כ' במנחם אב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(26 גרסאות ביניים של 14 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=תאריך כ' במנחם אב|אחר=תאריך הסתלקותו של [[ר' לויק]]|ראו=[[לוי יצחק שניאורסון#הסתלקותו|הסתלקותו של רבי לוי יצחק]]}}
{{חודש אב}}
{{חודש אב}}
'''כ' באב''' הוא היום העשרים ב[[חודש מנחם אב]].
'''כ' באב''' הוא היום העשרים ב[[חודש מנחם אב]].
שורה 4: שורה 5:
יום זה היה המיועד למשפחת פחת מואב בן יהודה להביא קרבן עצים ל[[בית המקדש]].
יום זה היה המיועד למשפחת פחת מואב בן יהודה להביא קרבן עצים ל[[בית המקדש]].


שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.  
==אירועים ביהדות==
*שי"ח – [[ספר הזהר]] של רבי [[שמעון בר יוחאי]] מודפס לראשונה.
*[[תקל"ז]] – רבי מרדכי אלחייך, דיין בתוניס – לוב, נפטר.
*[[תרס"ג]] – רבי ניסים חדאד, רבה של נאבל – לוב, נפטר.


כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).  
==ימי חב"ד==
===אירועים===
*[[תשכ"ה]] – הונחה [[אבן הפינה]] לייסוד שיכון חב"ד ב[[לוד]].
*[[תשל"ה]] נחנך בית הכנסת החב"די הראשון בשיכון חב"ד ב[[לוד]] המשמש כיום את קהילת יוצאי גרוזיה.
*[[תש"מ]] – הרבי מורה על הקמת [[כולל תפארת זקנים לוי יצחק (קראון הייטס)|כולל תפארת זקנים לוי יצחק]].
*[[תשמ"א]] – נערך ה[[סיום והכנסת ספר תורה|סיום]] הראשון על [[מבצע אות בספר התורה לילדי ישראל|ספר התורה לילדי ישראל]], בעקבותיו נערכו גם שאר הסיומים בתאריך זה.


הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחבלמנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחבעוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.  
===[[יום הולדת|נולדו]]===
*[[תרע"ב]] – הרב [[שאול רסקין]], מראשוני המתיישבים ב[[כפר חב"ד]].
*[[תרע"ז]] – הרב [[משה בייטש]], [[שוחט]] חסיד חב"ד, בוגר ישיבות תומכי תמימים בפולין, מראשוני המתיישבים בכפר חב"ד.
*[[תרצ"ב]] – הרב [[מרדכי גורודצקי]], יו"ר וועד נחלת הר חב"ד.
*[[תרצ"ז]] – הרב [[משה ליפא רבינוביץ]], חסיד חבמירושלים הקים את ישיבת חב"ד בויניצא-[[אוקראינה]] בראשות השליח הרב שאול הורוביץ.
*[[תרצ"ט]] – הרב [[מיכאל מישולובין]], [[משפיע]] ראשי ב[[נחלת הר חב"ד]].
*[[תשכ"ד]] – הרב [[משה אקסלרוד (עתלית)]], [[שליח הרבי]] בעתלית.


ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב(מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.  
===[[פטירה|נפטרו]]===
*'''[[תש]] – [[רבי לוי יצחק שניאורסון]], אביו של [[הרבי]], נפטר ומנוחתו כבוד בעיר [[אלמא אטא]].'''
*[[תרפ"ט]] – הרב [[אליעזר דן סלונים]] מראשי הקהילה היהודית ב[[חברון]] מת מפצעיו לאחר שנדקר במהלך [[מאורעות תרפ"ט]].
*[[תשע"ג]] – הרב [[יעקב עמנואל שוחט]], [[שליח]] [[הרבי]] ב[[טורונטו]], [[קנדה]].
*[[תשע"ט]] – הרב [[ישראל דב לבנוני]], מגדולי המתעסקים בבנית דגמי [[בית המקדש]].


לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.  
==ביאור הרבי בקשר עם מעלת יום זה==
בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים, בתאריך זה חלה הקביעות של צאצאי משפחת פחת מואב משבט יהודה להביא קרבן עצים לבית המקדש. בשונה משאר המשפחות שהביאו עצים כתרומה לבית המקדש, היות ומשפחה זו תרמה את העצים בכל שנה לאחר שכבר החלה תקופת השנה בה תשש כוחה של חמה ולא היה ניתן לכרות עצים נוספים מחשש שהם יהיו מתולעים.


קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.  
תרומה זו מדגישה את ההתמסרות של בני אותה משפחה עבור כלל ישראל, שהם היו מוכנים לתת את כל העצים שהיו להם עבור קרבנות של אנשים אחרים שאת רובם לא הכירו כלל, למרות שייתכן שזה יבוא על חשבונם כאשר הם עצמם יצטרכו עצים ולא יהיה להם.


זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
ב[[השגחה פרטית]] חלה הסתלקותו של [[רבי לוי יצחק שניאורסון]] אביו של [[הרבי]] בדיוק בתאריך זה, דבר המסמל יותר מכל שגם הוא נקט בקו זה בפעילותו הציבורית, ומסר את עצמו לטובת כלל ישראל גם על חשבון טובתו האישית{{הערה|1=על פי שיחת כ"ף [[מנחם אב]] [[תשמ"ה]] ותשכ"ח.}}.
 
שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
==אירועים ביהדות==
*שי"ח - [[ספר הזהר]] של רבי [[שמעון בר יוחאי]] מודפס לראשונה.
*[[תקל"ז]] - רבי מרדכי אלחייך, דיין בתוניס – לוב, נפטר.
*[[תרס"ג]] - רבי ניסים חדאד, רבה של נאבל – לוב, נפטר.


==[[ימי חב"ד]]==
==קישורים חיצוניים==
*[[תש"ג]] - [[רבי לוי יצחק שניאורסון]], אביו של [[הרבי]], נפטר ומנוחתו כבוד בעיר [[אלמא אטא]].
*[https://www.mafteiach.app/likkutei_sichos/by_moad/20_av לקוטי שיחות מועדים - כ' מנחם אב] {{מפתח}}
*הרב יוסף יצחק עמאר, '''[https://chabadpedia.co.il/images/6/6e/%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2_%D7%A2%D7%A7%D7%91_%D7%AA%D7%A9%D7%A4%D7%92.pdf סקירה: כ"ף מנחם אב אצל הרבי לאורך השנים]''' (סקירה משנת תשפ"ג)


{{הערות שוליים}}
{{להיום יום|כ'|מנחם אב}}
{{להיום יום|כ'|מנחם אב}}
[[קטגוריה:ימי חב"ד|כ כ]]
[[קטגוריה:ימי חב"ד - חודש מנחם אב|ב כ]]
[[קטגוריה:ימי חב"ד - חודש מנחם אב|ב כ]]

גרסה אחרונה מ־20:53, 11 ביוני 2024

<< >> חודש מנחם אב

א ב ג ד ה ו ז ח ט י
יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ
כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

תשרי · חשוון · כסלו · טבת · שבט · אדר
ניסן · אייר · סיוון · תמוז · מנחם אב · אלול

כ' באב הוא היום העשרים בחודש מנחם אב.

יום זה היה המיועד למשפחת פחת מואב בן יהודה להביא קרבן עצים לבית המקדש.

אירועים ביהדות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ימי חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

אירועים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולדו[עריכה | עריכת קוד מקור]

נפטרו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביאור הרבי בקשר עם מעלת יום זה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בזמן שבית המקדש היה קיים, בתאריך זה חלה הקביעות של צאצאי משפחת פחת מואב משבט יהודה להביא קרבן עצים לבית המקדש. בשונה משאר המשפחות שהביאו עצים כתרומה לבית המקדש, היות ומשפחה זו תרמה את העצים בכל שנה לאחר שכבר החלה תקופת השנה בה תשש כוחה של חמה ולא היה ניתן לכרות עצים נוספים מחשש שהם יהיו מתולעים.

תרומה זו מדגישה את ההתמסרות של בני אותה משפחה עבור כלל ישראל, שהם היו מוכנים לתת את כל העצים שהיו להם עבור קרבנות של אנשים אחרים שאת רובם לא הכירו כלל, למרות שייתכן שזה יבוא על חשבונם כאשר הם עצמם יצטרכו עצים ולא יהיה להם.

בהשגחה פרטית חלה הסתלקותו של רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי בדיוק בתאריך זה, דבר המסמל יותר מכל שגם הוא נקט בקו זה בפעילותו הציבורית, ומסר את עצמו לטובת כלל ישראל גם על חשבון טובתו האישית[1].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. על פי שיחת כ"ף מנחם אב תשמ"ה ותשכ"ח.


הפתגם היומי - כ' במנחם אב - מלוח היום יום
כשם שמצות תפלין, על דרך משל, יש לה מקום קבוע בראש ובזרוע, ומרגיש כובד התפלה של ראש וההידוק דתפלה של יד כן הוא במצות אהבה ויראה, וכמו שכתב הרמב"ם (יסודי מתורה פרק ב' הלכה א'): "האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבה וליראה אותו שנאמר "ואהבת את ה' אלוקיך" ונאמר "את ה' אלוקיך תירא", הנה שיעור מצות אלו הוא אשר יורגשו בהרגש גופני בבשר הלב ממש, וכמו אדם הפוגש את אוהבו הנאמן, ולא זו בלבד אז אים זאל ווערען גוט פון דעם (= שיהיה לו טוב מזה), שישכח על כל הדברים המעיקים אותו, אלא עוד שיתעורר בו חיות פנימי בתקוה טובה, כי לבו טוב עליו, וכן במדת היראה נופל עליו פחד גדול ומורא, כי בשעה ההיא הוא נזכר על כל עניניו הלא טובים במחשבה דבור ומעשה, ולבו יכאב בכאב מורגש מיראת העונש ביראת שמים ולפעמים הוא ברגש של ירא בושת או גם יראת הרוממות.