צמצום הראשון: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
מ (החלפת טקסט – "מבוא שערים" ב־"מבוא שערים")
 
(47 גרסאות ביניים של 20 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{סדר ההשתלשלות}}
{{סדר ההשתלשלות}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=צמצום הראשון שהיה ב[[אור אין סוף]]|אחר=משמעות אחרת|ראו=[[צמצום (פירושונים)]]}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=צמצום הראשון שהיה ב[[אור אין סוף]]|אחר=משמעות אחרת|ראו=[[צמצום (פירושונים)]]}}
ה'''צמצום הראשון''' מכונה גם '''צמצום בדרך סילוק''' הוא המקור הראשון להתהוות של העולמות, ש[[הקב"ה]] כביכול צמצם ב[[אור אין סוף]] והותיר מקום פנוי שבו יוכלו להתהוות העולמות. מבואר כי אם היה נברא העולם בבחינת [[עילה ועלול]], לא היה יכול להיות התהוות עולמות בעלי גבול, ולכן הוצרך להיות צמצום ב[[אור אין סוף]] שלאחר יוכלו לההוות בחינת עולמות נפרדים ומוגבלים.
ה'''צמצום הראשון''' מכונה גם '''צמצום בדרך סילוק''' הוא המקור הראשון להתהוות של העולמות, ש[[הקב"ה]] כביכול צמצם ב[[אור אין סוף]] והותיר מקום פנוי שבו יוכלו להתהוות העולמות. מבואר כי אם היה נברא העולם בבחינת [[עילה ועלול]], לא היה יכול להיות התהוות עולמות בעלי גבול, ולכן הוצרך להיות צמצום באור אין סוף שלאחר מכן יוכלו להתהוות בחינת עולמות נפרדים ומוגבלים.


בפרטי ענין הצמצום מבואר ש[[אור אין סוף]] הוכלל במאור, להיות רק בכח ולא בפועל. במקום הפנוי שלאחר הצמצום נותר [[רשימו]] של [[מלכות דאור אין סוף]], ומן [[רשימו]] זה נמשכו ה[[קו וחוט]], ומשם שורש ה[[אור מקיף]] וה[[אור פנימי]].


==מקורו==
==מקור המושג==
ענין הצמצום מוזכר לראשונה בכתבי ה[[אריז"ל]], ותיאורו מביא בקצרה [[הרב חיים ויטאל]] בספרו אוצרות חיים בתחילתו, וזה לשונו:{{ציטוט|תוכן=דע כי תחילת הכל היה כל המציאות אור פשוט ונקרא אי׳ן סוף, ולא היה שם שום חלל ושום אויר פנוי. אלא הכל היה אור האין סוף, וכשעלה ברצונו הפשוט להאציל הנאצלים לסיבה נודעת.... ואז צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז אמצעית שבו, ושם צמצם עצמו אל הצדדין והסביבות, ונשאר חלל בנתיים. וזה היה צמצום הראשון של המאציל העליון, וזה מקום החלל הוא עגול בהשואה א' מכל צדדיו, עד שנמצא [[עולם האצילות]] וכל העולמות נתונים תוך החלל הזה. ואור האין סוף מקיפו בשוה מכל צדדיו.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36145&st=&pgnum=7 אוצרות חיים בתחילתו].}}  
הצמצום מוזכר במפורש לראשונה בכתבי ה[[אריז"ל]], ותיאורו מביא בקצרה [[הרב חיים ויטאל]]{{הערה|באוצרות חיים בתחילתו}}, וזה לשונו:{{ציטוט|תוכן=דע כי תחילת הכל היה כל המציאות אור פשוט ונקרא אי'ן סוף, ולא היה שם שום חלל ושום אויר פנוי. אלא הכל היה אור האין סוף, וכשעלה ברצונו הפשוט להאציל הנאצלים לסיבה נודעת... ואז צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז אמצעית שבו, ושם צמצם עצמו אל הצדדין והסביבות, ונשאר חלל בנתיים. וזה היה צמצום הראשון של המאציל העליון, וזה מקום החלל הוא עגול בהשואה א' מכל צדדיו, עד שנמצא [[עולם האצילות]] וכל העולמות נתונים תוך החלל הזה. ואור האין סוף מקיפו בשוה מכל צדדיו.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36145&st=&pgnum=7 אוצרות חיים בתחילתו].}}
לאחר מכן ממשיך בתיאור המשכת [[אור הקו]] בתוך חלל זה:
לאחר מכן ממשיך בתיאור המשכת [[אור הקו]] בתוך חלל זה:
{{ציטוט|תוכן=והנה כאשר צמצם עצמו אז דרך צד אחר מן החלל העגול הזה המשיך אור דרך קו אחר ישר דק כעין צנור אחד אור הנמשך מהאין סוף אל תוך החלל הזה וממלא אותו. אבל נשאר מקום פנוי בין האור שבתוך חלל זה ובין אור האין סוף המקיף את זה החלל כנזכר שנתצמצם אל צדדיו. וסיום הקו הזה למטה אינו נוגע גם כן באור האין סוף עצמו שאם לא כן יחזור הדבר לכמות שהיה ויחזור ויתחבר האור הזה שבתוך החלל עם אור האין סוף יחד כבראשונה.}}  
{{ציטוט|תוכן=והנה כאשר צמצם עצמו אז דרך צד אחר מן החלל העגול הזה המשיך אור דרך קו אחר ישר דק כעין צנור אחד אור הנמשך מהאין סוף אל תוך החלל הזה וממלא אותו. אבל נשאר מקום פנוי בין האור שבתוך חלל זה ובין אור האין סוף המקיף את זה החלל כנזכר שנתצמצם אל צדדיו. וסיום הקו הזה למטה אינו נוגע גם כן באור האין סוף עצמו שאם לא כן יחזור הדבר לכמות שהיה ויחזור ויתחבר האור הזה שבתוך החלל עם אור האין סוף יחד כבראשונה.}}
באריכות גדולה ביאר זאת בספרו [[מבוא שערים]] בתחילתו ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14176&st=&pgnum=3 שער ראשון חלק א פרק א])
 
ובדורות הקודמים נחלקו בשאלה האם יש להבין אותו כפשוט או לא כפשוטו. ב[[תורת החסידות]] מוסבר כי ענין הצמצום הוא שלא כפשוטו, שאין צמצום מוחלט ב[[אור אין סוף]], וגם בדרגות הנסתרות והנמוכות ביותר יש הארת אלוקות.
באריכות גדולה (ועם פרטים רבים נוספים) מובא עניין זה בכתבי האר"י גם בעץ חיים{{הערה|בתחילתו: היכל א"ק, שער א' (דרוש עיגולים ויושר) ענף ב'.}}, [[מבוא שערים|ובמבוא שערים]] ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14176&st=&pgnum=3 בתחילתו, שער ראשון חלק א פרק א])
 
==היסטוריה==
כבר בתחילת התפשטות תורת הצמצום על ידי האריז"ל ותלמידיו התגלעו ויכוחים בין המקובלים בפרשנות המושג צמצום, יש מהם ובראשם ה[[קבלה|מקובל]] רבי [[עמנואל חי ריקי]] בספרו יושר לבב{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30593&st=&pgnum=82 בית א חדר א פרק יב].}} שסברו כי המשמעות צמצום הוא "צמצום כפשוטו", ולדעתם הבורא פינה עצמו ממקום העולם, ומשגיח עליו כ"מלך המשגיח מחלונו על דבר לכלוך", לטענתו אין לומר שהצמצום אינו כפשוטו שהרי בכך יוצא כי הבורא נמצא "בגשמיים השפלים הבלתי נכבדים ואף בנבזים" דבר המהווה השפלה כלפיו.
 
