מסכת שביעית: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "—" ב־"-") |
שמואל חיים (שיחה | תרומות) מ (הוספת קטגוריה:שמיטה ויובל באמצעות HotCat) |
||
| (11 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
== אפקעתא דמלכא == | == אפקעתא דמלכא == | ||
מובא ב[[משנה]] שבמסכת שביעית: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=המחזיר חוב בשביעית{{ | מובא ב[[משנה]] שבמסכת שביעית: | ||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=המחזיר חוב בשביעית{{הערה|אחרי זמן ההשמטה.}} יאמר לו משמט אני, אמר לו אף על פי כן, יקבל ממנו שנאמר וזה דבר השמיטה}}. | |||
[[הרבי]] מקשה, אם שמיטה היא אפקעתא ד[[הקב"ה|מלכא]] והחוב מתבטל, אינו מרווח כל כך לשון המשנה "המחזיר חוב" "משמט אני". הקושיא היא ביותר לפי מה שפיושו המפרשים את אמירת הלווה " | [[הרבי]] מקשה, אם שמיטה היא אפקעתא ד[[הקב"ה|מלכא]] והחוב מתבטל, אינו מרווח כל כך לשון המשנה "המחזיר חוב" "משמט אני". הקושיא היא ביותר לפי מה שפיושו המפרשים את אמירת הלווה "אף על פי כן", שהוא רוצה "לפרוע" את החוב. | ||
יתירה מזו מקשה הרבי: מכיון שה[[תורה]] אמרה ששביעית משמטת את החוב ומבטלת אותו, היה צריך להיות לכאורה איסור על הלוה לעשות פעולה הפכית - להחזיר את הממון בתור חוב - והמשנה אומרת אשר לא זו בלבד שמותר לו ללוה לעשות כן, אלא ש: א. "רוח חכמים נוחה ממנו{{ | יתירה מזו מקשה הרבי: מכיון שה[[תורה]] אמרה ששביעית משמטת את החוב ומבטלת אותו, היה צריך להיות לכאורה איסור על הלוה לעשות פעולה הפכית - להחזיר את הממון בתור חוב - והמשנה אומרת אשר לא זו בלבד שמותר לו ללוה לעשות כן, אלא ש: א. "רוח חכמים נוחה ממנו{{הערה|כדאיתא במשנה שלאחרי זה.}} | ||
=== חובת גברא === | === חובת גברא === | ||
מכאן מוכיח הרבי, כי ששמיטת כספים אינה בגדר אפקעתא דמלכא שהחוב נפקע ונתבטל לגמרי בדרך ממילא - כי אם חובת גברא היא על המלוה להשמיט את החוב. ב. שגדר החיוב אינו להפקיע את החוב ולבטל אותו לגמרי, כי אם הוא עוזב (משמט) את החוב: אינו תובעו (לא יגוש).{{ | מכאן מוכיח הרבי, כי ששמיטת כספים אינה בגדר אפקעתא דמלכא שהחוב נפקע ונתבטל לגמרי בדרך ממילא - כי אם חובת גברא היא על המלוה להשמיט את החוב. ב. שגדר החיוב אינו להפקיע את החוב ולבטל אותו לגמרי, כי אם הוא עוזב (משמט) את החוב: אינו תובעו (לא יגוש).{{הערה|עפ"ז יובן מ"ש [[הרמב"ם]] "[[מצוות עשה]] להשמיט המלוה בשביעית שנאמר כו'" שבפשטות הרי זה מתאים כשההשמטה היא חיוב על המלוה, ולא כשזהו אפקעתא דמלכא.}} | ||
לפי זה מוסברים דברי [[הרמב"ם]], {{ציטוטון|וצריך המלוה לומר למחזיר משמיט אני וכבר נפטרת ממני, אמר לו אף על פי כן רצוני שתקבל, יקבל ממנו שנאמר לא יגוש והרי לא נגש}}, היינו שהחיוב והמצוה שעל המלוה שב"משמט אני", מוגדרים בזה שהוא מקיים מ"ש "לא יגוש", - שזה אינו לאו ואיסור בפני עצמו בשמיטת כספים, כ"א זהו גם קיום חיוב ההשמטה בתור מצוות עשה; כך היא גם לשון החינוך: {{ציטוטון|"לעזוב החובות" - היינו שלא לתובעם}} וכמשמעות לשון הכתובים: "שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגוש את רעהו ואת אחיו | לפי זה מוסברים דברי [[הרמב"ם]], {{ציטוטון|וצריך המלוה לומר למחזיר משמיט אני וכבר נפטרת ממני, אמר לו אף על פי כן רצוני שתקבל, יקבל ממנו שנאמר לא יגוש והרי לא נגש}}, היינו שהחיוב והמצוה שעל המלוה שב"משמט אני", מוגדרים בזה שהוא מקיים מ"ש "לא יגוש", - שזה אינו לאו ואיסור בפני עצמו בשמיטת כספים, כ"א זהו גם קיום חיוב ההשמטה בתור מצוות עשה; כך היא גם לשון החינוך: {{ציטוטון|"לעזוב החובות" - היינו שלא לתובעם}} וכמשמעות לשון הכתובים: "שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגוש את רעהו ואת אחיו גו' ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך", ומכיון שה"לא יגוש" מחייב ומכריח את המלוה שיעזוב את החוב ולא יתבענו, מובן שבדרך ממילא מתבטל השעבוד וחובת הגברא שעל הלוה לפרוע את החוב (כי הא בהא תליא) - כלשון הרמב"ם: "משמט אני וכבר נפטרת ממני", שהלוה נפטר משעבודו למלוה; אבל זהו רק ביטול השעבוד ביחס (של גדר הגברא) שבין המלוה והלוה, אבל השעבוד שעל נכסי הלוה נשאר", כי עצם החוב כשלעצמו לא נפקע | ||
בזאת מובן מה שלדעת רוב הפוסקים{{ | בזאת מובן מה שלדעת רוב הפוסקים{{הערה|מלבד הדעה יחידאה של היראים}}. אין גדר של מצוה על הלוה להחזיר את החוב למלוה (גם קודם שהמלוה אמר "משמיט אני"); ואף על פי כן הוא נקרא "מחזיר חובו" - כי אף על פי שהלוה פטור מלהחזיר את ההלואה, מכל מקום החוב עדיין נשאר, ולא נפקע, ובסגנון אחר: כשלוה, חלה מעין בעלות של המלוה על חלק מנכסי הלוה בסכום ההלואה. | ||
קשה לפרש שזהו ענין של פריעת בעל חוב מצוה{{ | קשה לפרש שזהו ענין של פריעת בעל חוב מצוה{{הערה|1=כמובא בסוף [בבא בתרא].}}, כיש המפרשים כן במשנתנו, והראיה שכנ"ל זהו רק דעת יחיד שסובר שישנו חיוב על הלוה להחזיר את החוב למלוה (אם לא אמר משמט אני); ועוד, אם זהו מצוה של פריעת בע"ח - אפילו לפי הדעה שאינה אלא מדרבנן - הרי זהו חיוב ממש, ולא רק "רוח חכמים נוחה ממנו. | ||
=== השייכות להמשך המשנה === | === השייכות להמשך המשנה === | ||
על פי האמור מסביר הרבי גם כן את המשך המשנה{{ | על פי האמור מסביר הרבי גם כן את המשך המשנה{{הערה|בסיום מסכת שביעית.}}: {{ציטוטון|הלוה מן הגר שגתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו ואם החזיר רוח חכמים נוחה ממנו, כל המטלטלין נקגין במשיכה וכל המקיים את דברו רוח חכמים נוחה ממנו}}. | ||
השייכות של שתי הבבות האחרונות לבבא הראשונה היא שווה, מפני שגם שם חיוב התשלומין הוא רק חיוב חפצא על הנכסים ולא על האדם בעצמו, ולכן בהם ההירה היא רק גדר של רוח חכמים נוחה הימנו. | השייכות של שתי הבבות האחרונות לבבא הראשונה היא שווה, מפני שגם שם חיוב התשלומין הוא רק חיוב חפצא על הנכסים ולא על האדם בעצמו, ולכן בהם ההירה היא רק גדר של רוח חכמים נוחה הימנו. | ||
| שורה 27: | שורה 28: | ||
===ביאורים נוספים === | ===ביאורים נוספים === | ||
*'''לימוד מסכת שביעית'''. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15951&hilite=ecd18616-f433-49d1-b0af-ad6e8d35ef9f&st=%u05d9%u05d7%u05d6%u05e7%u05d0%u05dc+ אגרות קודש | *'''לימוד מסכת שביעית'''. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15951&hilite=ecd18616-f433-49d1-b0af-ad6e8d35ef9f&st=%u05d9%u05d7%u05d6%u05e7%u05d0%u05dc+ אגרות קודש חלק ד' עמ' תמז] | ||
