוס" - נאמר משום החובה ההלכתית; "פירוש רש"י" - סגולה ליראת שמים; "הפירוש הנוסף" - על-ידי שלומדים אותו מתקשרים ודבקים בנשמתו הקדושה של מחבר הפירוש, וזה פותח צינור נוסף להשגת וידיעת התורה.
-העבירו הסדרה בשלושה זמנים: 1) בחמישי בערב - קטע (פרשה) אחד או שנים. 2) למחרת בשישי אחרי חצות היום - כל הסדרה מתחילתה ועד סופה ללא הפסק. [[אדמו"ר הרש"ב]] העביר הסדרה אחר המקוה ועם בגדי שבת. 3) בשבת בבוקר חזרו על שביעי.
+מנהג הרבי שליט"א מלך המשיח:
+א) אומר פרשה אחת או שניים בליל שישי
+ב) מתחיל מתחילת הפרשה ביום שישי ומסיים אחרי סעודת שבת עם סירטוק וגארטל ללא כובע
+ג) אומר את שביעי לפני שחרית של יום הש"ק
+כל הנ"ל מתוך חומש מאירת עינים (תשנ"א)
+(מפי השמועה)
+===הסבר על פי תורת החסידות===
+אמרו חז"ל "שלא יקדים ושלא יאחר" להעביר את הסדרה, אלא יאמרה בזמנה - מידי שבוע בשבוע, ולכאורה יש להבין: מה רע בזה שמקדימים לימוד תורה?! ניחא זה שאסור לאחר את הזמן - כי אין ליהודי לדחות את לימוד התורה, אבל להקדים את הלימוד איזה פסול יש בדבר?
-כך מקיימים את כל המנהגים: א) התחילו לומר לפני יום שישי בבוקר (כרצון האר”י). ב) אמרו הכל בערב שבת אחר חצות (כמנהג השל”ה). ג) אמרו הכל בבת אחת בלי הפסק (כמנהג רבים וטובים). ד) גם בשבת בבוקר אמרו שנים מקרא כו’ (כמנהג רש”י והגאונים).
+מסביר הרבי{{מקור}}: עבודת ה' צריכה להיות בתמימות וקבלת-עול תוך מילוי המצוות לפרטיהם בדייקנות, וכל שינוי או תוספת של האדם, נובעת מ[[מחשבה]] שהאדם יכול להתחכם, לשפר או להוסיף על ציווי ה'! וזו [[מחשבה]] מוטעית ונוראית, והיא אף עלולה בסופו של דבר, לגרור אותו למעשים בלתי רצויים לגמרי, לכן פסקו חז"ל: "כל המוסיף - גורע" אלא יש להיצמד לציווי התורה - תורת אמת ותורת חיים בלי כל הוספות או שינויים.
-[מנהג [[אדמו"ר הצמח צדק]]: התחיל בהעברת הסדרה בליל שישי המשיך למחרתו ביום שישי וסיים בבוקר יום השבת].
+==ראו גם==
+*[[חת"ת]]
+*[[תקנת לימוד הרמב"ם]]
-עוד נהגו נשיאי חב”ד: נוסף לתרגום לומר בקביעות גם פירוש ‘רש”י’, ועוד פירוש אחד שהיה מתחלף כל שנה: שנה - אבן עזרא, שנה - רמב”ן, שנה - אור החיים ושנה - פנים יפות30 אם-כן בסך-הכל הם אמרו שלושה פירושים: תרגום, רש”י ופירוש נוסף.
+==לקריאה נוספת==
+*בטאון 'היכל ליובאוויטש' (בית שמש), גליון ב' עמוד 200
-מסביר [[אדמו"ר הריי"צ]] את סיבת מנהג נשיאי חב”ד:
-“שנים מקרא” - נאמר משום החובה ההלכתית וגם כי כל התורה שבעל-פה מיוסדת על התורה שבכתב, וקדושת אותיות התורה פותחת צינור להשגת וידיעת כל התורה ולחדש בה חידושים אמיתיים; “תרגום אונקלוס” - נאמר משום החובה ההלכתית; “פירוש רש”י” - סגולה ליראת שמים; “הפירוש הנוסף” - על-ידי שלומדים אותו מתקשרים ודבקים בנשמתו הקדושה של מחבר הפירוש, וזה פותח צינור נוסף להשגת וידיעת התורה.
-אמרו חז”ל “שלא יקדים ושלא יאחר” להעביר את הסדרה, אלא יאמרה בזמנה - מידי שבוע בשבוע, ולכאורה יש להבין: מה רע בזה שמקדימים לימוד תורה?! ניחא זה שאסור לאחר את הזמן - כי אין ליהודי לדחות את לימוד התורה, אבל להקדים את הלימוד איזה פסול יש בדבר?
-מסביר הרבי: עבודת ה’ צריכה להיות בתמימות וקבלת-עול תוך מילוי המצוות לפרטיהם בדייקנות, וכל שינוי או תוספת של האדם, נובעת ממחשבה שהאדם יכול להתחכם, לשפר או להוסיף על ציווי ה’! וזו מחשבה מוטעית ונוראית, והיא אף עלולה בסופו של דבר, לגרור אותו למעשים בלתי רצויים לגמרי, לכן פסקו חז”ל: “כל המוסיף - גורע” אלא יש להיצמד לציווי התורה - תורת אמת ותורת חיים בלי כל הוספות או שינויים.
+==קישורים חיצוניים==
+* [[אדמו"ר הזקן]] -'''[http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh2/1/285/index.htm שולחן ערוך אורח חיים] סימן רפה - הלכות קריאת שנים מקרא ואחד תרגום.
+{{הערות שוליים}} הערץ
 [[קטגוריה:מנהגים כללי]]