אמנם רבים מהמקובלים חלקו על סברה זו, וטענו כי משמעות הצמצום בהכרח "לא כפשוטו".
לאבי שיטה זו נחשב רבי [[יוסף אירגס]]{{הערה|בן דודו של רבי עמנואל חי ריקי.}} אשר בספרו "[[שומר אמונים]]" (הקדמון) קובע{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30593&st=&pgnum=82 ויכוח שני סעיף לד].}} "כי כל הרוצה להבין ענין הצמצום כפשוטו ממש הרי הוא נופל בכמה שבושים וסתירות של רוב עיקרי האמונה". בדבריו לא מבואר כל צרכו מה הוא אם כן הצמצום, אלא רק "דהצמצום הוא דרך משל לסבר את האזן"{{הערה|שם סעיף מ.}}. את דעתו הוא קובע מדיוק בדברי האריז"ל אולם מביא לשיטתו הוכחות רבות. ומטענותיו: מיוסד על האמונה כי הבורא מופשט מהשגתנו בתכלית, והוא מופשט מכל ציור ומדידה, בהכרח שהצמצום אינו כפשוטו שאילולי כך הרי ישנו ציור והשגה באלקות - עיגול, קו ומקום פנוי. כמו כן טוען כי הכרח שהבורא אינו בר שינויים וגם מעשיו לברוא את הנבראים הרבים אינם פועלים בו שינוי כלל, מכריח כי הצמצום אינו כפשוטו שאילולי כך יוצא כי נוצר בו שינוי בבריאה. ומלבד זאת, המושג צמצום הוא ממקרי הגוף שרק בו שייך תנועה: עליה, ירידה וכדומה, דבר המושלל בתכלית כשמדובר באלקות. בהמשך דבריו מבאר כי הדבר מחויב גם אם נפרש שהצמצום לא היה במאור עצמו, אלא רק ברצונו כשיטת ה[[רמ"ע מפאנו]].יש טוענים{{מקור|כמדומני כך מובא באיזהו מקמן ציון של הרבי, אולם על פי השמועה הרבי רק מצטט מחבר מלפני שמונים שנה שכתב כן ואינו דעת עצמו.}} שגם רבי [[אברהם אירירא]] (תלמיד רבי ישראל סרוג תלמיד האר"י) סובר כך{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24997&hilite=1e5c0d17-d381-4a66-b405-7e3c217ea7b9&st=מאמר+חמישי&pgnum=75 שער השמים מאמר חמישי פרק יב].}}.
 
מנגד טוען רבי עמנואל חי ריקי בספרו יושר לבב כי ההיפך הוא הנכון ומדברי האריז"ל בעץ חיים ניתן לדייק הפוך כי הצמצום הוא בדווקא כפשוטו, על טענתו כי אילו נאמר שהצמצום כפשוטו הרי זה מגביל ומצייר את הבורא, טוען כי אין בטענתו טענה, היות והציור וההגבלה באו מאיתו וברצונו מבטלה כרגע, אין בכך גירעון וחיסרון, החיסרון בדבר מוגבל -לטענתו - הוא כשההגבלה נובעת מהגדרת מציאות הדבר, ולא כשההגבלה מקורה ברצונו שלו. לטענתו שיטתו בעניין הצמצום אינה מוגדרת כלל בגדרי השכל שהרי האמונה ביכולתו מכריחה שהוא יכול לברוא עולם גם ללא הצמצום כלל ורק בקבלה מאריז"ל ידענו שהבריאה על ידי צמצום וממילא אין ביכלתנו להבין לחייב ולחקור בדבר בשכלנו איך הוא צמצום זה.


==הצורך בצמצום==
==הצורך בצמצום==
מבואר כי לפני הצמצום היה בבחינת "הוא ושמו לבדו", שהיה [[אור אין סוף]] מאוחד ב[[אין סוף]]. וכדי שיוכל להיות התהוות של עולמות בעלי גבול, הוצרך להיום צמצום ב[[אור אין סוף]]. שאם היו העולמות נמשכות בבחינת [[עילה ועלול]], היו הם בבחינת אין סוף והיו בטלים במציאות ממש, ולכן הוצרך להיות צמצום באופן של [[אין ערוך]], על מנת שיכול להיות מקום פנוי ליצירת העולמות.
לפני הצמצום הייתה המציאות בבחינת "הוא ושמו בלבד", ש[[אור אין סוף|'''אור''' האין סוף]] היה מאוחד '''בעצמות''' [[אין סוף|האין סוף]]. ומכיון שאם היו העולמות נמשכים בבחינת [[עילה ועלול]], היו גם הם בבחינת אין סוף (והקב"ה הרי רצה עולמות '''בעלי גבול''', דירה '''בתחתונים''') - הוצרך להיות באור צמצום באופן של [[אין ערוך]].
 
את הצורך בצמצום מסבירה החסידות במשל: כשרב רוצה ללמד לתלמיד שכל עמוק שאינו בערך התלמיד, הנה, אם ישפיע לתלמיד כל עומק השכל כפי שהוא אצלו – לא יקבל (לא יבין) התלמיד ולא כלום. אלא עליו להעלים תחילה בעצמו את כל עומק השגתו עד שלא ישאר ממנה רק בחינת רושם (כ[[נקודה]] אחת מכל העומק והרוחב) – ורק אז יוכל התלמיד לקבל ולהבין זאת.
 
 
==שוני צמצום הראשון משאר הצמצומים{{הערה|על פי שלושת המאמרים ב[[תורה אור]]: דיבור המתחיל 'פתח אליהו' ושני המאמרים 'ארדה נא' שאחריו, ומראי המקומות שנסמנו במאמרים שם.}}==
להבין את '''טעם''' ההבדל מצמצום הראשון לשאר הצמצומים{{הערה|הנקראים [[פרסא]], והיינו, הצמצום שבין [[עולם האצילות|האצילות]] ל[[עולם הבריאה|בריאה]], שבין הבריאה ל[[עולם היצירה|ליצירה]] ושבין [[עולם היצירה|היצירה]] ל[[עולם העשייה|עשייה]].}}, יש להקדים את '''מהו ההבדל''' בינו לביניהם:
 
הצמצומים (הפרסאות) שבסדר ההשתלשלות הם כדוגמת [[משל]]: שדבר השכל מולבש בעניין אחר לגמרי, שמצד עצמו אין לו שום קשר לנמשל. כלומר, הפרסא מצמצמת את האור כך שיתגלה בעניין נמוך יותר. צמצום כזה מועיל רק כשכבר '''יש''' מציאות{{הערה|של עשר ספירות ('''ואותה רוצים להוריד''' לדרגא נמוכה יותר.}}. אבל באור אין סוף שלפני הצמצום '''אין''' מציאות של ספירות (ואפילו לא מקור להן) לכן שום צמצום מסוג זה{{הערה|ואפילו לא ריבוי צמצומים כאלו.}} לא יכולים להפוך אחדות (פשוטה) לריבוי (ספירות). בסגנון אחר: הספירות הן מציאות של '''יש''', ואילו באור אין סוף לא קיימת מציאות כזו, ולא מקור למציאות כזו. כדי שהאין-סוף "יוכל" להוות מציאות של "יש" בלי שום מקור קודם לו צריך צמצום '''מסוג''' שונה לגמרי - הצמצום הראשון.
 
 
;מהות השוני שבין צמצום הראשון לשאר הצמצומים:
מהות הצמצום הראשון '''הפוכה''' משאר הצמצומים: שאר הצמצומים '''מורידים''' את האור האלוקי (לגלותו בעניין ומדרגה נמוכה יותר), ואילו הצמצום הראשון עניינו '''התעלות''' האור והתכללותו במקורו ושורשו. המשל על זה בחסידות הוא מאדם שלמד היטב על בורייה מסכת מסויימת עד שהוא בקיא בה ושולט בה באופן מוחלט, כשהוא עובר ללמוד מסכת אחרת "נעלמת" כביכול המסכת הראשונה, ובאופן גלוי היא אינה קיימת אפילו אצלו. אך אם כעבור זמן יחזור לדבר בה הנה יתגלה שהיא כולה אצלו בשלימות.


בחסידות ניתנו כמה משלים על מנת להסביר את הצורך בצמצום. אחד המשלים הוא כמשל אור ושכל עמוק שבעצמות המשפיע, שכדי שיומשך ממנו למקבל הבלתי ערך אליו הוצרך המשפיע להעלים בעצמו כל עומק השגתו, ולא ישאר ממנו רק בחינת רושם כ[[נקודה]] אחת מכל העומק והרוחב.
כאשר '''אור''' האין סוף מתעלה ונכלל במקור – באין סוף '''עצמו''', הוא "נעלם" כביכול, ובכך מתגלה כח ההגבלה של האין סוף. הגבלה זו היא הראשונה בשרשרת צמצומים{{הערה|שעיקרם הם: ה[[רשימו]], [[א"ק]], [[עקודים]], [[תוהו]] ו[[אריך אנפין]].}} שבסופן מתהוות עשר הספירות.