*'''פ"י מ"ח.''' אמר לו אף על פי כן, יקבל ממנו. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15802&st=&pgnum=274 שערי הלכה ומנהג עמ' רפב (עמ' 274)] | *'''פ"י מ"ח.''' אמר לו אף על פי כן, יקבל ממנו. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15802&st=&pgnum=274 שערי הלכה ומנהג עמ' רפב (עמ' 274)] | ||
| שורה 40: | שורה 41: | ||
{{שס}} | {{שס}} | ||
[[קטגוריה:ש"ס]] | [[קטגוריה:ש"ס]] | ||
[[קטגוריה:שמיטה ויובל]] | |||
גרסה אחרונה מ־21:03, 4 בנובמבר 2021
במסכת שביעית שבסדר זרעים, ישנם עשרה פרקים.
המסכת עוסקת בדיני השמיטה, בה כלולים שמיטת קרקע ושמיטת כספים.
אפקעתא דמלכא[עריכה | עריכת קוד מקור]
מובא במשנה שבמסכת שביעית:
המחזיר חוב בשביעית[1] יאמר לו משמט אני, אמר לו אף על פי כן, יקבל ממנו שנאמר וזה דבר השמיטה
.
הרבי מקשה, אם שמיטה היא אפקעתא דמלכא והחוב מתבטל, אינו מרווח כל כך לשון המשנה "המחזיר חוב" "משמט אני". הקושיא היא ביותר לפי מה שפיושו המפרשים את אמירת הלווה "אף על פי כן", שהוא רוצה "לפרוע" את החוב.
יתירה מזו מקשה הרבי: מכיון שהתורה אמרה ששביעית משמטת את החוב ומבטלת אותו, היה צריך להיות לכאורה איסור על הלוה לעשות פעולה הפכית - להחזיר את הממון בתור חוב - והמשנה אומרת אשר לא זו בלבד שמותר לו ללוה לעשות כן, אלא ש: א. "רוח חכמים נוחה ממנו[2]
חובת גברא[עריכה | עריכת קוד מקור]
מכאן מוכיח הרבי, כי ששמיטת כספים אינה בגדר אפקעתא דמלכא שהחוב נפקע ונתבטל לגמרי בדרך ממילא - כי אם חובת גברא היא על המלוה להשמיט את החוב. ב. שגדר החיוב אינו להפקיע את החוב ולבטל אותו לגמרי, כי אם הוא עוזב (משמט) את החוב: אינו תובעו (לא יגוש).[3]
לפי זה מוסברים דברי הרמב"ם, "וצריך המלוה לומר למחזיר משמיט אני וכבר נפטרת ממני, אמר לו אף על פי כן רצוני שתקבל, יקבל ממנו שנאמר לא יגוש והרי לא נגש", היינו שהחיוב והמצוה שעל המלוה שב"משמט אני", מוגדרים בזה שהוא מקיים מ"ש "לא יגוש", - שזה אינו לאו ואיסור בפני עצמו בשמיטת כספים, כ"א זהו גם קיום חיוב ההשמטה בתור מצוות עשה; כך היא גם לשון החינוך: ""לעזוב החובות" - היינו שלא לתובעם" וכמשמעות לשון הכתובים: "שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגוש את רעהו ואת אחיו גו' ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך", ומכיון שה"לא יגוש" מחייב ומכריח את המלוה שיעזוב את החוב ולא יתבענו, מובן שבדרך ממילא מתבטל השעבוד וחובת הגברא שעל הלוה לפרוע את החוב (כי הא בהא תליא) - כלשון הרמב"ם: "משמט אני וכבר נפטרת ממני", שהלוה נפטר משעבודו למלוה; אבל זהו רק ביטול השעבוד ביחס (של גדר הגברא) שבין המלוה והלוה, אבל השעבוד שעל נכסי הלוה נשאר", כי עצם החוב כשלעצמו לא נפקע
בזאת מובן מה שלדעת רוב הפוסקים[4]. אין גדר של מצוה על הלוה להחזיר את החוב למלוה (גם קודם שהמלוה אמר "משמיט אני"); ואף על פי כן הוא נקרא "מחזיר חובו" - כי אף על פי שהלוה פטור מלהחזיר את ההלואה, מכל מקום החוב עדיין נשאר, ולא נפקע, ובסגנון אחר: כשלוה, חלה מעין בעלות של המלוה על חלק מנכסי הלוה בסכום ההלואה.
