י"ח בטבת: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־16:55, 14 בנובמבר 2023

<< >> חודש טבת
א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח	ט	י
יא	יב	יג	יד	טו	טז	יז	יח	יט	כ
כא	כב	כג	כד	כה	כו	כז	כח	כט
תשרי · חשוון · כסלו · טבת · שבט · אדר ניסן · אייר · סיוון · תמוז · מנחם אב · אלול

י"ח בטבת הוא היום השמונה עשר בחודש טבת.

אירועים ביהדות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ד'ר"ל - האמוראים רב הונא מרי בר מר זוטרא ורב משרשיא בר פקוד, נעקדו על קידוש ה'.
תר"א - רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב, מחבר ספר 'בני יששכר', נפטר.
תרפ"ה - ר' שלמה קרליבך, זמר ומלחין בעל השפעה, שזכה לקרב אלפי יהודים לתורה ומצוות.
תרנ"ה - רבי אליהו יהושע עובדיה, דיין בבגדאד, בבל, נפטר.
תש"י - רבי משה כלפון הכהן, מחכמי ג'רבה ומחבר הספרים 'שואל ונשאל' ו'ברית כהונה', נפטר.
תשס"ז - רבי אריה לייבוש הלברשטאם מז'מיגרד, מחבר הספרים 'אריה שאג' (על התורה והגדה של פסח), נפטר.

ימי חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

אירועים[עריכה | עריכת קוד מקור]

תשנ"ב - נבואתו של הרבי התקיימה, ומעצמת העל ברית המועצות התפרקה באופן ניסי ללא מלחמות ושפיכות דמים (25 בדצמבר 1991)^[1].

נולדו[עריכה | עריכת קוד מקור]

תקע"ט - הרב יוסף תומרקין, מחסידי אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ורבה של קרמנצ'וג.
תש"א - הרב יצחק מאיר גוראריה, משפיע ראשי בישיבת תומכי תמימים מונטריאול.
תשמ"ב - הרב מאיר ערד, ממנהלי ישיבת דעת ברחובות, משפיע בישיבה, עורך וסופר תורני, ומרצה מבוקש בתורת החסידות.

תשמ"ג - הרב מנחם מענדל קעניג מנהל בית התבשיל ברחובות.

נפטרו[עריכה | עריכת קוד מקור]

תשנ"ו - הרב הלל לוינזון, מעסקני שכונת קראון הייטס.
תש"ע - ר' אליהו קופרמן, מאנשי הקהילה החב"דית בטשקנט, ומנהל קופת הגמ"ח המרכזית בנחלת הר חב"ד.
תשע"ב - הרב משה יעקב ווייס, מחשובי רבני בני ברק וגאב"ד שכונת נווה אחיעזר בעיר.
תשע"ב - הרב יעקב שפרינגער, מזקני תושבי כפר חב"ד שעסק רבות במבצע אות בספר התורה ובמבצע תפילין.

הערות שוליים

↑ הפירוק החל עוד קודם לכן בשנת תש"נ כפי שהרבי הכריז שזו תהיה שנת ניסים, אך פירוקה המושלם והסופי היה בתאריך זה.

הפתגם היומי - י"ח בטבת - מלוח היום יום

גם העולה לתורה אומר חזק חו"נ. באמירת ויהי נועם במוצאי שבת קודש כופלים פסוק "אורך ימים" גו', אבל לא בתפילת שחרית.

בהיות הצמח צדק ילד ולמד את הכתוב "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה", תירגם לו מורו - על פי פירוש בעל הטורים - יעקב אבינו האט געלעבט די זיבעצן בעסטע יאהרען אין מצרים (= יעקב אבינו חי את שבע עשרה שנותיו הטובות במצרים). כשבא הביתה מהחדר שאל את זקנו אדמו"ר הזקן: היתכן שיעקב אבינו, בחיר האבות, יהיו מבחר שנות חייו י"ז שנה שגר בארץ מצרים ערות הארץ.

ויענהו אדמו"ר הזקן: "כתיב "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה", ואיתא במדרש - מובא ברש"י - אמר ר' נחמיה להתקין לו בית תלמוד, שתהא שם תורה ושיהיו השבטים הוגים בתורה. להורות לפניו גשנה, אז מען לערענט תורה ווערט מען נעהנטער צום אויבערשטען ברוך הוא, און אויך אין מצרים איז געווען ויחי געלעבט" (= כשלומדים תורה מתקרבים לקדוש ברוך הוא וגם מצרים נהיית ויחי).

[1] הפירוק החל עוד קודם לכן בשנת תש"נ כפי שהרבי הכריז שזו תהיה שנת ניסים, אך פירוקה המושלם והסופי היה בתאריך זה.