==ענין הצמצום==
ענין הצמצום שהיה ב[[אור אין סוף]], הוא ש[[אור אין סוף]] נכלל ב[[מאור]] להיות בכח ולא בפועל. כלומר, [[אור אין סוף]] נצטמצם להיות מאיר רק במאור, ולא להיות מתפשט בבחינת זיו ואור.


בחסידות הובאו כמה משלים להבנת ענין זה. המשל הראשון הוא מן כח החכמה, שכאשר איש חכם מסביר ענין של [[חכמה]] לזולתו, או אפילו לעצמו, אזי מתפשט כח החכמה בגילוי. אבל בזמן שאינו עוסק בחכמה, הרי חכמתו היא רק בכח בנפש, שיש בכוחו להשכיל אם יעסוק בהשכלה, אבל אין היא באה לידי גילוי. וכך הוא גם [[משל]] בכח הראיה שבעין, שאף אם יסתום את העין יש לו כח הראיה בשלמות אינה באה לידי גילוי להיות העין רואה עד שיפקח את עיניו. וכך הוא בשאר החושים שבשאר האיברים.  
==השיטות בעניין הצמצום==
כאמור{{הערה|בפסקה הראשונה לעייל.}},  ה"צמצום הראשון" מוזכר לראשונה בכתבי האר"י ז"ל. אך האר"י לא פירש האם כוונתו שהצמצום היה כפשוטו או לא (היינו, שהוא רק עניין של סילוק והעלם), ולא אם הוא באור או במאור. כתוצאה מכך אפשר להבין את דברי האר"י ז"ל בארבעה אופנים{{הערה|לקו"ש ט"ו, הוספות לבראשית עמ' 470.}}:


ובזה נחלק הצמצום הראשון מן הצמצומים שלאחר מכן, כגון ה[[פרסא]] שבין [[עולם האצילות]] ל[[עולמות בי"ע]]. שענין הפרסא הוא כענין המשל, שהאור העובר דרך הפרסא אינו בערך לאור שלפני הפרסא, והוא כמשל החכם המלביש את דברי חכמתו בדברים אחרים. אבל מובן שאף שהאור שאחר הפרסה הוא בבחינת צמצום, ולכן נקרא אור של תולדה, הרי יש שייכות לאור שלפני הפרסא. מה שאין כן בצמצום הראשון, שהוא העלם גמור, שנכלל האור במאור, ורק לאחר מכן נמשך על ידי [[קו וחוט]] וכו'.
• הצמצום היה כפשוטו - באור וגם במאור.


==צמצום באור ולא במאור==
• הצמצום היה כפשוטו – אבל רק באור.
בדרגתו של צמצום ישנם כמה דעות. יש מן המקובלים שלמדו שהצמצום הוא במאור עצמו.{{הערה|רב חיים מואלז'ין בספרו נפש החיים פרק ג' משמעות שומר אמונים הקדמון ויכוח ב' סעיף מא.}} אולם רבינו הזקן לפי מה שקיבל מרבותיו{{מקור|יש לציין מקור שכתוב שם שדבר זה למד מרבותיו}} כתב שהצמצום הוא ב[[אור אין סוף|אור]] ולא במאור, שאילו "ב[[מאור]] שהוא אין סוף עצמו לא שייך צמצום חס ושלום ולא העלם, ואדרבה המאור הוא בהתגלות, ולכן אפילו תינוקות יודעים שיש שם אלוק מצוי כו', אף שאין בהם השגה ותפיסה איך ומה".{{הערה|תורה אור וירא יד, א.}}


==פרטי ענין הצמצום==
• הצמצום היה שלא כפשוטו – אבל גם במאור.
[[אור אין סוף]] שלפני הצמצום היה בבחינת "הוא ושמו לבדו" שהיה לפני בריאת העולם, שאור אין סוף היה מאוחד עם ה[[מאור]].


לאחר הצמצום של [[אור אין סוף]] נוצר ה[[רשימו]] וממנו נמשך ה[[קו]]. אור הקו מאיר בכל עולם לפי ערכו אך ה[[רשימו]] היא בחינה כוללת לכל העולמות.
• הצמצום היה שלא כפשוטו – וגם זאת רק באור (ולא במאור).


אור ה[[עיגול]] ואור ה[[קו]] הם שורשם של אור ה[[סובב]] ואור ה[[ממלא]].


==צמצום כפשוטו או לא כפשוטו==
* '''הגר"א''' סבר כהאפשרות הראשונה{{הערה|ועל הטענה שוהלא הזוהר אומר במפורש "לית אתר פנוי מינה"{{הערה|תיקוני זהר קכב ב.}}? היו עונים המנגדים לחסידות שאין מקום פנוי '''מהשגחתו'''.}}, וראייתם הייתה מדיני התורה האוסרים על תפילה במבואות המטונפים, מזוזה במקום הבזיון וכיו"ב.
{{להשלים}}
בין המקובלים ישנו וויכוח בפרשנות המושג צמצום יש מהם ובראשם ה[[קבלה|מקובל]] רבי [[עמנואל חי ריקי]] בספרו יושר לבב {{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30593&st=&pgnum=82 בית א חדר א פרק יב].}} הסוברים כי המשמעות צמצום הוא "צמצום כפשוטו", ולדעתם הבורא פינה עצמו ממקום העולם, ומשגיח עליה כ"מלך המשגיח מחלונו על דבר לכלוך", לטענתו אין לומר שהצמצום אינו כפשוטו שהרי בכך יוצא כי הבורא נמצא "בגשמיים השפלים הבלתי נכבדים ואף בנבזים" והוא השפלה כלפיו יותר מאשר ההשגחה מלמעלה.


אמנם רבים מהמקובלים חולקים על סברה זו וטוענים כי משמעות הצמצום הוא "לא כפשוטו".
* '''ר' חיים מוולוז'ין'''{{הערה|תלמידו המובהק של הגר"א, בספרו נפש החיים פרק ג', משמעות שומר אמונים הקדמון, ויכוח ב' סעיף מא.}} חלק על רבו (כפי הנראה בהשפעת ספרי חב"ד בכלל והתניא בפרט{{הערה|הערת הרבי, שאם כי אין לכך ראיות כך נראים הדברים: "ובכלל נראה שראה הרר"ח מואלאזין ספרי חב"ד ובפרט ס' התניא ונשפע מהם אף שאיני יודע זה בהוכחות גמורות" (לקו"ש חט"ו ע' 470). וראו גם תורה שלמה להרב כשר, ח"ח כרך תשיעי לשמות במילואים עמ' רמט, שכתב: “וכל העובר בעיון על שער ג' מספרו נפש־החיים יראה גלוי שקרא את ספר־התניא וקיבל שיטתו כמעט בכל הפרטים ויש שם ממש אותן הלשונות שבתניא אלא שהוסיף מקורות מספרי חז"ל לבאר שיטה זו". וראו גם: השפעת ספר־התניא על ספר “נפש־החיים - באתר מעיינותיך, ל' תשרי תשע"ט.
לאבי שיטה של צמצום אינו כפשוטו נחשב רבי [[יוסף אירגס]] אשר בספרו "שומר אמונים" (הקדמון) קובע{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30593&st=&pgnum=82 ויכוח שני סעיף לד].}} "כי כל הרוצה להבין ענין הצמצום כפשוטו ממש הרי הוא נופל בכמה שבושים וסתירות של רוב עיקרי האמונה". בדבריו לא מבואר כל צרכו מה הוא אם כן הצמצום, אלא רק "דהצמצום הוא דרך משל לסבר את האזן.."{{הערה|שם סעיף מ.}} את דעתו הוא קובע מדיוק בדברי האריז"ל אולם מביא לשיטתו הוכחות רבות, ומטענותיו: מיוסד על האמונה כי הבורא מופשט מהשגתנו בתכלית, והוא מופשט מכל ציור ומדידה, בהכרח שהצמצום אינו כפשוטו שאילולי כך הרי ישנו ציור והשגה באלקות - עיגול, קו ומקום פנוי. כמו כן טוען כי הכרח שהבורא אינו בר שינויים וגם מעשיו לברוא את הנבראים הרבים אינם פועלים בו שינוי כלל, מכריח כי הצמצום אינו כפשוטו שאילולי כך יוצא כי נוצר בו שינוי בבריאה. ומלבד זאת, המושג צמצום הוא ממקרי הגוף שרק בו שייך תנועה: עליה, ירידה וכדומה, דבר המושלל בתכלית כשמדובר באלקות. בהמשך דבריו מבאר כי הדבר מחויב גם אם נפרש שהצמצום לא היה במאור עצמו, אלא רק ברצונו כשיטת ה[[רמ"ע מפאנו]].
}}), וסבר כהשיטה השלישית – שהצמצום אמנם אינו כפשוטו, אך הוא גם במאור עצמו.


