יצחק יעקב וייס: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "[[קטגוריה:משפחת וויס" ב־"[[קטגוריה:משפחת וייס") |
||
| (11 גרסאות ביניים של 8 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
הרב '''יעקב יצחק ווייס''', גאב"ד [[העדה החרדית]] ומחבר שו"ת מנחת יצחק, היה [[תלמיד חכם]] ופוסק ידוע. | הרב '''יעקב יצחק ווייס''', גאב"ד [[העדה החרדית]] ומחבר שו"ת מנחת יצחק, היה [[תלמיד חכם]] ופוסק ידוע. | ||
== | == קשריו עם הרבי == | ||
בשנת [[תשי"ט]] שלח לרבי את ספרו, וקיבל תגובה חמה מ[[הרבי]] על ספרו | בשנת [[תשי"ט]] שלח לרבי את ספרו, וקיבל תגובה חמה מ[[הרבי]] על ספרו{{הערה|1= [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15924&hilite=c89b5152-a240-453e-bea3-d277ba8c27f5&st=יצחק+יעקב+ווייס אגרות קודש תשי"ט]}}. בספריו הוא מזכיר את הרבי בכבוד ובהערצה. | ||
בשנת {{הערה|1= להלן מתוך רשימה פרטית, שנכתבה לצורך דיווח לרבי:על | בשנת{{הערה|1= להלן מתוך רשימה פרטית, שנכתבה לצורך דיווח לרבי:על ידי הרה"ת [[אברהם ברוך פבזנר (פריז)|אברהם ברוך פבזנר]], מ[[השלוחים לארץ הקודש|שלוחי הרבי]] לעיר-הקודש [[ירושלים]] ת"ו (כנראה ב[[תשל"ו]]).}} תשל"ו היה כינוס של שמונת אלפים נפשות בירושלים. מספר משלוחי הרבי, רצו לעורר שיאמרו בכנס את [[י"ב הפסוקים]]. הם הלכו אל הראב"ד הרב וייס, בבוקר, והסבירו את סיבת בואם, והראו לו את רשימת הי"ב פסוקים. ושאל: הרי זה בכל יום. השבנו שכנראה מדברי [[הרבי]] הפסוקים והמאמרים האלו מסוגלים בייחוד להשבית אוייב ומתנקם. אמר הרב וויס לקרוא לר' [[משה וובר]] ודיבר אתו בייחוד. והורה להרא"מ ברייטשטיין - ספרא דדיינא - והעניין סודר. אמרו [[תהלים]], [[סליחות]], אבינו מלכנו, [[הפסוקים]], אחינו וכו'"{{הערה|1=עד כאן מרשימת הרב פבזנר.}}. | ||
באותה הזדמנות סיפר רבי [[משה וובר]] לגאב"ד, | באותה הזדמנות סיפר רבי [[משה וובר]] לגאב"ד, שהרבי הזכיר את ה'מנחת יצחק' כו' ב[[התוועדות]]{{הערה|1=ראה [[שיחות קודש]] [[תשל"ה]] כרך א' עמ' 913.}}. הוא קרא לשליחים שביקרו אצלו, ושאל אודות מה זה היה. | ||
בשנת [[תשל"ג]] שלח רבי יצחק יעקב מכתב ברכה לרבי לרגל מלאות לו שבעים שנה. בתוך הדברים כותב: ואשריו ואשרי דורו{{הערה|1=עיין [[עירובין]] יג ע"ב ד"ה נווה. (מתוך המכתב)}} בפעולותיו הנשגבות והשפעתו הגדולה מרדת רבים באר שחת ולהכניסם תחת כנפי ה[[שכינה]] בכל מקומות מפוזריהם, כה יוסיף ה' וכה יתן לכ"ת אמיץ כח ושנות חיים טובים ארוכים להאיר עיני הרבים באהבת תורה וחסידות ויר"ש עד ביאת גואל צדק"{{הערה|1=לתוכן כל המכתב וצילום הכתי"ק ראה [[נשיאי חב"ד ובני דורם]] עמ' 119.}}. | |||
== לקריאה נוספת == | == לקריאה נוספת == | ||
[[שמן ששון מחבריך]] | [[שמן ששון מחבריך]] | ||
{{קצרמר|אישים}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:רבני העדה החרדית]] | ||
[[קטגוריה:מחברי ספרי שו"ת]] | |||
[[קטגוריה:משפחת וייס]] | |||
גרסה אחרונה מ־04:51, 14 בפברואר 2022
הרב יעקב יצחק ווייס, גאב"ד העדה החרדית ומחבר שו"ת מנחת יצחק, היה תלמיד חכם ופוסק ידוע.
קשריו עם הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תשי"ט שלח לרבי את ספרו, וקיבל תגובה חמה מהרבי על ספרו[1]. בספריו הוא מזכיר את הרבי בכבוד ובהערצה.
בשנת[2] תשל"ו היה כינוס של שמונת אלפים נפשות בירושלים. מספר משלוחי הרבי, רצו לעורר שיאמרו בכנס את י"ב הפסוקים. הם הלכו אל הראב"ד הרב וייס, בבוקר, והסבירו את סיבת בואם, והראו לו את רשימת הי"ב פסוקים. ושאל: הרי זה בכל יום. השבנו שכנראה מדברי הרבי הפסוקים והמאמרים האלו מסוגלים בייחוד להשבית אוייב ומתנקם. אמר הרב וויס לקרוא לר' משה וובר ודיבר אתו בייחוד. והורה להרא"מ ברייטשטיין - ספרא דדיינא - והעניין סודר. אמרו תהלים, סליחות, אבינו מלכנו, הפסוקים, אחינו וכו'"[3].
באותה הזדמנות סיפר רבי משה וובר לגאב"ד, שהרבי הזכיר את ה'מנחת יצחק' כו' בהתוועדות[4]. הוא קרא לשליחים שביקרו אצלו, ושאל אודות מה זה היה.
בשנת תשל"ג שלח רבי יצחק יעקב מכתב ברכה לרבי לרגל מלאות לו שבעים שנה. בתוך הדברים כותב: ואשריו ואשרי דורו[5] בפעולותיו הנשגבות והשפעתו הגדולה מרדת רבים באר שחת ולהכניסם תחת כנפי השכינה בכל מקומות מפוזריהם, כה יוסיף ה' וכה יתן לכ"ת אמיץ כח ושנות חיים טובים ארוכים להאיר עיני הרבים באהבת תורה וחסידות ויר"ש עד ביאת גואל צדק"[6].
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש תשי"ט
- ↑ להלן מתוך רשימה פרטית, שנכתבה לצורך דיווח לרבי:על ידי הרה"ת אברהם ברוך פבזנר, משלוחי הרבי לעיר-הקודש ירושלים ת"ו (כנראה בתשל"ו).
- ↑ עד כאן מרשימת הרב פבזנר.
- ↑ ראה שיחות קודש תשל"ה כרך א' עמ' 913.
- ↑ עיין עירובין יג ע"ב ד"ה נווה. (מתוך המכתב)
- ↑ לתוכן כל המכתב וצילום הכתי"ק ראה נשיאי חב"ד ובני דורם עמ' 119.