[1]

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 ==אירועים ביהדות==
-*ד'ר"ל - האמוראים רב הונא מרי בר מר זוטרא ורב משרשיא בר פקוד, נעקדו על קידוש ה'.
+*ד'ר"ל - ה[[אמוראים]] רב הונא מרי בר מר זוטרא ורב משרשיא בר פקוד, נעקדו על קידוש ה'.
-*[[תר"א]] - רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב, מחבר ספר 'בני יששכר', נפטר.
+*[[תר"א]] - רבי [[צבי אלימלך שפירא מדינוב]], מחבר ספר '[[בני יששכר]]', נפטר.
+*[[תרפ"ה]] - ר' [[שלמה קרליבך]], זמר ומלחין בעל השפעה, שזכה לקרב אלפי יהודים לתורה ומצוות.
 *[[תרנ"ה]] - רבי אליהו יהושע עובדיה, דיין בבגדאד, בבל, נפטר.
-*[[תרפ"ה]] - ר' [[שלמה קרליבך]], נולד.
-*[[תשס"ז]] - רבי אריה לייבוש הלברשטאם מז'מיגרד, מחבר ספר 'אריה שאג', נפטר.
 *[[תש"י]] - רבי משה כלפון הכהן, מחכמי ג'רבה ומחבר הספרים 'שואל ונשאל' ו'ברית כהונה', נפטר.
+*[[תשס"ז]] - רבי אריה לייבוש הלברשטאם מז'מיגרד, מחבר הספרים 'אריה שאג' (על התורה והגדה של פסח), נפטר.
+==ימי חב"ד==
+===אירועים===
+*[[תשנ"ב]] - נבואתו של הרבי התקיימה, ומעצמת העל [[ברית המועצות]] התפרקה באופן ניסי ללא מלחמות ושפיכות דמים (25 בדצמבר 1991){{הערה|הפירוק החל עוד קודם לכן בשנת [[תש"נ]] כפי שהרבי הכריז שזו תהיה שנת ניסים, אך פירוקה המושלם והסופי היה בתאריך זה.}}.
-השביעי - משיחיות בדור השביעי של חב"ד
+===[[יום הולדת|נולדו]]===
+*[[תקע"ט]] - הרב [[יוסף תומרקין]], מחסידי [[אדמו"ר הצמח צדק]] ו[[אדמו"ר המהר"ש]] ורבה של [[קרמנצ'וג]].
+*[[תש"א]] - הרב [[יצחק מאיר גוראריה]], [[משפיע]] ראשי בישיבת [[תומכי תמימים מונטריאול]].
+*[[תשמ"ב]] - הרב [[מאיר ערד]], ממנהלי [[ישיבת דעת]] ב[[רחובות]], [[משפיע]] בישיבה, עורך וסופר תורני, ומרצה מבוקש בתורת החסידות.
-יצחק קראוס. סדרת יהדות כאן ועכשיו, הוצאת ידיעות ספרים, 235 עמ', 88 שקלים
+*[[תשמ"ג]] - הרב [[מנחם מענדל קעניג (רחובות)|מנחם מענדל קעניג]] מנהל בית התבשיל ברחובות.
-שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
+===[[פטירה|נפטרו]]===
+*[[תשנ"ו]] - הרב [[הלל לוינזון]], מעסקני שכונת [[קראון הייטס]].
-כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).
+*[[תש"ע]] - ר' [[אליהו קופרמן]], מאנשי הקהילה החב"דית ב[[טשקנט]], ומנהל קופת ה[[גמ"ח]] המרכזית ב[[נחלת הר חב"ד]].
+*[[תשע"ב]] - הרב [[משה יעקב ווייס]], מחשובי רבני [[בני ברק]] וגאב"ד שכונת נווה אחיעזר בעיר.
-הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.
+*תשע"ב - הרב [[יעקב שפרינגער]], מזקני תושבי [[כפר חב"ד]] שעסק רבות במבצע [[אות בספר התורה]] וב[[מבצע תפילין]].
-ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.
-לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.
-קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.
-זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
-שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
-==[[ימי חב"ד]]==
-*[[תקע"ט]] - הרב [[יוסף תומרקין]], מחסידי [[אדמו"ר הצמח צדק]] ו[[אדמו"ר המהר"ש]] ורבה של [[קרמנצ'וג]], נולד.
+{{הערות שוליים}}
 {{להיום יום|י"ח|טבת}}
-[[קטגוריה:ימי חב"ד|ד י"ח]]
+[[קטגוריה:ימי חב"ד - חודש טבת|ב יח]]