מנגד טוען רבי עמנואל חי ריקי בספרו יושר לבב כי ההיפך הוא הנכון ומדברי האריז"ל בעץ חיים ניתן לדייק הפוך כי הצמצום הוא בדווקא כפשוטו, על טענתו כי אילו נאמר שהצמצום כפשוטו הרי זה מגביל ומצייר את הבורא, טוען כי אין בטענתו טענה, היות והציור וההגבלה באו מאיתו וברצונו מבטלה כרגע, אין בכך גירעון וחיסרון, החיסרון בדבר מוגבל -לטענתו - הוא כשההגבלה נובעת מהגדרת מציאות הדבר, ולא כשההגבלה מקורה ברצונו שלו. לטענתו שיטתו בעניין הצמצום אינה מוגדרת כלל בגדרי השכל שהרי האמונה ביכולתו מכריחה שהוא יכול לברוא עולם גם ללא הצמצום כלל ורק בקבלה מאריז"ל ידענו שהבריאה על ידי צמצום וממילא אין ביכלתנו להבין לחייב ולחקור בדבר בשכלנו איך יהיה צמצום זה.
* '''אולם רבינו הזקן''' הכריע (לפי מה שקיבל מרבותיו{{הערה | "לקוטי ביאורים" (להרה"צ ר' הלל מפאריטש) לשער היחוד סוף אות יב וזה לשונו "וכמ"ש בשם אדמו"ר הזקן ששמע בק"ק מעזריטש לא תחללו את שם קדשי שלא תעשו בחי' חלל באור אין סוף הנקרא שם קדשי, והיינו שלא יבינו ענין הצמצום כפשוטו שהוא סילק המהות כו' ".}}), שהצמצום אינו במאור אלא רק ב[[אור אין סוף|אור]] (וגם זה רק בדרגה האחרונה שלו.) – וגם זה לא כפשוטו{{הערה|ד"ה להבין מה שכתוב באוצ"ח.}}.
גם רבי אברהם אירירא (תלמיד רבי ישראל סרוג תלמיד האר"י) כותב כך.
===שיטת החסידות===
{{להשלים|1.ההכרח לצמצום שלא כפשוטו= א. אינו גוף וכו' (תניא) ב.אני הוי' לא שניתי (לקו"ת ויקרא) 2.ההשלכות, א. אחדות ה' (האומנם) 3. בגילוי באור הנמשך (המשך לקו"ת שם) אין עצם מסתיר (מאמרי אדמו"ר הזקן, וידעת, נר חנוכה מ"ג}}
שיטת החסידות וביתר שאת [[חסידות חב"ד]] דגלה בשיטה הנ"ל אשר הצמצום אינו כפשוהוא היות והבבורא טו, וגם הוא רק ב[[אור אין סוף]] בדרגה האחרונה שלפני הצמצום.


ה[[אדמו"ר הזקן]] שלל בתכלית את ההבנה שהצמצום כפשוטו, המקור הראשון לכך היא בספרו [[תניא]] בו כותב: {{ציטוט|תוכן=..והנה מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם '''ה' יכפר בעדם, ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל''' והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו, שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעולם הזה רק שמשגיח מלמעלה בהשגחה פרטית על כל היצורים כולם אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. והנה מלבד שא"א [שאי אפשר] כלל לומר ענין הצמצום כפשוטו, שהוא ממקרי הגוף על הקב"ה הנבדל מהם ריבוא רבבות הבדלות עד אין קץ... וז"ש [וזה שכתוב] בתקונים תיקון נ"ז דלית אתר פנוי מיניה לא בעילאין ולא בתתאין ובר"מ [[[וברעיא מהימנא]]] פרשה פנחס איהו תפיס בכולא ולית מאן דתפיס ביה כו' איהו [[סוכ"ע]] כו' ולית מאן דנפיק מרשותי' לבר, איהו [[ממכ"ע]] כו' איהו מקשר ומיחד זינא לזיניה עילא ותתא ולית קורבא בד' יסודין אלא בקב"ה כד איהו בינייהו עכ"ל..|מקור=[[שער היחוד והאמונה - פרק ז']].}}
==הכרעת החסידות (ופירוט ענייני הצמצום)==
===ההכרח לצמצום שלא כפשוטו===
[[אדמו"ר הזקן]] שלל בתכלית את ההבנה שהצמצום כפשוטו, וכפי שכתב [[שער היחוד והאמונה - פרק ז'|בתניא]]: "והנה מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם '''ה' יכפר בעדם, ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל''' והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו, שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעולם הזה רק שמשגיח מלמעלה בהשגחה פרטית על כל היצורים כולם אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת." ומאריך{{הערה|בפרק ז' דשער היחוד והאמונה.}} שסברא זו מופרכת הן מצד השכל והן מצד הקבלה:


הסברת מבט ניגודי זה: צמצום מחד גיסא תוך שלילת ההבנה כי תוצאתו הוא העדר האור מאידך גיסא, התבאר באריכות בהרבה דרושים בתורת החסידות. ומכללות הביאורים עולה כי שני עניינים עיקריים בזה:
'''מצד השכל''', שהרי ב[[מאור]] שהוא אין סוף עצמו לא שייך צמצום חס ושלום ולא העלם, כי "אי אפשר כלל לומר ענין הצמצום כפשוטו שהוא ממקרי הגוף{{הערה|במילים "מקרי הגוף" הכוונה שהקב"ה מחייה את העולם רק בכח מוגבל - '''וזאת''' בא אדמו"ר הזקן לשלול (ולא  שהקב"ה סילק את עצמו ואינו נמצא כלל בעולם ש"עזב ה' את הארץ" - שהרי זו עבודה זרה כפשוטה וכפירה בעיקר, וודאי ופשוט ששטות כזו לא עלתה על דעתו של הגר"א ולא את זה צריך לשלול).}}, על הקדוש ברוך" הוא{{הערה|תניא שער היחוד והאמונה פרק ז'.}}, ואדרבה "המאור הוא בהתגלות, ולכן אפילו תינוקות יודעים שיש שם אלוקה מצוי כו', אף שאין בהם השגה ותפיסה איך ומה"{{הערה|תורה אור וירא יד, ב.}}.
:'''א.''' גם לאחרי הצמצום נמצא האור בכל מקום גם במקום הצמצום, ועניין הצמצום לאמיתתו הוא העלם ולא סילוק.
:'''ב.''' גם לאחרי הצמצום האור נמצא '''בגילוי''' בכל מקום, אלא שגילוי זה הוא רק מצד האור ואינו מגיע ומורגש אצל המקבלים.


;העלם ולא סילוק
'''ומצד הקבלה''', שהרי זה מפורש בכמה מקומות בזוהר{{הערה|כפי שמצטט שם בהמשך פרק ז' דשער היחום והאמונה.}}: וזהו שכתוב בתקונים{{הערה|תיקון נ"ז.}} דלית אתר פנוי מיניה לא בעילאין ולא בתתאין, ו[[ברעיא מהימנא]]{{הערה|פרשת פנחס.}} איהו תפיס בכולא ולית מאן דתפיס ביה כו' איהו [[סובב כל עלמין]] כו' ולית מאן דנפיק מרשותיה לבר, איהו [[ממלא כל עלמין]] כו' איהו מקשר ומיחד זינא לזיניה, עילא ותתא, ולית קורבא בד' יסודין אלא בקב"ה כד איהו בינייהו.
את העניין הראשון מסביר האדמו"ר הזקן באריכות בספרו [[לקוטי תורה]] במאמר דיבור המתחיל "להבין מה שכתוב אוצרות חיים"{{הערה|שם=להבין|[http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/14/51b.htm לקוטי תורה הוספות לויקרא נא, ב].}}. שעניין הצמצום אינו סילוק ממקום למקום שנאמר שבמקום החלל הסתלק האור, רק שהאור כפי שהוא במקום החלל הסתלק מלהיות בתנועה של גילוי, ונכלל במאור - ששם נמצא כפי שהוא בעצמותו ואינו בגלוי. להמחשת העניין מביא משל מתלמיד חכם המכיר מסכת על בורייה לעומקה ולרחבה, בשעה שחושב ומשכיל בהשכלותיה נמצאת המסכת בהתגלות במחשבתו, אמנם כשעוסק בדברים אחרים אם כי המסכת אינה גלויה בשכלו, היא לא הסתלקה למקום אחר אלא נמצאת בשכלו בכח הזכרון, ובין מצבה בעת שחושב בה לזמן שאינו חושב בה, היא שבעת שאינו חושב בה מתעלת ההשכלה להיות כפי שהיא בעצמותה למעלה מהתלבשות באותיות השכל, המחשבה והדיבור.