קשה לפרש שזהו ענין של פריעת בעל חוב מצוה[5], כיש המפרשים כן במשנתנו, והראיה שכנ"ל זהו רק דעת יחיד שסובר שישנו חיוב על הלוה להחזיר את החוב למלוה (אם לא אמר משמט אני); ועוד, אם זהו מצוה של פריעת בע"ח - אפילו לפי הדעה שאינה אלא מדרבנן - הרי זהו חיוב ממש, ולא רק "רוח חכמים נוחה ממנו.
השייכות להמשך המשנה[עריכה | עריכת קוד מקור]
על פי האמור מסביר הרבי גם כן את המשך המשנה[6]: "הלוה מן הגר שגתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו ואם החזיר רוח חכמים נוחה ממנו, כל המטלטלין נקגין במשיכה וכל המקיים את דברו רוח חכמים נוחה ממנו".
השייכות של שתי הבבות האחרונות לבבא הראשונה היא שווה, מפני שגם שם חיוב התשלומין הוא רק חיוב חפצא על הנכסים ולא על האדם בעצמו, ולכן בהם ההירה היא רק גדר של רוח חכמים נוחה הימנו.
ביאורים נוספים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- לימוד מסכת שביעית. אגרות קודש חלק ד' עמ' תמז
- פ"י מ"ח. אמר לו אף על פי כן, יקבל ממנו. שערי הלכה ומנהג עמ' רפב (עמ' 274)
- סיום למסכת שביעית. לקוטי שיחות חי"ז עמ' 286 (עמ' 299)
- סיום המסכת: המחזיר חוב בשביעית וכו' - דיוקים בסדר המשנה, וגדר שמיטת כספים, לקוטי שיחות חי"ז שיחה ב' לפ' בהר.
ביאורי נשיאי חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אדמו"ר הצמח צדק, "מסכת שביעית", צמח צדק על הש"ס, ברוקלין, תשנ"ה, עמודים 44-כ"ד, באתר HebrewBooks
הערות שוליים
| מסכתות הש"ס | ||||
|---|---|---|---|---|
| סדר זרעים | ברכות · פאה · דמאי · כלאים · שביעית · תרומות · מעשרות · מעשר שני · חלה · ערלה · ביכורים | |||
| סדר מועד | שבת · עירובין · פסחים · שקלים · ראש השנה · יומא · סוכה · ביצה · תענית · מועד קטן · מגילה · חגיגה | |||
| סדר נשים | יבמות · כתובות · נדרים · נזיר · סוטה · גיטין · קידושין | |||
| סדר נזיקין | בבא קמא · בבא מציעא · בבא בתרא · סנהדרין · מכות · שבועות · עדויות · עבודה זרה · אבות · הוריות | |||
| סדר קדשים | זבחים · מנחות · חולין · בכורות · ערכין · תמורה · כריתות · מעילה · תמיד · מדות · קינים | |||
| סדר טהרות | כלים · אהלות · נגעים · פרה · טהרות · מקוואות · נדה · מכשירין · זבים · טבול יום · ידים · עוקצין | |||