משל נוסף מביא אדמו"ר הרש"ב במאמריו מכח התנועה שביד, לעתים רואים אנו כי אין בכח האדם להניע את ידו (מצד הקור או ששכב עליו וכדומה) ועם זאת במעט זמן יצליח שוב להניעו. והנה חסרון יכולת האדם הנעה ודאי נובעת מהעדר התגלות כח התנועה שביד שמצד סיבות הסתלקה ואין בכוחה לפעול פעולתה, אולם מכך שכעבור זמן מה שוב יצליח האדם להניע את ידו מוכח כי התעלמות הכח אינה מוחלטת אלא שרק חיצוניותה והתגלותה התעלם, ועצם כח התנועה (המופשט והנעלם ([[היולי]])) נמצא ביד כבראשונה. וכמו כן הוא בעניין הצמצום שרק האור והזיו הצטמצם ועצם האור (- המאור, שלמעלה מגילוי) נשאר במקום הצמצום.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31659&st=&pgnum=107 ספר המאמרים תרמ"ג עמוד צח] (ד"ה האמנם).}}  
{{להשלים|סיבה= '''ההכרח לצמצום שלא כפשוטו מצד אני הוי' לא שניתי (לקו"ת ויקרא)'''}}


;אין עצם מסתיר על עצם
===העלם ולא סילוק===
העניין השני, שאור אין סוף נמצא בגלוי גם לאחרי הצמצום ובמקום החלל, מבאר האדמו"ר הזקן בהמשך המאמר בלקוטי תורה שם{{הערה|שם=להבין}}. ותוכן דבריו: העלם שפעל הצמצום הוא רק לגבי הנבראים משאין כן לגביו. וכשאומר לגביו הכוונה לא רק לעצמותו אלא גם לאורו, כלומר, מצד האור הוא נמצא בגלוי גם לאחרי הצמצום ובמקום החלל. וסיבת הדבר הוא, היות והצמצום אינו מוחלט אלא הוא בשביל הגילוי שיהי אחריו, וגם בצמצום נשאר [[רשימו]] מהאור. לכן, למרות שלגבי הנבראים האור נעלם ונשאר רק רשימו לגביו האור גלוי ונרגש במילאו ברשימו. כמשל לכך מביא אדמו"ר הזקן את משל מאדם שלמד מסכת ואינו טרוד בעיון במסכת אלא לומד את [[אותיות]]יו בשטחיות. במקרה זה, על אף שאדם השומע את קריאתו אינו חש בה עמקות כלל, כלפי הקורא עצמו אין כלל העלם ובשעה שקורא את האותיות מאירים בהם כל ההשכלות העמוקים אותם הוא למד בעת עיונו.
הסברת הצמצום שלא כפשוטו מתרצת שאלה: מאחר והאור לא באמת הסתלק  - כיצד נבראו העולמות?
אלא א"ע הנ"ל מובן כפי שמסביר אדמו"ר הזקן ב[[לקוטי תורה]]{{הערה|בהוספות לויקרא, ד"ה להבין מה שכתוב באוצרות חיים, דף נא ע"ב, וראה  [[[http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/14/51b.htm|כאן].}}, שעניין הצמצום אינו העדר האור, אלא שנכלל במאור (ולכן נשאר במקומו, ורק שאינו בגילוי). להמחשת העניין מביא משל מתלמיד חכם המכיר מסכת על בורייה לעומקה ולרחבה. בין עוסק בה ובין התפנה לעסוק במסכתות ודברים אחרים – היא נמצאת חקוקה במוח הזכרון שבשכלו. כל ההבדל הוא שכשעוסק בה היא במחשבתו בגילוי וכשאינו עוסק בה היא כלולה במח הזכרון בהעלם – וכיוון שהיא בהעלם יכול ללמוד מס' אחרת כיוון שעתה ענין הקודם שלמד אינו בגילוי אבל ודאי ופשוט שהיא נמצאת שם.
 
משל נוסף לעניין זה מביא אדמו"ר הרש"ב, מכח התנועה שביד. לעיתים רואים אנו כי אין בכח האדם להניע את ידו (מצד הקור או ששכב עליו וכדומה) ועם זאת במעט זמן יצליח שוב להניעו. והנה חסרון יכולת הנעת היד נובעת מהעדר התגלות כח התנועה שביד, שמצד סיבות הסתלקה ואין בכוחה לפעול פעולתה. אולם מכך שכעבור זמן מה שוב יצליח האדם להניע את ידו מוכח כי התעלמות הכח אינה מוחלטת אלא רק חיצוניותה והתגלותה התעלם, ועצם כח התנועה (המופשט והנעלם ([[היולי]])) נמצא ביד כבראשונה גם בשעה שנמנע ממנו להזיז את ידו. וכמו כן הוא בעניין הצמצום שרק האור והזיו הצטמצם ועצם האור (- המאור, שלמעלה מגילוי) נשאר במקום הצמצום{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31659&st=&pgnum=107 ספר המאמרים תרמ"ג עמוד צח] (ד"ה האמנם).}}.
 
===אין עצם מסתיר על עצם===
עניין נוסף הנובע מהבנת ה"צמצום שלא כפשוטו" הוא, שאור אין סוף נמצא '''בגלוי''' גם לאחרי הצמצום ובמקום החלל (ורק שגילוי זה הוא מצד האור ואינו מורגש אצל המקבלים).
 
מבאר האדמו"ר הזקן{{הערה|שם, בהמשך ד"ה להבין מה שכתוב באוצ"ח}}, ותוכן דבריו: העלם שפעל הצמצום על האור הוא רק לגבי הנבראים (מקבלי האור) ולא כלפי האלקות המשפיע{{הערה|וכשאומר לגבי אלקות הכוונה לא רק לעצמותו אלא גם לאורו והתפשטותו.}}. כלומר, השפעת הצמצום על האור היא רק '''שהנבראים''' לא ירגשו אותו - אבל אין היא נוגעת לאור עצמו, והוא נמצא '''בגלוי''' גם לאחרי הצמצום ובמקום החלל.
 
והיינו, כל מטרת ותכלית הצמצום היא '''בשביל הגילוי'''{{הערה|מטרת הצמצום והבריאה כולה היא משום ש"נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". והיינו, כל מטרת הצמצום ובריאת התחתונים היא בשביל שבסופו של דבר תתגלה שם עצמותו ומהותו ב"ה.}} (ויתר על כן - גם אחרי הצמצום נשאר [[רשימו]] מהאור) - לכן (למרות שלגבי הנבראים האור נעלם) אין הדבר מעלים '''כלל''' לגבי האור.
 
כמשל לכך מביא אדמו"ר הזקן אדם שבעבר למד היטב מסכת, וכעת אינו טרוד בה בעיון אלא לומדה בשטחיות. אדם השומע את קריאתו אינו חש בה עמקות כלל (כלפיו פועל הצמצום העלם, שהרי אינו חש את העמקות הקיימת במוח זיכרונו של הלומד), אך כלפי הלומד עצמו אין כלל העלם. בשעה שקורא את האותיות מאירים בהם כל ההשכלות העמוקות הקיימות בזיכרונו מעת שלמד בעיון.


עניין זה התבאר באריכות במאמריהם של רבותינו נשיאנו, החל ממאמריו של האדמו"ר הזקן{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32915&st=&pgnum=73 ספר המאמרים תקס"ד עמוד סו].}} בה מובאת הטענה המגדירה והמחייבת את הרעיון האמור, והוא שלאחרי שאנו יודעים שגם הצמצום הוא מכוחו ממילא על פי הכלל כי "אין עצם מסתיר על עצמו" אין בצמצום שום הסתר כלפיו.
עניין זה התבאר באריכות במאמריהם של רבותינו נשיאנו, החל ממאמריו של האדמו"ר הזקן{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32915&st=&pgnum=73 ספר המאמרים תקס"ד עמוד סו].}} בה מובאת הטענה המגדירה והמחייבת את הרעיון האמור, והוא שלאחרי שאנו יודעים שגם הצמצום הוא מכוחו ממילא על פי הכלל כי "אין עצם מסתיר על עצמו" אין בצמצום שום הסתר כלפיו.
==הצמצום שאינו כפשוטו – יסוד היסודות דהחסידות==
{{להשלים|סיבה= '''הצמצום שלא כפשוטו הוא היסוד לשיטת הבעש"ט בעניין השג"פ – שעהיוה"א בתחילתו'''}}
{{ערך מורחב|ערך=[[הכל הוא אלוקות]]}}
==לקריאה נוספת==
*'''[https://online.fliphtml5.com/aukho/bfuv/#p=7 אור חדש בסוגיית הצמצום]''', בטאון 'היכל ליובאוויטש' גליון ד', י"א ניסן תשפ"ג, עמוד 123
==קישורים חיצוניים==
*[https://toratchabad.com/פולמוס-הצמצום-בין-גדולי-המחשבה פולמוס הצמצום בין גדולי המחשבה, מעיינותיך.]


{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]
[[קטגוריה:תורת הקבלה]]
[[קטגוריה:צמצום]]
[[קטגוריה:צמצום]]
[[קטגוריה:אחדות השם]]

גרסה אחרונה מ־23:05, 2 בנובמבר 2024

סדר השתלשלות
לפני הצמצום
עצמות ומהות · מאור · אור אין סוף · עשר ספירות הגנוזות · יחיד · אחד ויחיד · קדמון · טהירו עילאה
הצמצום והקו
צמצום הראשון · טהירו תתאה · מקום פנוי · רשימו · נקודה קו שטח · קו וחוט · עגולים ויושר · אור מקיף · אור פנימי · ראש תוך סוף
בי"ע דכללות
אבי"ע (השתלשלות כללית)

אדם קדמון · עולם העקודים · עולם התוהו · אור ישר · אור חוזר · שם ע"ב · שם ס"ג · שם מ"ה · שם ב"ן

אבי"ע דפרטות
עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה

עולם האצילות · עולם הבריאה · עולם היצירה · עולם העשייה · בי"ע · פרסא

סוגי השתלשלות
יש מאין · עילה ועלול · קפיצה ודילוג · אין ערוך
פירוש נוסף ערך זה עוסק בצמצום הראשון שהיה באור אין סוף. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו צמצום (פירושונים).

הצמצום הראשון מכונה גם צמצום בדרך סילוק הוא המקור הראשון להתהוות של העולמות, שהקב"ה כביכול צמצם באור אין סוף והותיר מקום פנוי שבו יוכלו להתהוות העולמות. מבואר כי אם היה נברא העולם בבחינת עילה ועלול, לא היה יכול להיות התהוות עולמות בעלי גבול, ולכן הוצרך להיות צמצום באור אין סוף שלאחר מכן יוכלו להתהוות בחינת עולמות נפרדים ומוגבלים.


מקור המושג[עריכה | עריכת קוד מקור]

הצמצום מוזכר במפורש לראשונה בכתבי האריז"ל, ותיאורו מביא בקצרה הרב חיים ויטאל[1], וזה לשונו:

דע כי תחילת הכל היה כל המציאות אור פשוט ונקרא אי'ן סוף, ולא היה שם שום חלל ושום אויר פנוי. אלא הכל היה אור האין סוף, וכשעלה ברצונו הפשוט להאציל הנאצלים לסיבה נודעת... ואז צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז אמצעית שבו, ושם צמצם עצמו אל הצדדין והסביבות, ונשאר חלל בנתיים. וזה היה צמצום הראשון של המאציל העליון, וזה מקום החלל הוא עגול בהשואה א' מכל צדדיו, עד שנמצא עולם האצילות וכל העולמות נתונים תוך החלל הזה. ואור האין סוף מקיפו בשוה מכל צדדיו.

לאחר מכן ממשיך בתיאור המשכת אור הקו בתוך חלל זה:

והנה כאשר צמצם עצמו אז דרך צד אחר מן החלל העגול הזה המשיך אור דרך קו אחר ישר דק כעין צנור אחד אור הנמשך מהאין סוף אל תוך החלל הזה וממלא אותו. אבל נשאר מקום פנוי בין האור שבתוך חלל זה ובין אור האין סוף המקיף את זה החלל כנזכר שנתצמצם אל צדדיו. וסיום הקו הזה למטה אינו נוגע גם כן באור האין סוף עצמו שאם לא כן יחזור הדבר לכמות שהיה ויחזור ויתחבר האור הזה שבתוך החלל עם אור האין סוף יחד כבראשונה.

באריכות גדולה (ועם פרטים רבים נוספים) מובא עניין זה בכתבי האר"י גם בעץ חיים[2], ובמבוא שערים (בתחילתו, שער ראשון חלק א פרק א)

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כבר בתחילת התפשטות תורת הצמצום על ידי האריז"ל ותלמידיו התגלעו ויכוחים בין המקובלים בפרשנות המושג צמצום, יש מהם ובראשם המקובל רבי עמנואל חי ריקי בספרו יושר לבב[3] שסברו כי המשמעות צמצום הוא "צמצום כפשוטו", ולדעתם הבורא פינה עצמו ממקום העולם, ומשגיח עליו כ"מלך המשגיח מחלונו על דבר לכלוך", לטענתו אין לומר שהצמצום אינו כפשוטו שהרי בכך יוצא כי הבורא נמצא "בגשמיים השפלים הבלתי נכבדים ואף בנבזים" דבר המהווה השפלה כלפיו.

אמנם רבים מהמקובלים חלקו על סברה זו, וטענו כי משמעות הצמצום בהכרח "לא כפשוטו". לאבי שיטה זו נחשב רבי יוסף אירגס[4] אשר בספרו "שומר אמונים" (הקדמון) קובע[5] "כי כל הרוצה להבין ענין הצמצום כפשוטו ממש הרי הוא נופל בכמה שבושים וסתירות של רוב עיקרי האמונה". בדבריו לא מבואר כל צרכו מה הוא אם כן הצמצום, אלא רק "דהצמצום הוא דרך משל לסבר את האזן"[6]. את דעתו הוא קובע מדיוק בדברי האריז"ל אולם מביא לשיטתו הוכחות רבות. ומטענותיו: מיוסד על האמונה כי הבורא מופשט מהשגתנו בתכלית, והוא מופשט מכל ציור ומדידה, בהכרח שהצמצום אינו כפשוטו שאילולי כך הרי ישנו ציור והשגה באלקות - עיגול, קו ומקום פנוי. כמו כן טוען כי הכרח שהבורא אינו בר שינויים וגם מעשיו לברוא את הנבראים הרבים אינם פועלים בו שינוי כלל, מכריח כי הצמצום אינו כפשוטו שאילולי כך יוצא כי נוצר בו שינוי בבריאה. ומלבד זאת, המושג צמצום הוא ממקרי הגוף שרק בו שייך תנועה: עליה, ירידה וכדומה, דבר המושלל בתכלית כשמדובר באלקות. בהמשך דבריו מבאר כי הדבר מחויב גם אם נפרש שהצמצום לא היה במאור עצמו, אלא רק ברצונו כשיטת הרמ"ע מפאנו.יש טוענים[דרוש מקור: כמדומני כך מובא באיזהו מקמן ציון של הרבי, אולם על פי השמועה הרבי רק מצטט מחבר מלפני שמונים שנה שכתב כן ואינו דעת עצמו.] שגם רבי אברהם אירירא (תלמיד רבי ישראל סרוג תלמיד האר"י) סובר כך[7].

מנגד טוען רבי עמנואל חי ריקי בספרו יושר לבב כי ההיפך הוא הנכון ומדברי האריז"ל בעץ חיים ניתן לדייק הפוך כי הצמצום הוא בדווקא כפשוטו, על טענתו כי אילו נאמר שהצמצום כפשוטו הרי זה מגביל ומצייר את הבורא, טוען כי אין בטענתו טענה, היות והציור וההגבלה באו מאיתו וברצונו מבטלה כרגע, אין בכך גירעון וחיסרון, החיסרון בדבר מוגבל -לטענתו - הוא כשההגבלה נובעת מהגדרת מציאות הדבר, ולא כשההגבלה מקורה ברצונו שלו. לטענתו שיטתו בעניין הצמצום אינה מוגדרת כלל בגדרי השכל שהרי האמונה ביכולתו מכריחה שהוא יכול לברוא עולם גם ללא הצמצום כלל ורק בקבלה מאריז"ל ידענו שהבריאה על ידי צמצום וממילא אין ביכלתנו להבין לחייב ולחקור בדבר בשכלנו איך הוא צמצום זה.

הצורך בצמצום[עריכה | עריכת קוד מקור]

לפני הצמצום הייתה המציאות בבחינת "הוא ושמו בלבד", שאור האין סוף היה מאוחד בעצמות האין סוף. ומכיון שאם היו העולמות נמשכים בבחינת עילה ועלול, היו גם הם בבחינת אין סוף (והקב"ה הרי רצה עולמות בעלי גבול, דירה בתחתונים) - הוצרך להיות באור צמצום באופן של אין ערוך.

את הצורך בצמצום מסבירה החסידות במשל: כשרב רוצה ללמד לתלמיד שכל עמוק שאינו בערך התלמיד, הנה, אם ישפיע לתלמיד כל עומק השכל כפי שהוא אצלו – לא יקבל (לא יבין) התלמיד ולא כלום. אלא עליו להעלים תחילה בעצמו את כל עומק השגתו עד שלא ישאר ממנה רק בחינת רושם (כנקודה אחת מכל העומק והרוחב) – ורק אז יוכל התלמיד לקבל ולהבין זאת.


שוני צמצום הראשון משאר הצמצומים[8][עריכה | עריכת קוד מקור]

להבין את טעם ההבדל מצמצום הראשון לשאר הצמצומים[9], יש להקדים את מהו ההבדל בינו לביניהם:

הצמצומים (הפרסאות) שבסדר ההשתלשלות הם כדוגמת משל: שדבר השכל מולבש בעניין אחר לגמרי, שמצד עצמו אין לו שום קשר לנמשל. כלומר, הפרסא מצמצמת את האור כך שיתגלה בעניין נמוך יותר. צמצום כזה מועיל רק כשכבר יש מציאות[10]. אבל באור אין סוף שלפני הצמצום אין מציאות של ספירות (ואפילו לא מקור להן) לכן שום צמצום מסוג זה[11] לא יכולים להפוך אחדות (פשוטה) לריבוי (ספירות). בסגנון אחר: הספירות הן מציאות של יש, ואילו באור אין סוף לא קיימת מציאות כזו, ולא מקור למציאות כזו. כדי שהאין-סוף "יוכל" להוות מציאות של "יש" בלי שום מקור קודם לו צריך צמצום מסוג שונה לגמרי - הצמצום הראשון.


מהות השוני שבין צמצום הראשון לשאר הצמצומים

מהות הצמצום הראשון הפוכה משאר הצמצומים: שאר הצמצומים מורידים את האור האלוקי (לגלותו בעניין ומדרגה נמוכה יותר), ואילו הצמצום הראשון עניינו התעלות האור והתכללותו במקורו ושורשו. המשל על זה בחסידות הוא מאדם שלמד היטב על בורייה מסכת מסויימת עד שהוא בקיא בה ושולט בה באופן מוחלט, כשהוא עובר ללמוד מסכת אחרת "נעלמת" כביכול המסכת הראשונה, ובאופן גלוי היא אינה קיימת אפילו אצלו. אך אם כעבור זמן יחזור לדבר בה הנה יתגלה שהיא כולה אצלו בשלימות.

כאשר אור האין סוף מתעלה ונכלל במקור – באין סוף עצמו, הוא "נעלם" כביכול, ובכך מתגלה כח ההגבלה של האין סוף. הגבלה זו היא הראשונה בשרשרת צמצומים[12] שבסופן מתהוות עשר הספירות.


השיטות בעניין הצמצום[עריכה | עריכת קוד מקור]

כאמור[13], ה"צמצום הראשון" מוזכר לראשונה בכתבי האר"י ז"ל. אך האר"י לא פירש האם כוונתו שהצמצום היה כפשוטו או לא (היינו, שהוא רק עניין של סילוק והעלם), ולא אם הוא באור או במאור. כתוצאה מכך אפשר להבין את דברי האר"י ז"ל בארבעה אופנים[14]:

• הצמצום היה כפשוטו - באור וגם במאור.

• הצמצום היה כפשוטו – אבל רק באור.

• הצמצום היה שלא כפשוטו – אבל גם במאור.

• הצמצום היה שלא כפשוטו – וגם זאת רק באור (ולא במאור).


  • הגר"א סבר כהאפשרות הראשונה[16], וראייתם הייתה מדיני התורה האוסרים על תפילה במבואות המטונפים, מזוזה במקום הבזיון וכיו"ב.
  • ר' חיים מוולוז'ין[17] חלק על רבו (כפי הנראה בהשפעת ספרי חב"ד בכלל והתניא בפרט[18]), וסבר כהשיטה השלישית – שהצמצום אמנם אינו כפשוטו, אך הוא גם במאור עצמו.
  • אולם רבינו הזקן הכריע (לפי מה שקיבל מרבותיו[19]), שהצמצום אינו במאור אלא רק באור (וגם זה רק בדרגה האחרונה שלו.) – וגם זה לא כפשוטו[20].

הכרעת החסידות (ופירוט ענייני הצמצום)[עריכה | עריכת קוד מקור]

ההכרח לצמצום שלא כפשוטו[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"ר הזקן שלל בתכלית את ההבנה שהצמצום כפשוטו, וכפי שכתב בתניא: "והנה מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם ה' יכפר בעדם, ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו, שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעולם הזה רק שמשגיח מלמעלה בהשגחה פרטית על כל היצורים כולם אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת." ומאריך[21] שסברא זו מופרכת הן מצד השכל והן מצד הקבלה:

מצד השכל, שהרי במאור שהוא אין סוף עצמו לא שייך צמצום חס ושלום ולא העלם, כי "אי אפשר כלל לומר ענין הצמצום כפשוטו שהוא ממקרי הגוף[22], על הקדוש ברוך" הוא[23], ואדרבה "המאור הוא בהתגלות, ולכן אפילו תינוקות יודעים שיש שם אלוקה מצוי כו', אף שאין בהם השגה ותפיסה איך ומה"[24].

ומצד הקבלה, שהרי זה מפורש בכמה מקומות בזוהר[25]: וזהו שכתוב בתקונים[26] דלית אתר פנוי מיניה לא בעילאין ולא בתתאין, וברעיא מהימנא[27] איהו תפיס בכולא ולית מאן דתפיס ביה כו' איהו סובב כל עלמין כו' ולית מאן דנפיק מרשותיה לבר, איהו ממלא כל עלמין כו' איהו מקשר ומיחד זינא לזיניה, עילא ותתא, ולית קורבא בד' יסודין אלא בקב"ה כד איהו בינייהו.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה. סיבה: ההכרח לצמצום שלא כפשוטו מצד אני הוי' לא שניתי (לקו"ת ויקרא).

העלם ולא סילוק[עריכה | עריכת קוד מקור]

הסברת הצמצום שלא כפשוטו מתרצת שאלה: מאחר והאור לא באמת הסתלק - כיצד נבראו העולמות? אלא א"ע הנ"ל מובן כפי שמסביר אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה{{הערה|בהוספות לויקרא, ד"ה להבין מה שכתוב באוצרות חיים, דף נא ע"ב, וראה [[[1].}}, שעניין הצמצום אינו העדר האור, אלא שנכלל במאור (ולכן נשאר במקומו, ורק שאינו בגילוי). להמחשת העניין מביא משל מתלמיד חכם המכיר מסכת על בורייה לעומקה ולרחבה. בין עוסק בה ובין התפנה לעסוק במסכתות ודברים אחרים – היא נמצאת חקוקה במוח הזכרון שבשכלו. כל ההבדל הוא שכשעוסק בה היא במחשבתו בגילוי וכשאינו עוסק בה היא כלולה במח הזכרון בהעלם – וכיוון שהיא בהעלם יכול ללמוד מס' אחרת כיוון שעתה ענין הקודם שלמד אינו בגילוי אבל ודאי ופשוט שהיא נמצאת שם.

משל נוסף לעניין זה מביא אדמו"ר הרש"ב, מכח התנועה שביד. לעיתים רואים אנו כי אין בכח האדם להניע את ידו (מצד הקור או ששכב עליו וכדומה) ועם זאת במעט זמן יצליח שוב להניעו. והנה חסרון יכולת הנעת היד נובעת מהעדר התגלות כח התנועה שביד, שמצד סיבות הסתלקה ואין בכוחה לפעול פעולתה. אולם מכך שכעבור זמן מה שוב יצליח האדם להניע את ידו מוכח כי התעלמות הכח אינה מוחלטת אלא רק חיצוניותה והתגלותה התעלם, ועצם כח התנועה (המופשט והנעלם (היולי)) נמצא ביד כבראשונה גם בשעה שנמנע ממנו להזיז את ידו. וכמו כן הוא בעניין הצמצום שרק האור והזיו הצטמצם ועצם האור (- המאור, שלמעלה מגילוי) נשאר במקום הצמצום[28].

אין עצם מסתיר על עצם[עריכה | עריכת קוד מקור]

עניין נוסף הנובע מהבנת ה"צמצום שלא כפשוטו" הוא, שאור אין סוף נמצא בגלוי גם לאחרי הצמצום ובמקום החלל (ורק שגילוי זה הוא מצד האור ואינו מורגש אצל המקבלים).

מבאר האדמו"ר הזקן[29], ותוכן דבריו: העלם שפעל הצמצום על האור הוא רק לגבי הנבראים (מקבלי האור) ולא כלפי האלקות המשפיע[30]. כלומר, השפעת הצמצום על האור היא רק שהנבראים לא ירגשו אותו - אבל אין היא נוגעת לאור עצמו, והוא נמצא בגלוי גם לאחרי הצמצום ובמקום החלל.

והיינו, כל מטרת ותכלית הצמצום היא בשביל הגילוי[31] (ויתר על כן - גם אחרי הצמצום נשאר רשימו מהאור) - לכן (למרות שלגבי הנבראים האור נעלם) אין הדבר מעלים כלל לגבי האור.

כמשל לכך מביא אדמו"ר הזקן אדם שבעבר למד היטב מסכת, וכעת אינו טרוד בה בעיון אלא לומדה בשטחיות. אדם השומע את קריאתו אינו חש בה עמקות כלל (כלפיו פועל הצמצום העלם, שהרי אינו חש את העמקות הקיימת במוח זיכרונו של הלומד), אך כלפי הלומד עצמו אין כלל העלם. בשעה שקורא את האותיות מאירים בהם כל ההשכלות העמוקות הקיימות בזיכרונו מעת שלמד בעיון.

עניין זה התבאר באריכות במאמריהם של רבותינו נשיאנו, החל ממאמריו של האדמו"ר הזקן[32] בה מובאת הטענה המגדירה והמחייבת את הרעיון האמור, והוא שלאחרי שאנו יודעים שגם הצמצום הוא מכוחו ממילא על פי הכלל כי "אין עצם מסתיר על עצמו" אין בצמצום שום הסתר כלפיו.

הצמצום שאינו כפשוטו – יסוד היסודות דהחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה. סיבה: הצמצום שלא כפשוטו הוא היסוד לשיטת הבעש"ט בעניין השג"פ – שעהיוה"א בתחילתו.
ערך מורחב – הכל הוא אלוקות

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ↑ באוצרות חיים בתחילתו
  2. ↑ בתחילתו: היכל א"ק, שער א' (דרוש עיגולים ויושר) ענף ב'.
  3. ↑ בית א חדר א פרק יב.
  4. ↑ בן דודו של רבי עמנואל חי ריקי.
  5. ↑ ויכוח שני סעיף לד.
  6. ↑ שם סעיף מ.
  7. ↑ שער השמים מאמר חמישי פרק יב.
  8. ↑ על פי שלושת המאמרים בתורה אור: דיבור המתחיל 'פתח אליהו' ושני המאמרים 'ארדה נא' שאחריו, ומראי המקומות שנסמנו במאמרים שם.
  9. ↑ הנקראים פרסא, והיינו, הצמצום שבין האצילות לבריאה, שבין הבריאה לליצירה ושבין היצירה לעשייה.
  10. ↑ של עשר ספירות (ואותה רוצים להוריד לדרגא נמוכה יותר.
  11. ↑ ואפילו לא ריבוי צמצומים כאלו.
  12. ↑ שעיקרם הם: הרשימו, א"ק, עקודים, תוהו ואריך אנפין.
  13. ↑ בפסקה הראשונה לעייל.
  14. ↑ לקו"ש ט"ו, הוספות לבראשית עמ' 470.
  15. ↑ תיקוני זהר קכב ב.
  16. ↑ ועל הטענה שוהלא הזוהר אומר במפורש "לית אתר פנוי מינה"[15]? היו עונים המנגדים לחסידות שאין מקום פנוי מהשגחתו.
  17. ↑ תלמידו המובהק של הגר"א, בספרו נפש החיים פרק ג', משמעות שומר אמונים הקדמון, ויכוח ב' סעיף מא.
  18. ↑ הערת הרבי, שאם כי אין לכך ראיות כך נראים הדברים: "ובכלל נראה שראה הרר"ח מואלאזין ספרי חב"ד ובפרט ס' התניא ונשפע מהם אף שאיני יודע זה בהוכחות גמורות" (לקו"ש חט"ו ע' 470). וראו גם תורה שלמה להרב כשר, ח"ח כרך תשיעי לשמות במילואים עמ' רמט, שכתב: “וכל העובר בעיון על שער ג' מספרו נפש־החיים יראה גלוי שקרא את ספר־התניא וקיבל שיטתו כמעט בכל הפרטים ויש שם ממש אותן הלשונות שבתניא אלא שהוסיף מקורות מספרי חז"ל לבאר שיטה זו". וראו גם: השפעת ספר־התניא על ספר “נפש־החיים - באתר מעיינותיך, ל' תשרי תשע"ט.
  19. ↑ "לקוטי ביאורים" (להרה"צ ר' הלל מפאריטש) לשער היחוד סוף אות יב וזה לשונו "וכמ"ש בשם אדמו"ר הזקן ששמע בק"ק מעזריטש לא תחללו את שם קדשי שלא תעשו בחי' חלל באור אין סוף הנקרא שם קדשי, והיינו שלא יבינו ענין הצמצום כפשוטו שהוא סילק המהות כו' ".
  20. ↑ ד"ה להבין מה שכתוב באוצ"ח.
  21. ↑ בפרק ז' דשער היחוד והאמונה.
  22. ↑ במילים "מקרי הגוף" הכוונה שהקב"ה מחייה את העולם רק בכח מוגבל - וזאת בא אדמו"ר הזקן לשלול (ולא שהקב"ה סילק את עצמו ואינו נמצא כלל בעולם ש"עזב ה' את הארץ" - שהרי זו עבודה זרה כפשוטה וכפירה בעיקר, וודאי ופשוט ששטות כזו לא עלתה על דעתו של הגר"א ולא את זה צריך לשלול).
  23. ↑ תניא שער היחוד והאמונה פרק ז'.
  24. ↑ תורה אור וירא יד, ב.
  25. ↑ כפי שמצטט שם בהמשך פרק ז' דשער היחום והאמונה.
  26. ↑ תיקון נ"ז.
  27. ↑ פרשת פנחס.
  28. ↑ ספר המאמרים תרמ"ג עמוד צח (ד"ה האמנם).
  29. ↑ שם, בהמשך ד"ה להבין מה שכתוב באוצ"ח
  30. ↑ וכשאומר לגבי אלקות הכוונה לא רק לעצמותו אלא גם לאורו והתפשטותו.
  31. ↑ מטרת הצמצום והבריאה כולה היא משום ש"נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". והיינו, כל מטרת הצמצום ובריאת התחתונים היא בשביל שבסופו של דבר תתגלה שם עצמותו ומהותו ב"ה.
  32. ↑ ראה ספר המאמרים תקס"ד עמוד סו.
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=צמצום_הראשון&oldid=719183"